עד לפני כמה שנים הסברה הרווחת הייתה שמאמן זר אינו יכול להצליח בספורט הישראלי. אבל אז הגיע רצף ההצלחות של מכבי תל־אביב בכדורגל עם מאמנים מרחבי העולם, ולצידן האליפויות שבהן זכו בראד גרינברג, סימונה פיאניג'אני ויאניס ספרופולוס בקבוצות הכדורסל של מכבי חיפה, הפועל ירושלים ומכבי תל־אביב בהתאמה – והמגמה, נכון לעכשיו, שונה לחלוטין. את השינוי ניתן לראות היטב השנה בליגת העל בכדורסל, שבה כרגע שליש מהמאמנים הם תוצרת חוץ. האחרון שהצטרף הוא סטפנוס דדאס היווני, שמונה לאחרונה לתפקיד מאמן הפועל חולון. המגמה של העדפת אנשי מקצוע זרים – גם אם הם לא מנוסים ברמות הגבוהות – מעוררת דאגה בקרב אנשי המקצוע הישראליים, ובפרט בקרב מאמנים ותיקים שנשארו מחוסרי עבודה.
האלמוני מבין ארבעת הזרים בליגה, לפחות לעת עתה, הוא דניאל סאואנה (המכונה טוויטי), מאמן צעיר בן 37 מוונצואלה שהפך למאמן מכבי חיפה בשלהי העונה שעברה, החזיר אותה לליגה הבכירה ומוביל אותה לפתיחת עונה חיובית מאוד. "זו השנה הרביעית שלי בקריירה בתור מאמן ראשי ואני אסיר תודה לג'ף רוזן, למכבי חיפה ולישראל, על ההזדמנות שקיבלתי להוביל כאן קבוצה", אומר סאואנה. "אם היית אומר לי לפני עשר שנים שאאמן בישראל לא הייתי מאמין לך, כי אני מגיע ממדינה שהייתה לה ליגת כדורסל גדולה ועשירה, שבה מאמנים ושחקנים הרוויחו הרבה כסף והיו לנו חיים טובים".
"אבל כרגע יש משבר גדול בוונצואלה שמשפיע על כולם; אין מספיק אוכל, אין תרופות, לפעמים החשמל נופל לכמה ימים, מצב הכלכלה נורא וחמישה מיליון איש כבר עזבו את המדינה, כולל כל בני המשפחה שלי. זה אחד האסונות הגדולים שקרו למדינה בעולם. יש לי שם עדיין חברים רבים, מגיעות אליי הרבה בקשות לעזרה ואני עושה את מה שאני יכול, אבל יש גם גבול ליכולות שלי. כשהגעתי לישראל הייתי בהתחלה כל הזמן בקשר עם החברים שם, ממש חייתי הפוך לפי השעון בוונצואלה, וזה השפיע עליי לרעה. עכשיו החלטתי קצת להתנתק, כי אחרת אי אפשר לתפקד".
בית ספר ספרדי
סאואנה הגיע לישראל ולמכבי חיפה לראשונה בנובמבר 2016, אז מונה לתפקיד עוזר מאמן שני לעופר רחימי ולסקאוט של הקבוצה. "לא ידעתי הרבה על ישראל לפני שהגעתי לפה", הוא מודה, "כמובן הכרתי את מכבי תל־אביב ואת הפועל ירושלים, ועל ג'ף רוזן (הבעלים של מכבי חיפה, ד"מ) שמעתי בזכות השחקנים הרבים שהוא הביא מוונצואלה לישראל. היה לי העונג לפגוש אותו בפעם הראשונה באופן אישי ב־2016, אז הוזמנתי לריאיון אצלו בניו־יורק, כשהוא חיפש מועמדים לתפקיד עוזר המאמן בחיפה".
ההתאקלמות של סאואנה בארץ לא הייתה פשוטה. "בהתחלה היה לי קשה פה והייתי בודד למדי", הוא נזכר, "למזלי אני אדם עצמאי שאוהב להיות הרבה לבד ואין לי בעיה לבשל לעצמי, לעשות כביסה או כל דבר אחר. אני נמצא בדרכים מאז שאני בן 23, ולמדתי ממאמנים אחרים ומהחיים עצמם מה צריך לעשות כדי לחיות כמו שצריך כשאתה נודד. היום אני כבר מרגיש בבית בישראל והחיים שלי טובים. יש לי הרבה חברים ואני מרגיש כאן מצוין".
"ההצעה למנות אותי במקום ברק פלג הייתה הפתעה גדולה בשבילי. התייעצתי עם האנשים סביבי והחלטתי ללכת על זה. שמחתי שהדברים הלכו לכיוון חיובי וההחלטה שלי התבררה כנכונה, אבל בתור מאמן אתה לא רוצה לראות מאמן אחר מפוטר –
כי אתה יודע שבמוקדם או מאוחר, זה יהיה גם המצב שלך"
העונה הראשונה שלו בישראל הסתיימה בהעפלה מרשימה של חיפה לגמר הפלייאוף, שם הפסידה להפועל ירושלים. בסיומה עבר לספרד, שם מונה לעוזר מאמן פואנלברדה מהליגה הבכירה. "חבר טוב שאימן שם הציע לי את המשרה ושמחתי מאוד, כי מבחינתי חוץ מה־NBA, הליגה הספרדית היא הטובה ביותר בעולם. זה היה בית ספר נהדר בשבילי. הכדורסל שם השפיע עליי מאוד, נסעתי לראות הרבה משחקי יורוליג במדריד השכנה, והרגשתי שאני מתפתח מקצועית. התחלנו את העונה בצורה מדהימה עם חמישה ניצחונות רצופים, העפלנו לשלב שמונה הגדולות בגביע והייתה לנו עונה מצוינת. זו הייתה חוויה נהדרת".
בסיום אותה עונה התחלף הצוות המקצועי בקבוצה הספרדית, ובינואר חזר סאואנה לקדנציה שנייה במכבי חיפה, שירדה לליגה הלאומית כמה חודשים קודם לכן. "חזרתי בתור יועץ מקצועי לקבוצה, עקבתי אחר היריבות שלנו והגשתי דו"חות סקאוטינג לצוות המקצועי", הוא מסביר. באחד באפריל, שלושה חודשים לאחר שהגיע, ובעקבות תקופה רעה של ארבעה הפסדים בחמישה מחזורי ליגה, החליט רוזן לזעזע את המערכת. הוא פיטר במפתיע את המאמן ברק פלג ומינה במקומו את סאואנה. "זו הייתה הפתעה גדולה בשבילי כי הקבוצה שיחקה טוב, אבל אז נקלעה לכמה שבועות רעים, ופתאום קיבלתי הצעה והזדמנות להפוך למאמן ראשי. התייעצתי עם האנשים סביבי והחלטתי ללכת על זה".
במבחן התוצאה, ההחלטה של רוזן התגלתה כמוצלחת. סאואנה הוביל את הקבוצה למאזן 2:9 – וחיפה, שסיימה רביעית את הליגה הסדירה ונותרה ללא יתרון ביתיות בשלבים המתקדמים בפלייאוף, ניצחה בחצי הגמר 0:3 את מכבי רעננה ובגמר 1:3 את הפועל גליל־עליון, בדרך לעלייה מהירה חזרה לליגת העל. "האמת היא שברמה המקצועית לא עשיתי יותר מדי שינויים", הוא מודה, "החלפתי שחקן חמישייה בשחקן אחר, אבל הדברים האחרים נשארו כמו שהם. השחקנים פשוט הבינו את המצב ואת החשיבות, והכול פשוט התחבר לכיוון החיובי. הערב שבו עלינו ליגה היה מדהים. חברים באו לתמוך בי ביציע והתחושה הייתה נהדרת. תמיד כיף לנצח".
דיברת עם ברק פלג לאורך התקופה הזו?
"במהירות שבה הדברים קרו לא היה לי זמן לדבר איתו, אבל לאורך כל הדרך נתתי לו קרדיט להישג שלנו, כי זו הייתה הקבוצה שהוא בנה והדריך, והוא עשה עבודה טובה. אני פשוט לקחתי אותה בשלב מסוים ואימנתי בדרך הכי טובה שיכולתי. שמחתי לקבל את ההזדמנות להוביל את חיפה, שהדברים הלכו לכיוון חיובי וההחלטה שלי התבררה כנכונה, אבל בתור מאמן אתה לא רוצה לראות מאמן אחר מפוטר – כי אתה יודע שבמוקדם או מאוחר, זה יהיה גם המצב שלך".
תבוסות מלמדות
זמן קצר לאחר סיומה של העונה, הכריזה חיפה כי סאואנה ימשיך להוביל אותה גם בליגה הראשונה. "שמחתי והתרגשתי לקבל את ההזדמנות להוביל את הקבוצה בליגת העל, ומיד התחלנו בעבודה. בחיפה יש צוות שלם שאחראי על הבנייה יחד עם ג'ף רוזן. אנחנו מתייעצים המון וזו עבודת צוות, שמתחילה בקיץ ונמשכת לאורך העונה, וכולם שותפים לה".
עד כמה קשה לעבוד מול בעלי קבוצה שלא חי בארץ?
"יש לי קשר מצוין עם רוזן ואנחנו מדברים כמה פעמים בשבוע, מחליפים הרבה מיילים ונמצאים בקשר רציף. אנחנו סומכים זה על זה והוא ממש תומך, בעיקר בימים שבהם דברים הולכים פחות טוב, כי הוא יודע כמה זה חשוב. כל מאמן חושב שאחרי כמה הפסדים הוא כבר בדרך הביתה, וג'ף יודע איך להרגיע ולתת לך תחושה שהכול בסדר".
את העונה החלה מכבי חיפה בסיבוב משחקי ידידות מול קבוצות NBA, במה שכבר הפך למסורת. במשחק הראשון היא הובסה בידי ממפיס, 123:88, בשני בידי פורטלנד, 104:68, ובשלישי 131:101 בידי מינסוטה. למרות זאת, סאואנה מתעקש שמדובר היה במסע מוצלח. "זו הייתה חוויה מדהימה ומלמדת, כי אין סיכוי שתפגוש את הקבוצות ואנשי המקצוע הטובים בעולם ולא תלמד ותתקדם דרכם בטווח הבינוני והארוך. זו הייתה אפשרות נהדרת להיות חלק מדבר כזה, לשחק במתקנים כאלה ולהראות את עצמנו ברמות האלה. טיילנו יחד 15 ימים, התגבשנו והפכנו לטובים יותר".
המשחק השני, באורגון מול פורטלנד, נערך כאשר בחוץ התקיימה הפגנה של תומכי BDS, שניסו לדחוף במשך מספר שבועות לביטול האירוע. "שמענו שזה קורה בחוץ, אבל לא ראינו כלום וזה לא הפריע לנו בשום צורה שהיא. אני מאוד לא אוהב שמערבים פוליטיקה וספורט".
מי שחזר העונה לשחק בחיפה הוא חבר ילדות קרוב של סאואנה, גרגורי ורגאס, רכז וקלע מצטיין בן 33 מוונצואלה, שבקדנציות הקודמות שלו בירוק זכה פעמיים בתואר שחקן ההגנה של העונה ופעם אחת היה מלך האסיסטים. "הרזומה של ורגאס בליגה הישראלית מדבר בעד עצמו, ובכל פעם שהוא שיחק כאן הוא היה מצוין. הוא אדם ושחקן מדהים. איש משפחה שעובד קשה. יש לי רק דברים טובים לומר עליו".
פתיחת העונה של חיפה הייתה קשה למדי, עם ארבעה הפסדים רצופים שהלחיצו מעט את הקבוצה, אבל המערכת נרגעה אחרי ניצחונות בכורה מול אשדוד וגלבוע/גליל. "במשחקים הראשונים סבלנו מפציעות וחסרו לנו כמה שחקנים משמעותיים, אבל לשמחתי התאוששנו ואנחנו נראים הרבה יותר טוב היום. גם בהפסדים אף פעם לא התפרקנו, תמיד היינו קרובים. אני אוהב את זה שלא משנה מה, אנחנו תמיד נלחמים עד השנייה האחרונה".
"אין הבדל גדול בין הליגה הישראלית לזו בוונצואלה. בשתי הליגות משחקים בסגנון אמריקני, שמבוסס הרבה על יכולת אישית ופיק אנד רול. לא הייתה לי בעיה להתאים את עצמי לליגה בארץ"
נכון לכתיבת שורות אלה ניצבת הקבוצה כבר במקום הרביעי, עם שישה נצחונות ב־12 מחזורים, כולל תבוסה מרשימה שהנחילה להפועל חולון, 60:92 במחזור ה־11. הכול בהובלת ג'יימס יאנג, שקולע יותר מ־20 נקודות למשחק. "המטרה הראשונה שלנו העונה היא קודם כול לא לחזור לליגה השנייה, ולשם כך צריך לנצח לפחות בתשעה משחקים", קובע סאואנה, "אני מקווה שהדברים ילכו טוב, ובשלב מסוים המטרה תשתנה לכיוון השתלבות בפלייאוף, מה שיצריך מאיתנו לפחות 15 ניצחונות. אם נגיע לשם, נעשה הכול כדי לנסות ולהעפיל לפיינל־פור. הליגה צמודה וקשה, ונעשה הכול כדי להצליח".
עד כמה שונה הליגה השנייה אצלנו מזו הראשונה?
"יש הבדלים גדולים בין הליגות, וההבדל המרכזי הוא שהליגה הבכירה מהירה הרבה יותר".
מה דעתך על הכדורסל המקומי?
"אין הבדל גדול בין הליגה הישראלית לזו בוונצואלה. בשתי הליגות משחקים בסגנון אמריקני, שמבוסס הרבה על יכולת אישית ופיק אנד רול. לא הייתה לי בעיה להתאים את עצמי לליגה בארץ. אני אוהב את הכדורסל שמשחקים פה ואני שמח שגם זכיתי לעבוד באירופה, מה שפיתח אותי מקצועית לכיוונים נוספים ומאפשר לי לשלב את הרעיונות בעבודה כיום".
מה לדעתך צריך לשנות או לשפר בכדורסל הישראלי?
"אני מאמין שכל הזמן צריך לרענן ולשפר. הכדורסל באופן כללי וגם בישראל הופך יותר ויותר מהיר ובנוי על יכולות אישיות. אני מאמין שיבוא יום שבו כל שחקן על המגרש יצטרך לדעת לשחק בכל אחת מהעמדות. כבר עכשיו בישראל הרבה קבוצות משחקות עם שני שחקנים שעל הנייר הם באותה עמדה, וההבדלים מיטשטשים".
מי ששוחרר לאחרונה מהסגל החיפאי בשל בעיות משמעת חוזרות הוא דניאל קופרברג, צעיר ישראלי בן 22 המתנשא לגובה 2.08 מטר ונחשב לאחת התקוות של הענף המקומי בעמדת הסנטר. "קופרברג צעיר מאוד, בעמדה שלו בדרך כלל לוקח יותר זמן להתפתח ויש לו עוד תהליך ארוך לעבור כדי להגיע למקומות שהוא רוצה להיות בהם. יש לו הרבה כישרון וזה עניין של זמן, צריך להיות סבלניים מאוד איתו. לצערי הדברים מולו לא הסתדרו בקבוצה ונאלצנו להיפרד".
כדורסל זה החיים
דניאל סאואנה נולד וגדל בוונצואלה בעיר בשם ברקיסימטו, העיר הרביעית בגודלה במדינה, הנחשבת למרכז חשוב מבחינה כלכלית ותחבורתית וגם לבירה המוזיקלית של המדינה. אביו, שגדל באורוגוואי וחזר אליה לפני כחמש שנים, עבר לוונצואלה בשנות השבעים בעקבות אמו של דניאל, שנפטרה לפני שנתיים. "הייתה לי ילדות טובה", הוא מספר, "לא היינו עשירים אבל לא חסר לנו כלום. גדלתי עם שני אחים, שלחו אותנו לבית ספר פרטי, טיילנו בכל מקום, חיינו בשכונה טובה והחיים היו מצוינים. אבא שלי עבד עם התעשייה האמריקנית ומכר לבתי חולים ציוד רפואי לניתוחים מורכבים. אמא שלי, שנשארה איתנו בבית, שלחה אותנו לאורך השנים לשיעורי אנגלית ומחשבים, בנוסף לחוגי ספורט שונים".
סאואנה החל לעסוק בספורט ברחובות עיר ילדותו, כששיחק בייסבול עם חבריו לשכונה. "בייסבול הוא ענף פופולרי מאוד בוונצואלה. במשך שעות וימים שיחקנו אותו בלי הפסקה, בכל צורה שרק אפשר לחשוב עליה". לכדורסל הוא הגיע בגיל עשר. "בגיל הזה כבר הייתי בגובה 1.98 מטר וכולם דחפו אותי להתחיל ולשחק כדורסל", הוא משתף, "אמא שלי שלחה אותי לחוג, התאהבתי במהירות במשחק וחיי השתנו לנצח. ב־1992 ונצואלה העפילה לטורניר הכדורסל האולימפי בברצלונה וזה היה סיפור ענק אצלנו. אני זוכר שקמנו באמצע הלילה לראות אותם משחקים, בין השאר, מול קבוצת ה'דרים טים' הראשונה של ארצות־הברית, והמשחק הפך למרכז חיי".
סאואנה שיחק במחלקת הנוער של קבוצה בעיר הולדתו. "מבחינה מקצועית לא הייתי כישרון גדול על המגרש, אבל כבר בשלבים המוקדמים הרגשתי שאני קשור למשחק, שאני מבין אותו בצורה אחרת, ובגיל 14 כבר ידעתי שארצה להיות מאמן. המשכתי לשחק בקבוצות שונות בוונצואלה ומשם עברתי לשחק בקולג' אמריקני באקרון, אוהיו. אהבתי את המאמן ואת המשפחה שגרתי אצלה, למדתי המון, הכרתי הרבה שחקנים וזה שינה את חיי לתמיד".
"עם נבחרת ונצואלה הייתי בטורניר האולימפי בריו. זו הייתה חוויה מדהימה שאי אפשר להשוות לשום דבר אחר. שיחקנו פעמיים מול ארה"ב, פגשנו את אוסטרליה, צרפת וסרביה, וניצחנו את סין. שמחתי על האפשרות לתת לאנשים שם קצת שמחה בימים קשים"
אחרי שנה בקולג', הוא חזר הביתה לוונצואלה. "הלכתי ללמוד עיתונות ספורט בוונצואלה, וקיבלתי הצעה להפוך לעוזר מאמן מתחיל, שעוסק בסקאוטינג ובכל מה שמסביב, בקבוצה מהליגה הבכירה במדינה. באותם ימים עוד השתמשו במכשירי וידיאו כדי להכין דו"חות סקאוטינג, והייתה לי יכולת טכנית גבוהה ואנגלית טובה, שלא היו לאחרים. אהבתי מאוד את התפקיד שלי. לאמן הפך לחלום חיי. הייתי מעורב מאוד במשחק והכנתי את עצמי ליום שבו אקבל הזדמנות".
סאואנה, שזוכה למחמאות רבות על היותו מוח כדורסל מבריק, חי את המשחק מסביב לשעון. "אני צופה המון בכדורסל ונוסע המון בכל הארץ לאולמות שונים. אני רואה באופן קבוע משחקים בשתי הליגות הבכירות, עוקב ומכיר את כל השחקנים הצעירים במכבי חיפה, גם את הבנות, ונהנה מאוד לצפות במשחקים. כדורסל זה חיי, זו העבודה שלי אבל גם משהו שאני אוהב".
התשוקה שלו למשחק הובילה אותו ב־2007 לתפקיד עוזר המאמן בקבוצת הפאר של ונצואלה, מרינוס דה אנסואטגי. "זו המכבי תל־אביב של ונצואלה", הוא מסביר, "בתקופה שלי שם היה לנו סגל מצוין, כולל שחקני עבר מה־NBA, וזכינו בשלוש אליפויות". ב־2010 הוא מונה לעוזר מאמן נבחרת ונצואלה, תפקיד שמילא במשך שבע שנים. "הייתה לי הזכות לעבוד עם אחד הסגלים המוכשרים ביותר שגדלו במדינה", הוא אומר, "בתקופה שלי שם זכינו בשתי אליפויות דרום אמריקה, וב־2016 העפלנו לטורניר האולימפי בריו. זו הייתה חוויה מדהימה שאי אפשר להשוות לשום דבר אחר. שיחקנו פעמיים מול האמריקנים, פגשנו את אוסטרליה, צרפת וסרביה, וניצחנו את סין. הלוואי שאזכה לחוויה נוספת כזו בחיי. שמחתי על האפשרות להצליח עם הנבחרת הלאומית שלנו, ולתת לאנשים במדינה קצת שמחה בימים שהפכו ליותר ויותר קשים".
לאחר שסיים את תפקידו בנבחרת, עבר לתפקיד זהה בנבחרת הרפובליקה הדומיניקנית, שאותו הוא ממלא עד היום. "צוות האימון של נבחרת ונצואלה עבר כולו יחד לעבוד שם. לא יכולתי להצטרף אליהם בקיץ לגביע העולם, כי הייתי עסוק עם מכבי חיפה, אבל הייתי חלק משלב המוקדמות ומההכנות בקיץ לקראת הטורניר".
איך זה לאמן שחקנים פחות או יותר בגילך?
"עד לפני כמה שנים אימנתי שחקנים שגדולים ממני מבחינת הגיל, ועכשיו זה קצת מתחיל להשתנות. אז אני כבר רגיל לסיטואציה הזו, והיום אני כבר מרגיש מבוגר".
על מה אתה חולם?
"לאמן יום אחד ב־NBA או ביורוליג, והלוואי שאוביל יום אחד את נבחרת ונצואלה ואגיע איתה שוב לאולימפיאדה. אלו חלומות רגילים ונורמליים של מאמן, ויש לי הרבה מטרות שאני רוצה להשיג בקריירה, אבל כרגע החלום האמיתי הוא להגיע העונה עם מכבי חיפה למצב הטוב ביותר שיכול להיות".
חוץ מלראות כדורסל, מה אתה עושה בשעות הפנאי?
"אני אוהב ספורט באופן כללי, זה חלק מרכזי בחיים שלי. אני אוהב כדורגל, צופה בהרבה משחקים בליגת האלופות, בנוסף לפוטבול ולבייסבול".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני עכשיו בחמש, כי אני חי את החלום להיות מאמן ראשי. אני חי במדינה נהדרת ובעיר מצוינת, עם צוות אימון ושחקנים מוכשרים, ואני שמח מאוד".
