"הייתי ילד חנון נמוך ושמן, שלומד כל היום ומצטיין בבית הספר, אבל כשהייתי בן 14 לאמא שלי נמאס שאני אף פעם לא יוצא מהבית, והיא פשוט זרקה אותי החוצה והתחלתי לשחק כדורסל" – כך מספר על תחילת דרכו בענף דני גוט, מאמן הכדורסל הוותיק בן ה־54, שנולד וגדל במונטווידאו בירת אורוגוואי, ובעשרים השנה האחרונות היה שותף להישגים גדולים בארץ ובאירופה. "באותם ימים, קבוצת הכדורסל של התיכון שלי הגיעה לגמר התחרות הארצית של בתי הספר, שהתקיים באולם גדול מלא באוהדים, והאווירה שם הדליקה אותי על המשחק. יום אחרי הלכתי להרשם במועדון ליד הבית שלי בשם ספורטינג, שהיה היחיד שהסכים לקבל אותי, ומאז לא היה יום אחד שבו לא שיחקתי".
שנתיים לאחר שהחל לשחק כדורסל, החל גוט הצעיר להציג יכולות מרשימות. "בהתחלה לא היה לי מושג, אבל עם הזמן השתפרתי. בגיל 16 רזיתי ובמקביל גבהתי ב־24 סנטימטר, כשבכל שבועיים הייתי מחליף נעליים. עליתי לקבוצת הנוער של ספורטינג, והתחלתי את העונה בתור השחקן ה־15 בסגל. לקראת סוף הסיבוב הראשון התחלתי לשחק, ובסיבוב השני הפכתי לשחקן חמישייה ולקלע המוביל של הקבוצה. היכולת הזו העלתה אותי בגיל 16 וחצי לקבוצת הבוגרים, שחוזקה אז בשלושה זרים איכותיים והייתה מועמדת לאליפות. במשחק הבכורה אחד הזרים שבר את הברך. המאמן, שהיה בהלם, פשוט תפס את השחקן הראשון שעמד לידו, שזה היה אני, ושלח אותו למגרש. סיימתי את הערב עם 20 נקודות, ומאז הפכתי לשחקן חמישייה ונבחרתי לתגלית העונה".
מאורוגוואי עד ליורוליג
בסיום אותה עונה, כשהוא בן 17, החליטה משפחתו של גוט לעלות לישראל. "לאורך השנים הייתי חלק מתנועת נוער יהודית והיינו כבר בתהליך לקראת העלייה לארץ, אבל העונה הטובה שהצגתי גרמה לי להסס, כי ידעתי שיזמינו אותי לנבחרת הנוער של אורוגוואי ורציתי להישאר. בסופו של דבר הרצון לעלות לישראל גבר, ובגלל שנת הלימודים שהייתה אמורה להתחיל, נסעתי לארץ לפני ההורים שלי ושלחו אותי לכפר הנוער מוסינזון בהוד־השרון. זה היה מקום קשוח ובכל יום הלכו שם מכות לפחות פעם אחת".
חודש וחצי לאחר שנחת בישראל, הצטרפו אליו הוריו, שנשלחו למרכז קליטה בחדרה ואז לדירה בנתניה. הוא עצמו נשלח אחרי שלושה חודשים לקיבוץ גן־שמואל. הוא החל לשחק כדורסל בנוער של הוד־השרון, במקביל לקבוצה הבוגרת ששיחקה אז בליגה ג'. "כשהגעתי לארץ היה לי כבר קשר עם הפועל רמת־גן, אבל הגעתי שבוע אחרי סוף תקופת ההעברות ואי אפשר היה לרשום אותי בקבוצה. אנשים טובים שרצו לעזור לי גרמו לכך שזה יקרה בהוד־השרון. אני אדם שקל לו להסתדר בכל מקום, אבל אין ספק בכלל שהכדורסל עזר לי להתאקלם בארץ".
באחד המשחקים הראשונים שלו בנוער של הוד־השרון הגיעו לצפות צביקה שרף ומשה ויינקרנץ, שמונה זמן קצר קודם לכן לתפקיד מאמן נבחרת הנוער. "הם באו לעקוב אחרי הרכז של הוד־השרון", נזכר גוט, ששיחק בעמדות הגארד והפורוורד ונחשב לשחקן קשוח מאוד מבחינה פיזית, "הגעתי למשחק חולה אבל קלעתי 56 נקודות, ובסיום הם ביררו בנוגע אליי וקיבלתי זימון לנבחרת הנוער". כשהיה בן 18 עבר גוט לשחק בהפועל גן־שמואל. איתה הוא עלה לליגה הבכירה, שבה שיחק לראשונה בעונת 1984/85. "החיים עבורי בקיבוץ היו גן עדן. התגייסתי לנח"ל במחנה 80 הסמוך, מה שאפשר לי להמשיך ולשחק, וזו זכורה לי כתקופה מצוינת". בצבא פגש גוט את פנינה ברושי, כדורסלנית שהפכה לימים לאשתו ואם ילדיו. לאחר שסיים את העונה בגן־שמואל, עבר לשנתיים במכבי חדרה ומשם לאליצור נתניה, שם הצטלבו לראשונה דרכיו עם דיוויד בלאט, ששיחק איתו בקבוצה ומינה אותו לעוזרו באימון קבוצת הנשים של המועדון. אחת השחקניות הייתה כנרת ברושי, אחותה של פנינה אשתו, ששיחקה גם היא בקבוצה. "כנרת מצאה חן בעיני דיוויד מהרגע הראשון, אבל רק אחרי שעברתי לשחק בחיפה והוא בנהריה הם נפגשו אצלנו בבית. כנרת המשיכה לגור ולשחק בנתניה. עם הזמן הם הפכו לזוג, התחתנו והפכו גם אותנו לבני משפחה".
גוט שיחק שלוש עונות במכבי חיפה, המשיך לשנתיים בהפועל ירושלים (אליה חזר לקדנציה נוספת בהמשך), שנתיים בראשון־לציון ועונות בגן־שמואל ובהפועל חולון, וסיים את קריירת המשחק בכמה עונות בקבוצות בליגת המשנה. "בסך הכול הייתה לי קריירת משחק יפה אבל בשנים הראשונות שלי בארץ הייתי לבד, ואני מאמין שאם היה מישהו שעוזר לכוון אותי ולקבל החלטות, אני מניח שהייתי מגיע רחוק יותר. בניגוד להיום, שלכל שחקן צעיר יש גם מאמן אישי ותוכנית מסודרת, מוסר העבודה אז היה נמוך יותר והיה הרבה פחות ידע".
"הגעתי לאולם בחולצה בצבע בורדו. תוך כדי התדרוך בחדר השחקנים, ראיתי את מוני פנאן רועד בכל הגוף ועושה לי פרצופים שלא הבנתי. אחר כך הוא זינק אליי ושאל אותי איך אני מעז לבוא עם חולצה אדומה לחדר הלבשה של מכבי. הוא הביא לי חולצה צהובה, דרש ממני להחליף וקבע שכל עוד אני חלק מהמועדון, אין לי את הזכות ללבוש אדום"
עם סיום הקריירה שלו למד גוט תכנות מחשבים והחל לעבוד בתחום, בלי כוונה ממשית להיכנס לעולם האימון. "היו לי המון קלטות עם משחקים שלי, חיפשתי דרך לשמור את החומרים בצורה טובה וקניתי תוכנה לעריכה דיגיטלית. ערכתי את הקלטת והראיתי לבלאט, שאימן אז בגליל־עליון, והוא ביקש שאתחיל לעשות סקאוטינג על היריבות של הקבוצה. אחרי שהעברתי לו כמה דו"חות, הוא הראה אותם לפיני גרשון שאימן במכבי תל־אביב, ופיני ביקש ממני שאעשה עבורם ניסיון למשחק אחד". גרשון אהב מאוד את התוצאה וביקש מגוט להתחיל להכין עבורו דו"חות על יריבות של מכבי בליגה הישראלית. "משה גליק עבד אז בתור הסקאוט של מכבי ועבד בשיטות מיושנות יותר. אחרי כמה שבועות מכבי נפרדה ממנו וביקשו ממני לעבוד גם עבור משחקי היורוליג. בסוף עונת 1998/99 מונה בלאט לעוזר של גרשון, ושנינו הצטרפנו באופן רשמי לצוות של מכבי".
את החוויה הראשונה שלו כחלק מהצוות הצהוב במשחק יורוליג, לא ישכח גוט לעולם. "הגעתי לאולם עם חולצה בצבע בורדו, ותוך כדי התדרוך בחדר השחקנים, אני רואה את מוני פנאן רועד בכל הגוף ועושה לי פרצופים שלא הבנתי. ברגע שהשחקנים עזבו את החדר, הוא זינק אליי ושאל אותי איך אני מעז לבוא עם חולצה אדומה לחדר הלבשה של מכבי. הוא הביא לי חולצה צהובה, דרש ממני להחליף מיד וקבע שכל עוד אני חלק מהמועדון, אין לי את הזכות ללבוש אדום. באותו רגע הבנתי מה זו הפנאטיות של מכבי".
הקדנציה הראשונה של גוט במכבי נמשכה שש עונות, בהן היה שותף לזכייה בשלושה גביעי אירופה. "זו הייתה חוויה מדהימה שלוותה בהרבה עבודה קשה. העונה הנוראה ביותר מבחינתי הייתה בשנת 2002/03, אז עשיתי סקאוטינג גם לליגה האדריאטית ובמשך שמונה חודשים ארוכים עבדתי מסביב לשעון, עם ארבע שעות שינה ביום. אז לא הייתה אפשרות להעביר דברים באינטרנט, הייתי צריך למסור דיסק". בתחילת עונת 2004/05 עזב גוט את מכבי תל־אביב לטובת משרת עוזר המאמן של צביקה שרף בקבוצת דינמו מוסקבה הרוסית. "מסיום העונה הראשונה במכבי אמרתי לאנשים במערכת שאני רוצה להפוך להיות חלק מצוות האימון, ובכל שנה אמרו לי שזה יקרה בשנה הבאה", הוא מספר, "ואז כשקיבלתי את ההצעה מצביקה החלטתי לעזוב. במכבי כעסו מאוד על ההחלטה שלי ומוני אמר לי שלא אחזור לעבוד שם בחיים".
פרידה עגומה ממכבי
בגיל 40, כשהוא אב לשני ילדים, החל גוט באופן רשמי את קריירת האימון שלו. "שרף הוא זה שפתח עבורי את הדלת לעולם הזה. באימון הראשון ברוסיה הוא שאל אותי אם יש לי משרוקית, וכשאמרתי שלא, הוא אמר לי שעד שלא אשיג אחת אני לא יכול להשתתף באימון. באימון השני הבאתי משרוקית והוא אמר לי: 'כשיש לך משהו להגיד – תשרוק'. זה היה מועדון גדול, נסעתי לשם לבד והמשפחה באה לבקר פעם בחודש וחצי, וזה היה קשה".
בסיום אותה עונה עבר גוט לעבוד עם רני כהנא באוקראינה, כעוזר מאמן בבי.סי קייב, ובקיץ 2006 מונה לעוזרו של בלאט בנבחרת רוסיה – איתה זכה שנה מאוחר יותר באליפות אירופה, שנערכה במדריד, אחרי ניצחון על המארחת ואלופת העולם דאז, ספרד. "לפני שעלינו למשחק הגמר, בלאט אמר לשחקנים שהם הגלדיאטורים המודרניים, שנותנים את הגוף שלהם ויסבלו בהמשך על כל המאמצים והאימונים בשביל להשיג תהילה גדולה וקצרה. זה היה ערב בלתי נשכח, וחלק משלוש שנים מדהימות בתפקיד הזה. בהתחלה לא ידעו שם איך לעכל את דיוויד – יהודי ישראלי אמריקני, עם הומור ציני שהרוסים לא הבינו, שהגיע עם עוזר ישראלי דרום־אמריקני, מאמן כושר איטלקי ושיטות שאף אחד לא הכיר. אבל מהר מאוד התחברו אלינו, והשחקנים רק רצו כבר להגיע לנבחרת".
בקיץ שבו מונה לעוזר ברוסיה, אמור היה גוט גם לשוב לעבוד שם במסגרת קבוצתית, הפעם עם חימקי מוסקבה, אבל טלפון אחד שינה הכול. "ערב לפני הטיסה שלי, כשאני עם בלאט בחופשה באילת, מוני פנאן התקשר אליי ואמר לי שהם מביאים את נבן ספאחיה וגיא גודס, ושהם רוצים אותי בצוות המקצועי. אי אפשר היה להגיד לא למוני, סגרנו חוזה תוך חמש דקות וחזרתי לקדנציה שנייה בצהוב". עם ספאחיה, בתור עוזר מאמן שני, הוסיף גוט עוד תואר אליפות ישראל לרזומה, אבל הקבוצה לא הצליחה להעפיל לפיינל־פור האירופי. "ספאחיה הוא אדם נהדר ופתוח, שמדבר בגבוה העיניים וכיף לעבוד איתו. בכל פעם שגודס ואני הצענו משהו, עשינו משחקים פנימיים, שבהם כל קבוצה ניסתה רעיון של מאמן אחר ובסוף ספאחיה היה מחליט. כל השנה צחקנו, שיחקנו, התערבנו ונהנינו מאוד לעבוד יחד. בסיום העונה עודד קטש מונה למאמן, הוא הביא את אורן עמיאל, גודס נשאר במערכת וכשהציעו לי להישאר בחרתי לעזוב, כי הרגשתי שארבעה מאמנים בצוות זו הגזמה. עזרתי למיקי דורסמן לבנות קבוצה בחולון, וברגע שהגיעה הצעה מבלאט, שאימן בטורקיה את אפס פילזן, נסעתי לעבוד איתו שם".
כמה חודשים לאחר שהגיע לטורקיה, עזבו בלאט וגוט את התפקיד במהלך העונה, ובתחילת עונת 2007/08 חזר גוט לקדנציה שלישית במכבי תל־אביב, הפעם כדי להקים מחלקת סקאוט עבור המועדון. הקדנציה נמשכה באופן מפתיע רק כחצי שנה, תקופה קצרה שבסיומה פוטר מהקבוצה. "היו לפיטורים האלה כמה סיבות", הוא מסביר, "קודם כול במכבי היה אז משולש בעייתי מאוד בראש המועדון, עם שמעון מזרחי, דיוויד פדרמן ורענן כץ, שכל אחד מהם רצה לדעת ראשון על הכול, ולא ידעתי איך להתנהל עם זה. אני איש של עבודה, לא של פוליטיקה, וזה פגע בי בסופו של דבר. מעבר לכך, פיני גרשון, שהחליף את אפי בירנבוים על הקווים, רצה שאהיה איתו בצוות האימון – אבל ברגע ששרון דרוקר הגיע כעוזר, וגם רצה להשפיע על נושא בחירת השחקנים, חזרתי על דעת עצמי למחלקת הסקאוטינג, וזה דבר שבמכבי פחות אוהבים. שם ברגע שאתה לא משתף פעולה באופן מלא אתה בבעיה. היה לי איתם חוזה יפה לארבע שנים והטעות הזו עלתה לי ביוקר. ועדיין, גם בזמן הקצר שם, הצלחתי להקים עבורם מערך להחתמת שחקנים, דומה מאוד למה שמתנהל ב־NBA, שעד היום פועל על הבסיס של מה שבניתי".
"אני חי עם ההרגשה שלא באמת קיבלתי את ההזדמנות שלי כמאמן ראשי. לאורך השנים קיבלתי הצעות מקבוצות בליגה, שנפסלו בגלל הפן הכלכלי שאני לא מוכן להתפשר עליו, ויכול להיות שהעובדה שאני לא פוליטיקאי פגעה בי"
נראה שבמכבי תמיד מסיימים רע. למה לדעתך?
"אני הרגשתי שההחלטה שלהם הגיעה מוקדם מדי, ועובדה שהמחלקה הוקמה בהמשך מחדש, אבל לא סיימתי בטעם רע ועד היום אני ביחסים מצוינים שם עם כולם. בסיום העונה שבה עזבתי, הייתי מועמד לקבוצה בחו"ל, ודיוויד פדרמן כתב לי מכתב המלצה ממש מפרגן".
בשנים הרעות שלה מכבי החתימה והחליפה כל כך הרבה זרים בינוניים. איך אתה מסביר את זה?
"הבעיה היא שאם תשאל אותי מי היו הזרים ששיחקו בעונה שעברה במכבי, אני אודה ואגיד שאני לא זוכר. החוזק שלהם תמיד היה בחיבור עם שחקנים ישראלים מצוינים, עם מסורת וקשר טוב לקהל, ואני שמח שעכשיו הם חוזרים לכיוון הזה".
לא פוליטיקאי
בתחילת עונת 2009/10 הפך גוט לראשונה למאמן ראשי בליגת העל, על הקווים של עירוני רמת־גן. אבל השידוך הזה לא עלה יפה, והוא עזב את הקבוצה אחרי 12 מחזורים בלבד. מאז לא חזר להוביל קבוצה בליגה הבכירה. "אני חי עם ההרגשה שלא באמת קיבלתי את ההזדמנות שלי, כי היה ממש קשה להצליח ברמת־גן במצב של הקבוצה באותה עונה. לאורך השנים קיבלתי הצעות נוספות מקבוצות בליגה, שנפסלו בגלל הפן הכלכלי שאני לא מוכן להתפשר עליו, ויכול להיות שהעובדה שאני לא פוליטיקאי פגעה בי".
לאחר ששימש כעוזרו של אלי רבי באשקלון, בעונת 2010/11, וחזר לאמן את רמת־גן בליגה השנייה. לאחר מכן מונה גוט למאמן באקדמיה של איגוד הכדורסל, שנפתחה במכון וינגייט ב־2012 ונסגרה חמש שנים מאוחר יותר. "בשנים האלה זכיתי לעבוד עם הרבה מאוד כישרונות, שחלקם כבר משחקים בליגת העל ובנבחרת, וזו הייתה חוויה מצוינת", הוא מספר. "עד שנתון ילידי 94' היה חור של חמש־שש שנים, שבהן לא גדלו אצלנו שחקנים מספיק טובים. הכדורסל שלנו נקלע לתקופה רעה, וכל הנבחרות הצעירות ירדו דרג. האקדמיה החלה את התהליך שהיום אנחנו רואים את הפירות שלו, ועצם העובדה שהיא נתנה לשחקנים מעטפת מקצועית מלאה הובילה את כל האגודות ליישר קו ולהעלות את הרמה, כדי לתת לשחקנים מעטפת דומה שתגרום להם להישאר. עד אז לא היה מאמן כושר לכל קבוצת נוער, לא היה תזונאי, ולא היו אימונים אישיים וקבוצת מצטיינים. ברגע שהסטנדרטים בקבוצות השתנו, האקדמיה לא הצליחה לגייס יותר שחקנים והיא נסגרה".
"הכדורסלן הישראלי חזר לרמה הטבעית שלו בעיקר בזכות החוק הרוסי, שאפשר לילדים לשחק. אני מסכים עם הטענה שהשחקנים הטובים עכשיו משחקים, אבל הם לא היו מקבלים את ההזדמנות להוכיח את עצמם בלי החוק. הדור החדש כבר תפס את המקום שלו, השאלה מה יקרה מאוחר יותר"
גורם נוסף שגוט מחמיא לו על הפריחה שחווה הדור הצעיר של הענף הוא פיני גרשון, שעובד בשנים האחרונות באיגוד הכדורסל כמנהל המקצועי של נבחרות ישראל. "הצירוף שלו לאיגוד הפך להצלחה גדולה ולא צפויה. הוא הקים מרכזים חדשים בארץ, הוסיף מאמנים ושולח אותם להשתלמויות, ושולח את הנבחרות למחנות אימון. בקיץ הוא נמצא בכל אימון של כל נבחרת. מגיע לו שאפו על מה שהוא עושה כאן בשנים האחרונות".
לאחר דיונים קדחתניים בהשתתפות ראשי מנהלת הליגה, אנשי הקבוצות וארגון השחקנים, חלו החל מהעונה הנוכחית מספר שינויים בחוקי ליגת העל – ביניהם ביטול החוק הרוסי, שחייב מאמנים לכלול שני ישראלים לפחות במגרש בכל רגע נתון. "רמת הכדורסלן הישראלי חזרה לרמה הטבעית שלה בעיקר בזכות החוק הרוסי, שאפשר לילדים האלה לשחק", סבור גוט. "אני מסכים עם הטענה שהשחקנים הטובים עכשיו משחקים, אבל הם לא היו מקבלים את ההזדמנות להוכיח את עצמם בלי החוק. אני מאמין שבשנים הקרובות לא נרגיש את הביטול של החוק, כי הדור החדש תפס את המקום שלו, ורבים מהשחקנים הישראלים מציגים יכולות גבוהות יותר מהשחקנים הזרים. השאלה מה יקרה אחרי זה".
מה דעתך על החמרת התנאים להעסקת מתאזרחים?
"אני חושב שזה חוק שעושה קצת צדק עם השחקנים הישראלים, כי בשנים האחרונות שיחקו כאן הרבה מתאזרחים בינוניים שניצלו את המעמד שלהם כבעלי תעודת זהות ישראלית, וברגע שסיימו חוזה חזרו לגור בארצות־הברית. גם אני הייתי מתאזרח ורבים מהצעירים המוכשרים בכדורסל שלנו הם בנים של מתאזרחים, אבל בתקופה שלי היו רק שני זרים, ורבים מאיתנו עשו עלייה ונשארו לגור כאן. לדעתי למתאזרח מגיעה הטבת מס רק אחרי שלוש שנים, או בתום שירות צבאי".
אינספור פרמטרים וזוויות
בשנתיים וחצי האחרונות עבד גוט כעוזרו של בראד גרינברג במכבי אשדוד, ובתחילת העונה הנוכחית, בהודעה שהפתיעה רבים, החליט לעזוב. "כל יום אימונים באשדוד, כולל נסיעות, לקח סדר גודל של שמונה שעות. בשלב הזה בחיי, זה מקשה עליי לעשות דברים אחרים שאני רוצה לעשות, ובעיקר גוזל ממני זמן יקר מהמשפחה", הוא מסביר. "במהלך הקריירה חייתי שלוש שנים בחו"ל, ואני חושב שהמרחק מהילדים שלי בגיל ההתבגרות שלהם יצר אצלם חוסר גדול. היום אני מוצא את עצמי מתקן את זה עם הרבה רצון והבנה, ועכשיו כשהם צריכים אותי אני רוצה להיות כאן בשבילם".
בתקופה שלו באשדוד הגיעה הקבוצה להישגים יפים, יחסית לגודל התקציב שלה ולעובדה שבכל עונה הקבוצה נמצאת בפני אי־ודאות כלכלית, וצריכה להיבנות בכל פעם מחדש. "הבעיה היא שאשדוד היא עיר ספורט, שיש בה הרבה קבוצות בענפים שונים בליגות הבכירות, ולראש העיר קשה מאוד לחלק את העוגה לכולם, בטח בשנה שבה התקיימו בחירות. המציאות לא מאפשרת לקבוצת הכדורסל להתחייב כלכלית בפני ישראלים ושחקנים צעירים, ויש קושי לבנות לטווח ארוך".
על גרינברג יש לו רק מילים טובות לומר. "בראד הוא אישיות ומאמן ברמה גבוהה מאוד. נהניתי לעבוד איתו ולמדתי ממנו הרבה, בעיקר בכל מה שנוגע לדרך שבה הוא מנהל משחק. אני חושב שהשילוב שלנו היה מצוין, הוא נתן לי להתבטא ויחד הוצאנו מעל ומעבר מהסגלים שעמדו לרשותנו".
מה דעתך על ההצטרפות של ליאור אליהו לאשדוד העונה?
"ליאור רעב מאוד לכדורסל ורוצה להוכיח את עצמו. לקח לו קצת זמן להתאקלם לאינטנסיביות של האימונים של בראד גרינברג, אבל לדעתי הוא יהיה אחד ממצטייני העונה".
אחת הסיבות לעזיבה של גוט היא רצונו להמשיך לפתח את חברת "סקאוטינג פור יו", שהקים ב־2010 יחד עם המאמן מיקי גורקה. החברה מעניקה יכולת מעקב אחרי כדורסלנים בכל העולם, נוסף על ניתוח פרטני של כל משחק וכל מהלך בתוכו מאינספור פרמטרים וזוויות. "אנחנו נותנים היום שירותים לקבוצות מובילות כמו צסק"א מוסקבה, פנרבחצ'ה ופנאתינייקוס. מכבי תל־אביב עובדת איתנו כבר 12 שנה. אנחנו עובדים עם הליגה הישראלית הראשונה והשנייה, עם מכללות באסיה ועם הרבה גורמים נוספים. לקוחות שמגיעים אלינו מופתעים לגלות איזו חברה קטנה אנחנו מבחינת כוח אדם, ביחס למה שאנחנו מציעים".
עם כל הידע שקיים היום, איך תסביר את הרכבת האווירית הבלתי נגמרת של הזרים אצלנו בליגה, שמתחלפים ללא הרף?
"יכול להיות שבגלל העובדה שקבוצות יודעות שאפשר להחליף כל זר, היד על ההדק קלה יותר. לנו באשדוד לקח המון זמן למצוא שחקן, כי היינו עושים תחקיר מקיף בנוגע אליו ולהתנהלות שלו, הרבה מעבר לשאלה כמה הוא קולע או לוקח ריבאונדים. אחת החוזקות של דיוויד בלאט היא שהוא עוקב אחרי שחקנים לאורך שנים. יש לו זיכרון פנומנלי, ואם מישהו מעניין אותו, הוא דואג להתקשר ליריבים ששיחקו מולו כדי להוציא מידע. זו הסיבה לכך שהוא הצליח לשדרג כל כך הרבה שחקנים פחות מוכרים". בלאט היה גם מי שחיבר לראשונה את החברה של גוט ל־NBA, לאחר שחתם כמאמן קליבלנד. "היה לנו איתם חוזה במשך שלוש שנים, גם אחרי שהוא עזב, אבל אז החליפו את מנהל הווידיאו, נגמר החוזה ונותק הקשר. כל הנושא של אמריקה בעייתי. יש שם חברות גדולות, שחוסמות כל אפשרות שלנו להיכנס לשם. אבל אנחנו לא מוותרים ויודעים שגורמים רבים מעדיפים לעבוד איתנו כי הדברים אצלנו פחות מסורבלים, וזו מערכת שפותחה על ידי אנשי כדורסל, שמבינים היטב את הצרכים של המאמן והסקאוט".
מה דעתך על מה שבלאט עבר בזמנו בקליבלנד?
"אני חושב שדיוויד עשה שם עבודה טובה, אבל יכול להיות שהוא לא הצליח לעשות עד הסוף את ההתאמות מבחינת המערכת וללמוד איך לפעול שם בצורה אידיאלית. וכשמישהו כמו לברון פחות רוצה אותך, קשה מאוד לשרוד".
איך אתם כמשפחה מתמודדים עם העובדה שהוא חולה בטרשת נפוצה?
"הוא אמר והסביר היטב את הדברים ואני מקווה שעכשיו, אחרי שהוא סיים את העבודה ביוון אצל אולימפיאקוס, יהיה לו יותר זמן לטפל בעצמו".
דור ההמשך
גוט הוא גם אבא של שני כדורסלנים: ירדן גוט בת ה־28, ששיחקה בנבחרת הנערות, ואחרי שנים בליגה הבכירה היא משחקת כיום במכללה בקנדה ולומדת פיזיותרפיה; וגולן גוט בן ה־24, שמשחק בהצלחה בנס־ציונה בליגה הבכירה, היה חלק מנבחרת העתודה ומשתייך לסגל הנבחרת הבוגרת. מעבר לכך הוא דוד של תמיר בלאט מהפועל ירושלים. "בכל סוף משחק גם גולן וגם תמיר מקבלים מאיתנו שני קליפים: אחד שיווקי עם הביצועים היפים שלהם במשחק, והשני עם כל הפעולות שעשו במשחק, שבו אפשר לנתח את הדברים הטובים והפחות טובים. אני תמיד אומר להורים של שחקנים: תהיו מעורבים, אבל אל תתערבו. גם אני מלווה את הקריירה של גולן ומייעץ לו, והוא זה שלוקח את ההחלטה הסופית. לשמחתי כל החלטה שהוא קיבל עד היום הייתה טובה".
לאורך השנים היה גוט גם מאמן של נבחרת הקדטים (עד גיל 16) ושל נבחרת הנוער, וכבר תשע שנים שהוא אחראי על כל הנבחרות של ענף ה־3 על 3, שהולך ומתפתח באירופה ובארצות־הברית. "עד היום זכיתי עם הנבחרות בשתי מדליות, בנוסף למקום רביעי באליפות העולם, וזה פשוט משחק מדליק שתופס תאוצה בעולם. הוא הפך לענף אולימפי, אני שמח שאיגוד הכדורסל נכנס עכשיו לתמונה ומתכוון לפתח אותו, ושמח גם לספר שאחד העובדים שלנו בחברה גויס על ידי הסינים לעזור עם הנבחרת שלהם, ובקרוב הוא נוסע לשם".
על מה אתה חולם?
"לנסוע עם אשתי כל חודש למדינה אחרת, לשבת על חוף הים עם פינה קולדה ומחשב, שנוכל לראות משחקים ולהגיד שלום לילדים. אני פריק של טכנולוגיה, אוהב מאוד לתכנת ולכתוב קוד, ועובד כל הזמן על פיתוחים חדשים".
אתה מאמין שתחזור לאמן?
"במקרה שתגיע הצעה מתאימה מבחינה מקצועית וכלכלית להיות מאמן ראשי, אשמח לקחת אותה, אבל את הקריירה שלי כעוזר ככל הנראה סיימתי".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש. אני בריא, יש לי משפחה נהדרת, הרבה נחת מהילדים, ואני מתפרנס ממה שאני אוהב ויכול להחליט מה אני רוצה לעשות. תודה לאל, הכול טוב".
