בתחילת החודש הבא, אם לא יקרה שום דבר יוצא דופן, ישובו קבוצות הכדורסל בליגה הבכירה בישראל להתאמן, במטרה לחזור ולהשלים את עונת המשחקים הנוכחית שנעצרה בעקבות משבר הקורונה. שובה של הליגה נראית עכשיו כהמשך טבעי לחזרה לשגרה בישראל, אבל בפועל הייתה מוטלת בספק במשך תקופה ארוכה. במהלך התקופה הזו התנהלו ויכוחים ועימותים בין ראשי הקבוצות, מנהלת הליגה והגופים שאמורים להמשיך ולממן אותה, ולפרקים נדמה היה שסיום העונה קרוב יותר מאשר חזרתה בפועל.
"מבחינתי החזרה לשחק היא ערך עליון. זה לא קשור למצב כלכלי או פיצויים וזה צריך להיות הגורם המוביל מהרגע הראשון", קובע חיים אוחיון, בעלי קבוצת הפועל גלבוע/גליל, שהפך לאחד הקולות הבולטים שדרשו בתקיפות להחזיר את הליגה לפעילות. "לצערי בחלק הראשון של התהליך שעברנו, מנהלת הליגה כשלה בתפקוד שלה, כי מה שיצא לתקשורת זה שבכדורגל רוצים מאוד לחזור לשחק, בעוד בכדורסל פחות. זה לא היה נכון. רוב הקבוצות רצו לשחק מהרגע הראשון, זה הוכח כשהדברים הועלו להצבעה וחבל שזה לא בא לידי ביטוי בייצוג שלנו. אני שמח שהיום, אחרי הלחץ הגדול שהפעלנו באמצעי התקשורת, יחד עם כל חילוקי הדעות והוויכוחים, כולם התעשתו והתיישרו, עשו את מה שצריך והובילו את האונייה לכיוון הנכון".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
"כל מה שקורה עכשיו הוא הרבה מעבר לכדורסל"
"הכדורסל הישראלי בתקופת פריחה"
משולש ברמודה של הימין והציונות הדתית
"יש כאלה שלא מבינים על מה המהומה ולמה אנחנו חייבים לחזור, אבל אפשר להגיד את זה על כל תחום שהוא", הוא מוסיף. "אנחנו לא עושים מה שנוח לנו אלא מה שצריך. מדינת ישראל לא תהיה שלמה בלי ספורט ובלי ערוצי ספורט ותרבות, וברגע שאתה מחזיר את הפעילות אתה מחזיר גם את המרכיבים שקשורים אליה. חשוב שעם ישראל יראה אותנו על המגרש".
אובדן דרך
בהצבעה שנערכה במנהלת הליגה הוחלט כי קבוצות הליגה ישובו לאימונים ב־1 ביוני, המשחקים יחלו 19 יום מאוחר יותר, והפלייאוף יסתיים בסוף יולי. לצד שמונה קבוצות שהצביעו בעד, התנגדו ראשי הפועל חולון, מכבי אשדוד והפועל באר־שבע, בעוד מכבי תל־אביב נמנעה. זמן קצר לאחר ההחלטה, הודיעו ראשי מכבי כי במקרה שמפעל היורוליג ישוב, הקבוצה לא תוכל לשוב לליגה הישראלית – מה שהוביל לגל ביקורת נגד הצהובים ולמילים חריפות גם מצד אוחיון.
"במכבי תל–אביב טעו בגדול ועתידם מבייש את עברם. היו הרבה אימפריות בעבר שנפלו ובא מי שהחליף אותן. אין ואקום. מי שלא ישחק בליגה הישראלית לא יהיה רלוונטי"
"זה לא היה הזמן לחסוך במילים כי היה כאן מאבק בין תפיסות עולם, בין הזהות הישראלית של הליגה והמחויבות הלאומית שלנו בשעה הזו ובין עסקים כרגיל אצל מכבי, או השאלה מה עדיף לה מסיבה כלכלית או אחרת", מסביר הבעלים של גלבוע/גליל את המתקפה, "מכבי תל־אביב חשובה מאוד לענף, אבל מי שהייתה מובילת דרך וראש המחנה, שידעה להמשיך לשחק במלחמות ובאירועים קשים שעברו על ישראל, בעת הזו כבר לא מובילה. הם היו סמל והקבוצה של המדינה, תמיד ויתרו והראו כמה הכדורסל הישראלי חשוב עבורם, אבל כאן ההנהגה שלהם חסרה. הם טעו בגדול ועתידם מבייש את עברם. היו הרבה אימפריות בעבר שנפלו ובא מי שהחליף אותן. אין ואקום. מי שלא ישחק בליגה הישראלית לא יהיה רלוונטי. הקהל יבעט בהם, כי אם אין לך הזדהות ישראלית אין לך כלום. המאבק שלהם עכשיו הוא חסר טעם, כי הוא לא ישנה דבר וכולם כבר מכינים קבוצות תחרותיות ודוהרים קדימה".
אתה רואה מצב שבו מכבי תל־אביב לא תשחק בליגה?
"אם מכבי לא תשחק בליגה זה יהיה קטסטרופלי לכולם, אבל בעיקר עבורם, באופן שבו מהלך כזה יתקבל בציבור הישראלי ואצל הקהל שלהם. כשהיורוליג יחליט לחזור הוא יצטרך להתחשב בליגות המשוחקות, כמו שתמיד היה. לדעתי זה לא יעמוד במבחן ומכבי תשחק בליגה".
נכון לעכשיו, עדיין לא ברור לחלוטין כיצד יתנהלו במשחקים והאם תותר בשלב כלשהו כניסת קהל לאולמות. "בכל נקודת זמן נפעל לפני ההנחיות והכללים של משרד הבריאות", אומר אוחיון, "אני מאמין שעד שנצא לדרך יהיו עוד הקלות, ואם יאשרו כמות קהל מסוימת להצגות ומופעים, אין סיבה שלא יגיע גם קהל למשחקי כדורסל. יש סברה שהמחלה צפויה לחזור גם בחורף הבא, אבל עד אז יש לנו מספיק גורמים שנוכל ללמוד מהם איך להיערך בצורה נכונה".
אוחיון היה גם מהקולות שקראו לבדוק אפשרות להמשיך את הליגה כשמשבר הקורונה החל. "כבר ברגע הראשון טענתי שאפשר להעביר את הכול למקום כמו הערבה, הנגב או אזור הצפון. אני גר ברמת הגולן, באזור עם 1.8 מיליון דונם ועשרים אלף תושבים. זה אזור דליל באוכלוסייה ורמת ההידבקות בקורונה הייתה נמוכה מאוד. לא הייתה בעיה להעביר את המשחקים לסביבה מבודדת ולהמשיך את העונה. היו אז הבדלי גישות ושום דבר לא נעשה בכוונה, אבל אין ספק בכלל שהיום רואים שמשרד הבריאות פעל קודם כול מתוך בהלה".
החזרה למגרשים עדיין לא פתרה את הקשיים הכלכליים שהקבוצות מתמודדות איתם בעקבות המשבר. "אנחנו עושים את הצעדים הנכונים ועומדים בהתחייבויות שלנו, ועכשיו אנחנו מצפים מהטוטו, הגוף המשדר ומשרד האוצר שיעמדו בהתחייבויות שלהם ולא ישאירו אותנו לבד", תובע אוחיון, "יש הרבה התלהבות מהחזרה למגרשים, מצד האוהדים האמיתיים של הענף. השחקנים הישראלים, הזרים והצוותים המקצועיים נותנים כתף מבחינת הוויתורים הכלכליים, עיריות מוותרות על תשלום עבור שימוש באולמות וזה בהחלט מחמם את הלב. לא ביקשו מאיתנו למצוא חיסון לנגיף, אלא רק לחזור ולשחק, והיינו בוגדים באמון הציבור אם זה לא היה קורה. כרגע לא עומדים בחוזים מולנו ואנחנו מצפים שזה ישתנה".
"אני גר ברמת הגולן, זה אזור דליל באוכלוסייה ורמת ההידבקות בקורונה הייתה נמוכה מאוד. לא הייתה בעיה להעביר את המשחקים לסביבה מבודדת ולהמשיך את העונה. משרד הבריאות פעל מתוך בהלה"
אתגר נוסף שעומד בפני הקבוצות הוא שכנוע השחקנים הזרים לשוב לארץ, מאחר שחלקם לא אוהבים את ההחלטה למשוך את הליגה עד לסוף יולי, מעדיפים להתכונן לעונה הבאה ומסרבים להפחית בשכרם. בשבוע שעבר החתימה גלבוע/גליל שחקן חדש בשם טים קולמן, פורוורד אמריקני בן 25 שהוביל העונה את קבוצת וילפאס למקום הראשון בליגה הפינית עם ממוצעים נאים של 19.5 נקודות ו־6.8 ריבאונדים למשחק, והשבוע צירפה את הגארד ג'ו תומאסון מהליגה הפולנית. "כנראה נצליח להחזיר גם את מייקל יאנג, שהביע רצון להגיע תחת חוזה חדש. יש הרבה אלטרנטיבות ורעב גדול אצל שחקנים זרים, בעיקר צעירים, שרוצים לחזור להתאמן, לשחק ולהוכיח את עצמם כדי להיות רלוונטיים לעונה הבאה".
מי שכבר לא יחזור העונה לאולם בגן נר הוא ג'סטין טילמן, שכיכב בתחילת העונה בליגה עד ששבר את רגלו. טילמן, שנשאר תחילה בארץ לתהליך השיקום, חזר לביתו בדטרויט באמצע מרץ עם התפשטות המגפה, וגילה ששני הוריו מאושפזים במצב קשה לאחר שנדבקו בנגיף הקורונה. זמן קצר לאחר מכן נפטר מהמחלה אביו ג'ון, כשהוא בן 52 בלבד. "זה היה הלם, לקבל את הבשורה הזו", משחזר אוחיון, "הכרתי את ההורים של טילמן, שביקרו בארץ, אנשים נחמדים מאוד שנראו גם צעירים ובריאים. אנחנו נמצאים בקשר רציף איתו והמקרה הזה רק מוכיח איך התנהלות חסרת אחריות ברמה הלאומית היא לא במקום במצבים האלה. מצד שני, גם פאניקה עלולה להיות הרסנית וצריך לדעת להיות מידתי, מה שלא אפיין את ההתנהלות ברוב מדינות העולם".
ניצחון האנדרדוג
חיים אוחיון – 59, נשוי, אב לשלושה וסב לשניים – נולד במרוקו ועלה עם הוריו לארץ כשהיה בן שנה. "לא היינו במעברה כשהגענו, גדלתי בתל מונד ומעולם לא שמעתי טענות מההורים שלי ולא הרגשתי מקופח", הוא מספר, "להפך: עבור ההורים שלי ישראל הייתה הדבר הכי חשוב, ולא עניין אותם מה קרה לפני שהם באו לכאן. אני מדור אחר וקיבלתי מההורים שלי שק של ערכים וכלים אידיאולגיים, שהפכו אותי למי שאני היום".
בספורט החל אוחיון לעסוק בשנות התיכון. "שיחקתי כדורסל אבל הענף לא היה מפותח כמו היום, כי פחות הבינו אז כמה חשוב לשלב בין ספורט לחינוך", הוא אומר, "מאז שהייתי צעיר היה בי דחף לעשות, להוביל ולשנות. גדלתי על זה כילד, הייתי תלמיד מצטיין ויושב ראש מועצת התלמידים". אוחיון למד בבית ספר לקציני חשמל ושירת בחיל הים בסטי"לים. כשהשתחרר הקים ב־1991, יחד עם חברים מהשירות, את מושב כנף, שנמצא בעלייה מהכינרת לגולן, סמוך למושב מעלה גמלא. "הקמנו את המושב מסיבות אידיאולוגיות לאומיות. הייתי ראשון המתיישבים שם ומעולם לא עזבתי. לאורך השנים הייתי גם גזבר ומזכיר המשק".
אוחיון הפך עם השנים ליזם ואיש עסקים מוכר ומוערך בצפון הארץ. הוא שותף בכמה מלונות באזור, בעלים של מרכז מסחרי, מייצר את בירת הבוטיק בזלת ועוסק בנדל"ן ובעסקים נוספים. "עכשיו בתקופת משבר הקורונה הייתי עסוק מאוד, גם כי חלק מהעסקים שלי פעלו, וגם כי התכוננתי והכנתי אלטרנטיבות ליום שאחרי", הוא מספר, "כרגע אני ממציא מחדש את העסקים שלי על פי המודלים החדשים ומנסה לחזור לשגרה שאני אוהב. קשה לראות כרגע מתי יגיעו לפה תיירים, אבל תיירות־פנים תמיד הייתה חלק גדול מהפעילות שלנו ויש הרבה ישראלים שאוהבים לבוא לאזור.
"המדינה צריכה להחליט עכשיו אם היא רוצה להנהיג או לנהל קרב מאסף. אם היא מתכוונת לייצר מנועי צמיחה או שהיא מתכוונת לשלם למובטלים. היא צריכה לרתום את אנשי העסקים, החקלאים והמדענים, ליצור כאן כלכלה מקומית ולתת כבוד לתעשייה שלנו, אלה דברים שקצת ברחו לנו. בדרך הזו הם יצליחו להניע את המשק בחזרה. להרגלים הרעים אפשר לחזור בעוד כמה שנים, נחיה טוב גם בלעדיהם".
בשנת 2003 נכנס אוחיון לעולם ניהול הספורט, כשהצטרף להנהלת הפועל גליל־עליון. "הם פנו אליי בבקשה לעזרה לאחר שפשטו רגל והצטרפתי אליהם כדי לסייע, אבל לא ידעתי באמת לאן אני נכנס", הוא מספר, "תמיד האמנתי שכל אזור צריך להיות שלם מבחינת חינוך, תעסוקה, תרבות וספורט, אני בעד שוויון הזדמנויות בין הפריפריה למרכז וזה חלק חשוב בעשייה שלי. קסמה לי העובדה שהגליל היה חממה לכישרונות צעירים, ושמחתי לפתח ולשכלל את זה עם השנים. יש אצלנו הרבה כישרון ואני מאמין שבכל שנה אנחנו יכולים לבנות לפחות שחקן אחד שיקבל אצלנו את ההזדמנות לפרוץ".
כעבור חמש שנים נותר אוחיון לבדו מבחינה כלכלית, והחליט לבצע איחוד ולהעביר את פעילות הקבוצה לאזור הגלבוע, מהלך שיצר את הפועל גלבוע/גליל. "האנשים בסביבה שלי הבינו שבזמן שאני באתי לעזור, הם נטשו את המערכה. האיחוד היה כורח המציאות, זה עשה טוב מאוד למקום אחר, ואני שמח שגליל־עליון ממציאה היום את עצמה מחדש בליגה הלאומית. הלוואי שגם לאזור הזה תהיה קבוצה בליגה הבכירה".
"הדרך שבה מתנהל ענף הכדורסל גורמת לאיבוד הזהות שלנו. בניגוד למה שקורה בכדורגל, אצלנו בכל שנה משנים את השיטה, את כמות הישראלים על המגרש ואת מספר הזרים. אני מאמין בהליכה לטווח ארוך"
תחילת דרכה של גלבוע/גליל הייתה מרשימה. בעונה הראשונה היא העפילה לפיינל־פור של ליגת העל, שם הפסידה בחצי הגמר למכבי תל־אביב. שנה לאחר מכן, בהדרכת המאמן עודד קטש, זכתה הקבוצה באליפות לאחר שגברה על אותה מכבי תל־אביב בגמר. "האליפות הייתה רגע מרגש, משמעותי ושמח, שהוכיח שהדרך שלנו הייתה נכונה. אהבתי את העובדה שאנחנו כאנדרדוג וכקבוצת ההתיישבות היחידה בליגת העל, שמייצגת שלושה אחוזים מהאוכלוסייה, הגענו להישג כזה. זה סימל עבור כולנו שאפשר להגיע לטופ", נזכר אוחיון. "תמיד מיוחד עבורנו לנצח קבוצה בסדר הגודל של מכבי תל־אביב, וכשאנחנו מגיעים לשחק מול הקבוצות הגדולות אנחנו מאוד דרוכים. יש לנו כבר ניסיון ויכולת הדרושים כדי לנצח אותן, וזה עוזר לנו להסתכל להן בלבן של העיניים".
לצד ההצלחות המקצועיות, התקשתה הקבוצה המאוחדת בשנים הראשונות לבנות גרעין אוהדים, מגמה שהחלה להשתנות בשנים האחרונות. "בהתחלה שיחקנו באולם של 900 איש, באזור מרוחק שלא קל להגיע אליו למשחקים. היום אנחנו כבר באולם גדול יותר, ויש לנו ממוצע של 1,550 צופים למשחק. יש גם 1,200 ילדים במחלקת הנוער שלנו". אוחיון, שיושב על הספסל במהלך המשחקים, נראה בדרך כלל מאופק ורגוע למדי. "יש מספיק אחרים שיקפצו במקומי", הוא צוחק, "אני מאוד שכלתני ורגוע בהתנהלות שלי, ולפעמים מי שרואה אותי על הספסל לא מאמין שאני בעלים של קבוצה בליגה".
להגן על התוצר
בשנה שעברה, כאשר הוחלט במנהלת הליגה על ביטול החוק הרוסי (שחייב קבוצות לכלול שני ישראלים על הפרקט בכל רגע נתון במשחק, ד"מ), החזרת הפלייאוף לסדרות והטלת מס על החתמת יהודים אמריקניים, אוחיון לא עמד מנגד. "הדרך שבה מתנהל ענף הכדורסל, בעיקר בתקופה שבה שמואל פרנקל הוא מנכ"ל המנהלת, גורמת לאיבוד הזהות שלנו", קובע אוחיון, "בניגוד למה שקורה בכדורגל למשל, אצלנו בכל שנה משנים את השיטה, את כמות הישראלים על המגרש ואת מספר הזרים. על הדרך גם היו שתי שביתות שחקנים. למדתי מזמן שכל אחד מביא איתו ערכים אחרים. זה לא שכולם טועים, אבל אני מאמין בהליכה לטווח ארוך, והלוליינות הזו במנהלת הליגה לא מתאימה לענף הזה. הכעס שלי נובע מהעובדה שזה יוצר חוסר יציבות, שאני לא מוכן לקבל. לפעמים אני נלחם ולפעמים גם מתייאש, זה משהו שקרה לא פעם".
פעם גדלו כאן שחקנים מקומיים בלי חוק רוסי. למה הוא חשוב כל כך בעיניך?
"אני מכיר את חבריי לענף הזה ואם לא הייתה רגולציה שמגינה על השחקן הישראלי, קבוצות היו משחקות גם עם חמישה זרים על המגרש כל המשחק. חשוב להגן על התוצר הישראלי בתעשייה וזה נכון גם כשמדובר בספורטאי המקומי. עד לפני שנה היו מחויבים לכך ש־40 אחוז מהשחקנים על המגרש יהיו ישראלים וירדנו למינימום חצי מזה, זה לא הגיוני".
מה דעתך על הקנס שיוטל על מי שיחתים מספר רב של שחקנים מתאזרחים?
"אני נגד קנסות וחרמות ותשלומים מיוחדים. כל מי שהוא יהודי על פי חוק השבות הוא יהודי כמו כל אחד אחר, ומי שקיבל הכרה כישראלי זכאי לאותן הזכויות. הם בשר מבשרנו".
בתחילת העונה פורסם כי אוחיון שוקל לעזוב את גלבוע/גליל. "אנחנו שותפים עם המועצה האזורית גלבוע, ואם הם יחליטו לפרק את השותפות הזו, לא תהיה אפשרות לקיים את הקבוצה. לפני תחילת העונה הבעיה הזו עלתה ולכן עתיד הקבוצה היה מעורפל. אני כאן כדי להושיט יד לאזור ואהיה כאן כל עוד ימשיכו לשתף איתי פעולה", הוא מסביר. "שיפרנו את גיוס הכספים, את הניהול ואת מצב הענף. היום גם יש כמה וכמה קבוצות שזכו באליפות, לא רק אחת. אני חושב שחשוב שהזהות הישראלית שלנו תמשיך להתחזק, והלוואי שיהיו עוד קבוצות שיאמינו בזה".
גלבוע/גליל תשוב למשחקי הליגה מהמקום השביעי, עם תשעה ניצחונות מול 12 הפסדים. "השחקנים קיבלו הדרכה איך לשמור על עצמם במהלך התקופה, חלקם מגיעים כבר לאולם לזרוק לסל, ואני סומך עליהם ועל הצוות המקצועי שנגיע מוכנים לחידוש הליגה ונסיים את העונה בצורה מכובדת".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני אופטימיסט מושבע ובחמש תמיד, אפילו מעבר לזה, גם בחיים וגם בעסקים. אני היום בעלים של חברה לגנטיקה בשם GGA, ושם למדתי שיש דברים שהם פשוט בדי־אן־איי שלך, ואתה לא צריך לעסוק בשאלה למה. זו הסיבה לפעילות שלי לאורך השנים, זה לא משהו שנכפה עליי".
תגובות:
מנהלת הליגה: "בליגה דינמית ומקצועית כמו ליגת ווינר סל, אנחנו חייבים לבדוק את עצמנו כל הזמן ולעמוד בקצב השינויים בכדורסל המקצועני. ביטול החוק הרוסי, למשל, הגיע בעקבות דרישתם של 12 המאמנים בליגה שהבהירו לנו כי לא ניתן לנהל כראוי את המשחקים בשיטת החוק הרוסי, וביקשו שמי שטוב ישחק, לא מי שחייב. את התוצאות ניתן היה לראות כבר העונה, כשדווקא בעקבות ביטולו של החוק, השחקנים הישראלים שיחקו יותר, שחקנים צעירים בני 18־22 מצאו את מקומם בחמישייה הפותחת והליגה הפכה לתחרותית יותר ומעניינת. לגבי הפיינל־פור, הליגה הישראלית הייתה היחידה בעולם שההכרעה בה היא לא בשיטת סדרות. לאחר שההקצבות שהעבירה המנהלת לקבוצות עלו פי שלושה בגודלן, הקבוצות התחזקו, ובשבע השנים שבהן שמואל פרנקל מכהן כיו"ר היו חמש אלופות שונות. התחזקות הקבוצות הביאה להיתכנות החזרה לסדרות.
"בנוגע לקורונה – כל הזמן טענו שאנחנו רוצים לחזור לשחק אבל לא יכולים בגלל המגבלות הרפואיות והעובדה שבתחילה הובהר לנו שלא נוכל להכניס את השחקנים הזרים לארץ. לא סגרנו את הליגה, זאת לעומת 26 ליגות באירופה שכן עשו זאת. הגשנו מתווה למשרד הבריאות, הוא החזיר תשובה חיובית ויומיים לאחר מכן אישרנו את חזרתה של הליגה לפעילות".
מכבי תל־אביב: "מכבי FOX ת"א רוצה לשחק בליגה הישראלית ופועלת נמרצות כדי לעשות זאת. לכן התרענו כאשר תאריכי משחקי הליגה נפלו על התאריכים שהיורוליג קבעה עוד לפני הליגה. לכן אנו מתריעים על שורה של בעיות שיש לתת להן מענה רציני לפני שחוזרים לשחק: בריאות השחקנים, סכנת פציעות, מה קורה במקרה שמתגלה חולה קורונה בליגה ועוד. הזיקה למדינה ולשחקן הישראלי חשובה לנו. לכן אנחנו משקיעים באקדמיה ובפיתוח שחקנים, לכן חשוב לנו כל כך שהקבוצה השנה מונה שחקנים מקומיים שגדלו במכבי: עומרי כספי, יובל זוסמן, דני אבדיה ודורי סהר. מעל לכול יש לנו מאות אלפי אוהדים ישראלים בארץ. זה הכי חשוב, ולא ניתן לאף אחד לזלזל בהם על ידי ססמאות ריקות מתוכן".
