אגרוף בבטן. זו התחושה שמלווה את הצפייה ב"השנים", הסדרה המדוברת מבית היוצר המשותף של BBC ו־HBO, בכיכובה של אמה תומפסון. אגרוף בבטן, כי היא מנגנת במומחיות על כל הפחדים כולם. אבל לא אלו הערטילאיים כמו מתים־חיים או מפלצות, אלא הפחדים שמציצים אלינו מבין דפי העיתון כל בוקר, ואנחנו נבהלים לרגע וממהרים לעבור לעמוד הבא. לקבור את המחשבות.
בדומה ל"מראה שחורה", שהציגה לנו את הפן המבהיל של הטכנולוגיה המתפתחת, גם "השנים" לוקחת אותנו קדימה בזמן, אלא שהיא משמרת בקנאות את האחיזה במציאות העכשווית. ההקצנה הרוסית, הגחמות של טראמפ, השקיעה המוחלטת של הדור הצעיר במסכים, כולן שם. כאילו אומרים לצופה: חשבת שעכשיו גרוע? רק חכה, עוד שבע שנים, אפילו חמש.
במרכז הסדרה עוכרת השלווה ניצבת משפחת ליונס הבריטית – סבתא מיוריאל, ארבעת נכדיה הבוגרים והנינים שלה. בני המשפחה חווים דרך סיפוריהם האישיים את כל מה שהעתיד הדיסטופי של "השנים" מציע. למשל אדית הפעילה החברתית, שבמטרה לתעד את הנזק העצום שחוללה פצצת האטום שנשיא ארה"ב שיגר לעבר אי תחת שלטון סיני, סופגת כמויות עצומות של קרינה שצפויה לקצר את חייה. או סטיבן, שמתמודד עם רצונה של בתו להפוך לטראנסית. לא, היא לא מעוניינת להחליף מגדר – את זה סטיבן דווקא היה יכול לקבל – אלא להפוך לטראנס־הומנית, להמשיך להתקיים בעולם כמוח דיגיטלי נטול גוף. אותו סטיבן, יועץ פיננסי במקצועו, גם מאבד את כל הונו כאשר מתרחשת קריסה מוחלטת של חלק מהבנקים.
ובמקביל לטכנולוגיה המתקדמת במהירות מבהילה, נראה כי בני האדם דווקא נסוגים לאחור. אחת הדמויות, למשל, כבר אינה שוללת את הרעיון שהחיידקים הם המצאה של חברות התרופות, ואפילו שומרת על "ראש פתוח" לגבי השאלה האם כדור הארץ עגול או שטוח.
הסיפורים האישיים של בני המשפחה, שנוגעים ברומנטיקה, ביחסי הורים־ילדים, בפרנסה ובענייני בריאות, הם אלו שמרככים את הרעיונות הקשים שבבסיס הסדרה. הקשרים החזקים ביניהם, התמיכה שהם מפגינים זה בזה למרות חילוקי הדעות, הם נקודות אחיזה של אופטימיות בתוך הסערה הגלובלית שמאיימת להטביע את הכול.
וכל העת מרחפת מלמעלה דמותה של אשת העסקים ויויאן רוק (בגילומה של תומפסון הנהדרת מתמיד). רוק, סוג של טראמפ בגרסה מוקצנת, נשית ובריטית, מתמודדת לפרלמנט בראש מפלגת ארבעה כוכבים ("שואפים לחמש", היא מסבירה את הבחירה) כשהיא חמושה בדעות גזעניות ולשון חדה ומשוחררת. רוק מנצלת את חוסר האמון המוחלט של האזרחים בממסד, והרתיעה שהיא מעוררת בתחילה מתחלפת בהדרגה באהדה, גם בקרב בני משפחת ליונס.
לא חולפות דקות מפתיחת הפרק הראשון, והסוגיה הישראלית־פלסטינית עולה לדיון. "מה תגידי למשפחה פלסטינית כשישראל תצמצם את אספקת החשמל לעזה לשעתיים ביום?" שואלת כתבת בפאנל שרוק משתתפת בו. "אני משערת שבנוגע לישראל ולפלסטינים, לא מזיז לי", היא עונה בלי להניד עפעף. עתיד מבהיל, כבר אמרנו?
השנים, yes vod  
