מבצע שוד כושל עולה בחייהם של ארבעה פושעים ומותיר ארבע נשים אלמנות. אבל מתברר שהגברים השאירו כמה עניינים כספיים לא פתורים מול גורמים פחות סימפטיים, ויום התשלום הגיע.
כדי לצאת מהתסבוכת, מחליטות הנשים להוציא לפועל תוכנית שוד שהגברים לא הספיקו לבצע, אלא שכמו תמיד, תוכניות לחוד ומציאות לחוד. על פניו, "אלמנות" – סרטו החדש של הבמאי סטיב מקווין – נשמע כמו גרסה קודרת ל"אושן 8" מהקיץ האחרון. אבל מי שמכיר את פועלו של מקווין, שהחל את דרכו בדרמות הריאליסטיות המחוספסות "רעב" ו"בושה" והמשיך עם "12 שנים של עבדות" זוכה האוסקרים, יכול לנחש שסרט ז'אנר הוליוודי משופע בתרגילי עוקץ אלגנטיים כנראה פחות מעניין אותו.
כעשרים דקות מפתיחת הסרט מעמיד מקווין שוט ארוך ומיוחד שמכריח אותנו לחפש בו משמעות. זוהי תקופת הבחירות העירוניות. המועמד ג'ק מאליגן – אירי ממשפחה עשירה שכבר דורות מייצגת את הרובע – נואם בפני תושבי אחת השכונות העניות ברובע שלו, וממהר אל רכבו. הוא ומזכירתו נכנסים למושב האחורי ומתחילים לשוחח, אך במקום להראות לנו את הדוברים, המצלמה ממשיכה להתעכב על בתי העניים שנראים משמאל למכונית כשהיא חולפת על פניהם. לאחר שניות ארוכות נעה המצלמה לאורך השמשה הקדמית ומתמקמת בזווית ההפוכה, כשהפעם היא צופה על בתי העשירים שבצידו הימני של הרחוב. הרכב חונה, מאליגן והמזכירה יוצאים ממנו ונכנסים אל אחוזתו.
בכך, מנסח מקווין בדרך קולנועית רהוטה את כוונותיו החברתיות של הסרט – עיסוק במציאות הקשה היומיומית של ארה"ב המוצאת עצמה קרועה בין קטבים: מאבקי מעמדות, פערי דורות, שחורים מול לבנים, גברים נגד נשים. מעל כל אלה, העמדת ארבע הנשים בפרונט נותנת דגש לאג'נדה המגדרית, כשלאורך כל מסען הן נאלצות להתמודד עם שלל דוגמאות של אופוזיציה גברית.
קצת חבל שתסריטה של ג'יליאן פלין בוחר לשרטט את כל הנציגים הגבריים בארכיטיפיות חד־ממדית, והדבר מודגש עוד יותר כשמולם ארבע הגיבורות מקבלות טיפול מורכב ומעמיק. כל אחת מהן מגיעה ממגזר אחר ומרקע שונה ועוברת מסע ייחודי, מפתיע לעיתים, שמתחיל בהתמודדות האישית שלהן עם האובדן ומתעצב על ידי האילוצים שהמציאות החדשה תובעת – ובמיוחד תוכנית השוד שמאלצת אותן באופן די אגרסיבי לזנק הרחק מחוץ לאזור הנוחות שלהן.
אבל למרות שהשוד הוא המנוע העלילתי, מקווין מקדיש לו זמן מועט יחסית, אולי מועט מדי. האג'נדות החברתיות בהחלט טוענות את הצפייה בערכים מוספים חשובים, אך הסרט היה יכול להרוויח מאיזון מעט נכון יותר בינן לעלילת המתח והאקשן, במיוחד כשבחלקים מסויימים הסרט מאבד קצת מומנטום כשהוא מתעכב שוב על הפוליטיקה על חשבון הפירוטכניקה. "אלמנות" הוא דרמת מתח איכותית התובעת מעט יותר התעמקות מהמקובל בז'אנר, ומתגמלת את הצופה הסבלן. חשוב לציין שישנה סצנה אחת מעט חושפנית שעלולה לגרום אי־נוחות למי שמקפיד.
אלמנות ארה"ב 2018, במאי: סטיב מקווין, 129 ד'
