בין קורונה לטרשת נפוצה: דיוויד בלאט נשאר ספורטיבי

בדצמבר האחרון, ארבעה חודשים אחרי שחשף בציבור את מחלת הטרשת הנפוצה שממנה הוא סובל, הודיע דיוויד בלאט, מאמן הכדורסל הישראלי המצליח בכל הזמנים, על פרישה מאימון פעיל בתום קריירה ענפה בת 27 שנה. במקביל הוא זכה במינוי יוקרתי לתפקיד יועץ לענייני כדורסל בניו־יורק ניקס מה־NBA, אחת הקבוצות המפורסמות בעולם. לפני כשבועיים הוא עזב את עבודתו במועדון.

"החוויה בניקס הייתה מאוד מעניינת, מיוחדת וכיפית, והיא אפשרה לי לחוות את ה־NBA מנקודת מבט אחרת", מסביר בלאט, "תפקיד של יועץ מקצועי יכול להכיל בתוכו הרבה מאוד דברים, ועד שהכול נעצר השתדלתי להיות כמה שיותר עם הקבוצה בעבודה היומיומית, באימונים ובמשחקים, וחיפשתי את הדרך הנכונה שבה אוכל לתרום ולעזור. הזמן כרגע פחות מתאים להארכת חוזה למטרת ייעוץ, שנחתם לטווח קצר, והכול באמת בסדר".

ב־12 במארס הושבתה העונה בליגת ה־NBA בעקבות התפשטות הקורונה, ובלאט מצא את עצמו סגור בבית. "אף אחד לא באמת יודע אם עצרו את הליגה בזמן או לא, זה הכול דעות או השערות. אין כאן עובדות, זה יותר עניין של תחושה", הוא אומר, "באופן אירוני, דווקא ענפי הספורט ובעיקר ה־NBA היו אלו שהובילו לערנות בארצות־הברית לגבי מה שנכון לעשות מבחינה ארגונית מול נגיף הקורונה".

במהלך השבועות האחרונים עזב בלאט את ניו־יורק וכרגע הוא נמצא בדרום קרוליינה. "מאחר שלא התקיימה שום פעילות שוטפת, ברמת המפגשים או האימונים, החלטתי לעזוב את העיר. גדלתי בבוסטון אבל אבא שלי נולד וגדל בניו־יורק, ובתור ילד ביקרתי בה המון. זו עיר שבמשך שנים הייתה מרכז העולם מהרבה בחינות, ולראות את האפקט של הנגיף עליה היה משהו שקשה לתפוס".

למרות תקופה ארוכה של כישלונות, ניו־יורק ניקס נחשבת לאחת הקבוצות האהודות ב־NBA, והמדיסון סקוור גארדן, ההיכל האגדי שבו היא מארחת את משחקי הבית, מלא באופן תמידי. ועדיין, כבר שנים הקבוצה נחשבת לאחת מנמושות הליגה. היא זכתה באליפות האחרונה שלה אי אז ב־1973, לא הגיעה לפלייאוף במשך שבע שנים ובעונות האחרונות היא בעיקר מפסידה. גם העונה המגמה נמשכה, וכאשר נעצרה הליגה עמדה הקבוצה על מאזן של 21 ניצחונות מול 45 הפסדים.

"אמנם סיימתי את תפקידי אבל אני עדיין לא מעוניין לדבר יותר מדי על מצב הקבוצה. אני יכול להגיד שכולם מקווים לימים טובים יותר ועובדים על זה", אומר בלאט. "עד שקיבלתי את ההודעה, המשכתי לעבוד מול גורמים בהנהלת הקבוצה בעניינים מקצועיים שקשורים לדראפט, לשחקנים חופשיים, אופציה להעברות עתידיות של שחקנים ונושאים נוספים. התקשורת כולה נעשתה באופן וירטואלי באמצעות המחשב. דאגנו גם שהשחקנים ימשיכו לעבוד בבתים על הכושר הפיזי וגם המנטלי, שהוא לא פחות חשוב בימים כאלה".

חוסר ההצלחה של הניקס הוביל בתחילת דצמבר לפיטורי המאמן דיוויד פיזדייל. חודשיים לאחר מכן נשלח לביתו גם נשיא הקבוצה, סטיב מילס, חברו של בלאט עוד מהימים ששיחקו יחד במכללת פרינסטון, שהיה האחראי העיקרי למינויו לתפקיד בניקס. "אין ספק שהעזיבה שלו הייתה רגע קשה ולא נעים", מודה בלאט.

העצב עולה ועוטף

לאחרונה מתנהל דיון ער האם לנסות ולהחזיר את הליגה לפעילות בשבועות או בחודשים הקרובים. "קשה לדעת אם הליגה תוכל להימשך, וזה תלוי במידת ההצלחה של הורדת עקומת החולים והנפטרים בארצות־הברית באופן דרסטי", אומר בלאט, "לדעתי חשוב מאוד שהליגה תחזור גם אם זה בלי קהל. כרגע, אם זה יקרה, זו גם נראית האופציה האפשרית היחידה. ברור שעדיף לשחק עם קהל ביציעים, אבל אם משחקי הספורט יחזרו תהיה לכך משמעות רבה גם מבחינה עסקית, מבחינת המשכיות הדברים, ובעיקר עבור הקהל הרחב שאוהב את הספורט וצריך אותו כחלק מרכזי וערכי בחיים. בסופו של דבר, המציאות והחברה יובילו לדרך שבה ייראה המשך העונה בספורט העולמי, ויש גם סיכוי גדול שזה בכלל לא יקרה".

במקרה שהליגה תשוב, מי מועמדת להערכתך לזכייה באליפות?

"אני חושב שהלייקרס הראו שהם הקבוצה עם הסיכוי הגדול ביותר לזכות באליפות, יחד עם מילווקי באקס. אם יהיה פלייאוף בסופו של דבר, זה הגמר שאני צופה לראות. מה שלברון עשה העונה, בגיל שלו, זה בלתי ייאמן".

איך זה עבורך להיות בעולם בלי ספורט?

"קשה לי מאוד במצב הנוכחי, כמו כל אחד אחר אבל אולי בצורה קצת שונה. זה סוג של ואקום שגורם לך לא להרגיש יציב. אני איש כדורסל, ספורט הוא בדם שלי ואני צריך את זה, כמו רבים בעולם שאוהבים מגוון שלם של ענפים ורוצים לבוא למגרשים, לראות את הספורטאים, להתרגש, לקבל השראה ולחלוק את זה עם אנשים אחרים".

עד כמה המצב הנוכחי צפוי להשפיע על עתיד הספורט?

"אני חושב שהספורט חשוב כל כך לחברה ולעולם, שהשפעה לטווח ארוך לא תהיה כתוצאה מהמשבר הנוכחי. בטווח הקצר זה בהחלט ישפיע. יהיו הרבה קשיים, דברים שיקשו על החזרה למה שאנחנו מכירים. יש הרבה מאוד מרכיבים והיבטים שונים שהמצב הזה מביא איתו, כולל מדענים שעדיין לא יודעים לנבא מה יהיה. אבל בסופו של דבר הספורט והעולם ינצחו".

כחלק מהמציאות שנוצרה בתקופה הנוכחית, חוזרים ערוצי הטלוויזיה ואתרי הספורט לנקודות שיא בספורט העולמי: משדרים משחקים ישנים, חושפים סיפורים שלא סופרו ומחפשים כל הזמן זוויות חדשות ודרכים מקוריות לעשות את זה. "זה החלק היפה בתקופה הזו", אומר בלאט, "אני רואה הרבה מאוד ספורט בימים האלה, זה מחזיר אותי לימי ילדותי ולתקופות שונות בחיים. למזלי הייתי במקומות רבים בקריירה, יש לי הרבה זיכרונות טובים, חזקים ומשמעותיים, וחלק מהדברים שמשדרים עכשיו קשורים גם למקומות שהייתי בהם – כאוהד, כשחקן או כמאמן. הרבה אנשים מהעבר המקצועי שלי הם עדיין חלק מחיי, ובשבועות האחרונים דיברתי עם לא מעט מהם. יש בזה משהו ממלא, אבל אחרי שאני מסיים לראות, העצב שוב עולה ועוטף כי כרגע כל זה לא קיים. יש משהו מחזק שנותן השראה בזיכרון, אבל יש גם רצון להמשיך הלאה בעשייה, וכרגע אי־הוודאות גדולה".

בין השאר פורסמו בשבועות האחרונים דו"חות סקאוטינג שנכתבו בעבר על שחקנים שהפכו לכוכבים, כגון דוויין וייד, ג'יימס הארדן וסטפן קרי, שבהם נרשמו לא מעט חסרונות מקצועיים ועלו תהיות בנוגע לסיכויים שלהם להצליח בליגה הטובה בעולם. "קשה לדעת באופן אבסולוטי איך שחקן יתפתח. יש פרמטרים שלפיהם אתה יכול לבנות תסריט לגבי אחוזי ההצלחה שצפויים לו, אבל אי אפשר לדעת בוודאות. יש עניין של פציעות, מיקום וכמובן של האישיות של השחקן והיכולת שלו להתמודד בסיטואציות שונות", מנתח בלאט. "כשלברון ג'יימס היה בן 18 היה ברור שהוא יהיה כוכב וזה מה שקרה, אבל יש מעט שחקנים שתוכל להצביע עליהם כדבר בטוח. סטפן קרי לא סומן כמישהו שבטוח יהפוך לשחקן מוביל, ובמצב כזה לא קשה למצוא אנשים שיגידו דברים לא טובים על מישהו. עכשיו אפשר לראות כמה הם טעו במקרה שלו. הם המעיטו בהערכה כלפי סט התכונות המיוחד שלו ככדורסלן, טעו בהבנה איך המשחק עצמו צפוי להשתנות כתוצאה מסט התכונות האלה, ובעיקר טעו בנוגע לאישיות המיוחדת ויוצאת הדופן שלו, שזה הדבר הכי חשוב".

"מה שסטיב קר אמר לא נכון"

החזרה הקצרה של בלאט ל־NBA הייתה סוג של סגירת מעגל עבורו. בקיץ 2014 הוא הפך לישראלי הראשון שמאמן בליגה, לאחר שקיבל חוזה לשלוש שנים בקליבלנד קאבלירס. החזרה המפתיעה של לברון ג'יימס לקליבלנד הפכה אותה ברגע מקבוצה בבנייה למועמדת לאליפות, והעלתה את מד הלחץ והציפיות לשמיים. בלאט הוביל את הקבוצה לגמר ה־NBA, שם הפסידה קליבלנד 4:2 בסדרה מול גולדן־סטייט.

"אני לא מרגיש שנעשה לי עוול בקליבלנד. יש צביטה בלב שלא יכולתי לסיים את המערכה אבל בסופו של דבר הייתי חלק מקבוצה שזכתה באליפות ה־NBA, ואני ישן עם זה טוב מאוד בלילה"

ברקע נשמעו חריקות בין בלאט לג'יימס, שהתקשה לקבל את המאמן – שאמנם השיג הכול באירופה, אבל היה רוקי אלמוני בארצות־הברית. במהלך העונה השנייה הפך בלאט למאמן בעל המאזן הטוב ביותר בליגה שפוטר במהלך עונה, כשהוא מסיים שנה וחצי עם 83 ניצחונות ו־40 הפסדים בסך הכול. בלעדיו, ובהדרכת עוזרו טיירון לו שירש אותו על הקווים, הקאבס זכו בסיום אותה עונה באליפות היסטורית.

"אני לא מרגיש שנעשה לי עוול בקליבלנד", אומר בלאט, "היום, אחרי שסיימתי את קריירת האימון שלי, אני מסתכל בגאווה אחורה ורואה שאימנתי ב־NBA והגעתי לגמר, זכיתי לאמן כמה מהשחקנים הטובים בעולם, אולי גם בהיסטוריה, ומה שנשאר לי מזה זו הנאה. יש צביטה בלב שלא יכולתי לסיים את המערכה אבל בסופו של דבר הייתי חלק מקבוצה שזכתה באליפות ה־NBA, ואני ישן עם זה טוב מאוד בלילה".

לאחר שפרסם את ההודעה על כך שחלה בטרשת נפוצה, פרסמו כמה עיתונאי ספורט בקליבלנד מאמרי התנצלות כלפי בלאט, שבהם טענו כי לא הבינו אותו בזמן אמת ושפטו אותו לחומרה. "ההתנצלות שלהם לא הזיזה לי בדיוק כמו שהביקורות שנכתבו בתקופה שלי בקליבלנד לא הזיזו לי", טוען בלאט, "למדתי במקצוע הזה שאתה חייב לנטרל את הרעשים מסביב. במקום כמו קליבלנד זה אמנם היה לא קל, אבל זה מה שצריך לעשות. גם במקרה של לברון, כל מה שקרה אז מבחינתי קשור לעבר, זה לא משהו שמעסיק אותי או משנה לי היום".

מה שכנראה עדיין נמצא במחשבות של בלאט הוא אותו גמר שאליו הגיע עם קליבלנד. מאמן גולדן־סטייט, סטיב קר, הודה לאחרונה כי שיקר בכוונה לפני המשחק הרביעי בסדרה ביניהם, כשטען בפני העיתונאים שאין לו כוונה לשנות את החמישייה הפותחת. כדי להרדים את היריב, הסתיר קר את כוונתו לשנות אסטרטגיה, ובפועל הוא עבר לשחק עם חמישייה נמוכה יותר ("סמול בול"). "אם הייתי מוסרי יותר, כנראה לא היינו זוכים באליפות", אמר קר לפני מספר שבועות בהתייחסו לשקר ההוא במסיבת העיתונאים. כשבלאט נשאל על כך הוא מאבד מעט משלוותו. "לא הקשבתי אז לסטיב קר ולמה שהוא אמר, ואם הוא חושב שזה נתן לו יתרון אז בסדר, אבל מבחינתי זה לא נכון", הוא פוסק, "ההפתעה הרעה היחידה שהייתה לי בסדרה הזאת היא ששיחקתי בלי קווין לאב וקיירי אירווינג, שניים משלושת השחקנים הכי טובים שלנו, שהיו פצועים – בעוד גולדן־סטייט שיחקה עם סגל מלא ובריא. ועדיין, הובלנו 1:2 בסדרה, ואם מת'יו דלאבדובה לא היה נופל מהרגליים מתשישות, יכול להיות שהסדרה הזו גם הייתה מסתיימת אחרת".

לאחר שסיים את תפקידו בקליבלנד, ניסה בלאט ללא הצלחה למצוא משרה נוספת של מאמן ראשי ב־NBA. הצעה כספית נדיבה החזירה אותו לאירופה, שם מונה למאמנה של דרושפאקה הטורקית. בעונה הראשונה הצעיד את הקבוצה לרבע גמר היורוליג, ובעונה השנייה, למרות קיצוץ נרחב בתקציב, הוביל אותה לזכייה יוקרתית ביורוקאפ.

אחרי ששוב לא מצא דרך לחזור ל‏־NBA, זכה לעוד חוזה מכובד באירופה, הפעם באולימפיאקוס היוונית. העונה שם החלה עבורו באופן חיובי יחסית, אבל אז החליטו ראשי הקבוצה לא לעלות למחצית השנייה בחצי גמר הגביע מול היריבה המושבעת פנאתינייקוס, בטענה לשיפוט עוין ומגמתי. "אני התנגדתי להחלטה לא לעלות לחצי השני, הרגשתי נורא עם כל מה שקרה שם וזה עדיין חורה לי", מודה בלאט, "זה מהזיכרונות הפחות טובים והפחות יפים בקריירה, אבל מתברר שאם תישאר במשהו מספיק שנים, בסוף תפגוש את הכול ותעבור את הכול. ככה אני מגדיר את החוויה שעברתי שם". מקרה חצי הגמר היה רק תחילתו של המשבר שהוביל לכך שאולימפיאקוס לא הופיעה למשחקי ליגה, מה שגרר הורדה שלה לליגה השנייה. "חשוב שאנשים יֵדעו שלא ירדנו ליגה אלא הוציאו אותנו ממנה, בשעה שהיינו במאזן של 23 ניצחונות מול שני הפסדים", הוא מזכיר.

בזכות האמונה והחוזק

קריירת האימון של בלאט כללה גם זכייה באליפויות ובגביעים בישראל ובאיטליה; הוא הוביל את רוסיה לזכייה באליפות אירופה ב־2007 ובמדליית ארד יוקרתית במשחקים האולימפיים בלונדון ב־2012; הוא זכה בליגה האדריאטית, ביורוצ'לנג', ביורוקאפ וביורוליג. במה לא. "שואלים אותי הרבה מה רגע השיא שלי בקריירה, אבל האמת היא שאני מרגיש בר מזל שיש הרבה רגעים כאלה בקריירת האימון שלי וקשה לי לבחור דבר אחד. אם אני מסתכל על ההיסטוריה של מכבי תל־אביב, אז בשבילי הזכייה איתה ביורוליג ב־2014 הייתה שיא. אם זה קשור לאולימפיאדה, אז לזכות במדליה עם רוסיה החדשה ב־2012. גם אליפות אירופה שזכינו בה ב־2007 הייתה רגע שיא. מבחינתי הפרס הוא המכלול, והמזל שהיה לי לעבוד עם אנשים טובים שמחויבים למצוינות ורצו לעשות יחד משהו מיוחד".

"כרגע הסיכויים שאחזור לאמן בעונה הבאה נראים קלושים. הדבר שהכי חשוב לי כרגע הוא להבריא, או לפחות לשמור על הבריאות שלי. בגלל זה פרשתי מאימון פעיל"

אתה מצטער על משהו בקריירה שלך?

"אין לי הרבה חרטות, אבל בהחלט יש דברים שאני מצטער עליהם. אחד מהם הוא שהלכתי ב־2008 לאמן בדינמו מוסקבה בגלל כסף, וזו הייתה החלטה לא טובה. אחרי כמה חודשים הפסיקו לשלם שם, הכול התפרק והפך לבלגן אחד שלם".

לאחרונה החלו להתפרסם שמועות הקושרות את בלאט עם חזרה לאימון, ובאחד הדיווחים הוא הוזכר כמועמד לזכות במשרת המאמן בשיקגו בולס. "שמועות הן חלק מהמציאות במקצוע שלי, אבל כרגע הסיכויים שאחזור לאמן בעונה הבאה נראים קלושים", קובע בלאט, "זה לא בגלל שלא אוכל למצוא עבודה, אלא כי הגעתי להחלטה ואני רוצה לעמוד מאחוריה. כמו שאתה ודאי יודע, אני מתמודד כרגע עם יותר מדבר אחד, ומבחינתי הדבר שהכי חשוב לי כרגע הוא להבריא, או לפחות לשמור על הבריאות שלי. זו הסיבה שבגללה פרשתי מאימון פעיל. במציאות של עולם משתנה כרגע יש הרבה דברים לא ידועים, וגם אני באותו מצב. היו לי הרבה תוכניות שצברו תאוצה, עוד לפני שהניקס הציעו לי חוזה, ויש לי עוד אופציות ב־NBA, אבל אני רוצה לעשות משהו שיעזור למדינה שלנו ונראה לאן הדברים ילכו".

איך אתה מרגיש בימים אלה?

"אני מתמודד בכל יום ולא יכול להגיד שאני מרגיש נהדר, אבל במציאות החדשה שבה אני חי כרגע, אני בסדר. אני יכול להמשיך לטפל בעצמי אבל זה קשה יותר ויש דברים שכרגע אני פשוט לא יכול לעשות, אם זה לשחות או להתאמן באופן קבוע בחדר כושר, וזה מפריע ולא משפיע עליי לטובה. ועדיין, אני מוצא את הדרך לעשות דברים בצורה שונה. אני יודע שטוענים שנגיף הקורונה מסוכן יותר לאנשים עם בעיות רקע אימונולוגיות, אבל האמת היא שזה לא גורם לי להיות לחוץ יותר בגלל זה. אני מנסה להיזהר ולשמור על עצמי כמו כל אחד אחר".

עד כמה קשה להיות רחוק מהמשפחה בימים כאלה?

"תמיד קשה לי להיות רחוק מהמשפחה שלי, לא רק בתקופה כזו. את ליל הסדר עשינו יחד בזום, היה ערב שקט למדי וככה עברתי את זה".

מה עבר לך בראש כששמעת על האסון של קובי בראיינט?

"הרגשתי עצב עמוק. יש משפט באנגלית שאומר: 'רק הטובים מתים צעירים', וזה מה שנשאר לי בראש כשאני חושב על זה. הוא היה אחד הספורטאים הגדולים, גם בדרך שבה שיחק, התאמן ועבד, וגם בדרך שבה ייצג את התחרותיות ואת הווינריות שצריכה להיות אצל שחקנים גדולים".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?

"במצב שאני נמצא בו היום ובמציאות שאנחנו חיים בעולם, כרגע אני בשתיים וחצי. העם היהודי, בגלל האמונה והחוזק שלו, ידע לעבור את התקופות הקשות ביותר בהיסטוריה ולהישאר ביחד ונאמן לעצמו. ככה גם נעבור את המשבר הנוכחי ונצא ממנו עוד יותר מחוזקים".