בדומה ל"אאורקה" של ארכימדס, אחד הרעיונות החשובים בחייו של נימרוד אלדאה צץ כשהוא ישב באמבטיה. "ישבתי זמן־מה והמים התקררו. עלתה לי השאלה, מה השתנה במים? המים היו חמים, ועכשיו הם קרים. יצאתי מהאמבטיה וחיפשתי מידע על טמפרטורה. הגעתי להרצאה מאוניברסיטת ברקלי, חלק מסדרה ענקית של הרצאות על פיזיקה. ישבתי וראיתי את כל ההרצאות. היופי בהן היה שלא הופיעה שם נוסחה מסובכת אחת. רק פרופסור נחמד ונעים שעומד ומסביר דברים מסובכים בצורה הכי פשוטה וברורה. התאהבתי ברעיון הזה: להסביר משהו מורכב בשפה פשוטה".
בעידן הרצאות TED, וכשספריהם של פרופסורים כמו יובל נח הררי ודן אריאלי הם רבי־מכר עולמיים, זה נראה כמו נוסחה להצלחה: להעביר רעיונות מורכבים במילים פשוטות. בני הזוג קרין ונימרוד אלדאה לקחו את הנוסחה הבסיסית ובחרו לפנות לילדים ונוער. הם צברו כבר יותר מ־200 אלף מנויים שעוקבים אחר ערוץ היוטיוב שלהם, "טופ גיק", המיועד לכל המשפחה. לצד סרטונים העוסקים בסרטים, תרבות הבידור, גיימינג, אתגרים ועוד כל מיני תכנים שמעניינים גיקים, יצרו בני הזוג סדרת סרטונים בשם "דברים שלמדתי היום". פרקי הסדרה נבנו כרצף אסוציאטיבי של ידע מדעי וכללי, עובדות מפתיעות ולעיתים חיזוק בדמות סרטונים משעשעים ברשת. פנייה מהוצאת "ידיעות ספרים" הובילה למעבר של שניהם מהמרחב האינטרנטי אל המדפים.
באותיות גדולות ובשפה פשוטה, הספר "דברים שלמדתי היום" מסביר נושאים מורכבים ועוסק בתחומים כמו מכניקת קוונטים, מיקרואורגניזמים, מבנה כדור הארץ, ההיסטוריה האנושית והחלל החיצון. או בקיצור: העולם שבו אנחנו חיים.
קרין ונימרוד הם לא היוטיוברים הישראלים הראשונים שפורצים מהמחשב אל מדפי הספרים, ולמעשה כבר אפשר לומר שמדובר במגמה. קחו את גיא פודוליץ', למשל, שפרסם את הספר "המדריך להישרדות של גיא טיוי" בהמשך לערוץ היוטיוב הפופולרי שלו; או את ליהי גולן, שבגיל 15 בלבד קצרה תהילה כמומחית סליים והוציאה לאור את "ספר הסליים הגדול". "אם היינו מזדרזים להוציא את הספר היינו הראשונים", אומרת קרין. "לקח לנו זמן לגבש רעיון ולהתחיל לעבוד. חיכינו גם לתאריך טוב להוצאה. יש אנשים שחשבו שהתוכן יהיה זהה לסרטונים, אבל זה בכלל לא ככה. זה תוכן משלים. זה באותה אווירה, מסע ביקום שבו אנחנו חיים, שמתחיל בדבר הקטן ביותר ביקום ונגמר בגדול ביותר".
בין קוונטים לנורת חשמל
ערוץ "טופ גיק" ביוטיוב נפתח לפני שבע שנים, שלושה חודשים בלבד אחרי שקרין ונימרוד הכירו. "אני הגעתי מעולם הטלוויזיה, הייתי תסריטאי, ורציתי לעשות תוכנית שעוסקת בתרבות גיקית. אני עצמי גיק גאה לגמרי", מספר נימרוד. "עשיתי פיילוט לטלוויזיה שנקרא 'טופ גיק', שיצא לא טוב בכלל. היה לי רעיון ברור מאוד לגבי איך שזה אמור להיות, אבל אז המפיקים הכניסו משהו וכל אחד שינה קצת עד שלא נשאר כלום ממה שרציתי לעשות. הייתי מתוסכל מזה נורא".
קרין: "קצת אחרי זה הכרנו והתחלנו לצאת. שנינו היינו צרכני יוטיוב, ואנחנו מדברים על יוטיוב שלפני שבע שנים, שהיה די שממה בארץ. כל הערוצים שצפינו בהם היו אמריקניים או בריטיים ויצרו תוכן. הצעתי את הרעיון לפתוח ערוץ יוטיוב של 'טופ גיק'. השאר היסטוריה".
בהתחלה הם עשו ניסיונות וצילמו במצלמה פשוטה סרטונים שלא עלו עדיין לרשת. "הכי לואו־קוסט שיש", לדברי קרין. "אנחנו עדיין פועלים בהלך רוח חסכני", מעיר נימרוד, וקרין מציינת: "אבל עברנו לצלם באיכות של 4K".
אין ספק שהצמד השתכלל מאז הסרטונים הראשונים, אבל התוכן נשאר דומה. שניהם מפעילים לבדם את הערוץ, אבל כבר שוקלים לגייס עובדים נוספים. "פתאום חשבנו שיכול להיות נחמד אם אני לא אצטרך לעבוד שמונה שעות ביום על עריכה", מסביר נימרוד. הספר החדש הוא ההתנסות הראשונה שלהם בשוק הספרים, ובינתיים הוא מסתמן כהצלחה מסחררת.
שאלה שבטח עולה הרבה: ילדים ונוער עוד קוראים היום ספרים? יש לזה קהל וביקוש?
קרין: "מתברר שכן, להפתעתי. נימרוד היה אופטימי מאוד ואמר שבטוח כל הספרים יימכרו; אני הייתי קצת יותר ריאלית, אבל אני שמחה לגלות שיש הרבה יותר קוראים ממה שאפשר לחשוב. אני הייתי תולעת ספרים מגיל צעיר. אבל הנוער עסוק מאוד היום, וזה שיש לנערים זמן לקרוא ספר זה בכלל מדהים. היופי בספר הזה הוא שגם כאלה שלא קנו ספר בחייהם הלכו וקנו אותו, לפחות לפי התגובות שקיבלנו".
נימרוד: "יש לקרין פינה בערוץ היוטיוב שלנו, 'תולעת גיקית ממליצה', שבה היא ממליצה על ספרים שהיא אהבה. לא ידענו אם זה בכלל יעניין מישהו, ולהפתעתנו זו אחת הפינות היותר פופולריות".
אתם כבר מקבלים תגובות על הספר?
נימרוד: "זה חלק מהיופי בערוץ ביוטיוב, שאתה מקבל פידבק מיידי. פרסמנו סרטון על הספר, ואנשים נכנסים לאותו סרטון כדי להגיב לנו שהם קנו ואהבו".
קרין: "האתר של ההוצאה קרס פעמיים מהרגע שבו עלה הסרטון. תקדים היסטורי. הם לא ציפו לכמות הזאת ולא נערכו לזה מראש. יש לנו קשר ישיר עם הקהל, ואנשים ממש עפים על הספר הזה ומפרגנים. לכן הוא גם נכנס לרשימת רבי־המכר".
איך יוצרים תכנים שמצד אחד יהיו מעמיקים ומבוססים מבחינה מדעית, ומצד שני יהיו נגישים גם לילדים ובני נוער?
קרין: "כשאנחנו עומדים לגעת בנושא מורכב אנחנו עושים עליו תחקיר ארוך, כדי לראות שלא נגיד שטויות ולא נכתוב שטויות. אחרי הכול, אנחנו לא פיזיקאים. אנחנו כותבים בשפה שהיינו רוצים לשמוע ולקרוא. דיבור בגובה העיניים, הסברים קצרים וברורים שלא משגעים את השכל".
נימרוד: "הרבה פעמים כשמנסים להסביר משהו מסובך, חשוב למי שמרצה או מדבר שידעו שהוא חכם נורא. הוא מכניס מילים גבוהות ומסובכות, וכך מאבד חלק גדול מהקהל. אני מדמיין שאני יושב מול מישהו ומסביר לו דברים. זה יכול להיות נער ויכול להיות אדם מבוגר".
אחת השיטות של נימרוד בניסיון לקרב את הקהל לתכנים היא מתן דוגמאות מחיי היומיום. "בספר, נניח, אנחנו עוסקים בקוונטים. במקום לדבר סתם על קוונטים באופן כללי, אני מסביר על ההבדל בין נורת ליבון לנורה פלואורסצנטית ונורת לד, שמראה על התפתחות הפיזיקה. אפשר למצוא את החיבור לחיים היומיומיים".
דור של הפרעת קשב
כילדים, נימרוד וקרין אלדאה סבלו מהפרעות קשב וריכוז ומהפרעות למידה עוד כשלא הייתה מודעות לנושא. רק בבגרותם הם אובחנו.
עד כמה זה קשור להחלטה שלכם לפנות לצעירים בשפה שלהם ובצורה קצת אחרת?
קרין: "אנחנו חיים בדור של הפרעת קשב. לנו לא היו הסרטונים האלה. מצד אחד אנחנו מאוד בעד ספרים, ומצד שני, למי יש כוח לקרוא היום? אנחנו רוצים להנגיש מידע בצורה קלילה. לדור הצעיר אין כוח לצפות בתוכנית של 25 דקות על נושא מסוים, וכשאתה מכין תכנים עד חמש דקות זה משרת את המטרה שלו".
נימרוד: "כיום כולם צופים בסרטונים בטלפון הנייד שלהם. כשעושים את זה לא מתיישבים על הספה ומוציאים את השלט, אלא נמצאים בדרך לאנשהו ועושים שלושה דברים במקביל, אז יש לאנשים רק חמש דקות לראות סרטון".
לאחרונה הודיע שר החינוך הרב רפי פרץ על רפורמה שבמסגרתה ייאסר על תלמידים להשתמש בטלפונים חכמים בבתי הספר. יכול להיות שמדובר בפספוס גדול של מערכת החינוך, שמכריזה מלחמה על הסמארטפונים במקום להשתמש באינטרנט לטובת התלמידים ולהתאים את עצמה למהפכת המידע?
קרין: "אני דווקא מאוד בעד לשים את הטלפונים בצד, כי אני חושבת שזה מסיח את הדעת של התלמידים מהעניין העיקרי שלשמו הם התכנסו, שהוא ללמוד. זה בסדר גמור להניח את הטלפונים בצד, אפשר להשתמש בהם אולי בהפסקות. אבל אני גם חושבת שהבעיה העיקרית של מערכת החינוך כיום היא שהיא לא עושה שימוש נרחב בכל הטכנולוגיות העומדות לרשותה".
אתם מקבלים תגובות ממורים שכן משתפים את התלמידים בתכנים שלכם?
"לשמחתי 'דברים שלמדתי היום' זו סדרה שמראים הרבה בבתי ספר, מורים למדעים ומחנכים. אנחנו מקבלים תגובות ממורים שאוהבים מאוד את התכנים וכותבים לנו, וגם מתלמידים שמספרים לנו שהמורה מראה להם סרטונים שלנו. אני חושבת שיש מורים שמפחדים להשתמש באינטרנט, וזה קשור לטכנופוביה. ככל שהמורה צעיר יותר, יש בדרך כלל יותר שימוש בטכנולוגיה. לימדתי בעצמי שמונה שנים במסגרות חינוכיות ובמערכת החינוך הבלתי־פורמלית. לימדתי תקשורת, קולנוע ומחשבים. הסתכלו עליי בצורה מוזרה כשהבאתי טלוויזיה לכיתה או הושבתי את התלמידים מול מחשבים. מורים אחרים חשבו: 'אנחנו צריכים להעביר את החומר שלנו וללכת הביתה'. כאב לי לראות את זה, כי אצלי התלמידים תמיד נהנו".
המערכת לא מעודדת תלמידים לסקרנות?
נימרוד: "ב'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' העלה דאגלס אדמס את הרעיון המופרך של מכשיר שאפשר לשאול אותו כל שאלה על כל דבר ביקום, ולקבל תשובה. זה מה שיש לנו! לבוא ולומר 'אתם לא מכניסים אותו לכיתה' זה לדעתי החטאת הרעיון. יש היום גישה לכל המידע, בואו נעזור לתלמיד למצוא את המידע שהוא רוצה למצוא. בואו נעודד את הסקרנות, שהיא הדבר הכי חשוב בעיניי, שגם הכי חסר במערכת החינוך".
איך עושים את זה?
"מעבר למחשבים ניידים, שהגיוני מאוד להכניס אותם לכיתות, טלפון חכם יכול לעשות היום כמעט הכול. יש בו מצלמה וג'י־פי־אס, אפשר לעשות ניסויים מדעיים באמצעותו, אפשר ללמוד דברים על הטבע עם הטלפון, למצוא תשובות, לחקור וללמוד ביחד… הכלי קיים, הוא כמעט כול־יכול. אני חושב שהמלחמה בסמארטפונים היא פספוס. הרי יש לכל אחד את זה בכיס. אנחנו מכירים בני נוער, כשתגיד להם 'לא' הם יעשו דווקא. במקום לומר להם לא, בואו למשל נגיד להם: 'כולם לפתוח סמארטפונים ולהיכנס לאפליקציה של בית ספר כדי להשתתף בחידון'".
עובדים בשניים
קרין (41) עבדה במשך שנים כעיתונאית, מגישת רדיו, עורכת תוכן ומבקרת קולנוע וטלוויזיה. היא עסקה בכתיבת תוכן, שיווק ויראלי ויחסי ציבור ברשת. כשיש לה זמן היא מעבירה הרצאות וסדנאות הקשורות ליוטיוב וליצירת תוכן באינטרנט, לעיתים יחד עם נימרוד.
נימרוד (43), שנולד כנימרוד בן־משה, עבד כתסריטאי וגם כמבקר קולנוע ומשחקי וידאו. בתחילת דרכו בעולם הטלוויזיה הוא יצר מערכונים קומיים יחד עם אחיו הגדול, איל B (כן, זה שמו). בתחילת דרכה של yes הם קיבלו הזדמנות ליצור את "התוכנית עם הבובות" ו"מיסטר מותק" ששודרו בטלוויזיה בלוויין. הייתה לנימרוד פינה קבועה בתוכנית המחשבים והטכנולוגיה "זומביט" ששודרה בטלוויזיה החינוכית, בשם "העתיד כבר כאן". הוא היה שותף בכתיבה של עוד מספר סדרות קומיות, ביניהן "הפרויקט הירוק" ששודרה בערוץ הוט קומדי סנטרל. "שם כבר העבודה בטלוויזיה התחילה קצת להימאס עליי, כי זה עולם ששואב ממך הרבה ולא מתגמל מספיק. הם ייתנו לך הכי מעט שהם יכולים וייקחו ממך את כל הזכויות", הוא מספר. "כשהתחלנו לעשות את 'טופ גיק' גיליתי עולם שבו אנחנו חושבים על רעיון, כותבים, מצלמים, עורכים ומעלים כשכל התהליך הוא בידיים שלנו. זה נהדר. יש לי חופש מוחלט ליצור מה שאני רוצה".
לא כולם מכירים את המודל הכלכלי של יוטיוב. הגעתם לשלב שבו כבר אפשר להרוויח מזה?
קרין: "כן, לקח לנו קצת זמן. אפשר להרוויח מיוטיוב בכל מיני אופנים. יש חלוקת רווחים על פרסומות מול יוטיוב, ויש גם כל מיני רווחים נלווים מסביב: תוכן מסחרי פה ושם, מרצ'נדייז, מפגשים והרצאות. אנחנו מנסים למצוא שיתופי פעולה שמעניינים אותנו, אבל לא פשוט להתפרנס מזה".
השוק פה די קטן. יש לכם מחשבות לפרוץ גם לחו"ל עם סרטונים באנגלית? זה משהו שכבר התנסיתם בו?
"בקיץ האחרון נסענו לארצות־הברית עם הילדים כדי לבדוק את השוק הבינלאומי. בילינו את מרבית הקיץ שם. יש כוונות כאלה. אנחנו עוד לא יודעים אם זה יהיה ביוטיוב, אולי בפורמט טלוויזיוני. זה בוער בנו. יש לנו גם מחשבות ליצור סדרות טלוויזיה שלא קשורות ל'טופ גיק', יותר בכיוון קומי".
מעבר לעבודה המשותפת על 'טופ גיק' הם הורים לשני ילדים, מייקי בן החמש וטומי בן השלוש, ומתגוררים בתל־אביב.
ספרו איך הכרתם.
קרין: "האמת שהכרנו דרך חבר משותף, שחקן בשם עידן גיל. הוא חבר של נימרוד והיה ידיד שלי. אמרתי לו שאני מחפשת חתן. הוא אמר לי, איך לא חשבתי על זה קודם? אכיר לך את נימרוד. הכרתי כבר את נימרוד דרך כל מיני דברים שהוא עשה בטלוויזיה. אז נפגשנו לבליינד דייט".
בטח לא פשוט לכתוב ספר בשניים. יש חילוקי דעות בדרך?
נימרוד: "לא הייתי ממליץ על זה לכל אחד. צריך סוג מאוד מסוים של כימיה כדי להצליח לעבוד ביחד. שנינו עובדים ביחד מהבית, אנחנו נמצאים המון ביחד, כל הזמן".
קרין: "אם לא היה 'טופ גיק', אני לא יודעת איך מערכת היחסים שלנו הייתה נראית. אם יום אחד לא יהיה 'טופ גיק', אני בטוחה שנעבוד על משהו אחר ביחד".
כזוג נשוי זה נשמע עוד יותר מורכב.
"זה מורכב. אנחנו יודעים לתת לכל אחד את המרחב שלו, ולפעמים כל אחד נעלם לעבודה בחלל אחר של הבית".
נימרוד (צוחק): "ואז ממשיכים לדבר בווטסאפ".
איך מתחלקת העבודה ביניכם?
נימרוד (בחיוך): "היא המבוגר האחראי".
קרין: "אני המנהלת. אני המפעילה שלו, אומרת לו: אל תעשה את הסרטון הזה, תעשה את הסרטון ההוא. אני נחשבת מומחית ליוטיוב, אז אני יודעת לקרוא את הנתונים ולכוון את הדרך. בתור תסריטאי המוח שלו תמיד נשאר בצד היצירתי. לפעמים יש לו רעיון ואני אומרת לו עליו שזה לא ילך ולא יתפוס. אני גם אחראית על הצד העסקי והשיווקי. בגדול אנחנו משלימים זה את זה, אבל בפועל היום שנינו עושים הכול. בהתחלה הוא היה צריך להכריח אותי לעמוד מול המצלמה, והייתי דורשת שהוא יֵצא מהחדר כשבאנו לצלם ביקורות סרטים, למשל. זה הלחיץ אותי ופחדתי מזה. היום הנוכחות שלו בצילומים כבר לא מפריעה לי בכלל. לפעמים אני כבר ממש צריכה אותו לידי".
אתם מראים לילדים את הסרטונים לפעמים? בוחנים עליהם תכנים?
קרין: "רק תכנים שרלוונטיים לגילים שלהם. את הוולוגים אנחנו מראים להם". בוולוגים (יומני רשת מצולמים) מתעדים בני הזוג חוויות משפחתיות וטיולים.
תחפושות וחרבות אור
התגובות על התכנים שלהם לא פחות מנלהבות, ולא פעם ילדים מבקשים להצטלם איתם ברחוב. "סלפי אנחנו עושים על בסיס יומיומי", מספר נימרוד, "אנחנו לא יכולים לצאת לרחוב בלי שיעצרו אותנו, שזה הזוי. זה משהו שלא לקחנו אותו בחשבון".
קרין: "צועקים לנו: 'היי, טופ גיק!'. זה תופס אותנו בכל מקום".
לא מזמן הם פתחו פודקאסט משותף העוסק בסרטים בשם "הולכים לקולנוע". במקביל לעבודה על התכנים הם מקיימים מפעם לפעם מפגשים של 'טופ גיק', בעיקר הקרנות בכורה של סרטים חדשים. "אנחנו שוכרים אולם ופותחים הרשמה. בדרך כלל נמכרים כל הכרטיסים מראש, מדהים לראות איך אנחנו ממלאים אולמות", אומרת קרין. "בהקרנה של אחד מסרטי 'מלחמת הכוכבים', למשל, אנשים באו מחופשים, עם חרבות אור. באים מכל הגילים, ויש הורים וילדים שהגיעו ביחד. הייתה פעם שבה מכרנו את כל הכרטיסים תוך 45 דקות. פתחנו מכירת כרטיסים לאולם נוסף למחרת והכרטיסים אליו נמכרו תוך 40 דקות. הגיעו מאות אנשים, אחרי שפרסמנו על זה סרטון ביוטיוב".
בין השאר הם הבחינו בעניין גדול ב'טופ גיק' מצד קהל דתי, דתיים־לאומיים לצד חרדים. "יש הרבה דתיים שבאים למפגשים. לאחת ההקרנות שלנו הגיע ילד עם פאות וסיפר שהוא אוהב אותנו מאוד", מספרת קרין. "פגשנו ליד פארק הירקון זוג חרדים, והם עצרו אותנו ואמרו לנו שהם אוהבים את מה שאנחנו עושים. זה הפתיע אותנו", מוסיף נימרוד.
לאחרונה הם יצרו שיתוף פעולה מפתיע עם גיבור ילדות שלהם, אורי פינק, והפכו לדמויות מאוירות במגזין הקומיקס 'זבנג!'. "אורי הוא אחד האנשים האהובים עלינו מילדות. בכיתה ו' הוא חתם לי על יומן 'זבנג' בשבוע הספר, וזה אחד הדברים שהכי התגאיתי בהם", מספרת קרין. "הוא הפך את 'טופ גיק' לקומיקס. באחד הפרקים הייתה מחווה לגיבורי־על והדמויות שלנו נסעו ליקומים מקבילים, ובפרק אחר פתחנו 'בית ספר טופ גיק', שבו לומדים על דברים שמעניינים גיקים. הדמויות הן כמו אלטר־אגו שלנו".
זה נשמע כמו סוג של הגשמת חלום.
נימרוד: "לגמרי. חלום שלא ידענו אפילו שיש לנו".
את פינק, מיוצרי הקומיקס הבכירים בישראל, הם הכירו בהקרנות מיוחדות לעיתונאים. "אנחנו פריקים של סרטי גיבורי־על של מארוול, וגם הוא פריק של מארוול. פעם פניתי אליו וסיפרתי לו שגדלתי על 'זבנג', והוא אמר לי שהוא גם אוהב מאוד את מה שאנחנו עושים. זה קרה ממש בהתחלה, בפעם הראשונה שבה אזרתי אומץ לדבר איתו", מספר נימרוד בהתרגשות.
שיתוף פעולה אחר שהיה להם בערוץ היוטיוב הוא עם חברת SpaceIL, כשהחללית בראשית נשלחה אל הירח (ובסופו של דבר התרסקה עליו). אם אתם ספקנים בנוגע למידת הפופולריות שלהם, נציין שיש קבוצת מעריצים רשמית של "טופ גיק" בפייסבוק, והיא מונה אלפי חברים. קצת כמו בחקר הפיזיקה, לפעמים דברים גדולים מתחילים ברעיון קטן.
נימרוד: "סלפי אנחנו עושים על בסיס יומיומי. אנחנו לא יכולים לצאת לרחוב בלי שיעצרו אותנו, שזה הזוי. זה משהו שלא לקחנו אותו בחשבון"
קרין: "אם לא היה 'טופ גיק', אני לא יודעת איך מערכת היחסים שלנו הייתה נראית. אם יום אחד לא יהיה 'טופ גיק', אני בטוחה שנעבוד על משהו אחר ביחד"
נימרוד: "ב'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' העלה דאגלס אדמס את הרעיון המופרך של מכשיר שאפשר לשאול אותו כל שאלה על כל דבר ביקום, ולקבל תשובה. זה מה שיש לנו! יש היום גישה למידע, בואו נעזור לתלמיד למצוא את המידע שהוא מחפש. בואו נעודד את הסקרנות"
נימרוד: "הרבה פעמים כשמנסים להסביר משהו מסובך, חשוב למי שמרצה או מדבר שידעו שהוא חכם נורא. הוא מכניס מילים גבוהות ומסובכות, וכך מאבד חלק גדול מהקהל. אני מדמיין שאני יושב מול מישהו ומסביר לו דברים. זה יכול להיות נער ויכול להיות אדם מבוגר"
קרין: "מצד אחד אנחנו מאוד בעד ספרים, ומצד שני, למי יש כוח לקרוא היום? אנחנו רוצים להנגיש מידע בצורה קלילה. לדור הצעיר איו כוח לצפות בתוכנית של 25 דקות על נושא מסוים"
