בקיץ 2015, אחרי שמונה שנות נדודים בכמה מהליגות הבכירות באירופה, חתם החלוץ בן שׂהר בהפועל באר־שבע, שהפכה לקבוצת צמרת אחרי שנים ארוכות, וחזר לשחק בישראל. ההצלחה הייתה גדולה, ובעונת הבכורה תחת המאמן ברק בכר הוא שבר עם הקבוצה בצורת של 40 שנה וחגג תואר אליפות. משם המשיך לזכייה בשתי אליפויות נוספות, לתצוגות יפות בליגה האירופית ולזכייה בגביע המדינה בחודש יולי החולף, בניצחון בגמר על מכבי פתח־תקווה. "כל מה שקרה לנו השנה הפך את מפעל הגביע לחשוב מאוד עבורנו, כי למרות כל הבלגן והטירוף שהיה, רצינו לסיים את העונה בטעם טוב ולהביא למועדון תואר שלא זכה בו 23 שנה. אני ממש שמח שעשינו את זה", אומר שהר, "כשחתמתי בבאר־שבע לא דמיינתי אפילו שאעבור עם הקבוצה כאלה דברים מדהימים. הדבר היחיד שהיה חסר לנו הוא העפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות, וגם לשם היינו ממש קרובים. אין הרבה חלוצים שנשארים בקבוצות גדולות חמש שנים כי במועדונים כאלה, ברגע שאתה פחות מספק את הסחורה, מיד מחליפים אותך. אני שמח שהצלחתי לשמור על יציבות למשך כל כך הרבה זמן".
מאמרים נוספים במקור ראשון:
ספג אנטישמיות על מגרש הכדורגל בארגנטינה, והחליט לעלות לישראל
תושבי חאן אל אחמר, הירגעו: אין כוונה לפנות אתכם
שיר הלל: להקת הנשים שעברה מהפך מוציאה שיר מקורי
בכל אחת מהעונות בבירת הנגב שמר שהר על יציבות מרשימה מבחינת מספר השערים, כשהוא כובש מספר דו־ספרתי ומסיים ככובש הבכיר של קבוצתו. עונות השיא שלו היו 2016/17, עם 14 שערי ליגה, ו־2018/19, אז 15 כיבושים בליגת העל העניקו לו את תואר מלך השערים. למרות זאת, מדי קיץ הוחתמו בבאר־שבע שחקנים חדשים על המשבצת של שהר, מה שהוביל לתקופות שבהן ירד לספסל וקיבל פחות דקות משחק. בסיכומו של דבר הוא תמיד הצליח למצוא את הדרך חזרה למגרש ולכיבוש שערים. "זה לא קל שבכל שנה מביאים חלוצים חדשים, ואם זה חלוץ זר גם רוצים לתת לו את הבמה, לפחות בהתחלה", מודה שהר, "ככה זה עובד בכל מועדון גדול, ותמיד אמרתי לעצמי שכל מי שיגיע יצטרך קודם להתמודד איתי, לא אני איתו. הכנסתי לעצמי לראש את כיוון המחשבה הזה, וזה עזר לי. הרי בכל מקרה תמיד צריך לשחק טוב".
לאחר שלוש האליפויות הרצופות, קיבל שהר חוזה חדש ומפנק בן חמש שנים, בתמורה ל־480 אלף דולר נטו לעונה. מבחינה קבוצתית רשמה באר־שבע נסיגה מקצועית בשנתיים החולפות, אבל שהר המשיך בשלו ותרם לה 32 שערים במצטבר. העונה האחרונה בבאר־שבע הייתה סוערת במיוחד. פתיחה מקרטעת הובילה לעזיבה של המאמן ברק בכר ולהגעה של יוסי אבוקסיס במקומו, ומשבר הקורונה גרם לבעלים אלונה ברקת להודיע על עזיבה בשל מחלוקת כספית מול השחקנים. "העזיבה של אלונה הייתה מטלטלת מאוד עבור כולנו, כי פתאום חוסר הוודאות היה אפילו גדול יותר, וזה קרה אחרי שכבר הסכמנו לקיצוץ גדול במשכורת", משחזר שהר, "היה לי כיף לעבוד מולה. היא הייתה דומיננטית מאוד, מבינה בכדורגל. היא רצתה בהצלחת הקבוצה והיה בינינו קשר טוב. לנושא העזיבה אני מעדיף לא להיכנס, ואני מאחל לה את כל ההצלחה בהמשך".
הייתי מוכן לוותר על הרבה כסף כדי להישאר בהפועל באר–שבע, אבל הפתרון טוב לשני הצדדים. תם כרגע עידן בבאר–שבע, הקבוצה לא תהיה גדולה כמו שהייתה בשנים האחרונות, ואני מקווה שיבנו אותה מחדש הכי טוב שאפשר"
כחלק ממאבק השחקנים מול ההנהלה בנושא הכלכלי, קיבל החוזה של שהר התייחסות רבה בתקשורת. "זה לא כיף שנכנסים לך לכיס ומדברים על המשכורת שלך. אני מעולם לא עשיתי את זה לאף אחד, אבל כנראה מי שמפורסם יותר צריך להתמודד גם עם דברים כאלה", אומר שהר, "בארץ אוהבים לדבר על הדברים האלה, ואני אומר שישפטו אותי על המגרש. אם אני לא מביא את הסחורה אז יכולים להגיד מה שרוצים, אבל אחרי שתרמתי בצורה יפה למועדון במשך חמש שנים, לטעמי היה צריך לדבר על זה פחות. גם לא הצמדתי אקדח לרקה של אף אחד כשהחוזה שלי נחתם; זה מה שסוכם בין הצדדים".
איך התמודדת בתקופה שבה הליגה הייתה מושבתת?
"בשבועות הראשונים היה כיף להיות עם המשפחה והילדים, אבל כשעבר עוד שבוע ועוד שבוע, היה סגר ולא ידעו מתי הליגה תחזור, זה כבר הפך לחוויה קשה עבורי, כי אני אוהב מאוד את סדר היום שלי. גם החזרה הייתה קשה ומוזרה, כי אחרי זמן ארוך כל כך שבו היינו תקועים בבית ואפילו התאמנו שם, פתאום חזרנו והיה צריך להתעשת מהר. אני ממש מקווה שהמשבר הזה יחלוף בקרוב".
הנפש ביקשה שינוי
השינוי הגדול בבאר־שבע, שמתבטא בין השאר בתקציב נמוך יותר, הציב את הנהלת הקבוצה ואת שהר במצב בעייתי. נשארו לו שלוש שנים בחוזה. הפתרון הגיע באופן מפתיע כמה ימים אחרי סיום העונה, כאשר אפואל ניקוסיה, קבוצת הפאר הקפריסאית, הציעה לו חוזה לשנתיים. "כשחתמתי בבאר־שבע היה בי עדיין הרצון לחזור לשחק באירופה, וגם כשנשארתי בארץ שנה ועוד שנה ידעתי שהסיכוי עדיין קיים", הוא מסביר, "כשהגיעה ההצעה מניקוסיה הייתי צריך לחשוב במשך כמה ימים ולהחליט. זה לא דבר פשוט במצב כיום, להעביר את המשפחה שלי מדינה. הבת הקטנה שלי בת ארבע וחצי, וכל מה שהיא מכירה זה את באר־שבע. אבל בסופו של דבר החלטתי ללכת על זה, מכמה סיבות שונות".
מה היו הסיבות?
"קודם כול, הרגשתי צורך בשינוי שייתן לי מוטיבציה וייקח אותי למקום חדש, שבו אצטרך להוכיח את עצמי מדי יום. יכולתי להישאר במקום שהוא נוח עבורי, אבל הנפש שלי רצתה להתניע שוב במקום אחר. אני אוהב את המנטליות האירופית והרגשתי שזה זמן טוב לצאת שוב מהארץ. חוץ מזה, העובדה שההצעה הגיעה ממועדון גדול עם תנאים מעולים ושם מצוין באירופה, והידיעה שלקבוצה יש מאמן מצוין (מארינוס אוזונידיס, ד"מ) שרצה מאוד שאגיע, גרמו לי ללכת על זה עם כל הלב. אני שמח מאוד על המהלך".
זה נכון שאתה צפוי לחזור לבאר־שבע בעוד שנתיים?
"כן, אני אמור לחזור ולהשלים את החוזה שלי אצלם, אבל בכדורגל אי אפשר לדעת מה יקרה מחר וא־לוהים גדול. הייתי מוכן לוותר על הרבה כסף כדי להישאר שם, אבל הפתרון טוב לשני הצדדים. תם כרגע עידן בבאר־שבע, הקבוצה לא תהיה גדולה כמו שהייתה בשנים האחרונות, ואני מקווה שינהלו אותה נכון ויבנו אותה מחדש הכי טוב שאפשר. אני סומך על האנשים שם".
בתחילת אוגוסט חתם שהר לשנתיים בניקוסיה, בתמורה ל־340 אלף אירו לעונה בתוספת בונוסים, ויצא להרפתקה חדשה שהחלה, ברוח התקופה, בשבועיים של בידוד. "התאמנתי אבל אסור היה לי לשחק. אני עובר בדיקות קורונה באופן שוטף וגם אשתי והילדים, שהצטרפו אליי לאחרונה, עברו אותו דבר. זו המציאות שלנו היום", הוא אומר, "בימים האחרונים עברנו לגור בבית, ועד אז היינו במלון דירות מצוין. ניקוסיה זו עיר עם אנשים נחמדים וחמים מאוד, עם מנטליות שמזכירה את ישראל".
שהר הספיק לכבוש כבר בדקה ה־14 במשחק פתיחת העונה שנגמר בתיקו 2:2 מול קרמיוטיסה. "הרגשתי טוב מאוד במחצית הראשונה ושמחתי שכבשתי, אבל במחצית השנייה כבר התעייפתי, כי לא עשיתי את ההכנה עם הקבוצה ואני עדיין לא מוכן במאת האחוזים", הוא מספר, "אפואל תמיד שואפת לשחק כדורגל טוב והתקפי, אבל מדובר כרגע בקבוצה חדשה עם עשרה זרים חדשים וטובים, וייקח לנו זמן להתחבר ולהתגבש. אפואל ניקוסיה זה מועדון גדול עם לחץ שמצפה כל הזמן לתוצאות טובות, ונצטרך ללמוד להתמודד עם זה". במוקדמות הליגה האירופית נכנס שהר כמחליף בדקה ה־67 ואפואל עלתה שלב לאחר ניצחון 0:2 בהארכה על גילאני מקוסובו.
כשאתה באירופה על תקן שחקן זר, אתה מרגיש שהלחץ עליך להוכיח את עצמך גדול יותר?
"תמיד יש לחץ על חלוץ, אבל הוא גם זה שקוטף את הפירות, כי כשהוא כובש הוא מקבל את אור הזרקורים. גם בארץ בקבוצות גדולות יש לחץ על החלוץ להביא תוצרת, אבל כשמביאים אותך כחלוץ זר למועדון אין ספק שמצפים ממך לתת תפוקה כמה שיותר מהר. זה התפקיד שלי, אני צריך להישאר קר רוח וזה גם חלק מהכיף – להוכיח את עצמך כל פעם מחדש".
בקפריסין, בניגוד למקומות אחרים בעולם, מותר להכניס אוהדים עד 33 אחוזים מקיבולת האצטדיון שבו משחקים. "למיטב הבנתי הקורונה בקפריסין נמצאת במגמת ירידה, וטוב שכך. למשחק הפתיחה שלנו הגיעו 5,000 צופים והייתה אווירה מצוינת. מבחינת הכדורגל הרמה פה טובה, אבל אני לא מספיק זמן כאן כדי להשוות בין הכדורגל הקפריסאי לכדורגל הישראלי".
בשבוע שעבר הצטרף לשהר ולקבוצתו הקשר ההתקפי עומר אצילי, שהושעה ולבסוף שוחרר ממכבי תל־אביב, לאחר שהסתבך עם דור מיכה בפרשת הקטינות. "אצילי שחקן מצוין שיכול לתרום לקבוצה שלנו הרבה, אבל בכל מה שקשור לפרשה אני באמת לא האיש לדבר על זה".
חוסר הסבלנות פגע
בן שהר (במקור סהר), 31, נולד בחולון וגדל במודיעין. ענף הספורט הראשון שהתנסה בו היה בכלל כדורסל. "בשלב מסוים הרגשתי שזה פחות בשבילי והפסקתי, ובמקביל התחלתי לשחק כל היום כדורגל עם חברים מתחת לבית", הוא נזכר, "פשוט אהבתי לשחק והרגשתי שאני טוב בזה. בגיל תשע הצטרפתי למחלקת הנוער של הפועל תל־אביב. חונכתי לעבודה קשה ולמקצוענות, ומאז שאני זוכר את עצמי זה ככה".
כשהוא גר במודיעין, ההורים הסיעו אותו לתל־אביב לאימון בשש וחצי בבוקר, ומשם הוא המשיך ללימודים. "תמיד שאפתי למצוינות, וגם בבית הספר השקעתי בלימודים כי רציתי להצליח", הוא מספר, "מגיל צעיר היה לי ברור שאני רוצה להיות כדורגלן ונתתי את הכול בשביל זה – לא יצאתי לבלות בלילות, אכלתי נכון והתאמנתי כמה שאפשר. עד היום חברים צוחקים עליי: הם יודעים שאם הם באים לביקור, באחת־עשרה בלילה אני שולח אותם הביתה כי אני הולך לישון".
אני מניח שאם הייתי סבלני יותר באספניול, הקריירה שלי הייתה הולכת לכיוון אחר. אז לא ידעתי להעריך את העובדה ששיחקתי בגיל 19 בליגה בכירה כל כך. הייתי צריך להמתין ולהמשיך להתפתח, וזה היה פספוס"
שהר הפך לעילוי במחלקת הנוער של האדומים, ובמהלך השנים הוקפץ בשנתונים ושיחק עם ילדים מבוגרים ממנו. בגיל 16 איתרו אותו מגלי כישרונות של קבוצת הפאר צ'לסי, ששילמה 320,000 ליש"ט בתמורה לשירותיו. שהר, המחזיק בדרכון פולני, עזב את הארץ לראשונה ב־2006 והצטרף לקבוצת הנוער של המועדון הלונדוני. "אם ישאלו אותי היום, לא אמליץ לנער לעבור למחלקת נוער של מועדון פאר כמו צ'לסי, כי במועדון שקונה שחקנים בעשרות מיליוני אירו קשה מאוד לקבל הזדמנות אמיתית בקבוצה הבוגרת, ומומלץ להתחיל במועדון צנוע יותר", מסביר שהר, "מצד שני, עברתי חוויות מיוחדות במינן שמעטים יזכו לחוות בקריירה שלהם, ואני זוכר כל אחת ואחת מהן, גם אם זה היה לשחק רק רבע שעה מול מנצ'סטר יונייטד כשביציעים 45 אלף איש. אלו היו רגעים מדהימים שאזכור לשארית חיי".
בסופו של דבר היה שהר שנה וחצי חלק מהקבוצה הבוגרת של צ'לסי, שבה שיחקו אז בין השאר דידייה דרוגבה, פרנק למפארד וג'ון טרי. הוא רשם שש הופעות חלקיות במסגרות שונות בקבוצה הבוגרת ושיחק בהדרכת ז'וזה מוריניו, שהיה אז בשיא קריירת האימון. "באחד הימים הוא ראה אותי מקבל מסאז' בחדר הטיפולים ואמר לי: 'בגיל 17 אתה מקבל מסאז'? צא מיד לדשא ולך תשחק כדורגל'", צוחק שהר, "באימונים הוא היה אינטנסיבי מאוד ודחף אותנו לעבוד קשה ולהשתפר. יש לו יכולת יוצאת דופן בניתוח הקבוצות היריבות והיה מדהים וכיף לעבוד איתו".
במהלך שנת 2007 החל שהר לנדוד בקבוצות מליגת המשנה האנגלית. תחילה בקווינס פארק ריינג'רס, לאחר מכן בשפילד ונסדיי ובפורטסמות', שבה לא רשם הופעה רשמית. בינואר 2009 הושאל שוב, הפעם לקבוצת דה חראפסחאפ מהליגה ההולנדית, שבה הציג יכולת טובה. בסיום אותה עונה רכשה את שירותיו אספניול הספרדית בתמורה למיליון אירו. בהופעת הבכורה שלו בקבוצה, במשחק ידידות מול ליברפול, הוא כבש צמד, ובסך הכל רשם 26 הופעות ושער אחד בעונה הבכורה בספרד. "כשהייתי צעיר יותר הייתי פחות מנוסה וקבלת ההחלטות שלי הייתה פחות טובה. אני מניח שאם הייתי סבלני יותר באספניול, הקריירה שלי הייתה הולכת לכיוון אחר", מנתח שהר, "אז לא ידעתי להעריך את העובדה ששיחקתי בגיל 19 בליגה בכירה כל כך. בחלק גדול מהמשחקים עליתי כמחליף, הרגשתי שזה לא מספיק ושאני רוצה לשחק באופן קבוע. היום אני יודע שחשבתי לא נכון, כי הייתי חלק מאחת הליגות הטובות בעולם, קיבלתי דקות משחק וגם רצו מאוד שאשאר. הייתי צריך להמתין ולהמשיך להתפתח, וזה היה פספוס. אבל הייתי עדיין ילד ולא ידעתי דברים שאני יודע היום".
על אמו, בתיה: "יש ימים שאנחנו מדברים בהם עשרים פעם ויש ימים שפעם אחת. גם אבא שלי תרם לי המון לקריירה. שניהם מבינים בכדורגל, אבל אמא שלי אוהבת את קדמת הבמה, ובניגוד לאבא שלי היא שמחה לדבר על כל דבר"
הרצון לשחק החזיר את שהר לראשונה לישראל בסוף יולי 2010, אז הושאל לעונה להפועל תל־אביב. זה הסתיים עם 19 שערים בכל המסגרות וזכייה ראשונה בגביע המדינה. במהלך העונה ההיא גם החליט להחליף את שם משפחתו המקורי, סהר, לשהר. "כבר הרבה שנים שאני נוהג להתייעץ באופן קבוע עם 'הרנטגן' (הרב יעקב ישראל איפרגן, ד"מ), ובאותה תקופה הוא אמר שלדעתו צריך שאעשה שינוי בשם המשפחה שלי, שיהפוך את סדר המילים לנכון יותר מבחינת הקבלה. האמת שאני לא מבין בזה עד הסוף, אבל שמחתי לקבל ממנו את העצה הזאת והיום אני כבר רגיל לשם החדש".
אחרי השנה בתל־אביב, חזר שהר לנדוד. הוא שיחק עונה באוסר הצרפתית, שירדה ליגה. משם עבר להרטה ברלין, והעפיל איתה מהליגה השנייה לליגה הבכירה בגרמניה. לאחר שלא השתלב בבונדסליגה, שב לליגה הגרמנית השנייה, הפעם לארמיניה בילפלד, שנשרה בסיום העונה לליגה השלישית. את העונה האחרונה לפני ששב ארצה העביר בהצלחה בווילם II ההולנדית. "בראייה הכוללת על כל הדברים שעברתי עד היום, הליגות ששיחקתי בהן, התארים, המפעלים האירופיים והנבחרת, אז ברור שאני מרוצה מהקריירה שלי. ועדיין, עם הדרכה נכונה יותר בגילים הצעירים, היה לי לדעתי סיכוי להגיע רחוק יותר, אבל זה משהו שאף פעם לא אדע בוודאות", הוא אומר. "גיליתי עכשיו שכבשתי כבר בשבע ליגות שונות, חלקן מאוד קשות ומכובדות ביבשת, ועכשיו אני צריך להוכיח את עצמי בקפריסין".
20 שיחות ביום
מי שייצרה לא מעט כותרות לאורך השנים במדורי הספורט היא בתיה, אמו של שהר, שלא הסתירה את דעותיה במקרים שבהם היחס שקיבל בנה לא מצא חן בעיניה – מה שלפרקים ייתכן גם שפגע בו. "יש ימים שאנחנו מדברים בהם עשרים פעם ויש ימים שפעם אחת", צוחק בן. אביו, מיקי, פחות מוכר, אבל מתברר שהוא שותף לא פחות בניהול הקריירה של בנו. "אבא שלי הוא אדם צנוע, שמעדיף להישאר בצל ולא רוצה שיישמעו עליו, אבל כמו אמא שלי, גם הוא תרם לי המון לקריירה. בבית הספר הוא היה מביא לי בכל יום אוכל מבושל, כי סירבתי לאכול סנדוויצ'ים. כמה פעמים הוא עבר איתי לאירופה לתקופה וגר איתי שם. אני מכיר לו הרבה תודה על כל זה", אומר שהר, "שניהם מבינים בכדורגל, אבל אמא שלי אוהבת את קדמת הבמה, ובניגוד לאבא שלי היא שמחה לדבר על כל דבר".
כבר בגיל 17 וחצי שהר פתח במשחק ידידות של הנבחרת הבוגרת, מול נבחרת אוקראינה. ב־2008, במסגרת מוקדמות היורו, כבש צמד לאחר שנכנס כמחליף מול אסטוניה והפך לכובש הצעיר ביותר בנבחרת ישראל. לזכותו רשומות 41 הופעות בינלאומיות ושמונה שערים, אבל הוא לא זומן למשחק החשוב מול סקוטלנד בליגת האומות. חובת הבידוד לשבועיים עם החזרה לקפריסין הרתיעה את קבוצתו, שהעדיפה שלא יקבל זימון. אם ישראל תעבור את סקוטלנד בצמד המפגשים מולה, היא תעלה להתמודדות מכריעה על כרטיס ליורו. "השיטה הנוכחית הובילה את הנבחרת לסיטואציה המדהימה הזאת, ואני חושב שיש לנו כאן הזדמנות שאולי לא תחזור. אם המשחקים יתנהלו בלי קהל בסקוטלנד זה טוב בשבילנו ויהיה עלינו פחות לחץ. בשני משחקים אפשר לעשות המון ולהדביק את פערי הרמות, וחייבים לנסות לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים".
מה צריך לתקן לדעתך בכדורגל הישראלי?
"יש אצלנו שחקנים ואצטדיונים טובים, אבל גם הרבה דברים שצריך לשפר. זה מתחיל מרמת האימון, קודם כול בגילים הצעירים. לא יכול להיות שישלמו פרוטות למאמני ילדים, זה מבריח אנשים טובים ופוגע ברמת האימון ובהתפתחות של הדור הצעיר. גם ברמת הבוגרים יש הרבה מה לעשות. אמנם יש אצלנו קבוצות שמתנהלות באופן מקצועני, אבל ביחס לאירופה המרחק עדיין גדול".
עד מתי תמשיך לשחק?
"אני נהנה, אמשיך כל עוד הגוף יאפשר לי ואנסה למצות את הקריירה כמה שיותר. זו כבר השנה ה־15 שלי בבוגרים ואני שמח שיש בי עדיין את המוטיבציה להשתפר ולתת עוד מעצמי".
בתור אב לשניים, אתה מרגיש שהאבהות שינתה אותך?
"תמיד הייתי טיפוס ביתי, וילדים זו אהבה מטורפת. גם אם יש לי משחק פחות טוב, אני חוזר הביתה ומקבל מהם את החום הזה, שמיד מכניס דברים לפרופורציות. כמו בכל דבר שאני עושה, גם פה אני רוצה להיות האבא הכי טוב לילדים שלי, ואני מקווה שאצליח".
על מה אתה חולם?
"שאחזור לשחק בנבחרת באופן קבוע, שאצליח בקפריסין, שנגיע לשלב הבתים של הליגה האירופית ונפגוש יריבות מעניינות. אני רוצה להמשיך לעשות את מה שאני אוהב ולכבוש שערים".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בסביבות שלוש ומעלה. אני מאושר בחלקי, אבל תמיד רוצה עוד ולא תמיד מסתפק במה שיש לי. אבל אני צריך ללמוד להיות שמח מהרגע. קל להגיד, קשה לעשות".
