סכנה מהלכת /// מיכאל בוטיר | 33 | +1
ואז הוא למד ללכת. תמו ימי האבהות הפשוטים בהם יכולתי להיות עם הילד (להיות בסמארטפון) בלי לזוז ממקום למקום (בלי להרים את העיניים מהסמארטפון). חוץ מזמן האיכות שלי עם הנייד, הנפגע העיקרי מהמהלך הוא אלברט. הכלב הזה מביט על מה שנותר מחייו בעיניים כלות ולא מבין איך המעמד שלו בבית הידרדר מ"כמעט ילד" ל"כלב" בתוך שנה.
ועכשיו לא רק שמתייחסים אליו פחות, אלא שהוא צריך להישאר עירני כמו אנטילופה בסוואנה, כי ינאי מהיר – וזנב כלב הוא הציד המועדף עליו. לימדנו אותו לכבד את אלברט וללטף אותו בעדינות, אבל מאותה סיבה שכלב, נקרא לזה, עושה אמבטיה אינטימית באמצע הסלון – כך גם ינאי אוהב לתפוס לו בזנב. פשוט כי הוא יכול. בגדול – שניהם מנהלים מרדפים בתוך הבית כמו בסרט מצויר: ינאי רודף אחרי אלברט מהסלון לחדר שלו, וכשהם פורצים משם בריצה חזרה אחרי חמש שניות זה אלברט שרודף אחרי ינאי הצוהל, ובסוף מגיעה המנגינה העליזה ומסך הסיום הזה עם העיגולים הצבעוניים וברכת That's All Folks של לוני טונז.
ואז קנינו לו נעלי צעד ראשון. תמו ימי המרדפים הפשוטים בהם יכולתי להשגיח על ינאי ואלברט בעודם משחקים (להיות בסמארטפון) בלי לזוז ממקום למקום (בלי להרים את העיניים מהסמארטפון), כי חוץ מזמן האיכות שלי עם הנייד, הנפגע העיקרי מהמהלך הוא הקיר. הנעליים עדיין מגושמות עליו, והוא לא באמת הולך אלא יותר מיטלטל מקיר לקיר לאורך הבית משל היה כדור במכונת פינבול בקניון רננים.
ואז התחלנו לנעול את החדרים. הנעליים הוסיפו לינאי את הסנטימטרים המעטים שחסרו לו כדי להפוך מילד עם חמידות בלתי מזיקה שמביאה לייקים וסוחטת צביטות, למפגע בטיחותי מהדס על שתיים, שחובה לתת עליו את הדעת. הילד שכבר ידע לשבת, לשכב, לקום וללכת – למד לפתוח דלתות וכעת באופן רשמי יודע לעשות יותר דברים מאלברט.
ואז הוא למד לטפס החוצה מהמיטה.
אבאל'ה, בוא: זה אמנם הצעד הראשון, אבל תתעודד. רק עוד 92,739,812,479,834,632,976 צעדים עד שהוא ילך לצבא
לכי אחרי הלב /// אילן תמיר | 45 | +3
אם לא תעמדי איך תפלי? ואם לא תפלי איך תדעי לקום? הרי אין באמת דרך להתגבר על המכשולים והקשיים שמציבים החיים בלי ללמוד להתרומם. אז תלכי, תפלי ותקומי. ושוב תנסי ללכת. רק אל תעצרי. לא עכשיו ולא אף פעם. את יודעת כמה חבטות פספסה סרינה בדרך להצלחה? ככה זה בחיים. לא מתייאשים.
אני יודע שאת אוהבת לשחק בכדור, אז תבעטי, תכדררי ותחבטי כמה שאת רק רוצה. עכשיו כשאת הולכת, מי בכלל יכול לעצור אותך? הכדור אולי יברח, ובטוח יהיו כאלה שיסבירו שזה לא בדיוק נועד לך (כי זה יעשה לך שרירים ויבריח את הבנים ועוד מיליון ואחת סיפורים), אבל את אל תעצרי ואל תישברי. כי הספורט הוא של כולם ואין לזה שום קשר למגדר. לא צריך להיות אלופה אולימפית כדי לקבל אישור להנות מספורט. אפשר לחשוב כמה אחוזים מהבנים שישחקו לידך במגרש בבית הספר, בלי שאיש יעיר להם, יהפכו את הספורט למקצוע. אם רק תרצי לשחק, כמו אחיך, זה מה שתעשי.
את לא חייבת לברוח לריקוד או בלט רק כי שמעת פעם שזה מתאים יותר לילדות כמוך. הילדה היחידה שכמוך זאת את בעצמך, אז אולי את תראי לילדות "כאילו כמוך" שגם על המגרש יש להן מקום. הרי רק לפני כמה עשרות שנים עוד הסבירו כמה טוב שנשים לא מצביעות בבחירות, אז בואי. רעשי רקע תמיד יהיו. תתרכזי במה שנותן לך שקט והנאה. לכי, חמודה שלי, לאן שהרגליים והלב יובילו אותך. צעד ועוד צעד. נפילה ואחריה התרוממות. אל תתני לשום דבר בעולם לעצור אותך רק כי את ילדה.
