שאלה של תזמון /// יהונתן צוריה | 29 | 2+
יום אחד, אחרי עוד מקלחת שהסתיימה בהצפה ביתית, שאלה אותי הבת הבכורה שלי מתי כבר נתקן את המקלחון. זאת שאלה טובה.
זה בטח יקרה בקרוב. מאז שהיא שאלה אותי כבר תיקנו את הדלת, מכרנו את המכונית והספקנו להביא לעולם את אחותה הקטנה, שמצידה כבר התחילה ללכת ועוד שנייה לפתוח דלתות בבית (שלחו עזרה), אז אני בטוח שזה ממש מעבר לפינה. נגיד, עכשיו, אחרי החגים. זאת הזדמנות מושלמת: סוף־סוף נוכל להתקשר למישהו, לקבל הצעה, למדוד מקלחון, לפרק את המקלחון הקודם, להתקין את החדש, לגלות את כל הבעיות שמגלים כשמתקנים משהו שלא בדיוק עובד אבל גם לא קורס, ולשלם את ההוצאות לנצח נצחים. זאת ממש ההזדמנות המושלמת, פשוט רק אחרי החגים. במקדוניה הצפונית.
כי תקשיבו, איך אפשר לחשוב על תיקון מקלחונים בזמן שאחינו במקדוניה חוגגים את ניצחונם נגד הפאשיזם – ובדיוק בזמנים שכאלה! אי אפשר, זאת התשובה. יושבים אנשים וחוגגים את ניצחון העם על פאשיסטים, ואנחנו נתחיל להתעסק עם מקלחון פינתי מול מקלחון עגול? חוץ מזה, למי יש זמן בכל החגיגות לחשוב על מקלחון?
אחר כך, כמובן, צריך להתכונן לחגיגות פסטיבל "התשע הכפול" הסיניות, שבו אנחנו נזהרים מכמות היאנג שיש בסביבה בכך שנלך לטפס על הרים ולשתות ליקר חרציות – אנחנו לא רוצים להיתקע עם יותר מדי יאנג, חלילה. אז נצטרך לדחות את עניין המקלחון לפחות עד שנבין איך עושים ליקר חרציות.
אז, כמובן, נתכונן לקראת חגיגת יום הולדתו של מוחמד. בכל זאת אנחנו חיים בשכנות לאחינו המוסלמים, ולא הוגן שהם שומרים את החגים שלהם לעצמם. בטח בתקופה קשה כזאת. כמובן שנרצה לעסוק אז בנושא המקלחונים, אבל בטח כל מתקני המקלחונים יחגגו בדיוק את "יום מיוחד שבו לא עובדים" כהזדהות עם אחינו הפיליפינים, אז בטח גם זה לא יעבוד.
אבל באמת, אני אומר לכם, נעבור את החגים ונתקן את המקלחון. כלומר, בטח עד אז הילדה הקטנה תוכל לטפל בזה, לא?
מרוסיה באהבה /// מיכאל בוטיר | 33 | 1+
קשה להצדיק את הרגלי הדחיינות שלי כשאני נמצא כל היום בבית. לכן אתם יכולים לדמיין לעצמכם כמה מורכב היה לי לכתוב את הטור הזה. אבל הסתדרתי. ברוך השם, יש הרבה מטלות אחרות שאפשר לדחות כשיש לך טור על הראש. אז לכבוד פרוץ עונת "אחרי החגים" שהתרגשה עלינו השנה במינוריות טיפתית ומדכדכת, הנה רשימת משימות, מצומצמת בינתיים, של אב דחיין אחד מראש־העין:
- לדבר עם הילד ברוסית. לא זוכר אם ברוסיה היה לי ספוג, או האם הטכנולוגיה החדשנית הזו בכלל הייתה זמינה שם, אבל הילד שלי בן שנתיים וזה בהחלט הזמן ללמד אותו כמה שיותר כי בגיל הזה ילדים קולטים הכול. מה גם שהבטחתי להילה עוד לפני שהוא נולד שאעשה את זה, ואני צריך להוכיח לה שמילה של הרוסי הזה זו מילה. דוואי מישה, פשוט דבר איתו ברוסית כי ידע זה כוח וכי אחרת הוא ילמד רק את הקללות.
- פחות זמן טאבלט. מדי בוקר כשאני נותן לילד את הטאבלט שלו, והשם עדי שהשעה שבה זה קורה הופכת מוקדמת יותר משבוע לשבוע, אני רואה את מספר השעות הממוצע שהוא מבלה מולו ביום. לא אחשוף את המספר בפניכם אך ארמוז שהוא מתחרז, באופן הו כה אירוני, עם "אבא". אז בחיאת אבוכּ, קצת פחות טאבלט, קצת יותר פייס טיים. כמובן מתווה הביניים הסביר יהיה לפתור את סעיף 1, לדחות קצת את ביצוע סעיף 2 ופשוט לשים לו סרטוני יוטיוב ברוסית.
- הילד הוא לא תירוץ לדחיית דברים אחרים. כמה עוד אפשר לספר לעצמך שאתה לא עושה ספורט "בגלל הילד"? זו אכן מניפולציה מבריקה אבל אני עובד רק על עצמי, במקום על השרירים. ואם הילד התחיל לראות סרטונים ברוסית סביר שייתקל בגרסה הרוסית לסנטה קלאוס, דד מורוז. אתם יודעים, איש שמן ומזוקן שמביא לך טאבלט במתנה.
בעזרת השם אטפל בכל הסעיפים האלה עוד לפני שיימצא חיסון לקורונה, וכאמור זו רק הרשימה המצומצמת, אז מה אכפת לי גם להבטיח לכם שאפרסם כאן את הרשימה המלאה עוד לפני חנוכה.
