פרויקט תגלית /// דורון מלצר | 40 | 6+
כשאנחנו, המבוגרים־העובדים־־הרציניים נמצאים בשגרה, אנחנו לא פעם אומרים: "תנו לנו קצת חופש, אנחנו רוצים להיות עם הילדים, עם המשפחה, בבית". אנחנו מבטיחים לעצמנו שלו רק היה לנו הזמן היינו משקיעים יותר בדברים החשובים באמת.
והנה, הגיעה ההזדמנות וגם אני, כמו רבים מאוד, בבית עם כולם כל יום, כל היום. מתפלל עם הילדים, אוכל עם הילדים, משחק עם הילדים, מנסה לשמור על הלו"ז שקבענו עם הילדים. ופתאום מגלה דברים חדשים.
גיליתי שאני לא רוצה לפספס אפילו דקה של בן השנה, שבדיוק עכשיו מתחיל לגלות עצמאות בכל הבית. גיליתי שבתפילה יש לכל אחד חיבור מיוחד משלו. גיליתי את הקשיים המשותפים שלנו. כלומר, של מי מהילדים שדומה לי.
גיליתי שלהיות עם הילדים זה כיף. באמת כיף גדול. ואני מתכוון לניסיון שלנו להכניס ללו"ז תוכן שהוא לא לימודים ולא ניקיונות, וכך החלטנו שבכל יום שניים מבני הבית מכינים פעילות כלשהי. נוכחות חובה! איש מבני הבית בל ייעדר! תאמינו לי, אין תענוג גדול יותר מלראות את הילדים יושבים יחד, צוחקים (גם קצת זה על זה) משחקים. ואפילו גם רבים.
גיליתי שהם יודעים לתכנן מצוין, לעניין זה את זה, לשחק וליהנות. ניסיתי לגלות (מי יודע, אולי עד שהתקופה תסתיים גם אצליח) איך להגיע טוב יותר לכל אחד ואחד מהם. וגיליתי שגם הם מנסים להגיע אליי. שגם הם זקוקים לי, כל אחד בגילו וברמתו. גיליתי שהם עוזרים לי לעבור את התקופה הזו באופן הכי טוב שיכול להיות. ובעיקר גיליתי שגם כשנצטרך לחזור לשגרה אני לא רוצה לשכוח כמה כיף עכשיו, ומדי פעם כדאי לנסות לעשות הפסקות כאלו מרצון. באמת.
זמן איכות /// שמעון נאמבורג | 31 | 3+
מבין כל ההתמודדויות שהזדמנו לפתחנו בעקבות הקורונה, הקשה מכולן היא החל"ת – חייבים למצוא תעסוקה לילדים. כדי שאף דו"ח מבקר לא ימצא שחלילה וחס לא התכוננו כראוי, פתחנו מחסני חירום, רכשנו אחוזים מהמקס סטוק, נכנסנו לכל פורום או קבוצת פייסבוק אפשרית ("אמהות משקיעות ביחד", "הורים יוצרים וגוזרים ביחד", ו"מורטים שערות ביחד") הדפסנו דפי צביעה, הקלטנו הדרכות הורים של סופר נני, נרשמנו לבינג' למידה מרחוק לכיתות ב' ובנינו לו"ז מסודר לפי שעות היממה.
הנהו לפניכם בראשי פרקים:
8:00־9:00: השכמה מוזיקלית וארוחת בוקר של אלופים.
9:00־12:00: התעמלות בוקר, יצירות לימודיות וביצוע משימות מבית מדרשו של הלימוד מרחוק, ה' יאריך ימיו וחייו.
12:00־13:00: ארוחת צהריים חמה ומזינה.
13:00־14:00: משחק משפחתי מגבש.
14:00־16:00: סרט לילדים – מנוחה להורים.
16:00־18:00: משחק ויצירה חופשיים.
18:00־19:00: ארוחת ערב ומקלחות.
19:00: עופו למיטות!
הכול נראה נפלא, אך כמו שאומר הפתגם הידוע: "בן אדם מתכנן תוכניות והילדים שלו משכימים אותו באור ראשון".
ב־5:30 הבוקר נפתח והלו"ז הושלך לפח, והתברר ש־12:00 זה ה־16:00 החדש. בזמן האיכות שנוצר, למדנו מהילדים ועליהם המון דברים, וביניהם:
 לקטן יש סקרנות בריאה שמתבטאת בביצוע ניסויים מדעיים, כדוגמת: "בואו ונגלה מה קורה אם מכניסים מברג לשקע?"
 הזבל שאכל את העטלף זה בדוק אדם פרייס.
 שניצל תירס הוא אחד מאבות המזון.
 לאמצעית יש שמאלית אימתנית שמכריעה קרבות.
 הגדולה בכלל בכיתה א' ולא ב'.
החזרה לשגרה לא נראית באופק, ואני ממש סקרן לדעת מה עוד אלמד מהם. רגע, רגע – מודיעים לי פה באוזנייה שאני נכנס לבידוד. יששששש!!! מאמי, תהיי חזקה!
