הקונספט של "יס מן" הוא לשלוף את המשתתפים מאזור הנוחות שלהם, שגם מקבע אותם ולא מאפשר להם לפרוץ קדימה. על פי חוזה – שהייתי שמחה לעיין בו – הם מתחייבים להפסיק להגיד לא, ולהתחיל להגיד כן למשימות ולאתגרים שדאום מציב בפניהם.
אלא שבמהרה מתברר שגם חייהם של הסלבריטאים – ולא בטוח בכלל שכל המשתתפים בפרויקט עונים להגדרה הזו – הם לא תמיד חומר מספיק למוצר טלוויזיוני משובח. למשל במקרה של קותי סבג, זוכה העונה הרביעית של "האח הגדול", שנראה כאילו נגרר באוזניו להשתתף בסדרה, ולא מצליח לייצר שום עניין מעבר לחיבוטי נפש שקשה להחליט האם הם אותנטיים או חלק ממשחק שכולנו כבר נוכחנו שהוא מיטיב לשחק. או הסטנדאפיסטית הצעירה מור חן, שהיא מצד אחד לא מוכרת מספיק כדי להיחשב ידוענית, ומצד שני לא מביאה למסך שום סיפור יוצא דופן.
בני הזוג לשעבר נועה ירון ויובל דיין הם כבר סיפור אחר ומעניין הרבה יותר. אלא שהדילמות הקשות שנקלעו אליהן בעקבות גירושיהם והחזרה של דיין בשאלה זכו בחודשים האחרונים לחשיפה תקשורתית כל כך מסיבית, עד כי נדמה שלא נותרה עוד אבן לא הפוכה ו"יס מן" מסתפקת בשאריות מחוממות. ועדיין, הקסם האישי והכריזמה של שניהם עוברים מסך היטב, והדיאלוגים ביניהם לצד השיחות עם ילדיהם מגיעים לעומקים שלשמם התכנסנו.
התגלית האמיתית של "יס מן" היא אלברט אסקולה, בן־זוגו הספרדי של אסי עזר, שמביא איתו סיפור משפחתי לא פשוט, מלווה בקשיי הסתגלות למנטליות הישראלית. אסקולה שובה לב בפתיחותו ובעדינותו, ונדמה כי הוא היחיד שמממש את ההבטחה של הסדרה – להגיד כן במקומות שעד כה אמר בהם לא.
פספוס משמעותי הוא נוכחותו השולית יחסית של דאום. שיחה פה, בדיחה שם, אבל הפוטנציאל העצום שגלום באישיות שלו, בכימיה שלו עם אנשים שבאה לידי ביטוי בצורה כל כך מובהקת ב"המתנחל", הולך כאן לאיבוד.
אין מנוס מהשוואת "יס מן" לדוקו־ריאליטי אחר – "מחוברים". גם שם היו המשתתפים סלבס או סלבס למחצה, גם אז הם צוידו במצלמות כף יד שליוו אותם ברגעים האינטימיים שלהם מול משפחה וחברים. אלא ש"מחוברים" הייתה שילוב של רעננות פורצת דרך ועומקים נוגעים ללב, בשעה ש"יס מן" לא מביאה שום בשורה, ונשארת ברדודים. זה לא שהיא סדרה רעה, היא פשוט הייתה יכולה להיות הרבה יותר טובה.
יס מן yes דרמה, ימים ב', ג', ד', 20:45
