ב־9 ביוני 2016 התרחשה היסטוריה בספורט הישראלי כשקבוצת הכדורסל של מכבי ראשון־לציון הפכה לשביעית אי פעם שזוכה באליפות המדינה. היא עשתה את זה בסטייל, אחרי ניצחון בחצי הגמר על מכבי תל־אביב וניצחון בגמר בבירה על הפועל ירושלים הביתית, שהייתה המועמדת הברורה לניצחון לפני ההתמודדות. מי שלהט באותו ערב הוא דריל מונרו, סנטר ופאוור־פורוורד שכיכב באותה עונה במדים הכתומים. הוא קלע 29 נקודות באחוזים נהדרים, והוכתר כשחקן המצטיין של הפיינל־פור ושל העונה כולה. "היה מדהים לזכות באליפות בצורה כזאת, אחרי ניצחונות על מכבי ועל ירושלים. קשה להסביר מה הרגשתי בערב הזה, זה פשוט היה מדהים. אחרי המשחק הייתי עייף מאוד, ובניגוד לחברים שלי שהלכו לחגוג, חזרתי הביתה, ראיתי את המשחק פעמיים והלכתי לישון", מספר מונרו.
לאמריקני הייתה סיבה נוספת לחגוג באותו ערב. בתחילת אותה עונה הציע אותו הסוכן שלו להפועל ירושלים, אבל דני פרנקו, שאימן אז את האדומים, טען שהוא נמוך מדי ולא מספיק טוב לרמות שבהן מתמודדת הקבוצה. "היה פשוט תענוג לנצח אותו בגמר, ומאז בכל פעם שאני משחק מולו (פרנקו מאמן העונה את עירוני נהריה, ד"מ), זה עדיין נמצא אצלי חזק בראש".
כיום מונרו בעיצומה של הקדנציה השנייה שלו בראשון־לציון. העונה הנוכחית החלה בצורה חיובית עבור הקבוצה בליגה הישראלית. מונרו הציג יכולת טובה אבל לפני כמה שבועות, במהלך אימון שגרתי, נפצע באימון הקבוצה ואובחן שהוא סובל מקרע קטן בשריר הירך האחורי. "אני מרגיש טוב בסך הכול, יש לי עוד כמה שבועות להחלמה מלאה, אבל זה משתפר מדי יום. קשה לי לראות את החברים ממשיכים לשחק, אני רוצה להיות איתם על המגרש, אבל אי אפשר לחזות מראש פציעות ואני פשוט מנסה להחלים כמה שיותר מהר. יש לנו בראשון קבוצה טובה השנה, אנחנו במצב טוב ועדיין לומדים לשחק יחד. זו רק תחילת העונה ויש לנו עוד הרבה מקום לשיפור, ואני מקווה שברגע שאחזור לשחק, נהיה טובים יותר ונלך קדימה".
ראשל"צ ניסתה העונה את מזלה במפעל היורוקאפ החזק יחסית, אבל ספגה בו לא מעט הפסדים ולא הצליחה להעפיל לשלב השני. "יורוקאפ זו מסגרת תחרותית שונה מהליגה הישראלית, אתה צריך שיהיו לך הרבה חוזקות כדי שתוכל לנצח ולהצליח באירופה, ואני חושב שהשנה כל המערכת נמצאת בסוג של למידה מחדש. אני מאמין שנחזור בשנה הבאה למסגרת הזו הרבה יותר טובים". מונרו משתף פעולה בקבוצה עם גיא גודס, שחזר לאמן אותה במהלך העונה שעברה. "אני אוהב מאוד לעבוד עם גודס. הוא היה שחקן בעצמו, הוא מבין מה אנחנו עוברים והוא עוזר לנו להשתפר, דוחף אותנו להיות השחקנים הכי טובים שאנחנו יכולים להיות ועושה עבודה מצוינת".
לאן ראשון־לציון תוכל להגיע העונה?
"אני מאמין שנוכל לזכות באליפות. העונה קשוחה, הפלייאוף אפילו יותר, אבל אנחנו טובים כמו הרבה קבוצות אחרות בליגה. בסופו של דבר הפיינל־פור הוא רק שני משחקים והכול יכול לקרות בהם".
הרחק מהבית
מונרו (33, 2.01 מטר) נולד וגדל בווירג'יניה ביץ'. "הייתי ילד שאהב מאוד ספורט, בעיקר פוטבול – הענף הראשון ששיחקתי בו, שהיה ונשאר האהבה הגדולה שלי עד היום". לכדורסל הוא החל להתחבר רק בגיל 12. "באחד הימים צפיתי בגמר ה־NBA בין יוסטון רוקטס לניו־יורק ניקס. ראיתי שם את האקים אולאג'ואן, הוא היה מדהים. ואז חזרתי לראות את כל המשחקים הישנים של מייקל ג'ורדן, ובמקביל התחלתי לשחק בחוץ עם חברים". היכולת שהציג מונרו במשחקי השכונה הפכה אותו לשחקן מבוקש. "בגיל הזה הייתי חזק ומהיר יותר מרוב החברים שלי וכולם ביקשו ממני לבוא ולשחק איתם בקבוצה. משם זה כבר התגלגל. לאורך שנים ארוכות שיחקתי רק בשביל הכיף עם החברים שלי, וכל מה מה שרציתי היה להיות טוב יותר מהשחקן שמולי, לא חשבתי על הרבה מעבר לכך".
מונרו שיחק בקבוצת הכדורסל של תיכון קולוניאל בווירג'יניה. משם עבר לשחק בקולג' קטן בפלורידה, שם השיג בעונת הבכורה מספרים מרשימים של 17 נקודות, 9 ריבאונדים ו־7 אסיסטים בממוצע למשחק. היכולת הזו הובילה 40 מכללות מהדרג הבכיר להציע לו מלגת לימודים, ומונרו בחר לעבור לאוניברסיטת ג'ורג' מייסון בווירג'יניה. את העונה האחרונה סיים שם עם 10.5 נקודות בממוצע, 7.7 ריבאונדים ושני אסיסטים, כשהוא מוביל את הליגה באחוזי קליעה מהשדה, ונבחר לקבוצת העונה השנייה של אזור ה־CAA. "אחרי המשחק הראשון במייסון, ששודר בטלוויזיה, אני זוכר שהלכתי למאמן שלי ואמרתי לו שלא היה לי מושג שכדורסל הוא דבר כל כך גדול ברמת המכללות. אולי בגלל העובדה שפוטבול היה עדיין מרכז חיי, ועקבתי בעיקר אחרי משחקי פוטבול בליגת המכללות וב־NFL, רק אז הבנתי שמגמה דומה מתרחשת גם בכדורסל. לאורך השנים יצא לי לראות כדורסל מכללות בטלוויזיה, אבל להיות פתאום חלק מזה ממש סחרר אותי".
"האמת שחוץ ממשחקי הפלייאוף אני לא אוהב לראות משחקי NBA, כי אני לא אוהב את הסגנון שמשוחק שם. המשחק שם הפך עם השנים ליותר בידור מכדורסל,
משהו שאני פחות מתחבר אליו"
ב־2009 סיים מונרו את לימודיו, נרשם לדראפט ה־NBA אך לא נבחר על ידי אף אחת מקבוצות הליגה הטובה בעולם. "עבורי זו לא הייתה אכזבה גדולה שלא נבחרתי ל־NBA, כי פחות או יותר ידעתי מראש שזה מה שהולך לקרות. בסיטואציה ההיא, זו לא הייתה אופציה ריאלית עבורי".
כיום אתה מרגיש החמצה בכך שלא הגעת ל־NBA?
"אחרי כמה שנים באירופה הייתה לי אפשרות ללכת ולשחק בליגת הקיץ של ה־NBA, אבל בנקודה ההיא הרגשתי שזה יהיה בזבוז זמן. לא רציתי סתם להגיע לשם ואולי לא לשחק ולבזבז קיץ, החלטתי לוותר והמשכתי את הקריירה באירופה. היום, לפעמים, כשאני רואה שם שחקנים שאני מאמין שיכולתי להיות טוב מהם בליגה, כן יש איזו תחושת פספוס קלה – אבל אני לא מתחרט על שום דבר שעשיתי בקריירה, והאמת שחוץ ממשחקי הפלייאוף אני לא אוהב לראות משחקי NBA, כי אני לא אוהב את הסגנון שמשוחק שם. המשחק שם הפך עם השנים ליותר בידור מכדורסל, משהו שאני פחות מתחבר אליו".
במקביל להבנה שאופציית ה־NBA אינה פתוחה לפניו, חתם מונרו בסוכנות שחקנים, אליה הגיע בעזרת המאמן שלו בקולג', ששלחה אותו לתחנה בראשונה באירופה: הולנד, שם חתם בקבוצת אריס ליוורדן. "הייתי בר מזל בעונה הראשונה שלי מעבר לים כי השותף שלי לדירה, קרייג מור, היה גם הוא רוקי באירופה. בילינו כל הזמן יחד, עזרנו אחד לשני להסתגל ועד היום אנחנו חברים טובים. זו הייתה חוויה טובה עבורי, ובשנה הזאת גם הבנתי שיהיה לי פשוט מאוד לנדוד בעולם. אני בן אדם שפחות מתחבר למועדונים ולבילויים. בכל הקריירה שלי אני מסיים אימון וחוזר הביתה, לא הרבה יותר מזה, וזה הופך את הכול לקל יותר".
מונרו סיים את עונת הבכורה שלו מחוץ למולדתו עם 16.9 נקודות בממוצע, 7.6 ריבאונדים ו־3.3 אסיסטים. "בדיוק כמו בחוויה שלי בקולג', אני חושב שרק בעונה השנייה שלי באירופה הפנמתי עד כמה הכדורסל הוא דבר גדול ומפותח בעולם כולו. פגשתי שחקנים שממשיכים קריירות באירופה של 10 ו־15 שנה, והבנתי שאפשר לפתח קריירה אמיתית מחוץ לארצות־הברית. היכולת שהצגתי שכנעה אותי שאני בהחלט יכול להתפתח בתחום גם הרחק מהבית שלי".
מניה בזינוק
מהולנד עבר מונרו לקבוצה בליגה השנייה בצרפת, ומשם עבר לקבוצה בליגה הבכירה במדינה. בהמשך נדד למנרסה מהליגה הספרדית הראשונה, ואז לוורונה האיטלקית, שם נבחר לשחקן העונה בליגת המשנה. בכל אחת מהתחנות הוא הציג יכולת גבוהה ומספרים נאים. מאיטליה הוא הגיע לראשונה לישראל, בתחילת עונת 2015/16, והתגלה כשחקן מיוחד, חכם ויציב, ללא ספק אחד משחקני החיזוק הטובים שהגיעו לארץ בעשור האחרון. "שרון דרוקר היה הראשון שיצר איתי קשר, כמה שנים לפני שהגעתי לישראל", נזכר מונרו, "הוא עקב אחריי במשך תקופה וניסה לשכנע אותי להגיע, אבל בשנים הראשונות העדפתי לחתום במקומות אחרים. אחרי שהוא חתם בראשון הוא הציע לי שוב להצטרף אליו, והחלטתי ללכת על זה". ההגעה של מונרו לישראל לוותה בחששות גדולים. "הגעתי לכאן עם המשפחה שלי והייתי קצת מפוחד, בגלל כל מה ששמעתי על ישראל באמצעי התקשורת השונים, דברים שרובם התגלו כלא קשורים למציאות. כשנחתנו חששתי ממה שעלול לקרות, אבל אז פגשתי את חבריי לקבוצה, שאת חלקם כבר הכרתי לפני כן בארצות־הברית, ותוך שבועיים הכול הפך לפשוט וקל יותר".
"אני אוהב מאוד את יצחק פרי, הוא תמיד היה שם בשבילי ולעולם לא אשכח את זה. הוא בן אדם שיעשה הכול כדי לנצח, לפעמים הוא צודק ולפעמים לא, אבל הוא הולך עד הסוף עם התחושות שלו וזה דבר שצריך להעריך"
ראשון, שבמדיה שיחקו באותה עונה גם שון דוסון, כריס רייט, מארק ליונס, ניצן חנוכי ואחרים, הציגה יכולת טובה בליגה וביורופקאפ, שם הגיעה עד למעמד רבע הגמר. אלא שאז הגיעה תקופת משבר, בעיקר בזירה המקומית. הקבוצה הפסידה בחצי גמר גביע המדינה ובכמה משחקי ליגה ברצף, מה שהוריד אותה למקום השישי בטבלה. בעקבות כך, ובצד שנוי במחלוקת שספג ביקורת רבה, החליט היו"ר יצחק פרי לפטר את דרוקר באמצע חודש אפריל. "דרוקר הוא אחד המאמנים הכי הטובים שהיו לי, והרגע שבו פיטרו אותו היה קשה מאוד עבורי", מודה מונרו, "הוא זה שהביא אותי לכאן והוא שזה שבנה את הקבוצה שלנו והפך אותה למנצחת, גם אם היו לנו עליות ירידות. אני אוהב מאוד את יצחק פרי, הוא תמיד תמך בי ובמשפחה שלי, תמיד היה שם בשבילי ולעולם לא אשכח את זה. הוא בן אדם שיעשה הכול כדי לנצח, לפעמים הוא צודק ולפעמים לא, אבל הוא הולך עד הסוף עם התחושות שלו וזה דבר שצריך להעריך. הימים ההם היו מורכבים מאוד, אבל העונה עוד לא הסתיימה והיינו חייבים להמשיך הלאה".
מי שמונה אז למאמן במקום דרוקר הוא אריק שיבק הוותיק. "שיבק הזכיר לי מאמנים אירופיים מהדור הישן", אומר מונרו, "הוא ממש קשוח והחוקים שהוא הציב גרמו לשחקנים האחרים לחשוש ממנו מאוד בהתחלה. הוא דרש מאיתנו הרבה, הפך אותנו ליותר אגרסיביים, החזיר אותנו לעניינים והוביל אותנו לזכייה בתואר. אני אוהב אותו מאוד, עד היום אנחנו בקשר, ובכל פעם שאנחנו נפגשים הוא מקבל חיבוק גדול".
העונה הנהדרת שלו כאן הקפיצה את המניה שלו לשמיים. בסיום עונת האליפות בארץ הוא זכה להצעות מקבוצות בכל רחבי אירופה. "אחרי האליפות הייתי פתוח לכל הצעה. זה היה רגע של שינוי בקריירה שלי, ובפעם הראשונה הייתה לי הזדמנות להגיע לקבוצות בכירות יותר בשכר משודרג. זה היה חשוב עבורי, לקבל הצעות טובות ולהרגיש מוערך".
בסופו של דבר בחר מונרו באושאק ספורטיף מהליגה הטורקית הראשונה. הרומן שלו עם הקבוצה נמשך שמונה משחקים בלבד: הוא הציג יכולת טובה, אבל משבר כלכלי שעבר על הקבוצה הוביל את הצדדים לפרידה מהירה. "בתקופה הקצרה שלי שם הוכחתי שאני יכול לשחק ברמות האלה בצורה טובה, אבל אני פשוט לא יכול לחיות בשלום במציאות שבה הקבוצה שאני משחק בה לא משלמת לי את המשכורת בזמן. זה היה מאכזב מאוד עבורי, וברגע שזה החל לקרות, חיפשתי מיד את דרכי החוצה".
מונרו חתם בטורק טלקום אנקרה מהליגה השנייה, בה נשאר עונה נוספת, שבסיומה סייע לה לעלות ליגה כשהוא ממשיך להציג יכולת מרשימה.
"הנהגים פה משוגעים"
מהרגע שבו הסתיימה עונת האליפות בראשון־לציון, ותוך כדי השהות שלו בטורקיה, פורסמו כמה ידיעות בנוגע למגעים בין מונרו למכבי תל־אביב. באחת הפעמים, כששיחק באנקרה, פורסם כי הוא סיכם על חוזה במועדון הצהוב, אך זה לא יצא לפועל בשל דרישת הטורקים לפיצוי כספי גבוה. מונרו מכחיש לחלוטין את הדברים הללו. "עד כמה שאני יודע, מכבי מעולם לא פנתה אליי, ובטח שמעולם לא היה ביני ובין המועדון סיכום על חוזה", הוא טוען. בסיום הקדנציה בטורקיה, שוב ארז מונרו את חפציו, ונדד יחד עם אשתו קמילה, בנו בן החמש ובתו בת התשע ליעד חדש – הפעם לקוריאה הדרומית ולקבוצת קויאנג אוריונס, שבה היה הזר היחיד ששרד בקבוצה לאורך העונה כולה. "אני אוהב את קוריאה, מקום נקי מאוד ומצוין עבור משפחות. הגישה לכדורסל שם שונה, מבחינתם כדורסל זה בידור. עבורי זה היה דבר חדש ולקח לי קצת זמן להתרגל לזה, אבל התייחסו אליי ולמשפחה שלי יפה מאוד וזו הייתה חוויה טובה עבורי".
עד כמה מורכב לנדוד בכל העולם עם המשפחה?
"בהתחלה זה היה קצת קשה, אבל היום כולם כבר רגילים. ברגע שנוסעים למקום חדש, עולים על מטוס, ישנים, מגיעים אליו ופשוט ממשיכים משם. הילדים שלי מקבלים חינוך ביתי, אשתי היא זו שמעבירה להם את התכנים ומלמדת אותם, והם אוהבים את זה מאוד".
לקראת סיום העונה בקוריאה צלצל הטלפון של מונרו, ועל הקו מצידו השני של העולם נשמע קולו של יושב־ראש מכבי ראשון־לציון, יצחק פרי. "הוא אמר שהם צריכים עזרה והוא מאמין שאוכל לעזור להם. הבטחתי לו שברגע שהעונה בקוריאה תסתיים, אגיע מיד לישראל. ובאמת, בסיום העונה נסעתי לארצות־הברית ליום אחד, משם טסתי לארץ ואחרי כמה ימים כבר שיחקתי. זה היה ממש טירוף".
החזרה של מונרו לארץ באפריל האחרון החזירה שוב את ראשון־לציון לתלם. מונרו קלע 12.9 בממוצע בתשעת המשחקים האחרונים של העונה, קטף 6.4 ריבאונדים ומסר 3.9 אסיסטים, והוביל את ראשון־לציון בחזרה לגמר הפיינל־פור, אחרי ניצחון מתוק נוסף בחצי הגמר על הפועל ירושלים. בגמר עצמו, כשהוא מרחק 40 דקות מתואר נוסף, הוא שוב הציג ערב מצוין עם 22 נקודות, אבל זה לא עזר הפעם לכתומים, שהפסידו 89:75 למכבי תל־אביב. "היה מאכזב מאוד לא לזכות שוב בתואר, אבל חייבים להיות הוגנים ולומר שמכבי ת"א הייתה עדיפה עלינו וזכתה באליפות בצדק".
"לפעמים קצת מציקה לי העובדה שלא שיחקתי ביורוליג. אבל בכל הקריירה אני מרגיש שאני מגיע לאן שאני אמור להגיע, וכנראה שהייתי אמור להגיע לראשון, ולא למכבי ת"א, ירושלים או קבוצה אחרת באירופה"
שבועיים לאחר סיום העונה שעברה, חתם מונרו לשנתיים נוספות בעיר היין. "החיים נהדרים בשבילנו בישראל, המשפחה שלי אוהבת לחיות בראשון־לציון וכולם ממש נחמדים אלינו. הדבר היחיד שאני לא אוהב אצלכם זה הנהיגה, כי הנהגים פה משוגעים, אבל מעבר לזה הכול טוב עבורנו, ושמחנו מאוד לחזור לגור כאן ולהישאר לתקופה ארוכה".
גילית שינוי בכדורסל אצלנו בין שתי התקופות שלך פה?
"בקדנציה הראשונה שלי אני חושב ששיחקו בליגה יותר שחקנים מוכשרים ומנוסים, אבל זו עדיין ליגה אתלטית מאוד, וסגנון המשחק באופן כללי נשאר דומה בשנים שלי כאן".
להוות דוגמה לילדים
אחת התעלומות הגדולות בנוגע לקריירה של מונרו היא איך שחקן ברמתו, שמצליח בכל תחנה שבה הוא משחק, לא היה עד היום חלק מקבוצה גדולה באירופה ולא שיחק ולו משחק אחד ביורוליג. "לפעמים קצת מציקה לי העובדה שלא שיחקתי ביורוליג", הוא מודה, "אבל האמת היא שככל שאמשיך לשחק ברמות גבוהות, מבחינתי הכול בסדר. בכל הקריירה שלי אני מרגיש שאני מגיע לאן שאני אמור להגיע, וכנראה שהייתי אמור להגיע לראשון, ולא למכבי ת"א, ירושלים או קבוצה אחרת באירופה. המטרה שלי היא למקסם כל סיטואציה שבה אני נמצא".
"בשנים האחרונות, מאז שהפכתי לאבא, אני חושב שאני רגוע יותר על המגרש – כי אני יודע שהילדים שלי מסתכלים עליי. אני עדיין קשוח, אבל יש מצבים שבהם הבנתי
שפשוט עדיף לשחרר"
מונרו, שבשיחה מתגלה כאדם נעים ורגוע, ונחשב לשחקן שהוא מתנה לכל חדר הלבשה, משתנה ברגע שהוא עולה למגרש. על הפרקט הוא הרבה יותר קשוח ואגרסיבי, ולאורך השנים נרשמו לו לא מעט עימותים מול שחקנים אחרים. "אני מרגיש שעל המגרש אתה צריך להיות אחרת, קשוח ותחרותי, ולעשות כל מה שאפשר כדי לנצח במשחק ובזה שאחריו. אני אוהב את הדריל שיוצא על המגרש", הוא צוחק, "האמת שבשנים האחרונות, מאז שהפכתי לאבא, אני חושב שאני רגוע יותר על המגרש – כי אני יודע שהילדים שלי, בעיקר הבן שלי, מסתכלים עליי. אני עדיין קשוח, אבל יש מצבים שבהם הבנתי שפשוט עדיף לשחרר. לשמחתי הצלחתי למצוא את האיזון בין להיות תחרותי ובין להיות דוגמה טובה לילדים שלי".
בינואר תחגוג 34, יש כבר מחשבות על היום שאחרי הקריירה?
"כל עוד הגוף יאפשר לי, ארגיש שאני יכול ואשתי תסכים, אמשיך לשחק כדורסל. אין לי כרגע תוכניות לעתיד, כולי ממוקד במשפחה שלי ובמשחק. בעתיד ייתכן מאוד שארצה לאמן ילדים בתיכון ולעזור להם לפני שהם עוברים לרמות הגבוהות בכדורסל מקצועני".
הוא עדיין מעריץ שרוף של פוטבול, שעוקב באופן קבוע אחרי קבוצתו האהודה טמפה־ביי באקנירס, ואחרי קבוצות נוספות. "בימי ראשון אני פותח את הטלפון, המחשב והטלוויזיה, ומנסה לצפות בכמה שיותר משחקי פוטבול".
איך עוד אתה מבלה בזמנך הפנוי?
"אני ממש אוהב לשחק במשחקי וידיאו, בעיקר בפוטבול, ועושה את זה לא מעט".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"בחמש. אני בריא, המשפחה שלי שמחה ונמצאת איתי, ואני בר־מזל שאני יכול למשוך קריירה לאורך הרבה שנים. אני מכיר הרבה שחקנים שכבר חזרו הביתה ועובדים בעבודה רגילה. אני חלק מקבוצה שאני אוהב, אנחנו נהנים, אני מתפרנס מכדורסל ובאמת שאין לי על מה להתלונן".
