זאת לא הפעם הראשונה שטרילוגיית הספרים "חומריו האפלים" של פיליפ פולמן זוכה לעיבוד. הספרים, שנמכרו במיליוני עותקים ברחבי העולם ותורגמו לשפות רבות, עובדו כבר לתסכיתים, למחזה, ובשנת 2007 גם קיבל הספר הראשון עיבוד קולנועי, במה שתוכנן להיות תחילתה של טרילוגיה. אבל המעריצים והביקורות לא התלהבו, ובצדק. העיבוד הקולנועי היה שטחי ומבולגן. כעת, בתור השפע הטלוויזיוני של 2019, אנחנו זוכים לעיבוד חדש בשילוב כוחות מיוחד של ה־BBC ו־HBO.
הסיפור מתחיל בעולם מקביל שבו כל אדם מסתובב עם ייצוג של נפשו בדמות חיה הנקראת "דמון", שמלווה אותו לכל מקום. גם ההיסטוריה האנושית מעט שונה בעולם המקביל – הכנסייה מעולם לא איבדה את כוחה ומיוצגת על ידי מוסד הנקרא המגיסטריום השולט בכל. הטכנולוגיה גם היא התפתחה באופן אחר, כשספינות אוויר הן דרך לגיטימית לנוע ממקום למקום.
גיבורת הסיפור, ליירה, היא ילדה בת 12 הגדלה באוקספורד כאסופית. משום שעדיין לא הגיעה לבגרות, ה"דמון" שלה, פאנטליימון, עדיין לא התקבע על חיה אחת מסוימת, והיא מבלה את זמנה בשיטוט על גגות האקדמיה. אבל אחרי שילדים מתחילים לפתע להיעלם ובהם גם חברה הטוב רוג'ר, היא יוצאת למסע חיפוש שמוביל אותה לגלות את האמת על תופעת ההיעלמות, על עברה ועל העולם.
העולם שבו מתרחש הסיפור הוא עולם לא קל. הרבה מאוד מהדמויות מסתירות סודות אפלים וכבדים, המגיסטריום פועל באכזריות למטרותיו, ולמרות שהספרים נחשבים ספרי נוער, הם עוסקים בכמה נושאים פילוסופיים־דתיים כבדים למדי, במה שנחשב כביקורת קשה של פולמן על הכנסייה הקתולית. אבל החשש הגדול של המעריצים בעיבוד הנוכחי להשטחה של התכנים הפילוסופיים האלה, כמו שקרה בעיבוד הקולנועי, מתבדה. הפעם הנושאים האלה מקבלים את מקומם הראוי, והעיבוד נאמן יחסית לרצינות של הטרילוגיה, ומכין את הקרקע לתכנים הפילוסופיים האנטי־דתיים שעוד מחכים בהמשך.
אבל למרות שהאווירה הבוגרת והאפלולית סוף סוף מקבלת מקום, משהו בכל זאת קצת חורק. כל קורא יודע להכין את עצמו לכך שבכל עיבוד ויזואלי יתרחשו שינויים הכרחיים מהמקור הספרותי, אבל מעריצי הספרים שיצפו בסדרה ימצאו את עצמם תוהים למה כמה מרגעי המפתח החשובים בעלילה משנים את מקומם בלי סיבה ברורה וסודות ממהרים להיחשף בשלבים מוקדמים מדי. המהירות מתאימה אמנם לתפקיד המבדר של הסדרה, אבל הדחיסות מורגשת בתפניות עלילתיות חשובות, שהיו יכולות להיות פחות קלישאתיות לו רק היו מעניקים להן את הזמן הדרוש לפיתוח הנכון.
ובכל זאת, למרות האכזבה שהסדרה לא מנצלת עד הסוף את חומר המקור שלה, מדובר בסדרת פנטזיה מהנה למדי. המסע של ליירה מתואר בסדרה באופן יפהפה, וההפקה המושקעת ניכרת בכל פרט; מהפתיח, דרך האפקטים והצילום המרהיב, ועד עיצוב העולם האמין.
גם השחקנים הראשיים עושים עבודה טובה ובראשם דפני קין, שפרצה לתודעה בהופעה הנהדרת שלה בסרט "לוגאן", ומצליחה לשאת על כתפיה הצעירות את דמותה של ליירה, המוקד הרגשי של הסדרה. הקצב של הסדרה אמנם קצת מהיר מדי אבל גם מספק אקשן מוצלח וזורם ששואב את הצופה פנימה אל תוך העולם המקביל שמתואר בו. ובמיוחד מרשימים ה"דמונים" – המייצגים כל אחד את נפש האדם שהם שייכים לו, ומוסיפים למקוריות ולעניין של הסדרה, במערכות היחסים שהן מנהלות עם האדם להן הן שייכות ועם סביבתו, באופן שמוסיף רובד של משמעות לכל דמות.
מגוון החיות האלה עשוי בצורה משכנעת כל כך, שקשה להיזכר לפעמים שלא מדובר בחיות אמיתיות אלא באנימציה. עד לפני כמה שנים איכות אנימציה כזאת לא הייתה אפשרית, בטח שלא בסדרת טלוויזיה. ועם ערכי הפקה כאלה, והחידוש המוקדם לעונה שניה, נשאר רק לחכות בציפייה כדי לגלות איך יראו העולמות־המקבילים ודובי־הקוטב הלוחמים שממתינים לנו ממש מעבר לפינה.
חומריו האפלים // HOT, yes ו־סלקום TV
