אם אתם מאוהדי רב־המכר של חאלד חוסייני "רודף העפיפונים", המתאר את סיפורו רב התהפוכות וחוצה היבשות של נער אפגני, אתם יכולים לחסוך לעצמכם את זמן הקריאה של מדור זה, וכבר עכשיו להזמין כרטיסים להצגה היפה של תיאטרון "גשר".
העלילה כפי שהיא נפרשת על הבמה (גילוי נאות: לא קראתי את הספר) אמנם מרתקת, סוחפת, מרגשת ופורשת יריעה רחבה, אך לוקה בחוסר סבירות קיצוני. כמה וכמה פיתולי עלילה גרמו לי לגלגולי עיניים נמרצים. דווקא עיבוד הספר למחזה של מת'יו ספנגלר (שתרגמה יפה עינת ברונבסקי), היה יכול להיות הזדמנות לתקן כמה מכשולי עלילה, לא על ידי שינוי הסיפור אלא על ידי הפגנת מודעות לחלקים פחות סבירים. לדוגמה, על ידי קשירתם לסיפורי האגדות הפלאיים שקוראים יחדיו אמיר וחסן, ויצירת זיקה בין הסיפור ה"מציאותי" המתרחש בסוף המאה העשרים, עם מיתוסים מימים עברו.
בנוסף, הבחירה באירוע של אלימות מינית קשה כמאורע מחולל, התקבלה לפחות בהשתלשלות הסיפור על הבמה, בצורה מעט נצלנית וסנסציונית. חלק מהמסקנות האידיאולוגיות הנגזרות מהסיפור מקוממות ממש. לא ארחיב מחשש לספוילרים, אך לדוגמה הדרך שבה המחלוקת בנוגע לסוגיית האימוץ באה על פתרונה היא אימוץ של תפיסה שמרנית שאבד עליה הכלח.
ולמרות כל האמור לעיל, גם אם אינכם מחובבי הספר, סורו גם אתם ורכשו כרטיסים. עבודת הבימוי הנהדרת של נועם שמואל מחוזקת בתפאורה של ניב מנור ובצוות השחקנים המוצלח, מייצרת חוויה חד־פעמית ומהנה ביותר המבליטה את יתרונותיו ואת ייחודו של מדיום התיאטרון. השימוש בגוף השחקנים ובכמה מקלות ליצירת העץ שסביבו משתובבים אמיר וחסן, מהדהדת את הקשר בין משחק – במובן של משחק ילדים, והיכולת לדמיין ולחלום, ובין משחק – במובן עבודת השחקן בתיאטרון.
שיתופם של רבים מהשחקנים ליצירת המעמדים הללו מתייחס לממד הקהילתי, המשמעותי בחברות מסורתיות שהן הרקע להצגה. מעבר לכך הן גם יוצרות תמונות יפהפיות ונדירות, שלא אפשריות בקולנוע ובטלוויזיה. זאת על רקע פלישתן של עבודות הווידאו־ארט ללא מעט הפקות תיאטרון. כך לדוגמה בתמונה הנהדרת שבה הולכים אמיר וחסן לראות סרט ולאחר מכן לומדים מהו דיבוב. בנוסף, השימוש הנרחב בשחקנים כחומר גלם – אם כתומכי תפאורה, או בשיתופם בפסקול לאורך ההצגה – מדגיש את הדילמות האנושיות שההצגה מנסה לעסוק בהן.
אבי אזולאי בתפקיד אמיר מוביל את ההצגה בכריזמטיות, בכישרון וברגש. ההחלטה של המחזאי להציב אותו כמספר הנוכח על הבמה וצופה בעברו בחלק הראשון של ההצגה, מוצלחת ומוסיפה עוד רובד לסיפור. את אביו של אמיר מגלם היטב דורון תבורי הוותיק והמרשים, אמיר הצעיר הוא יולי סקר, וחסן הוא הלל קאפון. עוד בין המשתתפים הרבים פיראס נסאר, אלכסנדר סנדרוביץ' ורוני עינב.
כאמור צפייה ביקורתית ומודעת – העֵרה לפגמים שמכסה הווילון היפהפה שנפרש בפנינו – נדרשת כאן לטעמי. אבל גם אם במלאכת העיבוד הניתוח לא לגמרי הצליח, החולה חי מאוד.
רודף העפיפונים, תיאטרון גשר
