"נדרשו לנו עשר דקות לקבל אישור לשדר את הערוץ שלנו באיחוד האמירויות", מספר לנו מנכ"ל הערוץ הבינלאומי i24NEWS פרנק מלול, "לעומת זאת, בישראל, אני נלחם כבר שמונה שנים כדי לשדר בשפה העברית. כאשר התראיינתי לפני כמה שבועות בעשרות כלי תקשורת בצרפת בעקבות פתיחת האולפנים שלנו במפרץ, היה ברור לאנשי התקשורת שראיינו אותי שאנחנו גם משדרים בעברית. בחלק מהכתבות ממש נכתב 'הערוץ הבינלאומי שמשודר מישראל, אך לא בעברית' – כי בעיניהם זה הזוי. ובצדק".
למה בעצם זה ככה?
"הבעיה היא פשוט רגולציה. אנחנו קיימים אמנם רק שמונה שנים, אבל הישראלים צריכים להיות גאים בכך שיש להם רשת טלוויזיה שמציגה את המציאות העדכנית של המתרחש כאן. אחרי מבצע 'שומר החומות' אמרו לנו באיחוד האמירויות שזה המבצע הישראלי הראשון שבו הם יכולים היו לשמוע את הזווית הרחבה יותר של הסיפור, וכמובן את הצד של ישראל בסכסוך. אני גאה בכך שאנחנו הערוץ הישראלי היחיד שפתח שלוחה באיחוד האמירויות, ואפילו משדר שם בכבלים. לא קשת, לא רשת ולא כאן משדרים שם. רק אנחנו".
ברוכים הבאים לערוץ הבינלאומי היחיד שמשדר מגבולות ישראל: 300 עובדים ועובדות המשדרים במאות מדינות ברחבי העולם – ולאחרונה, כאמור, גם במדינות ערב. רוב העובדים כאן הם מהגרים או עולים, לצד ערבים ישראלים ועובדים נוספים שנמצאים כאן ברילוקיישן.
"כאשר יורים אלפי טילים על ישראל, רק אצלנו יהיה כתוב על המסך 'ישראל תחת מתקפה'. בשאר הערוצים הבינלאומיים ישדרו רק את התקיפה הישראלית. בלי הקשר של סיפור רחב יותר"
לכבוד פריצת הדרך שלהם לעולם הערבי, דווקא סביב מבצע "שומר החומות", אני נפגש לריאיון עם המנכ"ל המייסד פרנק מלול. אולפן הטלוויזיה שמשדר מחופי יפו, הוא ללא ספק אחד המרשימים בארץ, ומזכיר את האולפנים של הרשתות הגדולות בעולם. האולפן מורכב מחדר חדשות עצום ושלושה אולפנים שקופים. כל אחד מהאולפנים הללו משדר בשפה אחרת: אנגלית, צרפתית וערבית. לעיתים אורח כמו חבר כנסת או איש עסקים יגיע להתראיין בכל שלושת הערוצים, ויעבור מאולפן לאולפן, כאשר אשת צוות מלווה אותו. אם הוא לא דובר את שפת הערוץ, יתרגמו לו באוזנייה את השאלה ולצופים את תשובתו. ואם כבר מדובר בסטנדרט בינלאומי – אין דבר כזה שאורח ישראלי יתראיין בטישירט או בחולצת פולו מרושלת. מלביש או מלבישה ידאגו להתאים לו ז'קט ועניבה – כדי שהלוק לא יוריד מהרף הגבוה של הנראות והמקצועיות.
הנבואה של שרון
מלול (48) עלה לישראל בשנת 2012, לאחר שהתבקש על ידי המיליארדר היהודי־צרפתי פטריק דרהי להקים את הערוץ. קודם לכן שימש כבכיר בשירות החוץ הצרפתי ואף היה ממקימי הערוץ הצרפתי הבינלאומי FRANCE24 – מה שהצית אצל דרהי את הרעיון לעשות את אותו הדבר בישראל.
הוא נולד וגדל בפרייבורג, שווייץ, להורים יהודים־צרפתים ממוצא מרוקאי. אביו הרופא היה מתלמידיו המובהקים של הפילוסוף היהודי־צרפתי עמנואל לוינס ז"ל. הוא היגר לשווייץ בעקבות בקשתו של לוינס – שאף סידר לו עבודה כרופא בפנימייה של בית הספר היהודי שניהל וביקש ממנו לשמש כבעל תפילה במהלך השבתות והחגים. "לוינס היה עושה איתנו שבתות", נזכר מלול, "אני זוקף לזכותו את הראש הפתוח שלי". בפרייבורג לא היה בית ספר יהודי ומלול נאלץ ללמוד לקרוא ולכתוב עברית אצל אביו, שגם היה זה שהכשיר אותו לקריאה בתורה לקראת בר המצווה שלו. הוא מגדיר עצמו כיהודי מסורתי, ובילדותו היה מבקר בישראל מדי שנה.
בהמשך עברה המשפחה ללוזאן שבשווייץ, שם רכש מלול תואר ביחסים בינלאומיים. "החלום שלי היה להיות דיפלומט", הוא מספר, חלום שאכן התגשם כמה שנים מאוחר יותר. "לא מעניין להיות דיפלומט עבור מדינה כמו שווייץ, לכן החלטתי שאגשים את חלומי דווקא בצרפת". הוא החל את דרכו בשירות החוץ הצרפתי, ותוך כמה שנים מונה ליועץ לשר לענייני אירופה ולאחר מכן לסגן דובר משרד החוץ. בשנת 2003 הוא הצטרף למשלחת של משרד החוץ הצרפתי לאיראן, כדי לנסות לקדם פשרה שתנטרל את המתיחות סביב סוגיית הגרעין. מלול, שהיה דובר המשלחת, תפס את עינו של שר החוץ דאז דומיניק דה־וילפן, כאשר נפגשו עם מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי – חסן רוחאני. "דה־וילפן שאל אותי 'מי אתה', ואחרי שדיברנו ביקש שאהיה יועצו. לאחר מכן המשכתי איתו כאשר הפך לראש ממשלה, ומוניתי ליועץ לראש הממשלה ודובר לעניינים בינלאומיים למשך רוב כהונתו".
רגע לפני שז'אק שיראק, נשיא צרפת לשעבר, סיים את הקדנציה שלו, הוא ביקש ממלול להיות נציגו בהקמת הערוץ הצרפתי הממשלתי הבינלאומי FRANCE24. "הערוץ הזה בכלל נולד בעקבות האכזבה של שיראק מהתקשורת הבינלאומית", מספר מלול, "דה־וילפן נאם במועצת הביטחון, והתייחס לכך ש'אין נשק גרעיני בעיראק. האיום הוא דווקא באיראן'. אבל בתקשורת העולמית שידרו רק את החלק הראשון של המשפט שאמר, וכך התפרש כאילו הוא טוען שאין סכנה – בלי להתייחס לכך שבעיניו הסכנה נמצאת במקום אחר. בתגובה שיראק אמר שאם היה לו מותג כמו BBC בצרפת – המסר שלו היה יכול לחלחל החוצה".
בתקופתו של מלול בערוץ הצרפתי עבדו בו אלף איש, והתקציב היה 150 מיליון אירו לשנה. "אגב, בהרבה מדינות בעולם, הרייטינג של i24NEWS גבוה יותר מהערוצים שלהם", מצהיר מלול בגאווה, "למרות שיש אצלנו פחות עובדים ותקציב קטן יותר.
"כיום, רוב המתחרים שלנו הם בעצם ערוצים ממשלתיים, למרות שאנחנו ערוץ פרטי. BBC ממומן על ידי ממשלת בריטניה, אל ג'זירה על ידי קטאר ו־Voice of America על ידי משרד החוץ האמריקני. גם CNN ו־FOX הם ערוצים עם אלמנט ממשלתי, למרות שהם פרטיים, כיוון שאחוז ניכר מהפרסום שלהם מגיע מהמפלגות – הדמוקרטים משקיעים ב־CNN והרפובליקנים ב־FOX. אנחנו ב־i24NEWS לא ממשלתיים ולא מקבלים כסף מאף מפלגה".
מי קובע את האג'נדה של ערוץ ממשלתי?
"זה בעצם קידום מדיניות החוץ של צרפת. השקנו את הערוץ בסוף הקדנציה של שיראק, לאחר מכן הנשיא היה סרקוזי – וכך גם הטון השתנה. זה סיוט מבפנים, כי מצד אחד יש עיתונאים עם האני מאמין שלהם, ומצד שני ההנהלה אומרת 'אבל אנחנו מקבלים את התקציב מהממשלה'".
אתה יהודי וציוני. איך זה הסתדר עם שירות הממשלה הצרפתית שלא בדיוק עומדת ליד ישראל בכל סיטואציה?
"מהוריי למדתי ש'אתה תומך בישראל, לא משנה איזו ממשלה יש בשלטון'. מעולם לא הסתרתי את העובדה שאני יהודי, וסייעתי לישראל בהרבה דרכים שלא את כולן אני יכול לפרט".
ובכל זאת, תן איזו הצצה קטנה.
"בשנת 2005 הייתי יועצו של ראש הממשלה וילפן, וקיבלתי שיחה מדובר השגרירות בפריז שאמר 'שרון בא לבקר את הנשיא שיראק, אבל צרפת לא מוכנה שזה ייחשב כביקור ממלכתי רשמי'. בהזדמנות הראשונה פניתי לראש הממשלה, ואמרתי לו שבעיניי זה בעייתי. וילפן ענה לי: זה מורכב, הוא הנהיג הרי את הטבח בסברה ושתילה. אבל אני התעקשתי: 'הוא ראש ממשלת ישראל, הוא עושה צעדים גדולים לקראת השלום. הוא יוצא מעזה, ובמקום ללכת לג'ורג' בוש לקבל את ברכתו, הוא הולך לשיראק'. וילפן השתכנע, התקשר לשיראק והשתמש ממש במילים שלי כדי לשכנע אותו. וזה הצליח".
פעילי BDS מוזמנים
נחזור שנה אחורה, לשנת 2012. מלול קיבל אז כאמור שיחת טלפון מאיש העסקים פטריק דרהי, מעשירי צרפת, שביקש להיפגש. "הגעתי לפגישה כמו דיפלומט, עם חליפה ועניבה, הרי מדובר באיש עסקים מכובד. אלא שהוא עצמו בכלל הגיע עם ג'ינס, חולצת פולו ונעלי ספורט. הוא אמר לי 'בני, הגיע הזמן שתעשה משהו עבור המדינה שלך'. אמרתי לו 'אני הרי משרת את המדינה שלי, אני במשרד החוץ הצרפתי, בגלל זה אני לא עשיר ואתה כן'. אבל הוא התעקש איתי: 'המדינה שלך זה ישראל. ראיתי מה אתה עושה בצרפת עם הערוץ הצרפתי הבינלאומי, ואני רוצה שתקים ערוץ כזה עבור ישראל'. הוא סיפר לי שנמאס לו מהדרך שבה מסקרים את ישראל בעולם.
"בגלל שאני ציוני וגם משוגע, אמרתי 'יאללה, אני בעניין'. לא היה קשה לשכנע את אשתי לעלות, כי הוריה גרו בתל־אביב. הבנות שלנו היו בנות ארבע וחמש, וזו הייתה ההחלטה הטובה ביותר בחיי. בינואר 2013 רכשנו את ההאנגר שבו הקמנו את האולפנים, ובחודש יולי היינו באוויר. היו לנו אז 150 עובדים וכיום יש לנו 300 עם אולפנים בישראל, צרפת, ארה"ב וכעת גם באיחוד האמירויות".
אז מה האג'נדה שלכם?
"בתחילת הדרך זה היה לחבר את ישראל לכל העולם ואת כל העולם לישראל. האג'נדה השתנתה לפני כמה חודשים בעקבות 'הסכמי אברהם', וכעת המטרה שלנו היא לקדם מזרח תיכון חדש. הרי ערבים ומוסלמים מהמזרח התיכון ומהעולם כבר צופים בנו, ויש לנו ערוץ דובר ערבית מהיום הראשון".
אבל בתחילת הדרך היו לכם שלטי חוצות שבהם הצהרתם שאתם "כיפת הברזל של התקשורת". נתפסתם כערוץ הסברתי.
"לא, זה אף פעם לא היה חלק מהמטרות שלנו. אנחנו משדרים חדשות, אבל את החדשות שאנחנו משדרים אף אחד אחר לא משדר. כאשר יורים אלפי טילים על ישראל, רק אצלנו יהיה כתוב על המסך 'ישראל תחת מתקפה'. בשאר הערוצים הבינלאומיים ישדרו רק את התקיפה הישראלית. בלי הקשר של סיפור רחב יותר
"מהוריי למדתי ש'אתה תומך בישראל, לא משנה איזו ממשלה יש בשלטון'. מעולם לא הסתרתי את העובדה שאני יהודי, וסייעתי לישראל בהרבה דרכים שלא את כולן אני יכול לפרט"
"חזרתי עכשיו מצרפת. אלה השווקים הקשים ביותר שלנו ובכל זאת יש לנו 2.6 מיליון צפיות ייחודיות בטלוויזיה מדי חודש. והרי קהל היעד שלנו הוא לא הקהילה היהודית – חצי מיליון היהודים שמתגוררים שם. אנחנו אמנם מגיעים לקהל הזה, אבל לא לשם כך הקמנו את הערוץ. כשהתראיינתי בצרפת, הציגו אותי כמנכ"ל חברת תקשורת בינלאומית שמשודרת מתל־אביב. בגלל שחתמנו על שידורים והקמת אולפנים במדינות המפרץ, זה כבר לא נתפס כערוץ פרופגנדה ישראלי. מבחינתם אנחנו עכשיו שחקן מרכזי במזרח התיכון והאלטרנטיבה לאל־ג'זירה".
מה הקו האדום שלא תעבור בשום אופן? האם אפשר להגיד אצלכם בשידור שישראל היא מדינת אפרטהייד?
"בוודאי, אבל זה יהיה כחלק מעימות שבו יישמע גם הצד השני. זו התפיסה שלנו. לא אבקש מהעיתונאי שלנו להגיד ככה או ככה. אני מזמין את כולם ונותן לצופים להחליט".
פעילי BDS יתראיינו?
"בוודאי, יש לנו בערוץ הערבי גם אנשים מחמאס וחיזבאללה שמתעמתים עם ישראלים. אבל הם לא יופיעו בחיים בלי שנשמע גם את הצד הישראלי. לא יהיה כאן ריאיון אחד־על־אחד מלטף עם אחד מאותם גורמים".
לאחרונה נחתם הסכם בין i24NEWS לבין קבוצות תקשורת בדובאי ואבו־דאבי. הערוץ זמין כיום לצפייה בשתי ספקיות התוכן הגדולות באמירויות, Etisalat ו־DU. בנוסף, חתם הערוץ על חוזה עם משרד התיירות של דובאי להעלאת קמפיין בטלוויזיה ובדיגיטל בשלוש שפות. "אנחנו הערוץ הישראלי הראשון שמקבל פרסום ממדינות ערב", אומר מלול בגאווה. בהתאם לתמורות האלה, שונה גם הסלוגן של הערוץ ל"הלב של המזרח התיכון פועם ב־i24NEWS". "המדינה הבאה שאנחנו מתכוונים ליצור עמה שיתופי פעולה היא בחריין", חושף מלול, "זו אמנם מדינה קטנה אבל אסטרטגית בכך שהיא שוכנת ליד איראן".
מה שמלול לא יכול להגיד ואנחנו כן, הוא שבזכות שידורי הערוץ, אזרחי המדינות הערביות נחשפים לתכנים שלא קיבלו עד כה בערוצים הממשלתיים שלהם. רשתות כמו CNN ו־FOX האמריקניות לא משדרות בערבית, מה שמותיר את הזירה פתוחה יותר עבור ערוץ טלוויזיה ישראלי וצעיר, שדובר ערבית. אבל עברית עדיין לא.
