כבר בפתיחת "מלחמה בלי שם" ברור לאן המיני־סדרה התיעודית חותרת. היא נפתחת באסון צור הראשון, מהאסונות הגדולים שידע צה"ל (91 איש נהרגו, רובם אנשי כוחות הביטחון), ועוסקת בשאלה האם האסון התרחש כתוצאה מתקלה טכנית – כך טוען הצבא עד היום – או כתוצאה מפיגוע טרור, כפי שטוענים אנשי חיזבאללה.
למי שצופה בסדרה ברור שהצבא טועה – לפי היחס בין כמות ורהיטות המרואיינים הסבורים שמדובר בפיגוע, לעומת דובר אחד לא רהוט שעדיין מאמין שהפיצוץ אירע כתוצאה מתקלה. ולא סתם טעות, אלא כזו שנובעת מעצימת עיניים – טענה שתעבור כחוט השני לאורך כל הסדרה ביחס לנוכחות בלבנון. מי שצופה בסדרה יוצא ממנה בתחושה ברורה שהשהייה בלבנון הייתה מיותרת וחסרת טעם, ונבעה מעיוורון של צה"ל ושל מקבלי ההחלטות.
ההצגה החד־ממדית של הסוגיה הזו בעייתית. למעשה, הסדרה לא עוסקת בשאלות כמו מדוע צה"ל לא נסוג מלבנון לאחר גירוש אש"ף, מדוע הוחלט על רצועת ביטחון ועל סמך מה שורטטו גבולותיה. אולי אם הייתה עוסקת בכך, המסקנות היו שונות.
חשוב לציין כי הסדרה ערוכה היטב, ומוצגים בה קטעי ארכיון מרתקים לצד ראיונות עם אישים מהשורה הראשונה. אולם, גם בתחום הראיונות, הסדרה נותנת הנחה למרואיינים שמספקים את האג'נדה המתאימה. למשל, האלוף במיל' משה קפלינסקי מודה שאם היו שואלים אותו בזמן שהיה בתפקיד (בזמן הנסיגה קפלינסקי היה מפקד עוצבת הגליל), הוא היה מסביר בלהט שצריך להישאר ברצועת הביטחון –
אבל היום הוא מבין שזה טעות. המראיין לא שואל אותו מה חשבת אז, ומה במציאות גרם לך לשנות את דעתך. אלוף פיקוד הצפון לשעבר, עמירם לוין, מתאר שהגיע בגישה נחושה להילחם בחיזבאללה ולהכניעו אבל לא נתנו לו. המרואיינת לא שואלת מדוע לא נתנו לו, ומי לא נתן לו.
תת־אלוף במיל' גיורא ענבר (לשעבר מפקד יחידת הקישור ללבנון) אומר שאצלו נפל האסימון לאחר פעילות מוצלחת של אחת הסיירות שהרגה לוחמי חיזבאללה ללא נפגעים לכוחותינו וללא הרג אזרחים, ובכל זאת חיזבאללה הגיב בירי קטיושות על יישובי הצפון. אז הוא הבין שהוא לא באמת מגן על יישובי הצפון. ענבר לא נשאל מניין הייתה לחיזבאללה יכולת לשגר קטיושות ומדוע צה"ל לא השמיד את היכולות האלו.
ובכלל, השאלה הגדולה שעולה מהסדרה היא אחת: אם ברור כל כך שלא היה צריך להיות שם, מדוע בכל זאת היינו שם במשך 18 שנה? האם זה רק קיבעון של מקבלי ההחלטות? בתקופה הזו היו חמישה ראשי ממשלה, משמאל ומימין, ולכן ההנחה הזו קצת בעייתית. אז מה בכל זאת?
מעבר לכך, האם לא נכון וראוי לדון בשאלה לגבי השהייה בלבנון לנוכח מה שקרה לאחריה? האינתיפאדה השנייה, שרבים טוענים שהנסיגה מלבנון הייתה אחד הגורמים שהובילו אליה, וכמובן מלחמת לבנון השנייה והמערכה למניעת התעצמות חיזבאללה שמתרחשת מרגע הנסיגה ועד עכשיו. בשורה התחתונה, סוגיה כה מורכבת ראויה לטיפול שאינו חד־ממדי, ובכך טמון הכשל של "מלחמה בלי שם".
מלחמה בלי שם, כאן 11
