החלום שלי היה להיות מאמן כדורסל, אבל אחרי תקופה כעוזר בבני הרצליה, המציאות גרמה לחלום הזה להישבר. הבנתי שאני לא רוצה שהעתיד והפרנסה שלי יהיו תלויים בעסקנים, ושכנראה חסר לי האופי המתאים להיות חלק מהעולם הזה", אומר שי האוזמן, אחד מפרשני הכדורסל המוערכים בארץ. "בתקופה שהייתי בעסק ראיתי מאמנים, לא אלו שעבדתי איתם, שחיים בחרדה בלתי פוסקת, ושגורלם נקבע באופן רנדומלי על ידי אנשים אחרים. זה הופך אותם ליצורים רדופים, שכל הזמן עסוקים במי חותר תחתם, מי עלול להחליף אותם, מי נגדם בהנהלה ומי סימן אותם, ומבזבזים הרבה אנרגיה בקרבות הישרדות. לא יכולתי להיות חלק מזה, אז החלטתי ללכת ללמוד משפטים, וכשסיימתי את ההתמחות, עזבתי את הענף".
מה גרם לכך שמעמד המאמן בישראל כל כך רעוע?
"המציאות שאין הרבה מקומות עבודה הופכת את ההישרדות לקשה הרבה יותר, ורבים לא רוצים להישאר בתחום. גם אם הם מוכשרים; הפרנסה לא יציבה, אתה נשפט בחומרה על ידי כולם, לפעמים אפילו אחרי ניצחונות, וקשה מאוד להרוויח כסף משמעותי. מדובר באנשים שצריכים לפרנס משפחה, ולפעמים יכולים למצוא את עצמם בחוץ אפילו לשנתיים. תראה לדוגמה את עודד קטש, אחד המאמנים הטובים שלנו – אפילו הוא פתח את העונה בלי עבודה".
ומצד שני, מאמן הכדורסל הישראלי נחשב למאוד מוכשר.
"המאמן הישראלי מקבל הרבה מאוד כבוד, בעיקר ממאמנים ישראלים אחרים, שמספרים כמה הוא הוא יצירתי ומוצלח, ולדעתי זה לא באמת נכון. המאמן הישראלי הוא בסדר, אבל רמת האימון אצלנו לא יותר מבינונית, ואחת הסיבות היא שרבים מהמוכשרים פשוט לא שורדים את המציאות שקיימת פה. יש רבים שכבר הגיעו לליגת העל, ולא רוצים להמשיך".
אינדונזיה באמצע הלילה
שי האוזמן, היום בן 43, נולד וגדל באשדוד. לכדורסל הוא הגיע בגיל מאוד מוקדם. "זה סוג של טירוף משפחתי, שנדבק אליי כבר בגן חובה, והיה פחות או יותר הדבר היחיד שעניין אותי אז. ההורים שלי שמרו ציורים שלי מהגן, שבכולם רואים שני סלים ודמויות עם מספר על הגב. בבית הייתי משחק עם סל קטן שהיה תלוי על הארון, ומספרים לי שכבר אז הייתי משחק ונותן פרשנות למה שקורה. כדורסל זה סוג של מחלה, ותמיד היה כיף בשבילי".
היה לנו ערוץ אחד בטלוויזיה בשנות השמונים, איפה ראית כדורסל?
"היינו רואים מה שאפשר לראות בערוץ הראשון ו־NBA בערוץ המזרח התיכון. היום הדור הצעיר מתקשה להאמין, אבל חיינו אז בלי אינטרנט, ובכל גיחה של מישהו לחו"ל זה היה ברור שהוא חייב לחזור עם מגזינים על כדורסל וגזירי עיתונים על הנושא. כשהייתי בכיתה ח' נסעתי עם ההורים שלי לשנתיים של שליחות בארצות־הברית, ומבחינת צריכת ספורט, זו הייתה חוויה שלא תיאמן. גיליתי את כדורסל המכללות, הלכתי לראות משחקים של אינדיאנה ב־NBA, כי זה היה הכי קרוב אלינו, והתאהבתי בבייסבול, בעיקר בגלל שזה היה ענף הספורט היחיד שהיה מפותח אז מבחינת סטטיסטיקות, תחום שאני משוגע עליו".
מי הייתה קבוצת הילדות שלך?
"אני מגיע מבית צהוב של אוהדי מכבי תל־אביב ברמה כזאת ששנים אחרי כן, כשהגעתי עם אשדוד לגמר הפלייאוף מול מכבי, נציגים בכירים מהמשפחה שלי עמדו מאחוריי במשחק וקיללו אותי. אבל הקבוצה האמיתית שלי הייתה הלייקרס, בתקופת הדו־קרב הגדול מול הסלטיקס בשנותה־80'".
האהבה הגדולה של האוזמן למשחק הובילה אותו כמובן גם למשחק פעיל במחלקת הנוער של מכבי אשדוד. "הייתי שחקן גרוע, וכבר אז היה ברור שיש לי יותר כישרון בלהסביר מה קורה, מאשר לשחק בעצמי", הוא מספר, "התחלתי לאמן קבוצות צעירות כבר בתיכון, והמשכתי בצבא ולאחריו, כשאימנתי נבחרות אזוריות של איגוד הכדורסל באזור הדרום, אבל כנראה שגם פה לא הייתי מספיק טוב".
בשנת 1997 החל האוזמן לשמש בתור סקאוט של נבחרת ישראל. "נוצר אז קשר ביני ובין צביקה שרף, שאימן את הנבחרת, ויחד עם אודי הירש, שגם הוא עיתונאי היום, הפכנו לסקאוטים של הנבחרת. עשינו את זה בהתנדבות, ואפילו על המלון באליפות אירופה ב־1997, בספרד, שילמנו בעצמנו. היינו חוזרים מהמשחק, משרטטים על דף את התרגילים של היריבה, ומעבירים את השרטוט בפקס למלון שבו הנבחרת שהתה. הייתה אליפות לא רעה, אבל במשחק המכריע הפסדנו לטורקים, ובסיום צביקה עלה ליציע וצרח עלינו שאנחנו אשמים בהפסד, כי הסקאוטינג לא היה מספיק טוב. עדיין זו הייתה אחת החוויות הגדולות בחיי".
למרות הכעס של שרף, המשיך האוזמן באותו תפקיד, יחד עם אודי הירש, גם בהפועל ירושלים איתו, בעונה היחידה של הקבוצה ביורוליג בתחילת שנות ה־2000. "קנינו אז איזו תוכנת סקאוטינג מגוחכת, שהייתה אמורה לעזור לנו, אבל לא אהבתי את העבודה הזו, ואחרי חצי שנה ננו גינזבורג הציע לי לבוא ולהיות העוזר שלו בבני הרצליה ועזבתי".
בהרצליה, כאמור, הכיר האוזמן את העסק מבפנים, והחליט לשנות כיוון, ללמוד משפטים ולעזוב את הענף. "כשאתה גדל במקום כמו אשדוד, אתה מניח לעצמך, שביום שתגיע לליגת העל, תראה שהכול עובד ברמה הכי גבוהה וזה נראה זוהר, אבל במציאות אין לזה שום קשר".
האוזמן הפך לעורך דין שעוסק בענייני מקרקעין ונדל"ן, פתח משרד פרטי באשדוד, ופעל בו במשך חמש שנים, הרחק מעולם הכדורסל. "באחד הימים הגיע אליי למשרד מאיר גבאי, שהיה בזמנו יושב הראש של קבוצת הכדורסל באשדוד. לא הכרתי אותו לפני כן, והוא סיפר לי שהמאמן של הקבוצה פוטר, והציע לי לבוא לאמן את הקבוצה באותו ערב בליגה הלאומית. חשבתי שהוא השתגע, אבל הוא היה מאוד נחמד והסכמתי לבוא לעזור במשחק אחד, שבו הפסדנו".
כעבור זמן קצר החליטו השניים כי האוזמן יהפוך למנהל המקצועי של מכבי אשדוד, בתחילת עונת 2007/8. "גבאי, בניגוד לדימוי של העסקנים בארץ, ניסה להפוך את הכול למקצועי כמה שיותר. הוא העביר אליי סמכויות ושיתף אותי בהחלטות. אהבתי לעסוק בעניינים המקצועיים ולהיות גם חלק ממערך האימונים היומיומיים, אבל זו עבודה מאוד קשה, שהתרחשה בעיקר בלילה. כשמחפשים שחקנים זרים למשל, בתקציבים של ליגה לאומית, אתה צריך להסתכל במשחקים בליגות זניחות של לוקסמבורג, אינדונזיה ומגינות בדרום אמריקה, ואתה מגיע למצב שאתה מכיר כל שחקן שקיים. זו הייתה תקופה נהדרת עבורי, אבל גם שילמתי מחיר".
אחרי שלוש עונות בליגה השנייה, העפילה אשדוד לליגת העל ורשמה הצלחה לא מבוטלת כשהאוזמן הביא לארץ כישרונות כמו ג'וש דאנקן וג'וש קארטר. "את העונה הראשונה בליגת העל סיימנו במקום השישי ובחצי גמר גביע המדינה. בשנה השנייה הצלחנו להגיע עד לגמר הפיינל פור". למרות ההצלחה הגדולה, זמן קצר אחרי שהסתיימה העונה, עזב האוזמן במפתיע את המועדון אחרי חמש שנים.
"הייתה הפיכה בהנהלת הקבוצה, ומקורבים לראש העיר קיבלו את השליטה במועדון. לא הייתה בינינו אהבה גדולה גם קודם, והם טענו שיש לי יותר מדי סמכויות, שאני מקבל בולטות גדולה מדי, ושאנחנו לא מזכירים מספיק את ראש העיר בראיונות סוף משחק", מסביר שי, "אני זוכר שהגענו למשחק האליפות כשאנחנו קצת בהלם שאנחנו בכלל שם. הצוות של ערוץ הספורט קרא לי לריאיון לפני המשחק, וכשחזרתי למגרש, ראיתי התגודדות סביב מאיר גבאי של אנשים שהתלוננו שלקחו דווקא אותי לריאיון. בסוף העונה, ואחרי הכישלון המקצועי 'החמור', שבו לא זכינו באליפות, פיטרו אותי מהקבוצה".
התפקיד שלך היה מאוד מרענן בענף המקומי וגם הצלחתם, למה כמעט אין היום מנהלים מקצועיים בכדורסל שלנו?
"לדעתי אין לזה מקום בכדורסל הישראלי, וחוץ מאשר במקרים נדירים, זה חסר סיכוי. חלק גדול מהמאמנים, לא אוהבים את הפונקציה הזו, וחוששים, ובצדק, שהמנהל המקצועי יחליף אותם, מה שקורה בהרבה מהמקרים. גם ההנהלות לא אוהבות את זה, כי מדובר בדרך כלל במתנדבים, וברגע שיש מנהל מקצועי, שנמצא בין ההנהלה למאמן, להם נשאר להתעסק בצדדים הפחות מעניינים של התחום, של כספים וסידורי אבטחה. הבעיה הנוספת היא תקציבית, ולרוב הקבוצות קשה לייצר עוד פונקציה כלכלית, לתפקיד שאולי אפשר גם בלעדיו. אין משוואה מוכחת שעם מנהל מקצועי תמיד תגיע לתוצאות טובות יותר".
מסע הישרדות
מאז שעזב את הניהול המקצועי, במקביל לקריירה המשפטית שלו, האוזמן הוא חלק בלתי נפרד מתקשורת הספורט הישראלי. הוא היה פרשן הכדורסל של אתר וואלה במשך חמש שנים, ומאז שנת 2014 הוא עובד בערוץ הספורט. "זו השנה הראשונה שבה אני מפרשן באופן שוטף את ליגת העל. בעבר, לפני כל משחק, לא משנה איפה, הייתי יוצר קשר עם המאמן או עם מישהו מהמערכת, לקבל אינפורמציה. השנה החלטתי שאני לא מדבר עם אף אחד כדי ליצור מקסימום ניתוק. אני משתדל להגיד מה שאני חושב, למרות שלא תמיד אני צודק".
לפעמים עובר בראש חשש להגיד משהו, אולי זה יפגע בך בעתיד אם תרצה לחזור לשטח?
"אין דבר כזה, ואני לא חושב שיש מישהו שטוען שאני שומר או מגן על קבוצה מסוימת. אוהדי מכבי תל־אביב, הפועל תל־אביב והפועל ירושלים בטוחים שאני שונא את הקבוצה שלהם, ככה שמהבחינה הזו הכול בסדר".
מה דעתך על תקשורת הספורט בישראל?
"יש דברים שאני אוהב יותר או פחות ומעדיף לדבר רק על איפה שאני נמצא. אני אוהב לעבוד בערוץ הספורט, להגיע לשם ולשדר משחקים".
מה דעתך על ליגת הכדורסל שלנו העונה?
"בניגוד למה שחשבתי בתחילת העונה, יש הבדלים מינוריים ברמה השנה מהשנה שעברה. הכדורסל שלנו לא במצב מדהים, אפשר לראות את זה בעיקר במפגש של קבוצות ישראליות מול קבוצות באירופה. מה שטוב, שהליגה לפחות מעניינת".
החוק הרוסי תורם לכדורסלן הישראלי?
"אני נגד החוק הזה ולא חושב שהוא מקדם או משפר את הכדורסלן הישראלי. מה שכן, הוא שיפר את השכר שלו. אני גם נגד שיטת הפיינל פור ונגד חוק הצעירים, שקובע שכל קבוצה חייבת להחתים שני צעירים ישראלים עד גיל 25. זה חוק שהתחיל כפיילוט שנכשל בליגה הלאומית, ועדיין נעשה בו שימוש בליגה הבכירה. מי שהעביר אותו במנהלת הכדורסל לא עשה את זה למען הצעירים, אלא כדי להחליש מקצועית את כוחה של מכבי תל־אביב ואחר כך את הפועל ירושלים. אני מבין את ההיגיון שבזה, אבל את אף אחד לא באמת מעניין השחקן הצעיר הישראלי".
נראה שמשנה לשנה קשה יותר להביא לכאן שחקני חיזוק איכותיים.
"זו בעיה שתלך ותחריף, בלי קשר לליגה הישראלית. זה נובע מהכסף שמשלמים בליגות האסייתיות, ובפיתוח הג'י ליג, ליגת המשנה בארצות־הברית, מבחינת קבוצות חדשות והעלאת שכר המינימום שם. כל זה גורם נזק לקבוצות באירופה".
למה לא גדלים אצלנו מספיק כישרונות?
"השחקנים שמגיעים לליגות הבכירות הם לא טובים מספיק, בעיקר בגלל רמת המאמנים בגילים הצעירים. זה עניין כלכלי ולא אשמת האיגוד, אבל גם שם נעשו טעויות. הייתי תקופה קצרה חלק מהוועדה המקצועית של איגוד הכדורסל, והיה רצון גדול מאוד להתקדם ברמה האתלטית, ולהשתוות לרמה באירופה. אבל בפועל, זנחנו דברים שהיינו טובים בהם פעם – פיתוח קלעים, שחקני חוץ ורכזים יצירתיים. במקביל, במה שרצינו להשתפר, צמצמנו את הפער רק בקצת".
מה אפשר לעשות כדי לשפר את הענף כאן?
"במשך שנים חינכו אותנו מובילי דעת הקהל בכדורסל הישראלי, שהפתרון של כל בעיות הענף הוא בתחרותיות. אז נכון, היום הכדורסל כאן הרבה יותר תחרותי, אבל מצב הענף עצמו לא השתפר. לדעתי הפתרון לזה צריך להיות מציאת הדרך למציאת המשכיות, מבחינת שחקנים ומאמנים בקבוצות. אני חושב שאם מנהלת הליגה הייתה עוסקת בדברים, מעבר רק לשימור עצמי, אפשר היה לעשות דברים אחרת".
אילו דברים למשל?
"אני חושב שצריך לתת מענקים כספיים לקבוצות שייצרו המשכיות. מאמן שלא יחשוש שיפטרו אותו בכל רגע נתון, ירשה לעצמו להשתמש בשחקנים שהוא חושב שצריך, ולא רק כאלה שיעזרו לו במסע ההישרדות שלו, מה שגם יעזור לקדם את השחקן הישראלי הצעיר. קבוצות צריכות לקבל בונוסים גם על שחקנים שנשארים יותר משנה במערכת, כולל שחקני חיזוק זרים, כדי שהקהל יצליח להתחבר לשחקנים בקבוצה שלו. פתרון נוסף הוא חלון העברות שנפתח כמו בכדורגל בחודש ינואר לחודש וזהו. זה יעצור את הרכבת הבלתי נגמרת של זרים, שיכולים להגיע לכאן ולהתחלף בכל רגע נתון. הקהל חייב להכיר את השחקנים והמאמן של הקבוצה שהוא אוהד".
בימים אלה נאבקת מכבי תל־אביב על הזכות לסיים בין שמונה הראשונות ביורוליג, מה שיקנה לה את הכרטיס למשחקי ההצלבה. "בסופו של דבר זה הכול עניין של פרופורציה", קובע האוזמן, "בקדנציה הקודמת ספאחיה זכה באליפות, הודח בהצלבה על ידי צסק"א וזו נחשבה לעונה נוראית, שהובילה את ההנהלה לשחרר אותו. השנה, אם מכבי תזכה באליפות ואפילו רק תהיה במאבק עד הסוף להצלבה ולא תעפיל, זו תיחשב עונה מוצלחת, כי כולם זוכרים את השנתיים האחרונות".
מה אתה חושב על הקבוצה השנה?
"העונה, גם אם מכבי קבוצה בינונית, היא עדיין קבוצה, בניגוד לשנתיים האחרונות, שהכול התפרק ונראה קטסטרופה. יש שם מגמת שיפור, אבל אני עדיין חושב שתהליך קבלת ההחלטות שם לא מספיק טוב. עשו שם כמה פשרות לא נכונות בבניית הקבוצה בקיץ, והעובדה שהתקבלה החלטה לא להתחזק במהלך העונה היא טעות חמורה, שעלולה לעלות להם באיבוד המקום בהצלבה. מאז תחילת 2018, מכבי משחקת כדורסל הרבה פחות טוב, והיו צריכים לקלוט את המגמה הזו, ולעשות לפחות שינוי אחד".
עד כמה זה בעייתי שאין שם העונה אף ישראלי מוביל?
"גם בשתי האימפריות הגדולות של פיני גרשון ובשנה שבה זכה בלאט ביורוליג, השחקנים המובילים במכבי לא היו ישראלים. הבעיה שם אחרת, וקשורה לסגנון המשחק האפרורי ובעובדה שאין שם אף שחקן ששייך לטופ האירופי. היום כבר ברור שהם לא יכולים להתמודד תקציבית עם הגדולות באירופה, משהו סביב הקסם של המועדון נעלם ומכבי היום היא עוד קבוצה ביורוליג. הם ניסו, עם ההחתמה של בנדר, להפוך למרכז קליטה לכישרונות צעירים, אבל גם זה לא הצליח".
מה דעתך על הרמה ביורוליג?
"זה עדיין מפעל מדהים, שבכל שבוע מספק לך לפחות מפגש אחד בין שתי קבוצות על. יש שם הרבה שחקנים נהדרים, וגם קבוצות מעניינות שלא מהצמרת הגבוהה, כמו ז'לגיריס קובנה, שמשחקת את הכדורסל הטוב ביבשת. בחלק התחתון יש קבוצות ברמה נמוכה יותר".
בתחילת השנה, פורסם כי הפועל ירושלים, אלופת המדינה, הייתה במגעים עם האוזמן במטרה למנות אותו כמנהל מקצועי במועדון. "לא הצלחנו להסכים לגבי התנאים וההצעה נפלה, אבל אני חושב שנעשית שם עבודה טובה בנושא הזה. גיא הראל מתנהל שם על תקן של ג'נרל מנג'ר, שזה אולי קצת בעייתי כשזה מתנגש עם העובדה שהוא גם מנהל הקבוצה, אבל בגדול זו אותה מגמה שאנחנו רואים ב־NBA, שדווקא סוכנים לשעבר עושים את התפקיד הזה בהצלחה".
מהצד נראה שהשנה נעשו שם הרבה טעויות.
"השנה הם עשו לא מעט טעויות מבחינת רכש, השחרור של קרטיס ג'רלס ומינוי לא נכון של מודי מאור, אבל בתמונה הרחבה אני אוהב את מה שנעשה מקצועית בשנים האחרונות בהפועל ירושלים. אתה אף פעם לא יכול להחליט רק החלטות טובות. יש שם מערכת טובה, וברגע שהיא לא תפעל בצורה זחוחה, כמו שהרגיש קצת העונה, הם יגיעו למקומות טובים. בשיטת הפיינל פור אצלנו, הם עוד יכולים לקחת אליפות".
מה אתה חושב על הפריצה של הפועל חולון?
"אני לא מכיר את שלמה אייזיק, אבל נראה שהניהול שלו רגוע ויסודי והמועדון התייצב אחרי תקופה ארוכה. העובדה שהתעקשו לשחק שם באירופה העונה, למרות הקמפיין הרע, מעיד שמנסים לבנות שם משהו לאורך זמן. יש להם מאמן טוב והרבה מאוד מזל עם גלן רייס ג'וניור. אני לא חושב שאי פעם הייתה תופעה כמוהו בכדורסל הישראלי וזה נהדר בשבילנו".
לא יכול בלי
בקיץ האחרון היה האוזמן חלק ממערך השידורים שהעבירו לנו את אליפות אירופה בכדורסל, שאחד הבתים המוקדמים שלה התקיים בישראל. "אליפות אירופה האחרונה הייתה פספוס גדול עבורנו, יכולנו לחבר עוד הרבה קהלים לענף, וקשה לדעת אם אי פעם נזכה לארח אותה שוב. בחירת הסגל של אדלשטיין הייתה שמרנית מדי, אבל גם מי שהגיע לאליפות, היה צריך להתעלות במשך כמה ימים ולשחק מעל לרמה שלנו. זו לצערי הזדמנות שלא תחזור", קובע האוזמן, "יורובאסקט היה סוג של מסיבה חד־פעמית שנקלענו אליה, ולשמחתי זכיתי להיות אחד מאלה שסיקרו את המשחקים ואת הדרמות שקרו שם. אחרי שהאליפות הסתיימה, הייתה תחושה של הנגאובר מסוים, עד ששוב נכנסתי לקצב עם היורוליג והליגה בארץ".
מאז סיום האליפות, עברה הנבחרת מהפכה שלמה. ארז אדלשטיין סיים את תפקידו, עודד קטש מונה לתפקיד, שחקנים כמו יותם הלפרין ויוגב אוחיון פינו את מקומם לדור הצעיר, ובזכות החלטות הזויות בפיב"א, הנבחרת לוקחת חלק במוקדמות אליפות העולם, בלי שחקני NBA ויורוליג, שלא יכולים להתפנות במהלך העונה הסדירה. "זו שיטה נוראית, שלא קשורה לכדורסל. אין פה באמת השפעה של מאמן, עושים כמה אימונים יחד ועולים לשחק", אומר האוזמן, "יש תהליך של הצערה, ודור פחות מוכשר של שחקנים, אבל לטעמי היה צריך ללכת עם זה עד הסוף, בלי להזמין שוב ותיקים, גם במחיר תבוסות שנספוג. אנחנו לא צריכים לשקר לעצמנו, זה מה שיש לנו עכשיו, וצריך לבנות לטווח ארוך נבחרת לקראת אליפות אירופה ב־2021".
העובדה שקטש מאמן גם בירושלים עכשיו, תפגע בנבחרת?
"אני חושב שטוב שהוא חזר לאמן באופן שוטף בקבוצה משמעותית, ואין התנגשות בין הדברים. אם לאיגוד היה מספיק כסף לשלם לו, כנראה זה לא היה קורה. המינוי של עודד לנבחרת הוא נהדר ופתח של הזדמנות לעשות משהו יפה לאורך זמן. אני מאמין שאיתו, עם שיטת משחק מתקדמת וסגל קבוע שירוץ כמה שנים, יש סיכוי שדברים טובים יקרו לכדורסל הישראלי".
עוד ליגה שמתקרבת לשלבי ההכרעה שלה היא ה־NBA, שם יחלו בעוד פחות מחודש משחקי הפלייאוף. "במידה שגמר המערב ייערך בין יוסטון לגולדן סטייט, אני לא בטוח שהאלופה תגיע לקרב הזה כפייבוריטית. ההחתמה של כריס פול, האיכויות של דאנטוני כמאמן, והשיפור ההגנתי, יכול להעלות את יוסטון לקרב על האליפות על חשבונה", מפתיע ואומר האוזמן, "יש הרבה מה ללמוד מה־NBA, ובשנים האחרונות רואים את ההשפעה שלה על הכדורסל האירופי. הכדורסל שם הרבה פחות אגרסיבי, לפחות בעונה הרגילה, מבחינת מה שהשיפוט מאפשר, וזה מכריח שינויים טקטיים חכמים ומלהיבים, שיותר ויותר מאמנים באירופה מאמצים".
מה אתה חושב על ההרפתקה של עומרי כספי בגולדן סטייט?
"עומרי כרגע חי את החלום, זה כמו להיות במסע הופעות עם הרולינג סטונס מעיר לעיר, וכיף לראות אותו. אי אפשר אפילו לדמיין את מה שהוא עובר, עם חבורה של שחקני היכל התהילה לצידו. חלק מהרעיון בחיים הוא לצבור חוויות, ולא משנה אם הוא משחק פחות או יותר, את מה שהוא ייקח מהעונה הזו, גם אם יעזוב בסיומה, הוא לא ישכח. זה מגיע לו, הוא עבד קשה בשביל זה ואני מאוד שמח בשבילו".
מה הסיכוי שתחזור לניהול מקצועי של קבוצת כדורסל?
"קשה לי להאמין שזה יקרה. נחמד לי איפה שאני, ואני באמת לא חושב שיש צורך בתפקיד ברוב הקבוצות, והאחרות יסתדרו בלעדיי. אני כבר שנים מחוץ לעסק ויש לזה משמעות, כי רמת החדות הולכת ויורדת".
אתה יכול להסביר מה אתה כל כך אוהב בכדורסל?
"אני לא יודע למה. לפעמים אני אוהב את זה, לפעמים שונא, אבל ממש לא יכול בלי".
על מה אתה חולם?
"החלומות שלי בנאליים וקשורים בעיקר למשפחה שלי. בקשר לכדורסל, אני רוצה שקודם לי יהיה לי כיף, קודם כול כצופה, כמו בגמר היורובאסקט האחרון עם סלובניה, שהיו לי בו רגעים של אושר. העובדה שהייתי פרשן במשחק הזה, עדיין לא נתפסת מבחינתי".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"בתור מי שיש לו אזרחות פולנית, אתה לא מצפה ממני להגיד שאני מאושר, אחרת ישללו ממני את הדרכון. אבל אני נמצא במקום טוב, ולא יכול להגדיר את זה במספר".
