"בניין התיאטרון נבנה מתקציב משרד הביטחון שלנו", חושף בפנינו ריצ'רד וורלוק, מנהלה האמנותי של להקת בלט בזל. "מתחת לאולמות נמצאים בונקרים ענקיים שיכולים לשמש כמקלטים, שכרגע משמשים אותנו כחדרי אחסון". משלחת העיתונאים מישראל, שלה יש תחנת רדיו צבאית, לא מופתעת מהערבוב בין צבא לתרבות, אלא מהעובדה שבשווייץ השלווה והנעימה בונים בכלל מקלטים.
וורלוק מוביל אותנו דרך סדנאות הברזל והעץ המרשימות של התיאטרון, המייצרות את כל התפאורות למופעים השונים, אל סטודיו תת־קרקעי שבו אנו צופים בחזרה למופע שהוא סיבת בואנו, הבלט "טוביה". זהו מופע מחול המבוסס על "טוביה החולב" מאת שלום עליכם. הבלט יגיע לארץ ויוצג בבית האופרה בתל־אביב לכבוד ציון 70 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים עם שווייץ, וערב קודם תיערך ברחבת המשכן חגיגת לילה שווייצרית.
ברומן יש לטוביה שבע בנות, בסרט המבוסס על המחזמר – "כנר על הגג" – חמש, ובבלט של וורלוק – שלוש. ("אנחנו החלטנו לחסוך עוד", הוא צוחק). וורלוק הפך את סיפורם של טוביה, אשתו ובנותיו ואת הקונפליקט בין מימוש עצמי ואהבה, לבין המסורת – לבלט מודרני לצלילי מוזיקה שהלחין במיוחד אוליביה טרואן, ממייסדי אנסמבל הכליזמרים השווייצרי "קול שמחה".
"התחלתי לצפות בסרט ומיד הפסקתי", מספר לנו טרואן כשהוא מתייחס לסרט הידוע בכיכובו של חיים טופול, "כדי לא להיות מושפע, כדי שאוכל להיות חופשי. נמנעתי לחלוטין מכל השפעה חיצונית, ושחררתי את עצמי לחלוטין, אחרת הייתי משתגע". המוזיקה שיצר נעה בין נעימות חסידיות לאלתורי ג'אז.
וורלוק מספר שתמיד מצא את עצמו מתעניין ביצירות שיש בהן נושאים יהודיים. בעבר יצר מופע בשם שטעטל וכמה יצירות לצלילי מוזיקת כליזמרים. כשאנחנו שואלים אותו מה מחבר בין בריטי כמוהו למסורת היהודית, הוא מגולל סיפור שנשמע כמעט פנטסטי. "בזכות בחורה ישראלית הגעתי בכלל לתחום המחול. כשהייתי בן 17 עבדתי כשוטף כלים במלון בדרום צרפת, הכול היה כל כך משעמם, שבזמן העבודה זזתי ונעתי עם הצלחות. אישה ישראלית צעירה נכנסה משום מה למטבח, היא הייתה רקדנית בלהקת המחול הקיבוצית. והיא אמרה 'יש לך כישרון, אתה צריך לעשות עם זה משהו'". האמירה הזו גרמה לו להתחיל לרקוד באופן מקצועי. בנוסף הוא מסביר שתמיד היה לו מקום חם בלב לקבוצת אנשים שנאלצים לעזוב מקום אחד ולמצוא עתיד במקום אחר, כפי שקורה לטוביה בסיום הרומן. וורלוק משלב בבלט תנועת פליטים שסוחפת את העיירה היהודית, והוא מציין גם את הפליטים מסוריה ואת היחס העוין שקיבלו מהגרים בהונגריה כדוגמאות לרלוונטיות של הסיפור.
פליטות, אם כן, היא אחת התמות המרכזיות של המופע, ואני שואל את וורלוק כיצד הנושא הזה משתלב עם הנושא המרכזי השני של הסיפור, שמירה קנאית על המסורת. טוביה יושב שבעה על בתו שמתחתנת עם גוי, בזמן שפעמים רבות הטענה נגד פליטים ומהגרים היא שהגעתם עלולה לפגוע בתרבויות מקומיות פרטיקולריות. "זו סוגיה פוליטית שקשה מאוד לענות עליה, ואני יכול לענות רק בתור האדם שאני, ובעיניי מחסומים הם לא הדרך להגביל בני אדם, הדרך להגביל בני אדם היא לחנך אותם להערכה ולכבוד לסגנון החיים האחר, לדת של אנשים אחרים. אני מגיע ממשפחת כורי פחם בבריסטול, ואני נזכר בדרך שבה התקבל האדם השחור הראשון שהגיע לבריסטול, והדרך היא חינוך. בנוסף אני חושב שלמחול ולמוזיקה יש כוח מרפא. מילים יכולות להיות חזקות יותר, אבל באמצעות מחול אנחנו יכולים לגעת באנשים, בלי לומר משהו מפורשות". וורלוק נשאל האם קיבל פניות מארגון הבי־די־אס לקראת ההגעה של הבלט לארץ. "בעיניי חרם זה כמו לחתוך את האף של עצמך כדי לא להריח את החלב, אנחנו חיים בכוכב שהוא כדור נטול זוויות שמאפשר מפגשים, ולא בריבוע מלא התנגדויות, והעיגול הזה של העולם הוא בעיניי מאוד־מאוד חשוב, המחרימים בעייני הם מפסידנים".
טוביה/// בלט בזל /// 25־26.9 //בית האופרה, תל־אביב.
*הכותב היה אורח בלט בזל.
