חלפו למעלה ממאה שנה מאז גורש טוביה החולב עם אשתו ובנותיו מהעיירה היהודית אנטבקה שברוסיה, ברומן המפורסם של "שלום עליכם". הרומן, שכתיבתו החלה עוד בסוף המאה ה־19, זכה מאז לעיבודים רבים שהפכו אותו למחזות ולסרטים בארץ ובחו"ל. דורות שלמים גדלו על המחזמר "כנר על הגג", שמספר את סיפורו של טוביה ובנותיו הרווקות והמאתגרות, אך עד היום העלילה נשארה תמיד בעיירה יהודית, אי שם מעבר לים. בהצגה החדשה "טוביה 2018", הסיפור המפורסם סוף־סוף עולה לארץ: טוביה הוא חקלאי דתי במושב בדרום הארץ. במקום סוס זקן יש לו טנדר טרנטה, ובמקום למכור חמאה וגבינה הוא מוכר ירקות, אבל הצרות שלו מאוד דומות. גם במחזה החדש, שכתבה וביימה אירית קוסובר בהשראת הספר, טוביה הוא עני מרוד שזקוק דחוף לכסף, אבל מצד שני הוא גם שמרן ועקשן עם עקרונות. בגרסה החדשה הוא מסרב לתחינותיה של אשתו למכור את האדמה החקלאית שלהם לצורכי נדל"ן, גם כשהוא שקוע בחובות. וכמו במחזה הישן והמוכר, במרכז הסיפור עומדות בנותיו הרווקות, שמאתגרות אותו ואת אשתו גולדה בבחורים הבלתי שגרתיים שהן מביאות הביתה.
הבת הגדולה, חוה, היא רווקה מבוגרת ונואשת שמוצאת את האהבה דווקא אצל יהודי משיחי שאצלו היא עובדת, למורת רוחם של הוריה. הבת השנייה, נעמה, רוקמת קשר עם בחור דתי גרוש, שמתגלה בהמשך כבעל זהות שונה, ושובר את ליבה. במקביל היא מחוזרת על ידי רווק מבוגר ובעל ממון מהמושב שלה שמבטיח להוריה פתרון לכל בעיותיהם הכלכליות אם רק ייתנו לו את בתם. ויש עוד בת אחת, עופרי, בעלת תשובה שאומצה על ידי המשפחה, ומתפרנסת מערבי סטנד־אפ לנשים. גם היא מחפשת אהבה, ומוצאת אותה קרוב לבית, אצל שיפוצניק שמגיע לתקן כמה דברים בביתו של טוביה.
גם ינטע, השדכנית החטטנית מההצגה המקורית, זוכה לככב בהצגה החדשה. ב"טוביה 2018", שמה אמנם הוחלף להלנה, אבל בשני המחזות היא מאתגרת את המשפחה עם השידוכים המוזרים שהיא מציעה לבנות, ועם הביקורים הלא־מתואמים שכוללים תמיד טעימה מהסירים שעל האש.
איך הסיפור הישן הזה מצליח להתאים לימינו־אנו?
קוסובר: "הסיפור של טוביה החולב הוא בסופו של דבר סיפור על המתח המתמיד בין שמירה על הזהות היהודית לבין האינדיבידואליזם, וזה מתח נצחי שמבטא את המהות היהודית. לא משנה לאן נלך ומה נעשה, הנקודה היהודית תמיד תהיה קיימת בנו, ולא משנה כמה שננסה להתרחק ממנה, המתח הזה – בין הזהות הלאומית לאינדיבידואליזם – תמיד יעסיק אותנו, וברגע האמת הנשמה היהודית תצא החוצה. רוב הקהל של ההצגה שלנו הוא קהל חילוני, ובכל זאת ההצגה מדברת אליו בגלל שנמצאת בה הנשמה היהודית שכולם מתחברים אליה. לכן, אין לי ספק שהסיפור הזה יהיה רלוונטי גם בעוד מאה שנה".
את הרעיון לכתוב את "טוביה 2018" קיבלה קוסובר לפני כשנתיים, כשהחליטה לכתוב מחזה מקורי לקבוצת התיאטרון במודיעין שהיא מובילה כבר שבע שנים. אחרי התגובות הטובות שקיבלו במודיעין, החליטה קוסובר לעלות מדרגה ולהציג את המחזה עם שחקנים מקצועיים בפסטיבל הביכורים הראשון של חדרה. בהמשך, אומצה ההצגה על ידי תיאטרון הסמטה ביפו, הועלתה בפסטיבל אביב ובתיאטרון עצמו. בקרוב היא תעלה שוב במסגרת הפסטיבל לתרבות יהודית עכשווית שייפתח ב־20 בנובמבר בבית מזיא לתיאטרון בירושלים (ראו מסגרת בעמ' 30).
"טוביה 2018" מעודכן בטקסטים יהודיים עכשוויים ומאופיין באופן כללי בהווי תרבותי דתי־לאומי. גיבוריו מצטטים את הרב קוק, שרים את השיר "בן אדם, עלה למעלה עלה", מדברים על עולם השידוכים במגזר הדתי, ואפילו העיתון "מקור ראשון" מוזכר באחד הדיאלוגים. המחזאית והבמאית קוסובר מודה שחלקים גדולים מהמחזה החדש נרקחו מהחומרים שמעסיקים ומאפיינים אותה ברמה האישית. למרות שגדלה בבית חילוני, העיסוק ביהדות ובעולם הדתי מלווה אותה כבר הרבה שנים.
גם העיסוק המרכזי בהצגה – החיפוש אחר בן זוג – לקוח מחייה של קוסובר. היא בת 48, ומעולם לא נישאה, אך כיום היא חיה בזוגיות. "ההצגה זו אני בסופו של דבר, וכל הדמויות מדברות אותי באיזשהו אופן. עם דימיון כמובן, והתאמה למציאות הישראלית".
הדמות של הלנה השדכנית, בציבור שאינו חרדי, נראית קצת לא מציאותית.
קוסובר: "זה נכון שבמחזה אתה גם מקצין, אבל בחיפוש האישי שלי אחרי זוגיות הלכתי גם לשדכניות ופגשתי כל מיני טיפוסים, וכן, גם כאלו שדכניות. בין השאר פגשתי גם את הרבנית לאה קוק, לקחתי ממנה אלמנטים וחיברתי יחד עם כל מיני דמויות של שדכניות אחרות שפגשתי, לדמות של הלנה השדכנית".
מחפשים רשימת מכולת
ב"טוביה 2018" יש לא מעט עיסוק בעולמות של אמת ושקר. בלי לעשות ספוילרים, אפשר רק לומר שהגברים שפוגשות הבנות של טוביה, לא מתנהגים בהתאם למראה החיצוני שלהם, לטוב ולרע. גם את ההיבט הזה הביאה קוסובר מניסיונה האישי. "במהלך החיפוש האישי שלי פגשתי הרבה אנשים דתיים מקסימים, אבל היו גם דתיים שלבשו את כל הביגוד הנכון אלא שהפנימיות שלהם הייתה במקום אחר. לצערי, גם בציבור הדתי וגם בציבור החילוני מה שאנשים מחפשים היום הוא רשימת מכולת ולא את הבנאדם. בודקים רק איך האדם נראה, במה הוא עוסק וכמה הוא מרוויח, והרבה פעמים האישיות עצמה הולכת לאיבוד בכל החיפוש הזה".
עשרה שחקנים משתתפים ב"טוביה 2018", ונפגשתי עם אלו שמגלמים את הדמויות המרכזיות לשיחה. השאלה הראשונה שעלתה היא מה החיבור האישי שלהם להצגה. אירית סוקי משחקת את גולדה, אשתו של טוביה, האישה החזקה בבית שמודאגת מאוד גם ממצבה הכלכלי של המשפחה וגם מהרווקות של בנותיה. "בהתחלה הייתי אמורה לשחק את אחת הבנות, אבל אז אירית הבמאית אמרה לי 'תראי איזה פה גדול יש לך, את חייבת להיות גולדה'. בעבודה משותפת הפכנו את גולדה לדמות נמרצת שדואגת מאוד לכולם. לא מעט מהמשפטים של גולדה מבטאים רצון תמידי לדאוג לחינוך של כולם ולהאכיל את כולם והם הזכירו לי את אמא שלי שנפטרה לפני חודש וחצי. ממש הרגשתי שאני משחקת את הדמות שלה".
ענבל ראובן משחקת את נעמה, הבת שמוצאת את אהבתה אצל גרוש דתי, עד שנחשפות פניו האמיתיות וליבה נשבר. "הרגשתי חיבור גדול לאמונה הפנימית החזקה של נעמה, שהכול בסוף מאוד מדויק. היא אומרת משפט שגם אני נוהגת לומר – שהיא מאוד מאמינה שכשהשידוך שלה יגיע, זה יהיה הכי מדויק בשבילה, במי שהוא יהיה וגם בזמן שהוא יגיע. זה החיבור העמוק שלי לנעמה, שהאהבה היא מעבר לכל חוק. זה גם היופי שלה, שהיא כאילו שוברת את החוקים, אבל מצד שני היא מאוד נאמנה לעצמה. יש לה חיבור משפחתי וערכים חזקים במיוחד, ומשם נובעות גם העוצמה וההצלחה שלה".
הילה מיטרני משחקת את חוה, הבת הבכורה והרווקה המבוגרת שהוריה כבר נואשו מלמצוא לה שידוך. "חוה היא בחורה מרדנית שהולכת עם הדרך שלה ועם האמונה שלה. היא מאוד צינית ואין לה סבלנות שמקשקשים לה. היא מגורשת מהבית אחרי שהיא בוחרת בבחור לא יהודי ובאופן קצת דומה גם אמא שלי שבאה מבית דתי גורשה על ידי אבא שלה מהבית, אחרי שהתחתנה עם אבא שלי שלא היה דתי. אני מתחברת מאוד לעניין הזה, שהרבה פעמים מתחת לצד החיצוני השונה של האדם יש פנימיות דומה. יש לי חברה שהייתה חילונית וחזרה בתשובה וכשהמשכנו לשמור על קשר, ראינו שאנחנו מדברות אותו דבר, רק שהיא לובשת בגדים ארוכים ואני לא".
איציק דריי, שמשחק את טוביה, מחלק את זמנו בין עולם המשחק לבין עסק עצמאי בתחום החשמל והמיזוג. כמי שמתפרנס גם מתחום של עבודת כפיים, הוא מצא את עצמו מתחבר למאבק של טוביה החקלאי על חלקת האדמה שלו וסירובו למכור אותה ליזמים מתחום הנדל"ן.
במחזה המקורי של טוביה החולב יש מתח אצל כמה דמויות בין מסורת להתחדשות. בהצגה שלכם, טוביה הוא למעשה היחידי שעוסק במאבק בקדמה.
"זה נכון", מאשר דריי, "טוביה מתחבא מאחורי הסינר של המדינה ומסרב למכור את האדמות שלו. הוא נאחז בעבר. ברמה האישית, זה גם דבר שאני מתחבר אליו. אני טראומטי ומבועת כשאני רואה היום את הילדים הקטנים עם הטלפונים החכמים. במידה מסוימת אני קצת חי בבועה, שומע תקליטים ותקוע אי שם בשנות השבעים".
ענבל ראובן: "הרגשתי חיבור גדול לאמונה הפנימית החזקה של נעמה, שהכול בסוף מאוד מדויק. היא אומרת משפט שגם אני נוהגת לומר – שהיא מאוד מאמינה שכשהשידוך שלה יגיע, זה יהיה הכי מדויק בשבילה, במי שהוא יהיה וגם בזמן שהוא יגיע"
מתחת לעטיפות
במחזה המקורי, האלמן העשיר מחזר אחרי אחת מבנותיו של טוביה, ומבטיח להוריה בתמורה רווחה כלכלית. גם בגרסה המחודשת, המוטיב נשאר, ואת האלמן מאנטבקה החליף רווק מבוגר מהמושב, גם הוא עשיר מאוד.
הדמות של נעמה הרי מחפשת אהבה אמיתית, איך קורה שדווקא היא מוותרת עליה בסופו של דבר?
קוסובר: "הדמות של נעמה הולכת על שני רבדים. היא מתחילה ממקום חזק של ללכת על האמת וזה קורה כשהיא חושבת שדברים מסתדרים, אבל אז הסתירות מתחילות להגיע. המצב בין ההורים שלה מידרדר ומכיוון שהיא ילדה של אמא ואבא היא מחליטה לקחת אחריות כדי לאחד את הבית. חוץ מזה התמימות שלה הלכה לאיבוד אחרי שיריב, הבחור שיצא איתו, שבר לה אותה. אובדן תמימות הוא דבר קשה שמוביל אותך לצעדים קשים".
ראובן, שכאמור משחקת את נעמה, נחלצת להגנתה: "יש משהו יפה באהבה שהוא מעבר להסברים ולפן הלוגי. כשיש חיבור וכימיה נפשית זה קורה, וזה מה שהתרחש בין יריב לנעמה. היה שם חיבור פנימי והבזק אחר, ולכן זה היה כל כך עוצמתי. שברון הלב שלה כל כך גדול, ואז מגיעה הסיטואציה מול המשפחה. בעיניי היא מחליטה לחקור את זה ולבדוק, אולי משהו בתפיסה שלה שמחפש את הדבר הכי מדויק ומתאים, אינו נכון".
דריי (טוביה): "אני חושב שטוביה פשוט מאמין שלנעמה יהיה טוב עם הבחור שהוא משדך לה, ולכן זה לא נתפס בעיניו כמעשה כל כך חמור".
עד כמה הסיטואציה של חוה, שרוצה להינשא ליהודי משיחי, נראית לכם אפשרית במציאות היום?
קוסובר: "בעיני זה חלק מהחיפוש של אמת ושקר. בעומק של היהדות יש אמת ואהבה. פחות התעסקות בעולם החיצוני ויותר בפנימי. חוה גדלה בבית מאוד אוהב ומחבק אבל הם לא מקבלים אותה עד הסוף ומתביישים בה. היא ה'לא־יוצלחית' של המשפחה. שלחו אותה ללמוד במכללה אבל בסוף היא עובדת בבר של ג'ואי, היהודי המשיחי. היא מרגישה לא שייכת ורוצה לצאת החוצה ולגלות עולם, ובמקום הזה של חוסר השייכות רק ג'ואי מקבל אותה כמו שהיא. הרבה פעמים מניעים אותנו החסכים שלנו ומה שאנו זקוקים לו".
מיטרני: "חוה מתאהבת בבן אדם ולא רלוונטי לה אם הוא יהודי. הוא בן אדם ולכן היא יכולה ללכת איתו כי הוא מספק לה דבר שלא היה לה מעולם. כחילונית, אין לי בעיה עם נישואין כמו של חוה וג'ואי, וגם לא עם נישואין של יהודייה עם ערבי מוסלמי. אני חושבת שבאהבה אין חוקים".
סוקי: "אצלי זה כן אישו להתחתן עם מישהו לא יהודי. אני מרגישה שהייתי יכולה להתאהב בנוצרי מבחינה רגשית, אבל הייתה לי בעיה להתחתן איתו. לא הייתי יכולה".
ראובן: "הדת אצלנו מחוברת עם המדינה וכשזה המצב, כל דבר שהוא עדיין חריג במדינה, לא נתפס כשלם. בהיבט הזה, חתונה עם גוי זה עדיין לא משהו שמתקבל. מצד שני, זה מסוג הדברים שאתה לא יכול לדעת עד שאתה לא שם. זו חוויה רגשית שאתה לא יכול להבין עד שאתה לא נמצא בה".
סוקי: "אבל זה כמו שלא תתאהבי במישהו בן שבעים".
ראובן: "זה נכון שיש מחסומים פסיכולוגיים בתת־מודע שיגרמו לי לא להתקרב לגברים מסוימים, כמו למשל לגבר עם טבעת על האצבע. אבל אני לא יודעת להעיד בלי להיות בתוך זה".
קוסובר: "אני באופן אישי לא הייתי מתחתנת עם גוי, אבל אני מכבדת את הבחירה של חוה ללכת עם הלב שלה, כי שם הלב שלה אומר שיהיה לה טוב. המסר שההצגה מנסה להעביר הוא שמתחת לכל ה יש אנשים, ומה שהכי חשוב זה לא מה הם ילבשו אלא איך הלבבות שלהם ייפגשו. ההצגה לא שופטת, לא את טוביה ולא את יריב או את חוה, אלא מביאה את האמת של כל אחד ומשאירה לקהל לבחור. היום גם במגזר החרדי והדתי יש תופעת רווקות מאוחרת ואנשים הולכים לאיבוד גם עם היהדות וגם עם הזוגיות. בהקשר הזה ההצגה מציפה את כל הבעיות של האינדיבידואל שמרים ראש ומחפש משמעות".
סוקי: "הבעיה שלי היא רק עם הממסד הרבני והכניסה של הדת לחיים האישיים שלי ולחילוניות. אבל הדת בפני עצמה היא דבר נפלא. הערכים הדתיים והאמונה הדתית הם נהדרים"
למרות שההצגה עוסקת באנשים דתיים, אף אחד מהשחקנים אינו שומר מצוות. יחד עם זאת, קוסובר עצמה, אחרי הרבה שנים של אורח חיים חילוני לחלוטין ומגורים בתל־אביב, החליטה לשמור שבת וכשרות, ובתשע השנים האחרונות היא מתגוררת בהתנחלות בית־אריה, גם מתוך הזדהות אידיאולוגית עם ההתיישבות ביהודה ושומרון. "כשחייתי בתל־אביב, עשיתי דברים שאהבתי ורציתי, אבל משהו היה לי חסר. היו לי הרבה חברים אבל היה חסר לי משהו בפנימיות. התחלתי חיפוש שהביא אותי ללמוד יהדות ורוחניות. פגשתי שליחים טובים ובהדרגה התחלתי לאמץ דברים כמו הדלקת נרות וקידוש. הכול נעשה לאט ומבחירה מלאה".
השחקנים מצידם מעידים על התחברות טבעית לדמויות הדתיות ולטקסטים הדתיים בהצגה. "הבעיה שלי היא רק עם הממסד הרבני והכניסה של הדת לחיים האישיים שלי ולחילוניות", מסבירה סוקי. "אבל הדת בפני עצמה היא דבר נפלא ואם היה לי בן לא הייתה לי בעיה לעשות לו ברית מילה. כשהדת מתנגחת בחילוניות ומתערבים לנו בחתונה ובגירושין זה קטסטרופה, אבל הערכים הדתיים והאמונה הדתית הם נהדרים. אני לא חושבת שאלוקים כזה קטנוני שאכפת לו מה אני עושה בשבת. מבחינתי, הדת האמיתית היא בין אדם לחברו וכבד את אביך ואת אמך".
"כמה שאני חילונית אני מביימת כבר לא מעט שנים הכתרות באולפנות", מספרת מיטרני. "יש לי אחות שומרת שבת, כך שהדת כל הזמן מסביב. יש הרבה דברים שאני אוהבת מאוד בטקסיות של הדת אבל אני בוחרת לעשות את זה בדרך שלי". "היה לי מאוד קל להתחבר לטקסטים האלו", מוסיף דריי, "כי אני באמת מאמין שיש לכל יהודי בנפש איזה ניצוץ יהודי שאי אפשר להסביר והוא יכול להידלק ברגע אחד מהיר. מגיל צעיר אני בוחן התנהגויות אצל אנשים. עבדתי בבניין עם ערבים, סינים ותאילנדים ואני ממש מאמין שיש משהו אחר בנפש היהודית".
מסורת, מסורת – ההצגה "טוביה 2018" תוצג במסגרת הפסטיבל היהודי הבינלאומי לתרבות עכשווית, שיתקיים בסוף נובמבר, בבית מזיא לתיאטרון שבירושלים. בפסטיבל מציגים יוצרים צעירים לצד ותיקים, דתיים לצד חילונים וכאלו המייצגים סגנונות אמנותיים שונים. הפסטיבל יימשך השנה שמונה ימים. בין המשתתפים: ארז לב–ארי, אייל שכטר, עדן הראל, עודד מנשה, ציון גולן, מיכה ביטון ועוד עשרות רבות של מוזיקאים, שחקנים, רקדנים ישראלים. לצידם יתארחו גם שני מופעים של יוצרים מארה"ב ומאנגליה.
