לא כךדמיין לעצמו נתן גושן את עליית "סיפור אחר", הסרט הראשון בכיכובו. יום לאחר הקרנת טרום־הבכורה החגיגית והמרגשת, נפצע ארי, בנו של אבי נשר במאי הסרט, בתאונת פגע וברח. בין גושן לבין משפחת נשר נוצר קשר הדוק בשנה שבה צולם הסרט. וכך, משיוט נעים על ענן של תהילה וסיפוק, נחת גושן מוקדם מהצפוי אל תהומות האבל, כאשר ארי נפטר ימים ספורים לאחר מכן.
"ארי היה כמו מלאך שמסתובב ומשרה נעימות", מספר גושן בגרון חנוק, "ילד סקרן עם אור, עם רגישות, שכל וכישרון, ילד של ההורים שלו, אנשים עם עוצמות גדולות. בשנה האחרונה איריס הייתה לי כמו אמא. אבי הוא סוג של אבא. הוא איש נפלא, מקום משען, הכרית הכי נוחה בעולם, יש לו רגישות מהדרגות הכי גבוהות שיש, הכלה, אומץ לשחות ברגשות אמיתיים, ומשם צומח שכל. הוא אדם מעורר השראה".
העובדה שגושן מקפיד על קיום מצוות ואילו נשר חילוני לא הפריעה לחיבור בין השניים. "אבי אומר עליי 'אני החילוני הכי מאמין ואתה הדתי הכי חילוני שאני מכיר'. ההרגשה הייתה כאילו חיכינו להיפגש".
במוצאי שבת לפני חודש, הכול היה צבוע בגוון ורוד יותר. הייתה זו הקרנה חגיגית של הסרט בפסטיבל חיפה, וגושן צפה בו לראשונה וגם שר על הבמה את שיר הנושא של הסרט שכתב והלחין. הוא התקשה לעכל את העובדה שהוא זה שמככב על המסך הגדול. "אנשים ניגשו אליי כשאני עדיין ניסיתי להבין את מה שראיתי. זו הייתה חוויה שאין לתאר. אתה מסתכל ואומר, זו עבודה שלי? אלה מהרגעים שאתה מאושר ובאמת טוב לך. מוקף באנשים שאתה יודע שאתה אוהב אותם והם אוהבים אותך".
"סיפור אחר" הוא סרטו העשרים של אבי נשר, מהבמאים הבולטים בישראל. לכאורה הסרט עוסק בחזרה בתשובה, אך בפועל, באופן מכמיר לב בעיתוי הזה, הוא מעלה את השאלה מה הורים יעשו עבור ילדיהם, ומהי טובת הילד – מה שהוא מוצא כטוב, או מה שהם חושבים עבורו כטוב?
"ארי היה כמו מלאך שמסתובב ומשרה נעימות. ילד סקרן עם אור, עם רגישות, שכל וכישרון. ילד של ההורים שלו, אנשים עם עוצמות גדולות. אבי הוא סוג של אבא. הוא איש נפלא, מקום משען, הכרית הכי נוחה בעולם"
הסרט מבוסס על סיפור אמיתי. במרכזו ענת (ג'וי ריגר), נערה תל־אביבית שחזרה בתשובה בעקבות אהבתה לשחר (גושן), מוזיקאי מוכשר ופרוע שחזר אף הוא בתשובה. כשהשניים מכריזים על כוונתם להינשא, מחליטים הוריה הגרושים של ענת (מיה דגן ויובל סגל) לעשות הכול כדי לסכל את החתונה. הם מגייסים לעזרתם את הסב הפסיכולוג (ששון גבאי), שבמקביל מטפל בבני זוג שנישואיהם עלו על שרטון. לתפקיד המוזיקאי נבחנו לאורך חצי שנה לא מעט יוצרים וזמרים, ומבין כולם בלט גושן (32), שסיפור חייו משיק לסיפור חייו של שחר. התפקיד נראה כאילו נכתב עבורו.
"באתי רק בגלל שראיתי את השם אבי נשר, זה לא מישהו שאתה אומר לו לא. הגעתי לא הכי מוכן לאודישן, ועד ה'אקשן' הראשון למעשה ניסיתי לשכנע את אבי שאולי לא יסמוך עליי, כי זה הסרט שלו, ובין הרצוי למצוי יש הבדל, ולא הייתי בטוח שאני מסוגל לתת לו את הרצוי. אבל לאט־לאט התחלתי להרגיש נוח עם שחר, דווקא בגלל קווי הדמיון הגדולים בינינו".
עד אותו רגע היה גושן חסר ניסיון קולנועי, אבל "אם אבי נשר מספיק משוגע כדי ללהק אותי, אז אני מספיק משוגע כדי לשחק בסרט", הוא מסביר.
לילות על הספסל
המנהלת האישית של גושן מסרה לי את כתובתו האישית, בהרצליה. מכיוון שמדובר באחד הזמרים המצליחים בישראל, שאפילו פרץ לאירופה, ציפיתי להגיע להרצליה פיתוח, אבל מהר מאוד הבנתי שאני נמצאת בצד הישן של העיר, בשכונת נווה־עמל. זו שעת אחר הצהריים ובמרפסות הבתים שותות קשישות כוס תה עם עוגייה. את הגדרות מעטרים שלטי בחירות של רשימה חרדית מקומית.
גושן, מצידו, אוהב את השכונה שמאפשרת לו לחיות את חייו בשקט, הרחק מחיי הזוהר. לעיתים הוא מתפלל שחרית עם קשישי השכונה. הם מגיעים משנת לילה קצרה, הוא מגיע מהופעה. "לפני זה גרתי בגעש, שם זה היה ים או ים, אין בתי כנסת קרובים או בכלל". בבית מקבלים את פניי חתולה סיאמית וכלב, ספרייה מלאה ספרי קודש, גיטרה וגושן עצמו עם הכובע הנצחי, שמשמש תחליף לכיפה.
הוא מהאמנים האהובים והמצליחים בישראל, וזכה כבר בתארים "זמר השנה", "שיר השנה", "פריצת השנה" ו"אלבום זהב". במקביל הוא מתחזק קריירה בינלאומית מצליחה. תוך זמן קצר הצליח לרשום הישגים חסרי תקדים לאמן ישראלי בחו"ל – השיר "Thinking About It" שהגיע למעמד פלטינה עומד היום על למעלה מ־100 מיליון השמעות עולמיות.
כמו בן דמותו על המסך, גם גושן חזר בתשובה בגיל הנעורים. הוריו התגרשו כשהיה בן שנתיים והוא גדל עם אמו. בגיל העשרה סבל להגדרתו מ"מרמרת": "אווירה כללית מעפנה, הייתי ילד רגיש ובכיין ותלמיד גרוע". ואז בגיל 14 אחותו הילה המליצה לו לקרוא ספר שקיבלה, "השתפכות הנפש". היא עצמה חזרה בתשובה, וגושן חיכה שהיא תעזוב את הבית כדי שהאגו שלו יאפשר לו לצלול לתוך הספר. הקריאה הביאה אותו לתובנות, והוא החליט להתחזק. בגיל 15 וכחלק מתהליך התשובה עזב את הבית.
"בכל אלבום שאני זוכה להוציא החוצה, עולה בי השאלה האם בנוסף לחיבור בין מילים לצלילים, אמרתי את כל מה שרציתי להגיד, כל מה שאני מרגיש, האם הסרתי מספיק מחסומים והאם תכירו אותי טוב יותר כשתשמעו את השירים"
"אנשים חושבים שהיה חלילה איזה נתק אימתני ביני לבין אמא שלי, וזה ממש לא נכון. ההפך. זה בא ממקום שפשוט לא רציתי להפוך לה את הסדרים. אם אני רוצה לחזור בתשובה זה לא אומר שהיא צריכה להפסיק לראות טלוויזיה בשבת. הרגשתי שאני חי חיים של הסחת דעת והחלטתי שאני לא רוצה לחיות ככה. ולפני שאני הבן של אמא שלי, אני עצמי. הרגשתי שאני צריך הפסקה".
הוא התגורר במאה שערים בירושלים, בצפת, במירון ובתל־אביב, ישן לעיתים על ספסלים בפארקים ציבוריים. רק הוא והגיטרה שלו, מנגן ושר. כאשר לוהק לסרט, ישב איתו נשר בניסיון לקרב את הדמות אליו. משפטים שלמים שגושן נוהג לומר נשתלו בתוך
פיו של שחר, למשל זה החוזר בהופעותיו: "כולנו מלוכלכים, כולנו סוחבים ארגזים של יצר, וראו איזה פלא, השם עושה איתי חסד, שהוא מעביר דבר כזה טהור בכלי כזה מלוכלך".
בעוד ג'וי ריגר נשלחה למדרשה לבנות חוזרות בתשובה כדי להבין את דמותה של ענת, גושן כבר הכיר את התהליך מקרוב, כולל הציטוטים הברסלביים והרצון הפנימי לשוב בתשובה שלמה ולהשאיר מאחור את העבר. הוא גם כתב את פסקול הסרט, שמונה שירים שנכתבו בכל יום אחרי החזרות.
כמה שנים לאחר התהליך שלו, חזרה בתשובה גם אמו ובנה מנישואיה השניים, כך שמשפחתו הקרובה תומכת בו לחלוטין במה שהוא עדיין מכנה "תהליך". "התחלתי במקום מסוים ואני הולך למקום אחר. זו דרך, והכי חשוב לא להיתקע במקום. לעשות התקדמות במידות שלי. לעבוד על המידות זה הכי חשוב".
פרידה בגלל השבת
כשזה מגיע לבנות הזוג שלו, התהליך קצת יותר מסובך. שמו נקשר בשמות של נשים מפורסמות כמו מלכת היופי לירן כוהנר ובר בן־קיל מ"המירוץ למיליון". בת הזוג הרצינית ביותר שלו הייתה אנונימית, והשניים אף התארסו, אך נפרדו לבסוף על רקע פערי אמונה.
בדיוק כמו בסרט, גם בחיים, נאלץ גושן להתמודד עם הורים חילונים של בת זוג שלא אהבו את תהליך ההתחזקות שלו. "ההורים של בת הזוג שלי לא אהבו את התורה ולא את התשובה. בכלל, אני חילוני מדי לדתיים ודתי מדי לחילונים. בגלל שאני בתהליך, וזה לא פשוט. ל'אנשי הסחות הדעת' מפריעה התעמקות. הם עסוקים בשלילי. אם יושבים בארוחת ערב אז מדברים רכילות, המשפחה מתאגדת וזה הופך לסוג של פגישת סבתות רכלניות. קשה לי אם אמא אומרת לבת שלה 'אז מה שלום חברה שלך, זאת השמנה?'. קשה לי לשמוע רכילות, שקרים. כבר מזה מתחילים הפערים. עבדתי קשה כדי לא להיות במקום הזה, והנה אתה צונח לזה שוב".
מה זה אומר באופן מעשי?
"המון דברים. היחס שלהם לתפילות ולתפילין, שבתות וחגים. פתאום ראש השנה זה לא טיול משפחתי לכפר־בלום, ופסח ושבועות הם לא רק ימי חופש מהעבודה אלא חגים עם משמעות".
ובכל זאת שרדת את הקשר הזה הרבה זמן.
"שרדתי זו מילה נכונה. זה כל יום לבחור מחדש ולהחליט מחדש החלטות ממקום נכון".
אחרי שנתיים וחצי של זוגיות חברתו עזבה את הבית רגע לפני שבת, כשהשולחן כבר היה ערוך. בעבר סיפר על הרגע ההוא: "היא לא הכירה את עולם התשובה, אבל היה בה ניצוץ. דיברנו על הדת ולקחנו את זה למקום מדהים. אבל אחרי שנתיים וחצי התחיל להיות לה קשה. היו מצוות עשה ואל תעשה וזה בא עם הרבה מחויבויות. מצאתי את עצמי בדילמה הכי כואבת בעולם. בגלל שאני רוצה להקים משפחה דתית, עכשיו, אין לי זמן להקל ראש עם השבת והחגים.
"היא עזבה בשישי בצהריים ואחרי שהיא הלכה שרתי 'שלום עליכם' ו'אשת חיל' לבד ונקרע לי הלב. לא הצלחתי להסביר לעצמי מה קרה. הרי השבת היא הדבר הכי נפלא בעולם, אז איך נפרדתי הרגע מחברה שלי בגלל השבת?"
כיום הוא בקשר זוגי עם חוזרת בתשובה, ומעדיף לא לפרט בעניין.
בעזרת השם
כמו בסרט, גם בחיים עלתה בפני גושן דילמת ההופעה בפני הקהל המעורב. בסרט יוצא שחר מהופעה היישר אל שוק מחנה יהודה, שם נדבקים אליו מעריצים – את אחד מהם מגלם ארי נשר ז"ל – וגם מעריצות. בחיים האמיתיים העניין הטריד יותר את אמא של גושן מאשר אותו עצמו. היא שימשה את הרבנית קנייבסקי בשנותיה האחרונות, ופעם אחת ביקשה לשאול את הרב מה צריך בנה לעשות. "היא עשתה את זה מאחורי הגב שלי, ואז היא צלצלה אליי נרגשת ואמרה לי 'הרב אמר להישאר איפה שאתה, עם הבגדים שלך. אם יוצא לך להגיד מילה טובה אז אשריך, וזה יהיה יותר גדול מאשר לעבור לבני־ברק ולהצטופף תחת הספרים'".
למרות זאת, הוא מעיד על עצמו שהיה שמח לקחת פסק זמן מהכול ולהתמסר ללימוד, "יש לי קנאה בחברים הדתיים שלי שישבו תקופה בחיים ולמדו בלי הסחות דעת, יום רודף יום ואני משתוקק לזה גם".
אבל לא מצליח לעצור את מירוץ החיים?
"הדברים קורים, מה שמפחיד בחיים האלו זה שאתה לא באמת בוחר. הדברים מתגלגלים. אתה מכיר אישה באיזה ערב ואתם צוחקים ונהנים, למחרת אתם בדייט ואחרי שלוש שנים נשואים פלוס ילד. זה לא מתוכנן. ובאמת ככה הקריירה שלי. הדברים פשוט התגלגלו".
ובאמת, הקריירה שלו לא תוכננה מראש ובטח לא ההצלחה הגדולה. "זו נשמעת קלישאה, אבל באמת שאת הכול השם עשה. אני לא עשיתי כלום". הכול התחיל לפני עשור. באותה תקופה הוא היה נוהג להסתובב בדיזנגוף סנטר, במיוחד אהב לבקר בחנות המוזיקה של ידידו אלברט. לעיתים גם היה ישן במחסן שלו. יום אחד ביקר בחנות מתחרה "כוכב נולד" לירן דנינו, ואלברט הכיר בין השניים. הוא התלווה אליו לפגישה ב"טדי הפקות" שנועדה לקדם את הקריירה של דנינו, אבל שבוע אחר כך כבר היה לגושן חוזה בחברת ההפקות המצליחה. "באמת שלא עשיתי כלום חוץ מלכתוב שירים, ואת זה אני עושה עד היום".
"באתי רק בגלל שראיתי את השם אבי נשר, זה לא מישהו שאתה אומר לו לא. הגעתי לא הכי מוכן לאודישן, ועד ה'אקשן' הראשון למעשה ניסיתי לשכנע את אבי שאולי לא יסמוך עליי. אבל לאט– לאט התחלתי להרגיש נוח עם הדמות של שחר בגלל הדמיון בינינו"
עד היום הספיק להוציא ארבעה אלבומים, האחרון שבהם, "שלושים", הוא האלבום האישי ביותר של גושן עד כה ומהווה נקודת ציון חשובה מבחינתו. האלבום הופק מוזיקלית על ידי גלעד שמואלי והנפיק את הלהיטים "זה שלנו", "חיכיתי", "26", "דור הסתלבט". השירים זכו להשמעות מרובות והגיעו לפסגות המצעדים השונים.
"בכל אלבום שאני זוכה להוציא החוצה, עולה בי השאלה האם בנוסף לחיבור בין מילים לצלילים אמרתי את כל מה שרציתי להגיד, כל מה שאני מרגיש, האם הסרתי מספיק מחסומים והאם תכירו אותי טוב יותר כשתשמעו את השירים. השנה הזו הייתה בשבילי עמוסת חוויות, אתגרים ושינויים מרגשים מכל מיני סוגים. תחילת העבודה על האלבום הזה הגיעה בדיוק כשהתחלתי לסדר את החדרים אצלי בראש. בתוך תהליך הניקיון הזה מצאתי את עצמי כותב על המון דברים שבערו בי לאורך הדרך ושהתקשיתי להוציא אותם עד כה על דף, כך שהאלבום הזה הגיע כמו אנחת רווחה עבורי והוא חשוף יותר ומספר יותר".
לאחרונה יצא לאור גם קליפ לסינגל חדש של גושן "באתי לחלום", ובקרוב יחל סיבוב הופעות החורף שלו.
גם ההצלחה הבינלאומית הגיעה במקרה, אחרי שנער בן 15 מדנמרק עשה רמיקס לשיר Thinking About It, והעלה אותו ליוטיוב. השיר החל לתפוס תאוצה ברחבי אירופה והושמע ברוסיה, בנורווגיה, בדנמרק, בשוודיה, בהולנד, והשתתף במצעדים לצד אמנים כמו אדל וג'סטין ביבר. "התחלתי לקבל דרישות שלום מכל העולם מאנשים ששמעו את השיר. זה משהו שלא חלמתי עליו". בהמשך גושן הוחתם על ידי "דיסקו ווקס", לייבל בבעלות חלקית של סוני. "תמיד כתבתי גם באנגלית, מגיל צעיר שמעתי MTV ואהבתי, בינתיים הדברים מתגלגלים גם באירופה".
תמונה גדולה מונחת על שולחן הסלון, וממנה משקיף על שיחתנו אביו, איש מוסד לשעבר, שנפטר לפני עשור. "אבא היה איש שלא פחד מכולם, הוא סחב עליו את פצעי התקופה, את השירות הצבאי. הוא סבל, ומצד שני הוא אגר בתוכו עוצמות של אהבה שלא הוציא אותן. כשהוא כבר הוציא את זה – זה היה בגדול".
הוא נפטר בגיל חמישים ולא זכה לראות בהצלחתו של בנו, וכשאני שואלת אותו היכן הוא הכי חסר לו, הוא מודה שלפעמים גם הוא שואל את עצמו את השאלה זו. "ואז אני מבין שהשאלה הזו היא שטויות. מה שמעניין אותי זה האם הייתי מצליח להתנתק מלהיות ילד ולהסתכל עליו כמו מבוגר. מעניין אותי להיזכר בקול שלו, אני כבר לא זוכר איך הוא היה מדבר. הבורא נתן לנו את מתנת השכחה כדי שנוכל להתקדם".
בהלווייתו של ארי נשר ניגן גושן שיר שאהב. זו לא הייתה ההלוויה הראשונה שאליה הגיע עם הגיטרה. לא פעם התבקש ללוות בדרכם האחרונה ילדים חולים שהעריצו אותו ושהוא ביקר אותם וליווה אותם בבתי החולים. "יש במוות משהו שמאוד מחדד לך את הרצון לחיות יום־יום בעקשנות כאילו הוא היום האחרון, אז אני מנסה לעשות את זה הכי טוב ורק להשתפר". 
