הלו, הלו אבא: הראשון בחינוך

 

ברכת הדרך /// דורון מלצר | 40 | +6

הבכור שלי התחיל את שנת הלימודים ב־א' אלול (שנחגג ב־ג' אלול) והקטן יתחיל ימי הסתגלות בשנה השנייה במעון. עצות לגדול שהתחיל שיעור א' שונות לגמרי מהעצות לילדים בישיבה התיכונית, שאינן דומות לעצות לבת שהתחילה אולפנה, שאחרות מאלו שאתן לבת שביסודי, שבוודאי לא כמו אלו של הקטן במעון.

וזה לא רק בגלל הגיל ומסגרת הלימודים השונה. כל ילד צריך את ברכת הדרך המיוחדת שלו. כל אחד צריך את הטיפים שיעזרו לו ספציפית להצליח, ואת כל זה צריך לוודא שאני יודע לעשות.

יש דברים שניסיתי ללמד אותם מגיל צעיר ואני מקווה שילוו אותם לאורך כל תקופת הלימודים, בכל מוסד חינוכי שיהיו בו. קודם כול: אנחנו כאן. ואוהבים אתכם. ושוב אוהבים אתכם. לא משנה מה עובר עליכם. לטוב ולרע, אנחנו כאן כדי לשמוע, לתמוך, לעזור ולהרגיע. כאן כדי שתשתפו אותנו בהכול. אנחנו באמת רוצים לדעת, לשמוע כל מה שעובר עליכם.

דבר נוסף: חשוב שתזכרו, המערכת של משרד החינוך גדולה, ואולי גם מפחידה בהתחלה, אבל היא בשום אופן לא נגדכם. זה לא אתם נגד המערכת וזה לא המערכת נגדכם. אם תבואו בגישה כזו, תראו איך שהדברים רגועים יותר. תדעו, לפעמים במערכת יש טעויות, ואפילו טעויות קשות. אם תספרו לנו (זוכרים את העצה הראשונה?) נוכל למצוא פתרון.

כי חשוב שתפנימו גם את זה: אתם לא הראשונים שהולכים בדרך הזו. גם אנחנו היינו ילדים, גם אני חוויתי חוויות בבית הספר. כל (או כמעט כל) מה שתחוו ותרגישו ותחשבו שאתם מרגישים, כבר היה מישהו שחווה והרגיש, ומצא פתרון. אל תשמרו את הבעיות לעצמכם.

אתם לא "עושים לנו פדיחות". אתם חס וחלילה לא "מאכזבים אותנו". אתם הילדים שלנו, ואנחנו ביחד איתכם נדאג שיהיה הכי טוב והכי נכון לכם. נדאג שיחד נוציא את המקסימום של יכולותיכם. ותזכרו: שנת הלימודים, כל שנת לימודים, בסוף עוברת. האהבה שלנו תמיד נשארת.איתי אהוב שלי,

שיעור פרטי /// דודי רוזנטל | 41 | +1

התכוונתי להשאיר לך את המכתב הזה מתחת לכרית ביום שלישי, היום הראשון שלך בכיתה ד', אבל יש לי קשרים במקור ראשון, אז אבא עושה עליך קצת דאווינים עכשיו.

כיתה חדשה בבית ספר חדש ובעיר חדשה, ואם אני מתרגש כל כך, אני יכול רק לתאר לעצמי כמה אתה. אני מניח שיש דברים שלא משתנים, ושחלק מהדברים שתראה, תשמע ותחווה מוכרים גם לי, אז הרשה לי לנסות ולהקל עליך מעמדה שמבינה את הדברים בדיעבד. זה לא יעזור לך, אבל זה ימלא לי טור:

תתמקד תמיד בחצי המלא של הכוס. אם תשמע מתישהו שיש לך הרבה פוטנציאל ואתה לא ממצה אותו, דע כי לסבא וסבתא אמרו שיש לי מעט מאוד פוטנציאל, אבל אני ממצה את כולו; ייתכן גם שתשמע משפטים שמורים נוטים לחזור עליהם, אבל תזכור שאין באמת לאף אחד מהם עיניים בגב. הם לא אייל גולן; ואם יגידו שהצלצול הוא בשבילם, ובכן, זה עצוב, אבל ראיתי את תלושי המשכורת שלהם, וגם עליו מנכים להם מס.

אם יש לך מה להגיד – תצביע. קודם תצביע ואז תגיד. זה נכון בכיתה וזה נכון מחוצה לה; ואם אתה נרדם במצגת – זו לא אשמתך, זה המורה שסגר את האור ודיבר חלש; ונכון שהמורה הכי מגניב בעולם הוא המורה לספורט שתמיד נותן לכם לשחק כדורגל בשיעורים? אז בינינו, אין זרקן גדול יותר ממנו. רק אומר; ואם מישהי תכתוב לך פעם שהיא אהבה גם לחם, אהבה גם פול, אבל אותך היא אהבה יותר מכול – ברכותיי, גברת על לחם ופול בקרב על לבה; ואם הנהג שלכם חברהמן הוא ייקח אתכם לבית הספר. אם ייקח לתימן – הנהג שלכם מדאעש; ודע כי אתה אחד, יחיד ומיוחד, אבל כך גם כל אחד ואחת מסביבך.

ונסה לעשות טוב. כל השאר יבוא. אני אוהב אותך. לך ותהיה מאושר. ואל תשכח: קודם שיעורי בית ורק אחר כך פלייסטיישן.