משבר הקורונה העולמי הגיע במהירות גם לעולם הספורט, ואם תחילה דובר על נקיטת אמצעי זהירות ועל צמצום כמות הקהל באולמות, גילוי הנגיף אצל כמה ספורטאים בכירים ואנשי מקצוע החמיר את המצב. נכון לכתיבת שורות אלה מתקיימת השבתה מוחלטת וחסרת תקדים של כמעט כל המשחקים, הענפים, הליגות והתחרויות ברחבי העולם כולו.
גם בספורט הישראלי התרחש תהליך דומה. לפני שבוע, לאחר כמה ימים שבהם נערכו משחקי כדורסל ללא קהל, הוחלט על השבתה מוחלטת של הליגות בישראל, לפחות עד סיום החודש – אז תתקיים הערכה מחודשת בהתאם להתפתחויות. כל זה מתרחש בעונה יוצאת דופן בכדורסל הישראלי, שבה חמישה מתוך 12 המאמנים בליגת העל הם זרים, שלושה מהם הגיעו מיוון. נראה שההצלחה של יאניס ספרופולוס כמאמן מכבי תל־אביב פתחה את השערים לאנשי מקצוע מהמדינה השכנה.
אבל בניגוד ליאניס קסטריטיס, מאמן הפועל תל־אביב שנשאר סימן שאלה, מסתמן שסטפנוס דדאס בן ה־37 שהגיע בדצמבר מבחצ'שהיר הטורקית להפועל חולון במקומו של שרון דרוקר, הוא הפתעה מרעננת. "אם היית שואל אותי לפני כמה שבועות מה שלומי, הייתי אומר לך שכרגיל, אני חושב כל הזמן על כדורסל ושמח מאוד על העובדה שהצלחתי להביא את חולון לסיטואציה טובה כל כך, שמרוצים ממני ורוצים שאמשיך כאן בשנה הבאה. אבל עכשיו המצב הוא אחר", אומר דדאס, "זו הפעם הראשונה שהתפרצות של מחלה משפיעה על הספורט בעולם כולו, כל מה שקורה עכשיו הוא כבר הרבה מעבר לכדורסל, ומה שחשוב לפני הכול הוא הבריאות של השחקנים, האוהדים וכל מי שמסביב. אני מכבד את ההחלטה שהתקבלה, גם אם זה אומר שלא נחזור לשחק עד לסיום העונה. כדורסל זו הפרנסה שלי וחלק גדול מחיי, אבל לא יקרה כלום אם במשך חודשיים נפסיק לשחק".
"יאניס ספרופולוס צירף אותי לצוות המקצועי בפאוק סלוניקי לפני 18 שנה. הוא לימד אותי על החשיבות של התמונה הגדולה, שתפקידו של מאמן הוא הרבה מעבר לכדורסל: צריך לדעת לנהל את הקבוצה, את השחקנים, האוהדים והתקשורת, ולחפות על המערכת ברגעי משבר"
דדאס גר כרגע בחולון לבדו, ומשפחתו נמצאת בסלוניקי. "אני עובד כבר תשע שנים מחוץ ליוון ולאורך השנים אשתי אהבה לנדוד איתי למקומות יפים בתנאים נוחים, שבלי הכדורסל היא לעולם לא הייתה מכירה. בסנט־פטרבורג נולד לנו הילד הראשון, בטורקיה השני ולפני 11 חודשים נולדה לנו בת. עכשיו הבנים כבר בבית ספר, אז כרגע הם נשארים ביוון", הוא מספר, "בדיוק כמוני, גם הם שומרים על עצמם כמה שניתן וביוון עצמה נוקטים אמצעי זהירות רבים, כמו בישראל. בחודשים האחרונים נפגשנו בכל הזדמנות שהייתה לנו, ובינתיים אני נשאר כאן בארץ, כל עוד בהנהלת חולון לא אומרים לי אחרת. אני זהיר אבל לא בפאניקה, ומקווה שתוך חודשיים המעגל הזה ייסגר, שהכול יהיה בסדר ונוכל להתחיל לחשוב ולדבר על העונה הבאה".
המושבה היוונית
מעבר להצלחה שפתחה עבורו את הדלת, לדדאס יש קשר מיוחד עם יאניס ספרופולוס, שחוזר אחורה אל תחילת הקריירה שלו. "יאניס היה זה שצירף אותי לצוות המקצועי בפאוק סלוניקי לפני 18 שנה. באותו הזמן הוא היה עוזר המאמן שם, אבל עדיין היה לו מעמד והשפעה רבה. הוא התרשם מהעבודה שלי, פתח בפניי את הדלתות והפך למנטור שלימד אותי דברים שנדרשו לי הרבה שנים כדי להבין וליישם", נזכר דדאס. "בתור בחור צעיר הפוקוס שלי היה יותר על כדורסל, והוא לימד אותי על החשיבות של התמונה הגדולה, שתפקידו של מאמן הוא הרבה מעבר לכדורסל: אתה צריך לדעת לנהל את הקבוצה, את השחקנים, האוהדים והתקשורת, ולחפות על המערכת ברגעי משבר. הוא עשה את הדברים בצורה הזו ובנה לעצמו קריירה נהדרת. הוא הגיע לארץ לא כמאמן יווני, אלא כמאמן יורוליג מצליח, שהוביל את אולימפיאקוס לשני מעמדי גמר במפעל היוקרתי ביותר באירופה. ועדיין, ברגע שהוא הצליח כאן, הוא פתח את הדלת לאחרים כמוני. נפגשנו בארץ במשחקים בין הקבוצות, אנחנו בקשר טוב ומדברים לפחות פעם בשבוע".
פרט פיקנטי נוסף הקשור להגעה של דדאס הוא העובדה שהחליף את שרון דרוקר ואת עוזרו מתן חרוש, שתחתיהם עבד לפני עשור כעוזר באריס סלוניקי. "כשדרוקר עזב את חולון אני חושב שעוד אימנתי בטורקיה ולא היה לי קשר לזה, וההיכרות עם חרוש הייתה בסופו של דבר טובה לשנינו", אומר דדאס, "הוא ידע שמינו אותו רק למאמן זמני בחולון, וכששאלו אותו עליי הוא המליץ בזכות ההיכרות שלנו. כשהגעתי לפה, אמרתי למתן שאם הוא יקבל הצעה טובה יותר עבורו, כלכלית או מקצועית, אתן לו את ברכת הדרך –
ובאמת כשהגיעה ההצעה מאליצור אשקלון, הוא עבר לאמן אותה. ענף הכדורסל הוא כמו כפר אחד גדול. היום אתה עובד לצד מישהו או מאמן שחקן כלשהו, ומחר תשחק מולו בליגה או במפעל אירופי במדינה כלשהי. נהניתי לעבוד עם דרוקר לפני עשור, אבל מאז הרבה דברים קרו בקריירה שלי".
הפועל חולון פתחה את העונה בצורה לא יציבה בליגה הישראלית ובליגת האלופות של פיב"א. חילוקי דעות מקצועיים בין דרוקר להנהלת הקבוצה הפכו אותו למפוטר הראשון העונה בליגת העל. "אהיה כן ואומר שרציתי לבוא לחולון מהרגע הראשון, אבל כל מה שידעתי על ישראל הוא שיש שתי קבוצות גדולות, בירושלים ובתל־אביב, ושהשאר פשוט מועדונים קטנים", מודה דדאס, "רק כשהתחלתי לברר על חולון שמעתי דברים מצוינים, וכשהגעתי לכאן הבנתי באיזה מקום מיוחד מדובר, מבחינת הארגון, התנאים והאוהדים שלנו. זה שונה מכל מקום אחר".
לדדאס לא היו הרבה ימי חסד. כשהגיע, חולון דורגה במקום התשיעי בליגה, הייתה במאזן שלילי בשלב הבתים במסגרת האירופית וסבלה מתחלופה של שחקנים ומחוסר שקט תעשייתי. "היה לי מזל שאת המשחק הראשון יכולתי לראות מהיציע", הוא נזכר, "לצערי זה היה משחק חוץ בחיפה, שבו הקבוצה הובסה, אבל הוא עזר לי ללמוד מיד על הבעיות הקריטיות בקבוצה. מבחינתי להגיע באמצע העונה זה יותר יתרון מחיסרון, כי קל יותר לראות את התמונה הגדולה ולאתר את הבעיות ויש פחות לחץ".
תוך כמה שבועות, החלה העבודה של דדאס להניב פירות. "כשהתחלתי לעבוד גיבשתי שתי החלטות מרכזיות: להגדיל משמעותית את הדקות של הישראלים, כי לשחקן המקומי יש מחויבות גבוהה יותר לקבוצה מכל זר שינחת פה לכמה חודשים, ובאופן אוטומטי הקבוצה מקבלת כך את האופי שהיא צריכה; ההחלטה השנייה הייתה לתת ביטחון אמיתי לקבוצה ולשכנע את השחקנים שאתה לא חייב חמישה קלעים כדי לקלוע ולנצח. מספיק שיהיה אחד כזה על המגרש, כשהאחרים יתרמו בדברים הקטנים יותר ויחד ייצרו עוד נקודות", הוא מסביר. "מאז שהגעתי ניצחנו בשבעה מתוך 11 משחקים בליגה, ומה שחשוב יותר הוא שניצחנו במשחקים החשובים – לא מול הפועל ירושלים ומכבי תל־אביב, אבל כן מול קבוצות שמתחרות מולנו על מקום בפלייאוף, בעיקר אלה שניצחו אותנו בסיבוב הראשון. לצערי הודחנו ברגע האחרון בשלב הבתים בליגת האלופות האירופית, אבל אני גם שמח שחזרנו לנצח והצלחנו לייצר לנו סיכוי מחדש להעפיל, גם אם המשימה לא הושלמה".
יש חשמל באוויר
גורם נוסף שסייע לעבודה של דדאס הוא החיבור הטוב שיש לו עם הקהל המקומי. "יש מצבים שבהם האוהדים בחולון יותר אינטנסיביים וסוערים מאשר האוהדים ביוון", משבח דדאס את אוהדי קבוצתו, "האווירה שהם מייצרים, במשחקי הבית והחוץ, מתאימה מאוד לאופי שלי. הם עזרו לחוזקות שלי לבלוט ולחסרונות להיראות קטנים יותר. התיאום בינינו מושלם. הם תומכים בסוג הכדורסל שאני מאמין בו, ואם אני טועה מבחינת ההתנהלות, אם זו תגובה מוגזמת לעבר השופטים או יותר מדי תלונות, החשמל שהם מייצרים באוויר מקטין את זה בסופו של דבר, כי אני רק חלק מהאווירה הזאת".
דדאס בנה לעצמו לאורך השנים שם של מאמן שיודע לקדם צעירים. את אחד מהם, קוסטאס סלוקאס, פגש באריס סלוניקי והפך לפרויקט אישי. מאז הפך סלוקאס לאלוף היורוליג שלוש פעמים – פעמיים עם אולימפיאקוס ופעם אחת עם פנרבחצ'ה הטורקית. "לצערי כרגע בחולון אין דור חדש וצעיר של שחקנים מקומיים, וכבר דיברתי עם הנהלת הקבוצה על החשיבות בהבאת כמה שחקנים ישראלים לעונה הבאה – לא חלילה על חשבון הישראלים שלנו, אלא כשחקני בית לעתיד שיתפתחו בקבוצה. זה חשוב מאוד לדי־אן־איי של המועדון ולחיבור עם הקהל. אם אשאר כאן, אשמח מאוד לקחת על עצמי פרויקט כזה ולהשאיר כאן משהו ליום שבו אעזוב".
גיא פניני הוא דמות דומיננטית מאוד בחולון. איך העבודה איתו?
"יש לי קשר טוב איתו ואני שמח שהוא איתנו. הוא בחור דעתן, ווינר ושחקן טוב ומנוסה עם הרבה ידע. במהלך המשחק, כשהוא יושב על הספסל, אנחנו מתווכחים הרבה, אני צועק עליו והוא עונה לי, אבל הכול בצורה בריאה. שנינו רוצים בטובת הקבוצה, יש לו רעיונות טובים ולמדתי לאורך הקריירה להקשיב וללמוד מכל מי שמסביבי. זו חלק מהפילוספיה שלי".
אם הליגה תחזור, לאן אתה מאמין שחולון יכולה להגיע השנה?
"אני מאמין שנוכל להגיע לפיינל־פור ושם כבר יש הזדמנות אמיתית לעשות היסטוריה. הייתי שמח לעשות קצת רעש עם חולון בחודשים הקרובים, אבל קשה לראות את זה כרגע קורה".
"אני מודע היטב לכך שלא הייתי הבחירה הראשונה בחולון, אבל מאמנים לא הסכימו לבוא אם לא יקבלו חוזה לעונה וחצי. הייתי ממליץ למאמן הישראלי לחשוב על דרכים להתפשר, אם זה בכסף, באורך החוזה או בדרישות שלו, כי כרגע הוא נמצא במצב שבו הוא צריך להוכיח את עצמו מחדש"
העובדה שחמישה מתוך מאמני ליגת העל הם זרים הובילה לביקורת קשה, בעיקר מצד מאמנים ישראלים שיושבים בבית ללא תעסוקה. "אני מכיר את הביקורות האלה היטב כי רוב שנותיי המקצועיות אני מאמן זר במדינות כמו רוסיה וטורקיה, שם שרדתי שבע שנים, שזה הישג יוצא דופן בהתחשב ביחסים בין שתי המדינות", הוא אומר, "אימון זו עבודה בינלאומית והקבוצות הן חברות פרטיות, שעושות את מה שנכון עבורן. אתה יכול להגיד גם שהשחקנים האמריקנים לוקחים לפחות חצי מהעבודות בכדורסל הישראלי, אבל הסיבה לכך היא שהקבוצות מאמינות שזרים משפרים את הקבוצה. גם ביוון הייתה תקופה עם הרבה מאמנים זרים. זה תלוי בתקופה, בכסף ובביקוש, ולמאמן טוב תמיד תהיה דרישה.
"במקרה שלי, למשל, אני מודע היטב לכך שלא הייתי הבחירה הראשונה בחולון, ומצד שני מאמנים – מקומיים וזרים – לא הסכימו לבוא אם לא יקבלו חוזה לעונה וחצי. אני הסכמתי כי רציתי לבוא למקום חדש ולהוכיח את עצמי, בהבנה שאם אצליח ויאהבו אותי אקבל חוזה חדש ואמשיך פה בסכום גבוה יותר. אני יכול להבין את ההנהלה שלא רוצה לחתום על חוזה ארוך עם מאמן חדש, כי יש סיכוי שאחרי שלושה חודשים של עבודה משותפת הם לא ירצו להמשיך איתו. הייתי ממליץ למאמן הישראלי בתקופה כזאת לחשוב על דרכים להתפשר, אם זה בכסף, באורך החוזה או בדרישות שלו, כי כרגע הוא נמצא במצב שבו הוא צריך להוכיח את עצמו מחדש".
מה דעתך על סגנון המשחק בכדורסל הישראלי?
"הכדורסל בארץ מזכיר לי מאוד את הכדורסל הטורקי והרוסי. גם כאן מנסים לבנות כימיה טובה בין שחקנים אמריקנים למקומיים, והקבוצות שמצליחות הן אלה שיש להם שחקנים ישראלים טובים יותר, שעושים את ההבדל. מה ששונה הוא שאצלכם הכול אינטנסיבי יותר, האווירה במשחקים חמה יותר וקהל רב יותר מגיע, ולא רק למשחקים הגדולים".
מכוון ליורוליג
דדאס נולד וגדל בעיר קטנה ביוון בשם קילקיס, מרחק חצי שעת נסיעה מסלוניקי. "ב־1987 הייתי בן חמש ונבחרת יוון שזכתה באליפות אירופה הטריפה את כל המדינה", הוא משחזר, "הייתי עדיין קטן מכדי להבין מה בדיוק קורה, אבל אני זוכר שהלכנו יחד לראות את המשחקים בבתי קפה וזוכר את השמחה ברחובות. זמן קצר לאחר מכן החלו למכור ביוון סלים לחצר, כשעל הקרש היה צילום של שחקני הנבחרת מניפים את הגביע. ההורים קנו לאחי הגדול ולי אחד כזה, והתחלנו לשחק בחצר. ההצלחה הזו הובילה המון ילדים להתחיל לשחק כדורסל, וזו אחת הסיבות לאחד הדורות המוכשרים ביותר של הכדורסל היווני, ילידי 1979-83, עם שחקנים כמו ואסיליס ספאנוליס, תיאו פאפאלוקאס, ניקוס זיסיס ואחרים".
לאחר תקופה שבה שיחק בחצר ביתו, הצטרף דדאס למחלקת הילדים במועדון מקומי. "ניסיתי באותן שנים לשחק בעוד ענפי ספורט, אבל תמיד נמשכתי בעיקר לכדורסל. אהבתי את העובדה ששחקן תמיד יכול לתרום כשהוא על המגרש, גם אם הוא עצבני או עייף. זה משחק שממש מתאים לאופי שלי". השינוי בגישה של דדאס החל כשהפך לנער בן 15. "שיחקתי פחות טוב מבחינה מקצועית, אבל הבעיה העיקרית הייתה שהגישה שלי לא הייתה טובה", הוא מודה, "חשבתי שאני יודע הכול, עשיתי מה שרציתי ולא הקשבתי למאמנים. היום אני מבין שפשוט רציתי כבר אז לאמן בעצמי. כנראה האופי שלי התאים יותר להוביל קבוצה מהקווים".
כבר בגיל 17 החל דדאס את קריירת האימון שלו, כשבמקביל שיחק בקבוצת בוגרים בליגה השלישית. "בשנה הראשונה שלי אימנתי קבוצת ג'וניור וקדטים, עם שחקנים שבסך הכול היו צעירים ממני בשנתיים. אחד מהם היה קוסטאס ואסיליאדיס (שחקן מצוין שעדיין משחק בליגה הספרדית הבכירה, ד"מ). אהבתי לאמן, זה היה מדהים בשבילי והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים". אחרי שנתיים פתח בפניו יאניס ספרופולוס את הדלת לפאוק סלוניקי ולרמות הכדורסל הגבוהות. "זה היה מדהים", הוא אומר, "באנה פרלביץ', שהפך לאגדה בפאוק בתור שחקן, היה אז המאמן הראשי, ועבדתי שם שלוש שנים כעוזר מאמן".
בתום התקופה בפאוק עבר דדאס לעבוד כעוזר בקבוצת מנט מהליגה היוונית השנייה, ושם גם הפך בגיל 22 למאמן ראשי בפעם הראשונה. ב־2005 חבר לראשונה לסלובני יורי זדובץ', שחקן עבר מוביל ששיחק בין השאר בנבחרת יוגוסלביה הגדולה לצידם של טוני קוקוץ' ודינו ראדג'ה, כשמונה לעוזרו בהיראקליס מהליגה הבכירה. "זדובץ' הוא אדם נהדר ומאמן חכם שהפך לשני אחרי יאניס שבאמת האמין בי, השקיע בי ונתן לי את האחריות להיות מאמן. עבדנו יחד תשע שנים והוא לקח אותי איתו לנבחרת סלובניה ולקבוצות ברוסיה ובטורקיה. ב־2015 הוא עבר לאמן ביוון, השאיר אותי בגזיאנטפ כמאמן ראשי ודרכינו ארוכת השנים הסתיימה בצורה נפלאה".
בתחילת העשור הקודם, לצד משרת עוזר המאמן בנבחרת סלובניה, עבד דדאס באותו תפקיד גם באריס סלוניקי, שם הספיק לעבוד חצי שנה לצידו של דיוויד בלאט. "בלאט אדם מדהים, עבדנו יחד תקופה קצרה אבל למדתי ממנו המון. גם אחי הגדול היה עוזר שלו, באולימפיאקוס, ועד היום אנחנו בקשר רציף", הוא מספר.
"אני רוצה להגיע לרמות הגבוהות כמאמן ביורוליג, אבל מאמין שהדרך לשם תהיה חייבת לעבור דרך משרת עוזר המאמן, כי קשה מאוד להגיע לרמות האלה כשאין לך עבר כשחקן גדול ואתה מאמן של קבוצות בסדר גודל בינוני. שם אתה כל הזמן מפלרטט עם הכישלון
דדאס, שגדל בתקופת הזוהר של הכדורסל היווני, מודע היטב לדעיכה שלו בשנים האחרונות. "הכסף שמושקע בכדורסל היווני בשנים האחרונות נמוך יותר, ויחד איתו ירדה הרמה ואיכות השחקנים. ועדיין, יש שתי קבוצות בכירות ביוון שמתחרות ברמות הגבוהות, נחשבות מסוכנות ומסוגלות לייצר תחרותיות, גם בזכות הקהל והאווירה במשחקי הבית. העובדה שאולימפיאקוס ירדה ליגה בכוונה, בשל כל המריבות על השיפוט, פגעה בתדמית הליגה, וזה דבר שיהיו חייבים למצוא לו פתרון".
העובדה שעדיין לא הובלת קבוצה כמאמן ראשי ביוון מפריעה לך?
"אשמח לאמן שם כשהסיטואציה תהיה נכונה וטובה. כרגע המשכורות ברוסיה, בטורקיה וגם בישראל טובות יותר עבור מאמנים. אני זוכה לכבוד במדינה שלי, בשל העובדה שאני עובד בחוץ כל כך הרבה שנים, ומצד שני הקרדיט שלי נקי ובמצב טוב כי אף פעם לא הובלתי שם קבוצה כמאמן ראשי. כרגע זה יתרון עבורי. כשההזדמנות תגיע אשמח ללכת לעבוד שם".
על מה אתה חולם?
"אני רוצה להגיע לרמות הגבוהות כמאמן ביורוליג, אבל מאמין שהדרך לשם תהיה חייבת לעבור דרך משרת עוזר המאמן, כי קשה מאוד להגיע לרמות האלה כשאין לך עבר כשחקן גדול ואתה מאמן של קבוצות בסדר גודל בינוני. שם אתה כל הזמן מפלרטט עם הכישלון, שלושה הפסדים בתחילת העונה ושולחים אותך לארוז, עם סיכויים למצוא משרה חדשה רק בקבוצה באותו סדר גודל. כדי שאפילו קבוצה יחסית קטנה ביורוליג, כמו אלבה ברלין, תמנה אותי למאמן ראשי, אצטרך לעשות קסמים. ברור לי שכדי לעלות למדרגה הבאה אהיה חייב לעבוד במערכת גדולה כעוזר במשך כמה עונות, בתקווה שיום אחד יסמכו עליי וייתנו לי להגשים את החלום. אין לי בעיה עם זה כי אני אוהב את משרת העוזר ונהנה לשלב בין התפקידים לאורך הקריירה".
תישאר בארץ בעונה הבאה?
"כרגע מסתמן שלשם זה הולך, ואני מקווה שאמשיך בחולון ושיחד איתי יישאר גם שלמה אייזיק (בעלי הקבוצה, ששוקל בימים אלה את המשך דרכו בעונה הבאה, ד"מ). הוא נכס אמיתי ומקריב הרבה למועדון. יש לנו קשר טוב והוא חשוב גם לכדורסל הישראלי כולו".
יש לך תחביבים חוץ מכדורסל?
"רוב חיי הם סביב המשפחה והכדורסל, ורק בלילות לפני השינה אני אוהב לראות קצת סרטים דוקומנטריים שקשורים לפוליטיקה, אבל לא הרבה יותר מזה. אני גם אוהב להקשיב למוזיקה יוונית, יש אפילו טברנה בחולון אבל עוד לא הספקתי ללכת".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש. אני עובד במה שחלמתי לעשות מאז שהייתי ילד. המשפחה שלי בריאה ואני מאפשר לה לחיות טוב מהתחביב שלי. אני נמצא במדינה טובה, במועדון עם הנהלה מצוינת, שחקנים ואוהדים נהדרים. עד שהכול נעצר, כל מה שקרה היה בדיוק מה שחלמתי עליו כשהגעתי לכאן".
