הלו, הלו אבא: שומרי מסורת

מסורת משלך ///משה מאירסדורף / 42 / +4

כל אחד, גם אם היו לו ההורים המושלמים בעולם, הבטיח לעצמו שהוא לא יהיה כמו ההורים שלו. וזה לא כל כך נעים להודות בטור שההורים שלי יקראו, שגם אני הבטחתי לעצמי ש"לי זה לא יקרה". אני אוהב את ההורים שלי, ואחרי שהפכנו להורים בעצמנו אנחנו מקבלים באהבה את הדברים שאז נראו לנו הכי מעצבנים בעולם.

למשל בשולחן שבת, כשהייתי מצטט את כוכבי "זהו זה" אחרי שראינו אותם גם בשידור החוזר ביום שישי, אבא שלי תמיד היה אומר "רק לחשוב כמה היית מצליח אם היית יודע ככה בעל פה דף גמרא". ולי הייתה אז גם תשובה קבועה: "אם דובל'ה גליקמן וגידי גוב יעבירו שיעור בבבא קמא אז יש על מה לדבר". אבל המשפט המבאס הזה שחרוט לי עד היום משום מה, עדיין עולה לי בגרון בכל פעם שהבן שלי מצטט את הליצנים של היום. אני לא אומר אותו בסוף. אבל הוא שם כל פעם. זה נחשב שעמדתי בהבטחתי לעצמי "לא להיות כמוהם"?

אבא שלי היה נוהג לספר (ולספר סיפורים זה דווקא מנהג שאימצתי) על האדמו"ר שנפטר וחסידיו מינו את בנו המוכשר לאדמו"ר תחתיו. ככל שחלפו הימים שמו לב החסידים שהוא משנה את ההנהגות והמנהגים שהנחיל אביו. כששאלו אותו החסידים למה הוא חורג מהמנהגים של אביו ענה להם האדמו"ר: "אני עושה בדיוק, אבל בדיוק, מה שאבא שלי עשה", והסביר: "אבא שלי לא עשה כל מה שאבא שלו עשה וגם אני לא עושה את כל מה שאבא שלי עשה".

וזו אולי כל הפואנטה של המעבר מילד של אבא לאבא לילד. אתה סוחב את המסורת, המשפטים והמחוות הקטנות. הם שם לגמרי גם אם תעשה אותם בעצמך וגם אם רק כמעט. בסוף אתה מייצר משהו מחודש ולא חדש לגמרי. אולי טוב יותר, אולי פחות, אבל שלך.

אבאל'ה, בוא: היציאות המגניבות לצד הפוזות הקשוחות: אתה מעביר להם את מה שלימדו אותך, בשינוי מסוים. כי להיות אבא זה כמו להיות סמל מחלקה,
אבל אל תשכח שאתה תמיד נשאר איתם שבת

והיגדת לבנך /// אוריה/ צייצן בטוויטר

לאבא שלה יש סולם, שאסור לעבור מתחתיו, ולאמא שלי יש עוגה, לשבָּת ולא לעכשיו. כבר חשבתם אילו מנהגים של ההורים שלכם אתה תעבירו לילדים, ואילו ייזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה המשפחתית? מהצד שלי יש את הבדיחות של אבא מליל הסדר שחובה להעביר לדור הצעיר כי אחרת איך הם ידעו מדוע אוכלים ביצים במלח ומה הקשר לחציית ים סוף?

וכמובן הקטניות, ושאסור לספר לאורחים שאמא ישנה, ושלא נוגעים בבישולים לפני שבת, ושכשנותנים למישהו את המתכון של סבתא, חובה להחסיר כמה מרכיבים כי אם מישהו ידע איך לעשות את הגפילטעפיש שלה – אז כבר לא יצטרכו אותה (וממילא היא קיבלה אותו מסבתא שלה, מינוס כמה מרכיבים).

מהצד של הזוגתית אסור להפוך נעליים ולעבור מעל ילד, ושוכחים לחגוג ימי הולדת, ואומרים "המחלה" (לא עלינו) וכשמאבדים משהו אומרים "אמר רבי מאיר" ואסור להחמיא למייבש הכביסה כי למילים יש כוח (אני כבר מצטער שכתבתי את זה). ויש את המנהג שאסור להרעיש בין שתיים לארבע כי נחים. בואו. מי נח? הרי היום מי שנמצא בשעות האלה בבית, זה ילדי מפתח, סבתא בחופשת סמסטר שהתפנה לה זמן, וכלב היפראקטיבי ששואל את עצמו במה חטא שנתקע עם שני גמדים שהבטיחו שיטפלו בו אבל בסוף הוא מוצא את עצמו מול הטלוויזיה עם שק בונזו צופה ב"מרתה הכלבה המדברת".

אז מה מעבירים לדור הבא? אל דאגה, הם מסננים לבד. ולדוגמה – בשבוע שעבר חתכנו סלט והגדולה אמרה שהיא שמחה שאצלנו אין את המנהגים האלה שלא מעבירים סכין מיד ליד, ואני והזוגתית היינו מרוצים שגידלנו דור דעתן ומשוחרר ממנהגים קדומים, רק כדי לשמוע אותה אחרי דקה צורחת שיש דבורה בבית וממלמלת: "מלח מים, מלח מים".