לפני שנתיים מעטים מאוד ידעו מי הוא קיליאן אמבפה. אפילו השחקנים שהתמודדו מולו במהלך המונדיאל האחרון ברוסיה, כמו קווין דה־בריינה הבלגי, הודו שכלל לא שמעו את שמו לפני 2016. כעת, כשאנחנו מתקרבים לסוף 2018, הוא אחד הכוכבים המוכרים והמפורסמים בתבל.
החלוץ הצרפתי יחגוג את יום הולדתו ה־20 בחודש הקרוב, כאשר רשימת הישגיו עד כה כבר מספיקה לקריירה שלמה. הוא אלוף העולם, הטינאייג'ר השני אי־פעם שהבקיע בגמר גביע העולם, אלוף צרפת פעמיים ברציפות במדי שתי קבוצות שונות, מדורג במקום השני ברשימת השחקנים היקרים בכל הזמנים, מועמד לזכות בכדור הזהב ואפילו הופיע על השער של מגזין טיים היוקרתי תחת הכותרת "מנהיג הדור הבא". לדעת פרשנים רבים, אמבפה מסוגל להגיע לגבהים של ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, ואולי אפילו לעקוף אותם.
וזה בהחלט בתכנון. אחד הציטוטים המדהימים ביותר של אמבפה מתייחס לטווח הארוך מאוד. "אחרי שאפרוש מכדורגל, אני רוצה להיות מאמן", הצהיר הנער בן ה־19. אף כוכב בגילו מעולם לא דיבר כך, אבל אמבפה מיוחד. אינספור ילדים חולמים ושואפים להפוך לכדורגלנים. אמבפה ידע שזה יקרה. לא היה לו ספק. כבר בגיל 5, כשאביו הביא אותו לראשונה למגרש האימונים של המועדון הקטנטן בעיירת הולדתו בונדי בפרבר הצפון־מזרחי של פריז, הוא ידע. הוריו שומרים סרטי וידאו שבהם רואים את הזאטוט מספר על הקריירה העתידית שלו בפרטי פרטים. הוא סימן לעצמו מטרה ודהר לעברה בקלילות במהירות מסחררת, בדיוק כמו בסלאלום עוצר הנשימה בשמינית גמר המונדיאל מול ארגנטינה. הוא השאיר לאחרים אבק.
עוד לא בן 20 וכבר לדעת פרשנים רבים, אמבפה מסוגל להגיע לגבהים של ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, ואולי אפילו לעקוף אותם
שחצן וצנוע
יש המציירים את סיפור חייו כאגדה – בן מהגרים משכונה ענייה שהגיע לתהילה. באופן טבעי, הוא משמש השראה עבור מיליונים. בבונדי, תמונת הענק שלו מתנוססת על אחד מהבניינים הגבוהים והילדים רוצים ללכת בעקבותיו. ז'אן־פרנסואה סונר, מנהל מרכז הספורט בעיר, סיפר לטיים: "כל ההורים באים אליי ואומרים שבניהם צריכים להיות כמו אמבפה. אני עונה להם בעדינות שזה פשוט לא יקרה". וזו בדיוק הנקודה. אמבפה יכול להיות המודל האולטימטיבי לחיקוי, אך אי אפשר לשחזר את הנסיקה שלו. מדובר בתופעה מיוחדת וחד־פעמית ואי אפשר גם להשוות אותו לכוכבי העבר. כאשר פרץ לתודעה הקבילו אותו לתיירי הנרי, לליאו מסי ולניימאר. הדיבורים האלה כבר לא רלוונטיים. הוא פשוט אמבפה – האחד והיחיד, מותג בפני עצמו.
למשפחה יש חלק קריטי בכך, כמובן. אביו ווילפרד הוא קמרוני שהגיע לצרפת בחיפושים אחר עבודה ופרנסה, והצליח כמאמן כדורגל מקומי, אשר טיפח בעיקר ילדים ונוער. הוא התחתן עם פאוזה, צרפתייה ילידת אלג'יריה, ששיחקה כדוריד מקצועני בליגה הבכירה. הם זיהו את הפוטנציאל של אמבפה כבר כאשר היה פעוט והעניקו לו תמיכה וגיבוי ללא פשרות. כדי להתפתח כמו אמבפה, דרוש אופי יוצא דופן: הוא ניחן בשילוב נדיר, כמעט אבסורדי, של ביטחון עצמי בשמיים עם מוסר עבודה אינסופי. הוא שחצן וצנוע בו־זמנית. תכונות אלה מנוגדות בדרך כלל, אך אצל אמבפה הן משלימות. זה מה שהפך אותו לפנומן.
מאמניו לא האמינו למראה עיניהם כאשר ראו אותו לראשונה. אנטוניו ריקארדי, שעבד איתו בבונדי, טוען: "לא הייתי צריך להיות גאון כדי להבין שאמבפה הוא הכישרון הגדול ביותר אי פעם בקבוצה, ובפער עצום. בנוסף, הוא ידע להקשיב ולבצע. רוב הילדים עושים מה שבא להם על המגרש. אמבפה עשה את מה שביקשתי. היה צריך להסביר לו רק פעם אחת, והוא הפנים מיד". עם יכולת כדרור מדהימה, מהירות מסחררת והבנה טקטית לא שגרתית, לא היה לו מה לעשות בשכבת הגיל שלו. כאשר היה בן 11, שיחק עם נערים בני 13. כאשר היה בן 13, התמודד מול בני 15 ובני 16. הוא ניצח את כולם ללא מאמץ.
בקרב מאמני הנוער והסקאוטים באזור פריז, שמו של אמבפה הלך לפניו. הוא התקבל לאקדמיה המפורסמת בקליירפונטן, שבה למדו כוכבי עבר רבים, וביניהם הנרי. שם כבר הבחינו בו מגלי הכישרונות מרחבי אירופה, ובגיל 12 נסע אמבפה להתרשמות בצ'לסי. בגיל 13, הוא בילה מספר ימים באימונים של ריאל מדריד ואפילו הצטלם עם כריסטיאנו רונאלדו, שאותו העריץ. בתמונה הזו רואים ילד מחויך, ללא רגשי נחיתות. יש אפילו תחושה כי הכוכב הפורטוגלי קצת יותר מתוח.
אם מאמינים להצהרות של אמבפה, הוא היה משוכנע כבר אז שנועד לגדולה. וצריך להאמין לו. אחרי הכול, הוא דחה אינספור הצעות להצטרף לאקדמיות כמו צ'לסי וריאל. באיירן מינכן, מנצ'סטר סיטי וליברפול היו בעקבותיו, אבל אמבפה סבר כי צעד מסוג זה יפגע בהתפתחותו. הוא רצה להתחיל במועדון שייתן לו את הבמה המרכזית מהר ככל הניתן. זו הסיבה בגללה העדיף את מונקו בגיל 14.
גם זה היה מעבר מהפכני – הוא עזב את בית משפחתו ונדד דרומה לנסיכוּת, אבל ההתאקלמות הייתה קלה. בעצם, נדמה כי כושר ההסתגלות שלו קרוב לשלמות. הוא מרגיש נוח בכל חדר הלבשה, מתחבר ללא בעיות לכל השחקנים והמאמנים, לא מתרגש בשום מעמד. הוא חי בעולם משלו, שבו ההצלחה מובטחת. רק צריך לדרוך על הדשא, לקבל את הכדור ולשים אותו ברשת. מה הבעיה?
בגיל 16, הוא כבר רצה להיות בסגל הבכיר של מונקו, ולא הבין מדוע המאמן לאונדרו ז'רדים לא מקדם אותו מהר מספיק. זמנו הגיע בנובמבר 2015, כאשר חלק מהשחקנים נסעו לנבחרות והמאמן הפורטוגלי לקח שחקני נוער כדי להשלים את החסר באימונים. מיד לאחר מכן, הצהיר ז'רדים: "קיליאן לא חוזר לצעירים. הוא נשאר איתנו, כי הוא בשל ומוכן להיות בליגה הראשונה. הוא יקבל את ההזדמנות וייקח אותה". המנהל הספורטיבי של המועדון דאז, לואיס קמפוס, רק העיר על כך: "סוף־סוף, הבנת את זה באיחור".
וכן, לדעת אלה שראו את אמבפה על בסיס יומיומי, צירופו לסגל הראשון עוד לפני יום הולדתו ה־17 הגיע מאוחר מדי. מדהים, אבל עובדה – הם צודקים. אמבפה הפך לשחקן הצעיר ביותר בתולדות מונקו, תוך שהוא שובר את השיא של הנרי. בגיל 17 וחודשיים הוא שוב עבר את הנרי והוכתר לכובש הצעיר ביותר בתולדות המועדון. כאשר הכדור שבעט בזמן הפציעות בניצחון על טרואה נשק לרשת, הוא לא חגג כמו מטורף ולא יצא מגדרו. הוא פרש ידיים לצדדים, חייך מאוזן לאוזן, קיבל בסיפוק ברכות מחבריו ואז עשה תנועות שובבות לעבר בני משפחתו ביציע. הוא לא הופתע. הוא ידע שזה יגיע והעיתוי היה חשוב בעיקר כדי לקדם את חתימת החוזה המקצועני הראשון.
כמו דג במים
העובדה כי מונקו טרם השיגה את הסיכום המתבקש עוררה עניין רב מצד פריז סן־ז'רמן, והפיתוי היה ברור – לחזור הביתה לפרוורי פריז, לקבל חוזה שמן במועדון העשיר ביותר במדינה אשר נמצא בבעלות קטארית ולהבטיח את העתיד כלכלית. אמבפה לא מיהר, כי בניגוד לשחקנים אחרים הוא ממש לא דאג לעתידו. הוא ידע שהכל יהיה בסדר.
משימתו הייתה לשחק על בסיס שבועי, ואחרי שיחות עם מאמן הפריזאים דאז, לורן בלאן, הוא הבין שזה פשוט לא עומד על הפרק. אז הוא סירב, ונשאר במונקו, שהציעה לו חוזה צנוע הרבה יותר. בתחילת מרץ 2016, המסמך הרשמי הוצג לתקשורת. בחלוף חצי שנה, אמבפה כבר היה שחקן הרכב בקבוצה שרצה לאליפות סנסציונית, על חשבון סן־ז'רמן.
ואז, לפני שנתיים, גילו אותו לפתע האוהדים ברחבי העולם. הוא התחיל להבקיע ולבשל שערים ללא מעצורים, ועשה זאת לא רק בזירה המקומית – אלא גם בליגת האלופות. תארו לעצמכם – משחק הבכורה של אמבפה בהרכב בליגת האלופות התקיים בשמינית הגמר באצטדיונה של מנצ'סטר סיטי בפברואר 2017. החבורה של ז'וזפ גוארדיולה הייתה הפייבוריטית הברורה אבל אמבפה היה קר־רוח. הוא לא ספר את ג'ון סטונס וניקולאס אוטמנדי במרכז ההגנה והבקיע בשלהי המחצית הראשונה את שער היתרון של מונקו.
הקבוצה העשירה ניצחה 3:5 במותחן ענק, אבל בגומלין הבמה הייתה שוב של אמבפה. הוא מצא את הרשת כבר בדקה השמינית, ומונקו פירקה את סיטי 1:3 בתצוגת תכלית כדי לעלות לרבע הגמר. במפגש הכפול מול בורוסיה דורטמונד החזקה, הוא הבקיע שלוש פעמים. ואפילו בחצי הגמר, כאשר מונקו הודחה על ידי יובנטוס, מצא אמבפה את הרשת מול ג'אנלואיג'י בופון וקטע את הרצף של הכוכב הוותיק ללא ספיגה במפעל. השוער האגדי היה אז בן 39, המטאור שמנגד רק בן 18. "נסעתי למונדיאל ב־1998 כאשר קיליאן עדיין לא נולד. זה היופי בחיים", אמר אז בופון.
עבור הצרפתים, גביע העולם ב־1998 היה, כמובן, סמלי במיוחד, כי התחרות נערכה על אדמתם, והם הניפו את התואר הנכסף לראשונה בהיסטוריה. הייתכן שאמבפה הצעיר מסוגל להוביל אותה לשחזור ההישג בחלוף שני עשורים?
האפשרות הזו הציתה את הדמיון, והשאלה התחדדה עם כל שבוע שחלף. לאור ההצלחה המסחררת בליגה הצרפתית ובליגת האלופות, זומן אמבפה לסגל הנבחרת של דידייה דשאן, והפך לשחקן הראשון שנולד אחרי הזכייה ב־1998 ולובש את מדיה. גם כאן הוא הרגיש מיד כמו דג במים והפך תוך חודשים בודדים לחלק אינטגרלי מההרכב. אחרי שהבקיע באוגוסט 2017 בניצחון הגדול על הולנד במוקדמות, כבר אי אפשר היה לדמיין את צרפת בלעדיו.
שחקנים צעירים נדרשים לרוב לתקופת התאקלמות ארוכה לצד הכוכבים – אפילו מסי ורונאלדו לא תפסו מיד את הפיקוד בנבחרותיהם. אמבפה שיחק כאילו היה שם תמיד. הבגרות המנטלית שלו הדהימה את הסובבים. גם ניימאר העיר: "נדמה כי יש לקיליאן ניסיון של שחקן בן 30".
מדוע ניימאר דיבר עליו? כי בשלב זה הם כבר היו חברים לקבוצה. אמבפה הבקיע 26 שערים בכל המסגרות תוך חצי עונה כאשר מונקו זכתה באליפות המדהימה ב־2017 עם סגל צעיר ומוכשר, אבל אז החלו הכוכבים לעזוב וגם אמבפה החליט שהוא צריך לעשות צעד קדימה.
ברכות מִפלה
עבור האוהדים הנייטרלים, המעבר לסן־ז'רמן היה מאכזב. מונקו הייתה הסינדרלה הסימפטית שקל להתאהב בה – אנדרדוג שדוגל בסגנון התקפי ותוסס. הפריזאים מהווים, לדעת רבים, סמל לכל הרוע בכדורגל המודרני שנהרס באמצעות הכסף של הבעלים הזרים – שלא לדבר על הקשר של קטאר לטרור העולמי. ואולם, לאמבפה היו שיקולים אחרים. הוא הבין כי מונקו לא תחזיק מעמד בצמרת לאורך זמן ורצה להגיע למונדיאל על תקן כוכב על. בריאל מדריד, שחשקה בו מאוד, לא הבטיחו לו מקום בהרכב. עם רונאלדו וגארת בייל בסגל, זה לא היה פשוט. פריז סן־ז'רמן הייתה מבחינתו האופציה העדיפה.
נכון לעכשיו, מתקבל הרושם שזו לא הייתה טעות – פשוט כי אמבפה לא עושה טעויות. בזכותו הפכה גם קבוצתו לאהודה קצת יותר בציבור הרחב: החלוץ הכריזמטי שובה את הלב. גישתו של ניימאר, למשל, מעוררת סלידה אצל אוהדים לא מעטים, אבל החיוך השובב של אמבפה אינו משאיר אף אחד אדיש. אולי התנהלותו לא מושלמת ודרישותיו מהמועדון החדש היו אסטרונומיות, אבל סן־ז'רמן משוכנעת שהוא שווה כל סכום. העסקה הייתה מורכבת וסן ז'רמן קיבלה את אמבפה בהשאלה לעונה הראשונה, עם תשלום של 160 מיליון אירו בקיץ האחרון תמורת כרטיס השחקן שלו. רק מחירו של ניימאר היה גבוה יותר בכל תולדות הכדורגל העולמי, אבל הקטארים מרגישים שעשו מחטף מוצלח בכל זאת. כיום, אם ירצו למכור את הנכס הנוצץ, הם יוכלו לקבל תמורתו הרבה יותר. ההופעות במונדיאל העלו את אמבפה לפסגת העולם והוא הגשים את החלום הלאומי – הנער אכן היה שותף בכיר לזכייה ראשונה בגביע העולם מאז 1998.
היה זה הטורניר הבינלאומי השני בקריירה של אמבפה והוא קיבל את מדליית הזהב בשניהם. בקיץ 2016, הוא הוביל את הנבחרת עד גיל 19 לזכייה באליפות אירופה והוכתר לשחקן המצטיין. בחלוף שנתיים, הוא היה הכוכב הכי בטוח בעצמו בסגל הראוותני של דשאן ברוסיה, כי הוא לא מתרגש אף פעם. "אני אוהב את העבודה שלי. כיף לראות שחקנים אחרים במתח לפני משחקים, אבל אני פשוט נהנה ממה שאני עושה", אמר. זה בא לידי ביטוי בסגנון האלגנטי שלו. הוא משחק עם ראש מורם וגב זקוף, וגם כאשר הוא רץ במהירות המדהימה שלו יש לו זמן להסתכל לצדדים כדי לבחון את מיקום חבריו ולהחליט על הפעולה הנכונה. הוא לא מתרגש אם השוער יוצא מולו ותמיד מסוגל למצוא את הפינה הפנויה. במונדיאל הוא שיחק כאילו הכניע ילדים מבוגרים ממנו בעיירת הולדתו בונדי – זה הרגיש בדיוק אותו דבר.
הוא היה הכוכב הכי בטוח בעצמו בסגל הראוותני של דשאן ברוסיה, כי הוא לא מתרגש אף פעם. "אני אוהב את העבודה שלי. כיף לראות שחקנים אחרים במתח לפני משחקים,אבל אני פשוט נהנה ממה שאני עושה", אמר
אמבפה היה האיש שהכניע את פרו ב־0:1 בשלב הבתים והבטיח את העלייה לשמינית הגמר. שם, בקרב הגדול מול ארגנטינה בקאזאן, הוא קיבל חופש פעולה מוחלט מול ההגנה הדלילה של הדרום־אמריקנים והתעלה ללא קושי על מסי. כאשר התוצאה עמדה על 2:2 באמצע המחצית השניה, הוא יצא לסלאלום המפורסם שנכנס היישר לספרי הזהב של הכדורגל העולמי. מיד לאחר מכן, הוא השלים צמד והבטיח את הניצחון. ואז הוא גם הבקיע בגמר מול קרואטיה במוסקבה. הטינאייג'ר היחיד עד השנה בגמר גביע העולם היה פלה בן ה־17, ב־1958. 60 שנה מאוחר יותר, הלך אמבפה בדרכו של הברזילאי הענק. אפילו פלה עצמו צייץ ברכות בטוויטר.
ואמבפה? מבחינתו זה היה טבעי. הוא ידע כבר מזמן שיככב בגביע העולם, וזו רק תחילת הדרך מבחינתו. הוא אפילו חשב מראש על הדרך הטובה ביותר לחגוג את ההישג – את כל הבונוסים על הזכייה במונדיאל, הנאמדים בכחצי מיליון אירו, הוא תרם לצדקה, לעמותה שמקדמת פעילות ספורט בקרב ילדים חולים. "אני לא רוצה לקבל כסף כשאני מייצג את מדינתי. בשבילי הסכומים האלה לא משמעותיים, אבל עבור אחרים תהיה להם משמעות משנה חיים", הצהיר החלוץ בבגרות האופיינית לו. הוא גם עשה מעשה פנטסטי, וגם חיזק את תדמיתו החיובית. ככה זה אצל אמבפה – הוא מסוגל להרוויח מכל הכיוונים בו־זמנית. יש בו משהו אחר, וקשה אפילו לדמיין לאיזה גבהים הוא מסוגל להגיע אם ישמור על בריאותו. רק פציעות וחוסר מזל ימנעו ממנו להפוך לאחד הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה והוא יכול אפילו להיות אחד הספורטאים הגדולים אי פעם.
השנתיים החלומיות שעבר עשויות להיות רק הקדמה למשהו מדהים באמת, והגיוני להניח כי גם סן־ז'רמן תהיה בקרוב מאוד קטנה על מידותיו. התסריט המופלא הזה נכתב מול עינינו, ולנו נותר רק לעקוב אחריו בשקיקה.
