01 זיכרון ילדות תרבותי. הופעות של "הגשש" על המדרגות בתיאטרון ירושלים. דודי עמנואל היה מכניס אותי והייתי נשאר איתו עד שמכבים את האורות. במבט לאחור בתור ילד צחקתי כי כולם צחקו, היום אני מבין את הפאנצ'ים.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
המרגלים של ימי העלייה הראשונה
ניו-יורק הקטנה: סיור וירטואלי בלואר איסט סייד
פעיל שמאל ותיק: ישראל היא המקור לאלימות המשטרתית בארה"ב
02 ספר שקראת פעמיים. עכשיו אתאים לדימוי של פרופסור מרובע, אבל אני תמיד חוזר לספרי הלימוד בהנדסה ובפיזיקה, ומגלה נקודת מבט חדשה על החומר שאני צריך ללמד. ספרות קלאסית, רומנים, מותחנים וכדומה אני קורא פעם ב־.
03 עם מי היית רוצה לשבת לכוס בירה. עם ארנה לארסון, מושתל קוצב הלב הראשון, שהיה גם מהנדס אלקטרוניקה ושותף לפיתוח של המערכת שהושתלה לו. בעיניי הוא משלב יצירתיות ותעוזה כמהנדס. מקרים כאלה מביאים את ההנדסה והמדע לאומנות שתורמת לאנושות, וזה מבחינתי מהות המקצוע.
04 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם אחד הסטודנטים בחוג שלי. סגרתי מעגל ואני ראש החוג במחלקה שבה למדתי. אני מנסה תמיד לשים את עצמי בכיסא של הסטודנט ולחשוב כיצד משפיעות ההחלטות שלנו, אנשי הסגל, על הלמידה ועל ההתפתחות המקצועית שלהם. מזכיר לעצמי שאני דינוזאור ושהזיכרונות שלי כסטודנט הם מלפני שלושים שנה, ושהיום, מתברר, דברים עובדים אחרת.
05 מה מצחיק אותך. הומור שחור של חבריי כבדי הראייה. אני רוכב על אופני טנדם ב"כן ולא", בצוות של רוכב כן רואה וכזה שלא. מקסים בעיניי לראות איך הם מקבלים את הלקות שלהם ומריצים בדיחות על מצבים הזויים. יצא לא פעם שהלכנו לאיבוד בשטח, ואחד העיוורים הכריז שאם הוא היה מנווט היינו כבר מזמן שותים קפה ליד הרכב.
06 מאכל שאתה לא יכול לעמוד בפניו. אשתי תמיד מעירה לי להפסיק לטעום מהסירים. אז כנראה כל דבר שהיא מכינה עונה לקטגוריה הזאת.
07 נוף שפותח לך את הלב. ברוך השם זכיתי לטייל בנופים מגוונים בעולם ונעתקה נשימתי, אבל עכשיו כשהעולם נסגר למדתי ליהנות גם במגבלת המאה מטרים, וגם מורדות ארנונה והמטעים של רמת־רחל פותחים לי את הלב. אם אני על האופניים זה גם פותח לי את המחשבות. הרעיונות הכי יצירתיים שלי כמדען קפצו לי לראש בזמן רכיבה בשטח.
08 מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלכם? לקבוצה המורחבת קראנו "איפה אמא?" – כשאמא שלי מטיילת בעולם או שומרת על אחד הנכדים, אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו באיזו יבשת היא או לחלופין איזה נכד היא מלמדת. לקבוצה הגרעינית בבית קראנו "מי בבית? מה אוכלים?" – במשפחה משולבת כמו אצלנו אתה אף פעם לא יודע מי מגיע ואת מי יביא איתו; מה שבטוח: צריכים שיהיה מה לאכול.
