בשנים 2008־2013 ראיתם בשקיקה את כל חמש העונות של "שובר שורות". מפרק לפרק האדרנלין שלכם עלה. כל סצנה נותחה במוחכם עשרות פעמים. הייתם בעננים. ואז, לפני שש שנים, הסדרה הסתיימה. בכנות, כמה פעמים מאז יצא לכם לשאול את השאלה הבאה: "תגידו, מה נסגר בסוף עם ג'סי?"
זו בדיוק התשובה לשאלה: איך הסרט החדש של שובר שורות. כי מילא אני, שברגע שעלו כותרות הסיום על הפרק האחרון שכחתי כמעט מיד את כל מה שהתרחש בסדרה מלבד רעיון כללי על מורה חנון בתיכון שהפך לברון סמים אכזרי; גם אלה שזוכרים כל פרט מאז שידור אותה סדרת מופת לא עסקו בשאלה הזניחה – באמת זניחה – לאן נסע ג'סי פינקמן לאחר שחרורו משבי הניאו־נאצים בפרק האחרון. הסיבה לכך פשוטה: ג'סי הוא גיבור משנה לצד אחד הגיבורים הראשיים המלהיבים, המדהימים והטובים ביותר שידעה הטלוויזיה האמריקנית אי פעם – וולטר וייט (בראיין קראנסטון). ולידו, גיבורי המשנה, אם להשתמש בשפתו של ראש הממשלה נתניהו, משעממים אותנו. לא מעניינים.
טוב, קצת החמרתי עם ג'סי. הוא חמוד כזה, יוצמח שתמיד מצליח ליפול על הרגליים ולשבור את שתיהן. אבל בכנות, זה לא מצדיק את "אל קמינו", הסרט החדש שהפציע על מסכי נטפליקס בשבוע שעבר.
כזכור (אני כאמור לא זכרתי, אבל כזכור לכם), בשלביה האחרונים של הסדרה ג'סי נכלא על־ידי ג'ק, טוד המופרע וחבורת הגזענים שסביבם כדי שימשיך לבשל להם את הסם התכלכל והמופלא שרקח וולט וששינה את העולם או לפחות את ניו־מקסיקו. בפרק האחרון והמושלם, לאחר שהוא סוגר חשבונות עם כל העולם ואשתו (הפעם זו לא קלישאה, הוא סוגר קצוות גם עם סקיילר), מבהיל את השוורצים למוות בעזרת שתי בטטות הכורסה באדג'ר וסקיני פיט, חבריו של ג'סי שמתחזים למתנקשים מקצועיים, וכמובן מרעיל את לידיה למוות באמצעות שקית קטנה של סטיביה – מתפנה וולט לחסל את החבורה שגנבה את הנוסחה שלו ומתכוון לחסל גם את ג'סי, כל זאת באמצעות מנגנון די פשוט של רובה מאולתר שקופץ מתוך תא המטען של רכבו ומרסס את כל יושבי החדר באופן שוויוני.
ברגע האחרון וולט מחליט להשאיר את ג'סי בחיים, לא לפני שהוא נפצע בעצמו מרסיס בכבד ומתחיל לאבד דם. ברגעיה האחרונים של הסדרה זכינו לראות את וולט מדמם למוות בין מכשירי המעבדה לייצור סמים של החבורה שאותה חיסל לפני רגע, ואת ג'סי נכנס לרכב ופורץ החוצה מהמתחם המאיים בצרחות שחרור.
ובכן, מה קרה לג'סי אחר כך? עם פרק סיום מהטובים בהיסטוריה, שקשר את כל החוטים והביא את הגובלן המפואר הזה לכדי סוף שכולו שלמות – באמת לא כל כך עניין אותנו.
והנה בא אל קמינו וטורח לספר לנו. ובכן, לא נעשה ספוילרים רבים מדי, אבל בגדול מדובר בשני פרקים חדשים וסטנדרטיים של שובר שורות שאוחדו לכדי פרק אחד ארוך. זה לא יכול להיות רע – כי מדובר בפרקים של שובר שורות – אבל באותה מידה הם גם לא הכרחיים.
נוסטלגיה היא דבר חשוב, ויש אכן רגעי נוסטלגיה רבים בפרק, אבל כאן בערך נגמר הערך הקלורי של אל קמינו. אין שום טעם לומר למעריצי שובר שורות לא לראות אותו. אתם תראו אותו בכל מקרה, ושום דבר רע לא יאונה לכם. ואם בעקבות הסרט יצטרפו לסדרה מעריצים מאוחרים, מה טוב. וזהו בערך.
אגב, גם בסוף הסרט הזה אנחנו לא באמת יודעים מה נסגר עם ג'סי פינקמן. אז לידיעת הקורא הנאמן וינס גיליגאן, גם הפעם זה לא באמת מטריד אותנו. אין סיבה להתחיל לעבוד על עוד סרט המשך.
אל קמינו // נטפליקס
