באחת הסצנות בסדרת הרשת החדשה "UPLOAD", מגיעה חן כלפון לטקס קבלת תואר ראשון במכללה לחינוך שלמדה בה. ראש החוג שלה שואלת אותה מה היא עושה כיום, וכשחן אומרת שהיא יוטיוברית, ראש החוג פורצת בצחוק. אבל לא רק במכללה היא חריגה – גם בעולם היוטיוב, כלפון (25) נחשבת לעוף מוזר: עם כיסוי ראש מלא נוכחות, שלושה ילדים ומגורים בבת־ים, היא בהחלט לא דומה לאף אחד אחר.
למרות נתוני הפתיחה, ולמרות התנגדות בעלה לעיסוק שלה ביוטיוב, היא הפכה בתוך תקופה קצרה לבעלת חשבון פופולרי בערוץ וצברה למעלה מ־11 אלף מנויים בערוץ שלה. שם, היא מעלה תכנים העוסקים במגוון נושאים – מקשירת מטפחות ועד דימוי גוף, דרך המטבח והורות, ועד דילמות עבודה־קריירה־בית. בימים אלו היא מככבת כאמור ב"UPLOAD", סדרת רשת של הבמאי ברק היימן, שהופקה לקראת יום הסובלנות הבינלאומי על ידי "כאן" (ותשודר כסרט ב־2.12, 21:00, כאן 11). הסדרה מונה ארבעה פרקים, ומתעדת את עולמם המשפחתי והבלתי מוכר של ארבעה כוכבי רשת – "יוטיוברים" ישראלים. מלבדה מככבים גם מוטי טקה, זמר, שמבקר באתיופיה בפעם הראשונה בחייו עם אמו דליה; הנא זיאד, יוטיוברית ערבייה שיש לה כחצי מיליון עוקבים, רבים מהם ממדינות ערב; ליאור ישראלוב, שמוכר בשם הבמה שלו "סוזי בום", כדראג קווין מצליחה, ונולד בכלל למשפחה בוכרית בדרום תל־אביב וגדל בחינוך הדתי; וכלפון הדתייה, שמעלה תכנים שבחלקם מבקרים את המגזר שממנו היא באה, למורת רוחה של משפחתה.
כלפון עזבה את המסלול המוכר של תיכון־שירות לאומי־תואר־עבודה, וזנחה את משרתה כמורה לטובת הצינור הדיגיטלי. במהלך צילומי הסדרה, היא טסה להתפלל באומן ולחפש שם תשובות לשאלה הגדולה שמטרידה אותה – האם לסגור את הערוץ או להשאיר אותו באוויר. "לדתיים יש טכנופוביה. אי אפשר להתעלם מזה, תמיד אנחנו אחרונים. אחרונים בפייסבוק, אחרונים באינסטגרם, אחרונים ביוטיוב. מצאתי את הדרך שלי. במקום לדבר בפני כיתה של שלושים בנות, אני מדברת לאלפים מהבית שלי".
כלפון נולדה בבת־ים ובילתה שם את שנות ילדותה המקודמות. כשהמשפחה עברה לראשון־לציון, היא עדיין נשארה ללמוד בבת־ים. בגיל הנעורים התחזקה מבחינה דתית. "זו לא הייתה הארה שנפלה משמיים, אלא תהליך ארוך ועמוק", היא מתארת. בעבר העלתה סדרת סרטונים עבור הצופה הלא־דתי, שנקראת "למה את עושה את זה", ובה היא מספרת למה היא שומרת נגיעה, מקפידה על צניעות וכולי. גם בעשרת ימי תשובה היא מעלה תכנים דתיים לערוץ. "העולם הדתי הוא לא מובהק בערוץ שלי, אבל לפעמים אני מביאה אותו".
מגיל צעיר היא אהבה כל מה שקושר ליצירה, מדיה, שירה ונגינה. בתיכון הייתה חלק מלהקת בני נוער, כשמדי פעם אף העלתה סרטונים ליוטיוב. "עולם המדיה תמיד דיבר אליי. לא חשבתי להפוך את זה למקצוע, לא נראה אז שזה הולך לשם". בגיל עשרים היא נישאה לדודי, איש ביטוח. היא למדה לתואר ראשון בהוראה במכללת תלפיות, ובשנת הסטאז' שלה היא קיבלה משרה של מחנכת כיתה ז' והגישה לבגרות בספרות. "התלמידות דיברו הרבה על כוכבות הרשת שלהן. רציתי להבין על מה הן מדברות ונשאבתי לעולם הזה. צפיתי בכוכבות רשת פופולריות כמו אשלי וקסמן ומורן טרסוב שאז היו בתחילת הדרך עם 15 אלף עוקבות". היא חיפשה יוטיוברית דתייה לצפות בה, ומשלא מצאה, התחילה לעלות תכנים משל עצמה. יום אחד המחשב הפרטי שלה היה מחובר ללוח החכם בכיתה, וכך גילו התלמידות שמורתן מתחזקת ערוץ יוטיוב. כלפון מתייחסת לתקלה הזו – שהייתה גורמת לכל מורה אחרת למבוכה רבה – בשוויון נפש, כמעט בהכרת תודה. "ככה היו לי חמישים עוקבות ראשונות", היא מתוודה.
במקום לשלם למעון
בחופש הגדול, כשהייתה בהיריון, היא קיבלה הודעה שהמשרה שלה לשנה הבאה מקוצצת. "זה דבר שלצערי קורה לסטאז'ריות", מסבירה כלפון, "אמרו לי 'יש מורות עם קביעות לפנייך'. למרות שאמרתי שאני בהיריון, ואי אפשר לעשות לי את זה, ענו לי ש'זה מה יש'. החלטתי שאני לא ממשיכה ככה. הייתי מורה טובה, אבל אחרי הלידה כבר לא חזרתי לעבודה". את הזמן בחופשת הלידה ולאחריה, השקיעה כלפון בהעלאת תכנים לערוץ שלה.
"היצירה של הסרטונים ריגשה אותי כל כך שהחלטתי להישאר עוד קצת בבית עם הילד, להמשיך לצלם סרטונים ולטפח את הערוץ שלי במסווה של חופשת לידה ארוכה. כשמשפחתי והסביבה הקרובה הבינו שלקחתי את התחביב שלי קצת יותר מדי ברצינות, ועל הפרק עומדת האפשרות שאני לא חוזרת לעבודה, קיבלתי הרבה תגובות שליליות".
חשבת לחזור להוראה?
"הבנתי בתוכי שזה לא אחראי מצידי. אני אמא לילדים, עם תואר ביד, תשלומי משכנתה וגנים, אבל עדיין – משהו בי לא הצליח לשחרר. הגעתי להסכמה עם בעלי, שבמקום לשלם מעון, אשאר בבית ואנסה לעשות מיוטיוב כסף. חופשת הלידה התארכה והתארכה. הרגשתי שאני מצליחה לגעת באנשים באמת ושאני מביאה משהו אחר. רציתי להראות שאפשר לשלב בין כיף לרצינות. בעיקר שמחתי לתת לאנשים הצצה לחיים הדתיים שלנו. להנגיש להם את העולם שלי, להראות להם שלא משנה מה אורך השרוול או החצאית שלי, ואם יש לי כיסוי ראש, עדיין יש לי אותן התמודדויות כמו כולם – ערימות כביסה שמגיעות לתקרה וילדים שמשתטחים על הרצפה. הצגתי את המציאות כמו שהיא וזה מה שגרם לי להצליח".
האמנת שתצליחי?
"מהרגע שפתחתי את הערוץ, ידעתי שיבוא יום ויהיה לזה ביקוש, ואנשים יחפשו את התוכן הזה, כי לא היו אז יוטיובריות דתיות. הבנתי שזה נעשה משמעותי דווקא כשראיתי שהרבה בני נוער נכנסים לסרטונים, וחלקם פנו אליי ושיתפו אותי בדברים אישיים. הבנתי שיש לי ממש יכולת השפעה על המון צעירים, לכן עם הזמן התחלתי לפנות גם לנוער". לשאלה מה עשתה כשחופשת הלידה הסתיימה והילד הלך לגן, כלפון עונה בצחוק מתגלגל. "נכנסתי להיריון שלישי…"
בסדרה נראה בעלה של כלפון, דודי, מביע את חוסר שביעות רצונו מהעיסוק של אשתו, והוא מספר שגם אינו צופה בתכנים. "אני לא מאמין בזה. מה זה מעניין אנשים לשבת ולצפות במה הבנאדם עשה היום? אני חושב שהיא צריכה לגדל את הילדים, הם עדיין קטנים, מי יגדל אותם? אני?" הוא מטיח בה בנימה שוביניסטית־משהו. אך למרות הנאום חוצב הלהבות, עם הזמן הוא רוכש לחן מצלמה מקצועית ורמקול איכותי כדי שתשדרג את איכות השידור שלה.
"בעלי לא הביע יחס חיובי לעיסוק ביוטיוב", היא אומרת בזהירות. "וגם ההורים חשבו שזה תחביב שיחלוף, אבל זה לא חלף. בעלי לא אהב את הרעיון גם מבחינת החשיפה וגם בגלל שלדעתו עבודה היא מסגרת, משהו שקמים בבוקר והולכים אליו. בנוסף זה גם מאיים שבבית יש שני אנשים קרייריסטים, והתלבטנו – ואנחנו עדיין מתלבטים – איך לשלב את זה. אני עדיין שואלת את עצמי למה למשל הבוקר, כשהילדה קמה חולה, היה מובן מאליו שאני נשארת איתה ולא הוא. אלו קונפליקטים שאנחנו מדברים עליהם".
בניגוד לבן הזוג, שלושת ילדיה כן מופיעים מפעם לפעם בסרטונים – עדי בת הארבע, יוסף בן השנה ועשרה חודשים ואוריאן בת העשרה חודשים. "דודי בסרטונים שלי לא חשוף בכלל. לסדרה הוא ממש הכריח את עצמו להשתתף בשבילי".
והילדים?
"הילדים זה נושא שנוי במחלוקת, הם חלק מהחיים, וזה מה שאני עושה – מצלמת את החיים. מצד שני אני מבינה את המקום של שמירה על הפרטיות שלהם, לפעמים ברחוב מזהים אותם. לא בטוח שאנשים יראו את זה כמשהו תקין, אני מבינה את ההתנגדות לזה. זה משהו שהם לא בחרו בו. מצד שלישי, אנחנו בוחרים לילדים עיר מגורים ובית ספר, ולא בטוח שהם היו בוחרים בזה, אנחנו גם ככה עושים להם לפעמים את הבחירות. אני חושבת שכל עוד זה לא תוכן מביך או פוגעני, אני לא רואה עם זה בעיה, ובכל מקרה אני משתדלת ללכת לפי הכלל ש'אם יש ספק אין ספק'. הילדים מעל הכול. אם יש סיטואציה שהילד בוכה ברקע, אני לא אמשיך לצלם. או אם הילדה לובשת מכנסיים קצרים מאוד והיא נכנסה לי לסרטון אז אני לא אפרסם אותו".
ובכל זאת, יש מחיר משפחתי לחשיפה?
"אנשים חושבים שאני באמת מספרת כל דבר שקורה לי בחיים. זה ממש לא ככה, בסופו של יום אני מצלמת ומורידה חלקים גדולים בעריכה. יש כל כך הרבה דברים בחיים שלי שהם פרטיים ואני לא משתפת אותם. הפרטיות של המשפחה שלי מאוד־מאוד חשובה לי. חשיפה לא צריכה להיות סתמית. זה צריך להיות מצחיק או עם משמעות כלשהי, אבל לא בלי סיבה. הילדים נולדו לדור שבו כמעט הכול מצולם ומדווח. הבת שלי הייתה אצל חברה והיא ראתה שהאמא והחברה מצטלמות בסנאפצ'ט, והיא ביקשה ממני גם לעשות את זה. הבנתי שהיא חיה את העולם הזה איתי או בלעדיי".
ניתוח במוח
אחת הדרכים שיוטיבריות מתפרנסות בהן היא תוכן שיווקי שמוכנס לסרטונים שהן מעלות. לעיתים מדובר בפרסום סמוי, ולעיתים בפרסום גלוי. כך למשל בסרטון שכלפון העלתה אחרי לידת בתה, היא סוקרת את כל המתנות שקיבלה מכל מותג. על כל הצגה כזו מקבלת כלפון, מעבר למוצר עצמו, גם תשלום. "אמת", היא אומרת. "זה לא סוד, לפעמים מדובר בשיווק סמוי והמוצרים פשוט נמצאים בשטח ואני לא נותנת להם יחס מיוחד, ולפעמים אני מדברת עליהם".
איך את מרגישה עם זה?
"אני מרגישה עם זה מהמם. זו דרך להתפרנס. לא אמליץ על משהו שאני לא משתמשת בו, ואפילו היו מקרים ששרפתי קשרים בגלל שלא רציתי לשתף פעולה עם משהו שאני לא מאמינה בו. הנאמנות שלי לקהל היא מעל הכול".
איך מקבלים אותך במשרדי הפרסום ויחסי הציבור החילוניים?
"מצד אחד זה די קשה, כי הם לא תמיד יודעים איך לאכול אותי – אני לא 'לפי הספר' שלהם. מצד שני, הם מבינים שאני פונה לפלח שוק מסוים. למרות שמספר העוקבים לא גדול באופן יחסי, זה קהל ממוקד מאוד ואני יכולה לבוא למשרדי הפרסום ויחסי הציבור עם כל הנתונים. עשיתי בשבילם את העבודה".
לדבריה, ובאופן מפתיע, הקהל שלה לפי פילוח יוטיוב הוא בן 18 עד 24. "אני מרגישה צעירה בראש שלי, למרות הסטטוס של נשואה פלוס שלושה. צעירים ונוער תמיד היו בראש שלי, למדתי חינוך ואני יודעת לדבר אליהם".
יש סרטון שהעלית והתחרטת?
"היו סרטונים שקיבלתי עליהם תגובות קשות. העברתי ביקורת על המגזר הדתי־לאומי, על הבינוניות במגזר הזה ותרבות חוסר־הרצינות – למשל עיכוב בתשלומים, או זה שעל יום הולדת מודיעים לך יום קודם. קיבלתי על זה סקילה מטורפת מצד הקהל, עשרות תגובות גרועות. ולמרות זאת לא הסרתי את הסרטון ולא התחרטתי. הבנתי שפשוט קשה לקהל לקבל ביקורת. הצופים פספסו את הרעיון של הסרטון, המטרה שלו הייתה ללמד חשיבה ביקורתית. דיברתי בסרטון הזה על כך שעדיין הרבה נשים דתיות בוחרות באופן אוטומטי ללמוד חינוך, בלי לבדוק את האפשרות ללמוד מקצועות ריאליים, אבל אנשים לקחו את זה למקום שאני עושה חילול השם. אז לא הורדתי את הסרטון ומי שלא מסוגל לקבל ביקורת או לא הבין נכון, זו הבעיה שלו".
בנוסף לסרטונים, כלפון גם מעבירה שיחות באולפנות ותיכונים, מספרת את הסיפור שלה ומדברת על דימוי גוף. "אחד המסרים המרכזיים שלי הוא שההצלחות שלנו לא תלויות במשקל, וקל יותר ללמוד לאהוב את עצמנו מאשר לשנות את עצמנו. אני מדברת על כך שאישה אף פעם לא תהיה מרוצה מאיך שהיא נראית, ותמיד היא תרצה לשנות משהו. ואני מסבירה לבנות בגיל הכל כך מבלבל הזה שאם כבר לעשות שינוי, אז לעשות אותו מתוך אהבה ולא מתוך שנאה וכעס על הגוף.
"אני תמיד משווה את זה לכך שאם יש תלמידה שהיא לא מאוד חדה, אז היא לא באה לנתח את המוח. היא לומדת לחיות עם הנתונים שקיבלה. אני למשל הבנתי שאני לא טובה במתמטיקה, אז עשיתי שלוש יחידות וזה בסדר, לא חייבים להיות בחמש יחידות, אבל לרגע לא חשבתי לעשות איזה שינוי במוח כדי להיות חמש יחידות. את הגוף מנסים לשנות בכל מחיר, וזה מצחיק או עצוב לראות את זה. מגיל העשרה עד המוות אנשים רודפים אחרי המראה שלהם". היום, כאישה וכאמא, היא משדרת שלמות עם מידות הגוף שלה – ולא מדובר במידה 36. "ברור שיש לי רצון לרדת במשקל", היא מתוודה, "ההריונות עשו את שלהם, אבל היום יש בי השלמה עם העובדה שזה הגוף שלי ואלו הנתונים שלי. אני מתאימה את הבגד לגוף שלי ולא את הגוף שלי לבגד. כשאני מסיימת להעביר שיחה בפני נערות, הרבה פעמים הן ניגשות בסוף עם דמעות בעיניים ומספרות כמה זה השפיע עליהן. ההורים שלהן כותבים לי אחר כך בפייסבוק כמה זה היה חשוב להן".
https://www.youtube.com/watch?v=M4hV72VFcUs&t=42s
למרות שהיא מרצה בפני בנות דתיות, כשניסתה לקבל משרה חלקית בבית ספר תיכון, לא הצליחה להתקבל בגלל העיסוק ביוטיוב, שעדיין נתפס כמשהו שלילי בציבור הדתי. "זה שבר אותי", היא נזכרת, "אני לא מבינה למה אנשים לא רואים בי פורצת דרך בהקשר הזה. העליתי סרטון על הריאיון הזה, וקיבלתי מאות תגובות מחזקות".
לצד ההתמודדות עם קשיים מבית, גם במגרש החילוני נתקלת כלפון בבעיות לא פשוטות. "אתמול למשל צילמתי סרטון עם בחור גיי, והוא אמר לי 'מה הבעיה לגעת בי? אני גיי', ויש עוד כל מיני ניואנסים קטנים שחילונים לא מבינים. מזל שיש לי את ההלכה וזה קו מאוד ברור שלא עוברים. זה בא לידי ביטוי גם בזה שאני מגיעה למקומות והכיבוד לא כשר, או נטוורקינג שמתפספס כי האווירה לא מתאימה", היא משתפת.
"אני מרגישה קצת תלושה. מבחינת החילונים אני לא שם, והדתיים לא יודעים איך לאכול אותי. אני חושבת שמה שמחזיק אותי זה הקשרים עם חברות הילדות שלי, הן חשובות לי מאוד. בסופו של יום, אני צריכה להתייחס לזה כעבודה, אם מצאתי חברים בלי להתפשר על הדרך שאני מאמינה בה זה טוב, ואם לא אז לא".
מה תעשי אם מחר יוטיוב תיעלם?
"אני באמת לא יודעת לאן העולם הטכנולוגי יגיע, אני כן יודעת שאעסוק במשהו שקשור למדיה ולשיווק. בין שזה יהיה בפרונט או מאחורי הקלעים".
