"כשמישהו מצליח פה, רק מחכים לראות איך ומתי הוא ייפול"

ליגת העל בכדורגל הפכה בסוף השבוע שעבר לאחת הליגות הראשונות בעולם שחזרו לפעילות לאחר משבר הקורונה. מי שכבר לא יחזור העונה למגרשים הוא השוער אריאל הרוש, שהציג יכולת נהדרת בחצי השנה האחרונה במדי ספרטה רוטרדם, אבל קבוצתו לא תשוב לשחק כי הליגה ההולנדית הודיעה על סיום העונה. "היה מאכזב מאוד עבורי לשמוע שסיימו את הליגה בהולנד כי הייתי בטוח שאחזור לשם לסיים את העונה, גם אם זה בלי קהל. היו אמורים להיות לנו כמה משחקים מעניינים מאוד לקראת סיום העונה, אבל זו המציאות והחיים ממשיכים קדימה לפרק הבא", אומר הרוש, שחזר לארץ לקראת סוף מרץ, שבועיים אחרי שראה את לידת בתו הבכורה בשידור סקייפ כשהיה בביתו בהולנד. "הייתי בלחץ מטורף, קיבלתי עדכונים שוטפים על מה שקורה, וברוך השם הכול עבר בשלום", הוא משחזר, "כשהגעתי לארץ נכנסתי לבידוד של שבועיים, כי למרות שרציתי מאוד לראות אותה, לא הייתי מוכן בשום אופן לסכן אותה, את אשתי או מישהו אחר מהמשפחה. גרתי במרחק שתי דקות נסיעה מהן וזה היה קשה מאוד. ראיתי אותן בשיחות וידאו כל היום, אבל זה שיגע אותי. ניסיתי לא להתעסק בזה יותר מדי כדי לא להיכנס למרה שחורה, אבל בסופו של דבר זה עבר מהר והמפגש הראשון היה מאוד מרגש ואמוציונלי. במשך שנים החברים סיפרו לי איזה כיף זה להיות אבא, ואמרתי לעצמי: בסדר, זה בטח נחמד. אבל באמת מדובר כאן באושר עילאי ובחוויה שאי אפשר להסביר במילים".

איך עברה עליך התקופה האחרונה?

"תקופה מוזרה, אבל כבר התרגלתי, והצד החיובי בכל זה הוא האפשרות לבלות הרבה זמן עם המשפחה. בלי הקורונה זה לא היה קורה".

ההצלחה של הרוש בהולנד לא הגיעה בקלות, והקושי הוא מוטיב חוזר בקריירה שלו. לפני כשנה וחצי הוא הגיע בתרועה רמה להפועל באר־שבע, עם חוזה מכובד לשלוש שנים ובתקווה למצוא בית ספורטיבי אחרי שנים של נדודים. בפועל הדברים לא הסתדרו כמצופה ואחרי חצי עונה הוא מצא את עצמו פתאום על הספסל.

"ברור שבאר־שבע זה סוג של אכזבה. הגעתי למועדון שזכה בשלוש אליפויות רצופות, שמחתי לשחק בקבוצה מסודרת וחשבתי שכבר מצאתי את המנוחה והנחלה, אבל אז הכול התהפך לרעתי", הוא נזכר, "הקבוצה לא שיחקה טוב וברק בכר הודיע לי שהוא החליט להוציא אותי מהשער. הוא אמר שזה לא משהו אישי אלא החלטה מקצועית נטו. הוא חשב שזה יהיה סוג של זעזוע לקבוצה כולה ויעיר את השחקנים, אבל בחמשת המשחקים הראשונים זה לא עזר. אחר כך הם התחילו לנצח קצת ואני לא ראיתי יותר דקת משחק עד לסיום העונה. זה היה מבאס מאוד עבורי, אבל לא הייתה לי ברירה. התנהלתי כמו מקצוען והמשכתי להתאמן כמו שצריך כדי לשמור על כושר גבוה".

תפילת יחיד

בפגרת הקיץ הקודמת מצא את עצמו הרוש "מנודה", כלומר נשלח להתאמן לבדו ולא במסגרת הקבוצה, במטרה שיסכים להתפשר כלכלית עם המועדון. "זו תופעה שחייבת להיעלם מהנוף וחייבים להעניש בחומרה קבוצות שעושות דברים כאלה", קובע הרוש, "זו תחושת השפלה שקשה לתאר במילים ולצערי זו הפעם השנייה שזה קרה לי, אחרי שאלי טביב נידה אותי בעבר בבית"ר ירושלים. ברגע שזה נוגע לכסף, לאף אחד כבר לא אכפת מהכבוד של השחקן, והם יעשו הכול כדי לגרום לך לוותר. אני בחרתי לא להיעלב כי אני כבר מכיר היטב את האנשים בכדורגל שלנו. לאף אחד כאן אין סנטימנטים לכלום, לא משנה מי אתה ומה כבר עשית בקריירה, וזו אחת הסיבות לכך שאין לנו תרבות ספורט בישראל".

באמצע יולי חתם הרוש בספרטה רוטרדם מהליגה ההולנדית הבכירה ויצא להרפתקה האירופית השנייה בקריירה, אחרי ששיחק בעבר בהצלחה באנורתוסיס פמגוסטה הקפריסאית ואף נבחר שם לשוער העונה. "בשלב הראשון נסעתי להולנד להתרשמות, כשהקבוצה כבר הייתה בשיא ההכנות, וחתמתי שבוע וחצי לפני פתיחת העונה", הוא מספר, "לא הספקתי להשתתף במחנה האימונים, פתחתי בכמה משחקי טרום עונה אבל עדיין לא הייתי בכושר טוב. במשחק הפתיחה מול פיינורד המאמן החליט שאפתח על הספסל, בידיעה שאני צפוי לפתוח במחזור השני".

"ישבתי על הספסל והייתה לי הרגשה טובה. הסתכלתי לשמיים ואמרתי בשקט: 'אבא, אני יודע שמה שצריך לקרות יקרה'. אני אף פעם לא מאחל רע לאף אחד ולא רוצה שהקבוצה שלי תפסיד, אבל אחרי חמש דקות חטפנו שער בדקה ה–87 ושתי דקות לאחר מכן השוער הורחק. הבנתי שזו ההזדמנות הגדולה שלי"

אבל כמו במקרים רבים בכדורגל, תוכניות לחוד ומציאות לחוד, ולאחר תצוגת שוערות מצוינת במשחק הראשון ופתיחה חיובית של העונה מבחינה קבוצתית, נותר הרוש עמוק על הספסל במשך חודשיים וחצי. "זה היה מקצועי לחלוטין ומשהו שקורה בכדורגל. כל מה שנותר לי לעשות הוא להמשיך לעבוד קשה, לא להתלונן ולחכות להזדמנות שלי. ידעתי שברגע שהיא תגיע ולא אהיה במיטבי אצטרך לחזור לישראל עם הזנב בין הרגליים", מסביר הרוש. "לאורך הקריירה שלי למדתי שכשהגלים גבוהים, לפעמים כדאי פשוט להוריד לרגע את הראש ולא להילחם בהם. סבלתי בשקט, שתקתי וחיכיתי לעלות על הגל השני".

כתוצאה מהעובדה שלא שיחק כבר תקופה ארוכה, בבאר־שבע ובהולנד, איבד הרוש גם את אפודת השוער הראשון בנבחרת ישראל וחזר לעמדת המחליף גם במדים הלאומיים. "כשדברים לא טובים קורים זה משליך על הכול, ובמקרה הזה באמת הייתי בכושר פחות טוב כי לא שיחקתי", מודה הרוש, "נסעתי עם הנבחרת לווינה, היינו שם ביום כיפור ונכנסתי ליום הקדוש הזה באהבה. הודיתי לא־ל על הכישלונות ועל ההצלחות וביקשתי להתחיל את השנה החדשה כמו שצריך".

כעבור זמן קצר, כאשר חזר להולנד, ברגע אחד לקראת סיום המשחק מול כרונינגן השתנה מצבו. "ישבתי על הספסל והייתה לי הרגשה טובה. הסתכלתי לשמיים ואמרתי בשקט: 'אבא, אני יודע שמה שצריך לקרות יקרה', והתחייבתי לקחת על עצמי משהו אם מה שאני מבקש יקרה", משחזר הרוש, "אני אף פעם לא מאחל רע לאף אחד ולא רוצה בשום מצב שהקבוצה שלי תפסיד, אבל חמש דקות אחרי התפילה הפרטית שלי, חטפנו שער בדקה ה־87 ושתי דקות לאחר מכן השוער הורחק בכרטיס אדום. בהמשך הוא קיבל הרחקה לארבעה משחקים. אז הבנתי שזו ההזדמנות הגדולה שלי להוכיח את עצמי".

מאז ומעולם היה לך חיבור לדת?

"גדלתי בבית שבו אבא שלי ואחותי שמרו שבת. אני התחלתי רק בחודשים האחרונים, אבל כבר שנים שאני מניח תפילין מדי יום ולומד שיעור תורה לפחות פעם בשבוע. חבר שסיפרתי לו על הסיפור בהולנד אמר שאני מגזים, אבל זה באמת היה משהו תמים שהתחבר לי לכיפור".

"בהולנד מעריכים אותי היום הרבה יותר מאשר בישראל, כי לצערי אנחנו לא מדינה שיודעת לפרגן. אם לא יודעים לכבד אצלנו שחקן כמו יוסי בניון, שעשה קריירה מדהימה, מי אני הקטן שיעריכו אותו. כשמישהו מצליח פה, רק מחכים לראות איך ומתי הוא ייפול.
יש כאן הרבה שנאת חינם"

ההרחקה של השוער טים קורמנס הפכה אוטומטית את הרוש לשוער הראשון של רוטרדם. "ידעתי שזה עכשיו או לעולם לא, אבל מהניסיון שלי למדתי שברגע שאתה בא למשהו דרוך או לחוץ מדי, בחיים לא תהיה טוב. החלטתי ליהנות מהליגה ומהחוויה, לא לחשוב מה יקרה אם לא ילך או אספוג שער. ככה הגעתי משוחרר והדברים עבדו טוב", מספר הרוש, "אחרי ארבעה משחקים קורמנס חזר לסגל והמאמן דיבר איתנו והודה שהוא מתלבט עם מי לפתוח במשחק מול ויטסה, וביקש משנינו להיות מוכנים. אני כבר עברתי הכול בקריירה וגם רגיל מהנבחרת ששנייה לפני המשחק אומרים מי עולה לשחק, אז החלטתי לזרום עם הסיטואציה. הגעתי שעה וחצי לפני המשחק, והמאמן נתן לי את הקרדיט. סיימנו את המשחק בניצחון, נבחרתי לשחקן המצטיין ומאותה נקודה הייתי השוער הראשון עד שהליגה נעצרה".

הרוש הציג יכולת נהדרת והחל למשוך תשומת לב. הוא הצטיין בניצחון 0:3 על הטוענת לכתר אלקמאר, ובהפסד 2:1 לאייאקס רשם שש הצלות מרשימות שמנעו תבוסה כואבת וזיכו אותו במחמאות מהמאמן האגדי לואי ואן־חאל ובכינוי "התמנון". "כיף לשמוע מילים טובות מאנשים שעשו המון בספורט העולמי, ואני מקווה שזה גם יעזור לתכלס – לחתום בקבוצה גדולה ולהתקדם", הוא אומר, "בהולנד מעריכים אותי היום הרבה יותר מאשר בישראל, כי לצערי אנחנו לא מדינה שיודעת לפרגן. אם לא יודעים לכבד אצלנו שחקן כמו יוסי בניון, שעשה קריירה מדהימה, מי אני הקטן שיעריכו אותו. אני רגיל כבר שאנשים שלא עשו כלום בחייהם יושבים מאחורי מיקרופון ומלכלכים עליי, ולא מייחס לזה יותר מדי חשיבות או מחפש מחמאות. כשמישהו מצליח פה, רק מחכים לראות איך ומתי הוא ייפול. יש כאן הרבה שנאת חינם שהלוואי והייתה נעלמת".

באחד הימים בהולנד נכנס הרוש לחדר ההלבשה ושמע שיר בהולנדית שכמה מהמילים בו נשמעו לו מוכרות. "ביקשתי שיתרגמו לי והבנתי שזה נגד חיילים ישראלים. הרגיז אותי שהם שרים את זה בלי להבין בכלל מה הם עושים והסברתי להם במה מדובר. סיפרתי על הצבא שלנו ועל דברים שעברנו בישראל, וזה הגיע לרמה שביקשו סליחה והפסיקו להשמיע אותו. פתאום הרגשתי כמו שגריר של המדינה".

תמשיך ברוטרדם בשנה הבאה?

"קיבלתי הצעה מספרטה לעוד שנתיים בסכום נמוך יחסית לחוזה שיש לי בבאר־שבע, ונכון לעכשיו אני מעדיף לבדוק עוד אופציות בשוק. אני מקווה שתוך חודשיים אדע איפה אשחק".

מחיר גבוה לאנושיות

אריאל הרוש, שחגג בשבוע שעבר יום הולדת 32, נולד וגדל בירושלים. "אני ירושלמי אסלי", הוא צוחק, "ואני מהילדים האלה שנולדו עם כדור ביד. הייתי משחק כל היום וכל הלילה, ראיתי המון משחקים, וכל ספסל שראיתי מיד היה מבחינתי שער שאני מפנטז איך אני מצליח להבקיע לו. הייתי פשוט חולה כדורגל, נולדתי לזה, זה לא משהו שאפשר ללמד".

למרות זאת, עד גיל 11, אז הצטרף למחלקת הנוער של הפועל ירושלים, שיחק הרוש רק בשכונה עם חברים. "מאמנים שראו אותי באותן שנים הציעו לי ללכת לנסות באחת מקבוצות העיר, אבל לא האמנתי שיש בזה עתיד, ולקח לי זמן עד שהחלטתי ללכת על זה". גם כשהחל כבר לשחק, לא היה בטוח כלל כמה זמן זה יימשך. "אבא שלי שמר שבת, הוא לא יכול היה לקחת אותי למשחקים וגם ניסה לשדר לי שאולי זה לא בשבילי. למזלי דוד שלי שכנע אותו שייתן לי להמשיך, הצגתי יכולת ממש טובה בשער והוא אמר שנראה לו שיש לי משהו מיוחד וכדאי שננסה".
 אחרי שנתיים וחצי בהפועל חצה הרוש את הכביש, עבר למחלקת הנוער בבית"ר ירושלים, ובגיל 16 עלה לקבוצת הנוער. "ההתחלה שלי שם לא הייתה פשוטה", נזכר הרוש, "הייתי שוער ראשון במשחקים הראשונים והצטיינתי, אבל אז בגלל כל מיני קומבינות פנימיות, במשחק השלישי הוציאו אותי מהסגל בלי שום סיבה. אבא שלי ממש לא אהב את זה ורצה להחזיר אותי להפועל. ביציאה מבית וגן פגשנו מאמן בשם משה בן־דוד, ואבא שלי סיפר לו מה קרה והודיע לו שאני עוזב. בן־דוד לקח ממנו את הטופס, קרע אותו ואמר: 'מהיום הוא תחת חסותי'. באותו שבוע לואיס פרננדס, שחתם כמאמן בבית"ר, בא לראות אימון של הנוער וביקש שאהיה חלק מקבוצת הבוגרים. כך הפכתי לחלק מהסגל בגיל 16".

בעונה השנייה שלו בסגל הבוגרים הפך הרוש לשוער השני, ובמחזור השישי, ב־20 באוקטובר 2008, עלה להופעת בכורה מול הקהל הביתי באצטדיון טדי לאחר שהשוער הבכיר טברטקו קאלה נפצע. "גדלתי במערכת של בית"ר, כילד ביציע המזרחי ואז כשחקן מגיל צעיר, ועדיין, כשעליתי למגרש פעם ראשונה מול אצטדיון מלא זה היה כמו לחטוף פצצה לפנים. לא הבנתי מה קורה", נזכר הרוש, "באותה עונה ראובן עטר נתן לי את שש ההופעות הראשונות בבוגרים, ושנה לאחר מכן יצחק שום, יחד עם משה בן־דוד שהמשיך להילחם עליי, נתנו לי את המפתחות להיות השוער הבכיר".

"בית"ר הייתה הבית שלי, אבל אחרי שמקללים אותי בלי הפסקה במשך שנים, אפילו במשחקים שאני לא חלק מהם, ושולחים לי הודעות נאצה או קוראים לי 'בוגד' עד היום,
אי אפשר לאהוב מקום כזה"

הרוש הצליח לקבע את מעמדו בשער, הפך לשחקן מוביל ולקפטן הקבוצה. הכול החל להשתבש במהלך עונת 2012/13 לאחר שבעלי הקבוצה דאז, ארקדי גאידמק, הנחית במועדון שני שחקנים צ'צ'נים ממוצא מוסלמי – זאור סדאייב וג'בראיל קדאייב. "כשאני חושב על זה היום, כל מה שעשיתי הוא להיות אנושי", אומר הרוש, "הייתי קפטן הקבוצה, הזמינו אותי למסיבת עיתונאים ובירכתי אותם על ההצטרפות. זה הוביל למתקפה קשה מצד הקהל שלא הסכים לקבל את זה, ולתקופה הכי קשה שהייתה לי בחיים. שואלים אותי כבר שבע שנים אם אני מתנצל על מה שהיה, ואין לי שום סיבה. לא אמרתי שום דבר רע על הקהל של בית"ר, פשוט התנהגתי כמו בן אדם. כל מה שקרה חישל אותי מאוד ואתגר אותי, והיום, אחרי שנפגעתי ונכוויתי כל כך הרבה, אף אחד כבר לא יכול לשבור אותי".

הסיפור עם הצ'צ'נים הונצח בסרט תיעודי זוכה פרס אמי, "טהורה לעד" שיצרה מאיה זינשטיין, והפך מוכר בעולם כולו. "עד היום אנשים מכל העולם שולחים לי הודעות ומודים לי על האנושיות שהפגנתי ועל כך שלא נתתי יד לגזענות. מבחינתי עשיתי משהו נורמלי לחלוטין. אנחנו חיים במציאות קשה אבל אתה לא יכול להאשים ולהכפיש שני חבר'ה צעירים שבאו מרוסיה, רק מפני שהם מוסלמים. אף פעם לא חששתי להגיד את מה שאני חושב ומבחינתי ברגע שאין לך את ה'אני מאמין' שלך, תמיד תהיה מובל בידי אחרים ואין שום ערך למה שתעשה".

החלום שהתמוסס

הרומן בין הרוש לבית"ר ירושלים הסתיים באוגוסט 2014, לאחר קרב בוררות בינו ובין אלי טביב, שהפך לבעלי הקבוצה. "לא הייתה לי חוויה טובה אחת בעבודה מול אלי טביב. הוא זה שנידה והוציא אותי מבית"ר בבושת פנים, והוסיף עוד אש למדורה של הקהל נגדי. הוא אמנם מבין כדורגל יותר מכל סקאוט שעובד במועדון, אבל אני מאוד לא מסמפט את האיש", אומר הרוש. "בית"ר הייתה הבית שלי, אבל אחרי שמקללים אותי בלי הפסקה במשך שנים, אפילו במשחקים שאני לא חלק מהם, ושולחים לי הודעות נאצה או קוראים לי 'בוגד' עד היום, אי אפשר לאהוב מקום כזה. גדלתי שם, יש לי מקום חם בלב למועדון, אבל זה ממש לא כמו פעם".

"אחרי כמה חודשים של משא ומתן הייתי למעשה סגור בחטאפה הספרדית. העבירו אליי טיוטה לחתימת חוזה ומבחינתי הכול כבר היה סגור, אבל אז המנהל הספורטיבי שלהם, רמון פלאנס, עבר לברצלונה והכול נפל ברגע. זה היה פספוס אדיר, ועד היום כשאני רואה את החוזה יש לי דמעות בעיניים"

לאחר שעזב את ירושלים, נקלע הרוש לתקופה לא פשוטה. הוא חתם במכבי נתניה, שסבלה מקשיים כלכליים וירדה ליגה, עבר להפועל תל־אביב, נאלץ לעבור ניתוח בגב ושיקום ארוך, וכשחזר גם הפועל הייתה בצרות כלכליות והלכה לפירוק. "לצערי התרגלתי לסבול, וכשמשהו ממש טוב קורה כבר נדמה לי שמשהו לא בסדר", צוחק הרוש, "במקרים כאלה ובכלל, המפתח להצלחה הוא בגישה. חשוב לא להיות שלילי או קורבני ולא לשאול כל הזמן למה דווקא לי זה קורה. אם בסיטואציה קשה תחייך ותצחק, יהיה לך קל יותר להעביר את זה".

התחנה הבאה הייתה עונה מוצלחת בקפריסין, בהדרכת המאמן רוני לוי. "לא הייתה לי שום כוונה לחזור לארץ אחרי קפריסין, ואחרי כמה חודשים של משא ומתן הייתי למעשה סגור בחטאפה הספרדית", הוא מפתיע ומספר, "העבירו אליי טיוטה לחתימת חוזה ומבחינתי הכול כבר היה סגור, אבל אז המנהל הספורטיבי שלהם, רמון פלאנס, עבר לברצלונה והכול נפל ברגע. בחודשים האלה היו לי עוד כמה הצעות מאירופה וממכבי תל־אביב, אבל לא עניין אותי כלום וכל מה שרציתי היה ספרד. זה היה פספוס אדיר, ועד היום כשאני רואה את החוזה יש לי דמעות בעיניים".

לאורך השנים הרוש הוא גם שוער בנבחרות ישראל השונות. יש לו 13 הופעות בנבחרת הצעירה ו־20 בבוגרת, ונראה שהרצון להיות השוער הראשון של הנבחרת הוא ממש אובססיה עבורו – מה שגם הוביל להשעיה ב־2017, לאחר שמתח ביקורת פומבית על המאמן בזמנו, אלישע לוי. "אם לא הייתי כדורגלן, בטוח הייתי משרת בקרבי. עבורי להיות בנבחרת זה לייצג את המדינה וזו גאווה גדולה בשבילי", הוא מסביר, "כשזה לא קרה והרגשתי שמגיע לי זה היה קשה ומכאיב – אבל בשנה האחרונה, כשאופיר מרציאנו שיחק, לחצתי לו יד ובירכתי אותו שיצליח, כי ידעתי שזו החלטה מקצועית והכול בסדר".

הרוש, שנופה מעמדת השוער לאחר הופעה רעה מול פולין, חזר לשער במשחקים האחרונים של ישראל וכבר מחכה למשחק מול סקוטלנד בפלייאוף היורו. "קשה לדעת באיזה מצב יגיעו שתי הנבחרות ואני מקווה שנהיה מוכנים, כי לא פשוט לחזור אחרי תקופת השבתה כזו. הלוואי שנצליח לעבור אותם. כיף לעבוד עם אנדי הרצוג. כולם אוהבים אותו כי הוא ישיר, מקצועי ומכבד את כולם. זה מה ששחקנים מחפשים, אין לנו כוח לערבובים ולדיבורים מסביב. אצל הרצוג אתה יודע שאם תהיה טוב אתה תשחק".

עד כמה קשה עבורך לראות את הליגה בארץ נפתחת מחדש ולשבת בצד?

"לא מדגדג לי כרגע לחזור לכדורגל הישראלי, אבל אני כן רוצה מאוד לחזור לשחק אחרי כמה חודשים בחוץ. ייקח לפחות חודשיים עד שזה יקרה שוב וזו תקופה לא קלה, אבל אני מקווה שהמצב בעולם יסתדר ויתבהר, ושאדע במהרה איפה אשחק בשנה הבאה".

יש ערך למשחקים בלי קהל?

"זה בטוח עדיף מאשר לשבת בבית, אבל אני מקווה שלא נצטרך לשחק לאורך זמן מול יציעים ריקים, כי זה יוריד אוטומטית 30 אחוז מהיכולת של כולנו".

מה דעתך על מצב הכדורגל ישראלי?

"יש ירידה גדולה מאוד באיכות של הכדורגל הישראלי כי המשחק משעמם, סגור וטקטי, ואחת הסיבות לכך היא המעמד הרעוע שיש למאמנים. הם מפחדים להפסיד כי הם יודעים שיש סיכוי שילכו הביתה. בהולנד הכדורגל התקפי ושמח, ולא מפטרים שם מאמנים כל כך מהר. בגלל זה לא אכפת להם להפסיד גם 4:3, העיקר לשחק כדורגל".

אתה כבר בן 32, עד מתי תשחק?

"אני מרגיש טוב, מאחל לעצמי להישאר בריא ומקווה לשחק לפחות עד גיל 38 ברמות הגבוהות. אני כבר לא בונה תוכניות ואין לי שאיפות. פעם חלמתי על ספרד ועל דברים אחרים, והכול התמוסס. סתם הכנסתי את עצמי לאשליות ונכנסתי לדאון כשזה לא קרה. אז עכשיו אני זורם ושואף להכי טוב שאפשר".

ספר לנו משהו שאנחנו לא יודעים עליך.

"בשנה וחצי האחרונות נכנסתי כשותף באפליקציה בשם SELFI, שבה אתה יכול לצלם תמונה, לקבוע מסגרת ולהדפיס ברגע. אני נהנה מאוד מהעיסוק הזה ומאמין שאעשה עוד עסקים בהמשך. אני אוהב לחפש דברים חדשים, לחשוב מחוץ לקופסה ולא להיות רק סביב הכדורגל כל היום".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?

"אני בחמש. אני קם בבוקר בריא, מחייך. יש לי אישה נהדרת שעומדת מאחוריי, ילדה מקסימה, משפחה וחברים. אני שמח בחלקי, לא באמת צריך עוד משהו בחיים האלה, ולא מתעסק בחיים של אחרים".

תגובת אלי טביב: "החלטתי לוותר על שירותיו של אריאל הרוש בבית"ר בגלל התנהגות לא הוגנת שלו כקפטן הקבוצה וכמי שהרוויח את המשכורת הגבוהה ביותר. כשהגעתי לקבוצה, כיסיתי מיידית חובות של ארבעה חודשים לכל השחקנים. ההקצבות מההתאחדות לכדורגל התעכבו בשבוע או עשרה ימים, הודעתי לו על המצב וביקשתי שיעביר את המסר לשחקנים, בנוסף לזה שאם מישהו בבעיה דחופה שיפנה אליי ואעזור לו. במקום לחכות כמה ימים, הרוש ושחקן אחר בקבוצה הסיתו את האחרים נגדי ושלחו לי נציג מההסתדרות. כעסתי עליו מאוד ושלחתי אותו להתאמן לבד, לא רציתי שחקן כזה בקבוצה שלי".

הפועל באר־שבע בחרה שלא להגיב.