כל הורה מכיר את זה: אתה שם לילד איזה סרט כדי להרוויח קצת שקט, ולא לוקח בחשבון שאם הילד נדלק על הסרט אתה הולך לסבול ממנו עוד בערך 78,943 פעם עד הסרט הבא שיעלה בגורל. לכן, כשבוחרים סרט לילד חשוב להקפיד לברר שמדובר בסרט שתוכל לשרוד איתו עוד חודש מינימום. ללא ספק אחד הסרטים שהכי תפס בבית משפחת זמרי הוא "לשבור את הקרח", או כמו שאני קורא לו "לעזוב, לעזוב", על שם השיר המוכר מתוכו וגם על שם התחושה שיש לך אחרי אלף פעם ששמעת אותו. הוא אמנם יצא לפני שש שנים, אבל שלושת הקטנים נדלקו עליו לפני כמה חודשים, והאמת שגם שירן אהבה מאוד את האלמנט הפמיניסטי שבו. בכל זאת, אלה שתי הנשים הכי חזקות בעולם אחרי ליאת בן־ארי.
אז אחרי שלושה חודשים של "לעזוב לעזוב" ו"את רוצה לבנות איש שלג", נכנסה שירן הביתה נרגשת והודיעה ש"לשבור את הקרח 2" הגיע לקולנוע והיא רכשה לנו חמישה כרטיסים. שאלתי אותה אם לא עדיף שהיא תלך עם הילדים לבד, אבל היא אמרה שמדובר באנה ואלזה ואין מצב שאנחנו כמשפחה מבריזים מאירוע שלהן. אז הלכנו.
התכונה שאחזה בקומפלקס הקולנוע הגנרי שהייתי בו הייתה מהסוג ששמור בדרך כלל לאלילי רוק סטייל אלביס או מיק ג'אגר. מאות ילדים וילדות הצטלמו עם דמויות ענק של אנה ואלזה בזמן שההורים שלהם שילמו סכומי עתק על מארזי פופקורן ממותגים. התאומים מעולם לא היו בקולנוע, חששתי שההמולה תלחיץ אותם אז העדפתי לשמור קצת על מרחק, אבל ברגע שהזאטוט החליט לנגוח בבובת ענק של דרדסית הבנתי שהוא דווקא מרגיש בבית. נכנסנו לאולם הקולנוע שהיה עמוס בילדים נרגשים ובהורים שכבר לא יכלו לחכות ששיר אחר ייתקע להם בראש ולא ה"לעזוב לעזוב" המנג'ס ההוא.
אז אפשר לקרוא לזה אנה ואלזה 2, הסרט שהכי נשמע כמו בית קפה תל־אביבי בבוגרשוב שמתמחה בבריוש אנגלי. החלק השני מפלַאשבק לילדותן של השתיים – אני מזכיר: אלזה, זאת עם הכוחות שיכולה להפוך הכול לקרח וקרח להכול; ואנה, שגדלה ללא כוחות־על חוץ מהכוח לנג'ס לאלזה בלי הפסקה על זה שהן אחיות ושתיתן לה לעזור לה בדברים. הפלאשבק חושף לראשונה את קיומו של היער המכושף, שבלי ספוילרים טומן בחובו את הסיבה לכך שלאלזה יש את הכוח הזה בידיים להפוך הכול לקרח.
אחרי הפלאשבק חוזר הסרט לימינו אנו, כלומר לא לימינו אנו כי בכל זאת מדובר בעולם שבו יש איש שלג מדבר, כוחות־על ואיילי צפון שמבינים דברים, אבל לזמן שאחרי הסרט הראשון. אלזה מתחילה לשמוע קולות. מה שבעולם רגיל היה שולח אותה לפסיכיאטר טוב, שולח אותה למסע שכולו חיפוש אחר השורשים של הוריה. אל המסע מצטרפים אנה המנג'סת, כריסטוף מוכר הקרח וסוון, אייל הצפון שלו (למרות שיכול להיות שהוא בכלל אייל דרומי).
עכשיו חשוב להבהיר, סרט אנימציה (לא יודע אם ההגדרה "סרט ילדים" עדיין נכונה) נמדד אצלי על פי שלושה פרמטרים עיקריים: מידת הריתוק של הילד, הומור שפונה גם להורים שנגררו אל הסרט ויכולת לשאוב מהם אחר כך המון כספים על מרצ'נדייז.
כיף לראות סרט באולם מלא ילדים. התגובות שלהם מתעלמות לחלוטין מכללי הטקס. כשמדובר בסרט לבוגרים ונקלעת לאולם עם ילד זה יכול להציק, אבל לשמוע ילדים מתפקעים מצחוק, צועקים לדמויות במהלך הסרט, ומדברים ביניהם על דברים שהם לא הבינו,
משדרג את חוויית הצפייה
בגזרת הריתוק, הסרט עושה את העבודה. אמנם לתאומים זו הייתה הפעם הראשונה בקולנוע אז יש מצב שהריתוק נבע מהסיטואציה, אבל העולל, שאת הסרט הראשון בקושי הצליח לשרוד, ישב מרותק מול הסרט כמו אבא שלו מול משחק של מכבי חיפה בעונה טובה. ענקי סלע, כוחות קסומים של אוויר, אדמה, מים ואש, סוס מים שהופך למונית של אלזה ועוד מיני אטרקציות סיפוריות עשו את העבודה הרבה יותר מבסרט הראשון, שבו אלמנט הניג'וס של אנה היה דומיננטי בהרבה.
בגזרת הומור המבוגרים, אין ספק שהסרט הזה עדיין מכוון לגילים נמוכים יותר משל שרק או של משפחת סופר־על המופתיים, אבל עדיין, כמה פעמים מצאתי את עצמי צוחק בקול ומקבל מבט מתנשא ונוזף מבת ה־12 שישבה לידי והזילה דמעות מדי פעם. נשבע לכם.
אגב, אם מדברים על הומור, אין ספק שהזוכה בתואר דמות המשנה בסרט אנימציה – וחבל שאין קטגוריה כזו – הוא אולף, איש השלג המדבר. הקטע שבו הוא נותן תקציר של הסרט הראשון לאנשי היער המכושף כי הם היו תקועים בו 33 שנה הוא מאסטרפיס שהוציא ממני נחירות צחוק שאף שאלה מטומטמת של ברקו לא הצליחה. אוקיי, וגם הקטע שבו כריסטוף מנסה לתרגל את הצעת הנישואין שלו על סוון האייל שלו ועוברי האורח מכסים את עיני הילדים כדי שלא יצפו בזואופיל בפעולה הצחיק. בקיצור, ציון טוב בגזרת התמורה לכסף גם להורים.
בגזרת המרצ'נדייז לצערי גם ציון גבוה, בובות אנה ואלזה כבר יש לי, אבל אין לי ספק שבקרוב יצטרפו אליהן עוד כמה דברים שעולים הרבה יותר מדי ומעניינים את הילדים זמן קצר מדי.
כיף לראות סרט באולם מלא ילדים. התגובות שלהם מתעלמות לחלוטין מכללי הטקס. כשמדובר בסרט לבוגרים ונקלעת לאולם עם ילד זה יכול להציק, אבל לשמוע ילדים מתפקעים מצחוק, צועקים לדמויות במהלך הסרט, ומדברים ביניהם על דברים שהם לא הבינו, משדרג את חוויית הצפיה וגורם לך להרגיש טוב יותר עם העובדה שאתה תקוע בסרט מצויר במקום לראות את החדש של… אוקיי כל הסרטים בקולנוע לא משהו מאז שהתחילו עם סרטי הקומיקס המעצבנים ההם, אבל שיהיה.
אמנם התאום לא שרד את סוף הסרט ונרדם כי הוא לא ישן צהריים, אבל בשורה התחתונה, אם אני צריך לסכם, אחלה סרט. חוץ מדבר אחד, אם יותר לי קצת ביקורת לסיום – אין לי שום בעיה שכל השירים בסרט נשמעים כמו שיר של שירי מימון שפחות תפס, אבל בחיאת, זה סרט ילדים. כל הטקסטים הגדולים על התבגרות ומשמעות בצירוף לחנים בלתי קליטים בעליל שנשמעו כמו שיר של צפון מקדוניה באירוויזיון גרמו לי לזמזם ביציאה את "לעזוב, לעזוב" שהזכרתי בהתחלה. או כמו שניסחה זאת מספר פעמים בת ה־12 הנוזפת שישבה לידי, "אוי לא, רק לא עוד שיר".
