ביום שישי הכי גשום של השנה החלטנו לעלות צפונה, לאכול ארוחת בוקר ביקבי תשבי בבנימינה. ולמרות שהיה קפוא ולמרות שהמקום היה מוצף, היה לנו בוקר מופלא. אז תחשבו כמה טוב יהיה לכם אם תבואו ביום אחר. כי יקבי תשבי היא לא סתם מסעדה, זהו לונה פארק שלם לחובבי אוכל טוב (ובינינו, מי יעיד על עצמו שהוא לא כזה?).
אנחנו חוצים חלל אחד, חלל שני, ומתיישבים בחלל השלישי, ליד מְכלי ענק של שמן זית ויין, ומול ויטרינת קינוחים משגעת וייחודית. לצד קלאסיקות כמו עוגת גבינה, עוגת נמסיס או שטרודל תפוחים, תמצאו קינוחים יצירתיים להפליא – משולשים שעומדים על הראש בשכבות של שוקולד חלב ומשמש, בר יפהפה של תותים עם קוקוס וליים ועוד מיני קינוחים שיקשו עליכם את הבחירה (ואולי זה לא מפליא כשאתם היבואנים של שוקולד ולרונה, וחומרי הגלם העומדים לרשותכם הם הטובים בעולם).
עם התפריטים מגיעה גם סלסילה ענקית של לחמים רכים וחמימים עם ריבה (עשויים מפרי ויין תוצרת המקום) וחמאה מעולה. אלון מתייחד עם הלחמים, מלטף אותם, מרגיש אותם – הוא מאוהב. המלצרית מזהה את ההתלהבות ומספרת לו שפה, ממש מעבר לסוכת הגפנים, יש מאפייה שבה מייצרים את כל הלחמים וגם כל מיני עוגות לשבת (יש!).
אני מחליטה ללכת על ארוחת בוקר קלאסית, שמגיעה עם אנטיפסטי ומטבלים. פתאום יש לי חשק עז למרוח גבינת שמנת על הלחם המהמם הזה, לסדר עליה חביתה ומעל בצל סגול צלוי. אלון הולך על קרוק מדאם וכוס יין שרדונה (עשר בבוקר, הלוואי עליי) ובארי בוחר מוזלי.
על ארוחת הבוקר שלי אין הרבה מה לומר חוץ מזה שהיא הייתה פשוט טובה: סלט ירקות מתובל כראוי, חביתה שהיא חביתה, ומטבלים כיפיים לצד המון ירקות צלויים. הקרוק מדאם של אלון, שהגיע עם צ'יפס, מחזיר אותו לפריז: שתי פרוסות של בריוש עשיר וביניהן סלמון מעושן, שטוגנו יחד בחמאה. ממעל שתי ביצים עלומות, וכל הטוב הזה מכוסה בשמיכת בשמל גבינתית. הוא התענג על כל ביס. בארי זלל את התותים והתפוחים שהיו מעל המוזלי וחשב שזהו – נגמרו הפירות. אבל אז לקחתי ביס לעומק, והכפית שלי פגשה המון חתיכות של אננס ושל פירות הדר, וגם גרנולה מעולה עם אגוזים שלמים ופריכים.
למרות הגשם שלא פוסק, המקום מלא כל הזמן. השולחנות המשותפים ארוכים ועשויים מעץ מלא, קירות המסעדה מלאים בקבוקי יין וצנצנות של ריבות ופרחים. כל רגע נכנס מגש עם שטרודל חם מהמאפייה ומפיץ בכל החדר ריח של תפוחים וקינמון. אווירה של שישי.
בשלב הקינוחים הקונדיטורית יוצאת אלינו ושואלת מה נרצה. קרה לכם פעם? הקונדיטורית בכבודה ובעצמה. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שהיא מזהה אותנו מהטלוויזיה, אבל אז התברר שהיא ניגשת לכל השולחנות. היא מסבירה לנו על כל הקינוחים וגם קצת על תהליך הכנתם, ואז היא מגיעה עם הקינוחים, ומסבירה על השכבות. אני נדהמת מתודעת השירות שלה, מהחיוך, ומבינה שהיא פשוט אוהבת את העבודה שלה, ושהיא פה כי היא השקיעה את נשמת מחשבתה בכל קינוח וקינוח והיא רוצה לוודא שטוב לנו איתו.
אני בחרתי פחזנית ענקית שנראית כמו קיפוד עם זילופי וניל שסגרו עליהם בשוקולד חלב, ובפנים המון וניל וקרמל. בארי בחר את פס התותים עם הקוקוס והליים (אלון עדיין עם הלחם). שני קינוחים שונים מאוד ומעולים מאוד (וגם זולים באופן חריג).
אנחנו מסיימים לאכול ויוצאים לסיבוב בגשם בין האטרקציות השונות: מתחילים במאפייה שעמוסה בתור ארוך של אנשים שבאו לקנות עוגות ולחמים מעולים לשבת. אנחנו בחרנו שטרודל ולחם צרפתי כפרי ענקי ומטריף. משם המשכנו לחלל אחר שבו טעימות של שוקולדים של ולרונה וגם יין. תוכלו למצוא שם גם מרמלדות מעולות וכל מיני פינוקים מתוקים מבית היוצר של ולרונה ותשבי. אם תגיעו בימי שישי, דעו שיש גם מעשנת בשרים באזור נפרד. אנחנו החלטנו לוותר הפעם, אבל לא בלי הבטחה שנחזור למקום הקסום הזה.
