שלומית אהרון, בת 68, גרושה ואם לשניים. מתגוררת בתל–אביב. זמרת. בימים אלה יוצאת במופע "תקליט עברי".
זיכרון ילדות תרבותי. אני זוכרת את אמא שלי ז"ל, שהייתה זמרת ושחקנית בתיאטרון היידיש בארץ, על הבמה. שם הבמה שלה היה זיסלה הרשקוביץ. אני זוכרת את ההתרגשות שלי כילדה מקול הסופרן המדהים שלה, ואת רחש הקהל שהתמוגג סביבי. אמא שלי תמיד הבינה אותי כזמרת, תמכה בי, לימדה אותי ועודדה אותי.
דמות שמעניקה לך השראה. אדית פיאף. הזמרת הצרפתייה המופלאה בעלת הקול הייחודי, ששרה את החיים הלא פשוטים שלה בהתמסרות, בלי להסתיר דבר. פשוט שמה את הנשמה שלה על הבמה.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד? כשביקרתי את הבן שלי דניאל בניו־יורק, בבית הספר למוזיקה שבו למד, הסתובבנו בחדרי הלימוד והתחברתי לתחושת החלום של התלמידים הצעירים. התחשק לי להתחלף איתו לזמן מה, להיות תלמידה ולהרגיש שוב את ההתרגשות הראשונית במקצוע שנובעת מהגילוי והחשיפה לשפע של ידע ויצירה.
ספר שקראת פעמיים. "ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיס, שמתאר מה מגביל אותנו ומונע מאיתנו להתחבר לשמחה ולחופש הנפשי. אני קוראת בו כדי להזכיר לעצמי דברים. אני נוהגת "למרקר" בספרים שאני קוראת משפטים שחשובים לי ומרגשים אותי, ואוהבת לחזור ולקרוא אותם.
תמונה על הקיר שלך. ציור שאני מאוד אוהבת של בת אחותי רונית חדד, שהיא ציירת מוכשרת ומיוחדת, רגישה ואינטליגנטית. הציורים שלה נוגעים בחיים וגם משאירים רובד של מסתורין ודמיון.
מה מצחיק אותך? ההומור של הילדים שלי והחברים שלהם. הומור דק, עדין וחכם.
שיר שנוגע בך במיוחד. שיר שכתב לי שלמה ארצי לדיסק הסולו האחרון שלי, "תגיד לי". שיר על אבא שלי, אהרון, שנפטר כשהייתי בת 17 (ובעקבות כך שיניתי את שם משפחתי לשמו). שיר געגוע וחיבוק לאבא. הטקסט מחבר אותי לעצמי כילדה, כנערה וכאישה בוגרת.
בילוי משותף עם המשפחה. אני אוהבת את התכנסויות ארוחות שישי עם המשפחה. את חוויית הטבעונות החדשה שבתי הכניסה לחיינו, את סבב התודות ואת הופעות השירה והריקודים אחרי הארוחה של הקטנטנים שהצטרפו למשפחה.
מאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו? עוגות יום ההולדת שאמא שלי הייתה אופה, עם קרמים ומרציפנים, שהיו שוברות לי כל דיאטה. אני מתגעגעת לטעם.
