"בקיץ הקודם אמרתי לסוכן שלי שאני מרגיש כאילו הייתי בכלוב בשנים האחרונות, ושהוא חייב לסמוך עליי. לא ביקשתי ממנו שיביא לי חוזה מאחת הקבוצות הגדולות באירופה, אלא שימצא לי מקום שבו אוכל לשחק את המשחק שלי ואמרתי שאם זה יקרה, אני אצליח". הדובר הוא הכדורסלן האמריקני־ישראלי סילבן לנדסברג, שעזב את מכבי ת"א באוגוסט שעבר וחתם באסטודיאנטס מהליגה הספרדית הבכירה. הוא מציג שם עונה קסומה שהגיעה לשיאה עם תצוגת משחק מרהיבה מול ברצלונה לפני שבועות אחדים. "הגעתי לספרד מאוד רעב ומלא במוטיביציה, עם תחושה שיש לי עול על הכתפיים שאני צריך להסיר מעליי. תמיד ידעתי למה אני מסוגל, עבדתי הכי קשה שאפשר, והייתי חייב להציג את עצמי מחדש לעולם הכדורסל, ולהסיר את הספק של אחרים לגבי היכולות שלי. רציתי לקחת את ההזדמנות הזו ולהוכיח לכולם מה באמת אני יודע לעשות. הרגשתי שאני מגיע ושאין אף אחד שיצליח לעצור אותי, לא משנה מה יבוא מולי".
לנדסברג הגיע לספרד אחרי חמש שנים רצופות בצהוב, והיה חלק מהמועדון שקרס בשנים האחרונות והגיע לשפל חסר תקדים בעונה הקודמת, עם ארבעה מאמנים שונים על הקווים, התרסקות ביורוליג ואיבוד נוסף של תואר האליפות. "קשה לי להסביר מה לא עבד במכבי, אני באמת לא יודע, כנראה בעיות קשות בכימיה בין כולם. העונה הקודמת הייתה רעה עבורי ועבור הקבוצה, ומה שאני זוכר ממנה כרגע הוא בעיקר את העובדה שבשלבים האחרונים שלה אפילו לא נתנו לי להתאמן".
מי לא נתן לך להתאמן?
"כשאריק שיבק מונה למאמן, הוא בחר לשתף באימון רק את עשרת השחקנים שהחליט שיהיו חלק מהרוטציה שלו, מה שהוביל אותי לשבת בצד. הרגשתי שמגיע לי יותר ושאני רוצה ויכול להשיג יותר. ידעתי שמה שרואים ממני על המגרש, זה לא באמת מי שאני, שזה לא השחקן שהתאמצתי כל כך להיות. הבנתי שזה לא עובד יותר בשבילי, שכנראה התעייפתי עוד קודם לכן מלהיות חלק ממכבי, שזה הזמן לפרוש כנפיים ושכדי לגדול כשחקן ולהתקדם – אני חייב ללכת".
במשך כמה שנים ציפו לפריצה המקצועית שלך. למה לדעתך זה לא קרה?
"קשה לפרוץ או להציג יכולת גבוהה כשבאופן קבוע בכל עונה אתה מקסימום האופציה הרביעית על המגרש. מעולם לא הייתי זה שהקבוצה עבדה עבורו, תמיד היו כמה שחקנים מועדפים לפניי, והייתי צריך לחכות לתור שלי. בעיה נוספת היא שאני הרבה יותר מקלעי, ובמכבי כל מה שביקשו ממני לעשות הוא לעמוד בצד, וכשהכדור יגיע אליי בשלב מסוים לנסות לעשות איתו משהו. העונה אני בתפקיד שהרבה יותר מתאים לי: אני משחק את המשחק, יוצר מצבים לאחרים, מכדרר ולוקח את השחקן שלי לסל, אני לא רק כלי נשק שעומד בפינה ויורה כדורים לסל. מעולם לא שיחקתי ככה לפני כן ומעולם לא הרגשתי נוח בפוזיציה הזאת, אבל הפכתי להיות כזה במכבי, כי רציתי להשאר על המגרש".
לא ראו את היכולות שלך באימונים, לא ניסית לדבר עם מישהו?
"ראו אותי באימונים ובכל שנה דיברתי עם המאמנים בקבוצה, אבל זה הבלון שהם הכניסו אותי לתוכו. זה מה שביקשו ממני לעשות והרגשתי שהגיע הזמן לצאת ממנו".
יכול להיות שלא האמינו בך כשחקן מוביל?
"אני לא יכול לדבר בשמם, אבל מהחוויה שלי לא ראו בי שחקן מוביל, וכנראה תמיד חשבו שיש מישהו שיכול לבצע את הדברים טוב יותר".
אם כל כך סבלת, למה לא ניסית לעזוב קודם?
"האמת שניסיתי כמה פעמים לעשות את הצעד הזה בעבר וזו גם הסיבה שהחלפתי בקיץ סוכן. כי בכל פעם שאמרתי לסוכן הקודם שאני רוצה לעזוב, שאני לא שמח ולא בעמדה שאני רוצה לשחק בה, הוא היה מוכר לי כל מיני שטויות ואומר לי שזה המקום בשבילי. כנראה שהיה לו מאוד נוח כשאני שם. ברגע שהחלפתי סוכן, הצלחתי לצאת משם הרבה יותר מהר ממה שדמיינתי".
היו לך רגעי משבר, חשבת להפסיק לשחק?
"מעולם לא היה לי רגע בחיים שבו לא רציתי יותר לשחק כדורסל, והאמונה הגדולה שלי בעצמי וביכולות שלי נובעת ממקום אחד בלבד – כל העבודה הקשה וכל השעות שהשקעתי במשך שנים ארוכות, לפני כל עונה ובמהלכה. יש לי כבר מספיק ניסיון בחיים כדי להבין שאי אפשר להשיג משהו בכדורסל בלי לעשות אותו דבר שוב ושוב במשך אלפי פעמים".
חברי הנהלה בכל אימון
בסיום העונה החליטו במכבי לזעזע את המערכת, ולהחליף את כל השחקנים בקבוצה פרט לאיתי שגב. "הרצון להפריד כוחות היה הדדי, הייתי חייב התחלה חדשה, והודעתי להנהלה שאני לא מעוניין לחזור בעונה הבאה. הגענו לסיכום וכל אחד הלך לדרכו, כשהדברים נעשים סך הכול בדרך נעימה וטובה".
מדברים הרבה על הלחץ הגדול להיות חלק ממכבי ת"א. אתה יכול להסביר במה זה מתבטא?
"אני חושב שאנשים מגזימים כשהם מדברים על הלחץ במכבי ת"א, כי יש לחץ בכל מועדון שרוצה לנצח משחקים. אין שחקן שרוצה להפסיד, וכשזה קורה, הלחץ עליו מתגבר באופן טבעי, ובמכבי דווקא מנסים לתמוך בשחקנים שנמצאים בתקופה פחות טובה או במצב רוח רע. מה שכן, עד היום מבין שלוש הקבוצות שהייתי חלק מהן בקריירה המקצוענית שלי, רק במכבי ישבו חברי הנהלה בכל אימון. בקבוצה שלי השנה אין דבר כזה".
בשבוע שעבר הודיעה מכבי ת"א שבשנה הבאה תקים שתי קבוצות, אחת ליורוליג, שתתבסס בעיקר על שחקני חיזוק זרים, ואחת לליגה, שתהיה קבוצה ישראלית מחוזקת. לנדסברג, שפעיל מאוד בטוויטר, הגיב במילים חריפות להחלטה הזו, ותקף את היחס של המועדון לשחקנים הישראלים. "אני מכבד את מכבי ואת המועדון, הייתי חלק מהקבוצה ומהאנשים שסביבה הרבה שנים, ואני לא רוצה שמישהו יחשוב אחרת או שהדברים שאני אומר יֵצאו מהקשרם, אבל אני מאוד לא אוהב את ההחלטה הזו, ולא חושב שהיא מכבדת את הכדורסלן הישראלי. תסתכל על כל המועדונים הגדולים באירופה – ריאל מדריד, ברצלונה, צסק"א, מילנו, בכולם משחקים שחקנים מקומיים שזוכים לכבוד הראוי. לא יכול להיות מצב שבמועדון מוביל שמייצג גם את המדינה, אין גם שחקנים מקומיים שלא רק מקשטים את הספסל. זו לא הדרך הנכונה לעשות את הדברים והחלטה רעה שאני מאוד לא אוהב".
למה הישראלים לא מצליחים במכבי ת"א?
"אני לא עוקב אחרי מכבי השנה, אבל לגבי תקופתי אני יכול להגיד לך בתור ישראלי, שנתנו לי הזדמנות להוביל את הקבוצה בליגה הישראלית, אבל באירופה תמיד נדחקתי לאחור. בשנים שלי במכבי זכינו בתארים עם סגל שמורכב מלא־מעט ישראלים, אז אני לא מבין מה הבעיה הגדולה עכשיו. אין ספק שכרגע קורה שם משהו לא נכון".
אתה עדיין בקשר עם מישהו מהארץ?
"יצרתי לאורך השנים הרבה מאוד חברויות דרך הקבוצה: יוגב אוחיון וגיא פניני הם חברים מאוד טובים שלי, ועד היום אני בקשר כמעט יומיומי איתם. גם עם חברים מהקבוצה שזכינו יחד ביורוליג כמו דווין סמית', שהוא כמו אחי הגדול, שון ג'יימס, ריקי היקמן, טיירי רייס וג'ו אינגלס".
שיחת היום בכדורסל האירופי
זמן קצר לאחר שעזב את מכבי ת"א, שבה זכה באליפות אחת בלבד לצד זכייה ביורוליג ב־2014 ובחמישה גביעי מדינה, התייצב לנדסברג במדי אסטודיאנטס מדריד, קבוצה עם עבר מפואר והווה צנוע יותר שמציב אותה בדרג הבינוני בליגה הספרדית, שנחשבת לבכירה באירופה. "מבחינה מקצועית יש הבדל גדול מאוד בין הכדורסל בישראל לזה שבספרד, ובהתחלה זה היה מאוד שונה ומאתגר להתאים את עצמי מחדש", נזכר לנדסברג. "לא הייתה לי הכנה לעונה כל כך קשוחה מאז הימים שלי בקולג', עם ריצות בהרים, אימוני בוקר מוקדמים ונוספים מאוחר בלילה. האימונים עצמם רבים, ארוכים וקשים יותר וגם הדגשים בהם שונים, ומתמקדים בין השאר בהרבה מאוד עבודה אישית. אני שחקן שאוהב לעבוד, אז לא הייתה לי בעיה לקבל את השינויים האלה, ואפילו שמחתי מהאפשרות שיש לי להשתפר וניסיתי להוציא מזה את המיטב. זו הייתה הכנה נכונה וטובה למה שציפה לי לאחר מכן בליגה".
עד כמה שונה הליגה עצמה מזו הישראלית?
"זו ליגה מאוד תחרותית וקשוחה, עם הרבה שחקנים ומאמנים טובים, ולא משנה מול מי אתה משחק – אם זו קבוצת צמרת או תחתית, זה אתגר קשה שאפשר להפסיד בו. המשחק עצמו הרבה יותר מהיר, קשוח ומאורגן טקטית מאשר בישראל, במה שמזכיר מאוד את המשחקים ביורוליג. להרבה קבוצות סגנון משחק דומה והרמה מאוד גבוהה. האיכות הזאת עוזרת לי להיות מאוד ממוקד ולהמשיך לעבוד קשה".
היה לך קשה לעזוב את ישראל אחרי שבע שנים?
"החוויה עבורי בישראל הייתה נהדרת. בניתי לעצמי חיים שם, עם הרבה חברים וזיכרונות. זו מדינה מדהימה שתמיד יהיה לה מקום אצלי בלב. בקיץ עברתי הרבה שינויים והאנשים סביבי דאגו שזה אולי יותר מדי בבת־ אחת, אבל אני זוכר שהרגעתי את אמא שלי, ביקשתי ממנה שתסמוך עליי, שאני יודע מה שאני עושה".
ובאמת, ההשתלבות של לנדסברג בקבוצה החדשה שלו הייתה נהדרת, ומהר מאוד הוא הפך לאחד השחקנים המובילים שלה. "לפני שהגעתי לספרד לא דיברתי עם מאמן הקבוצה, סלבה מלדונאדו, אבל עם הזמן גיליתי שהוא איש מקצוע מצוין ואדם נפלא שאפשר לדבר איתו גם מחוץ למגרש. אני מרגיש טוב עם התפקיד שלי על המגרש העונה, שזהה למה שעשיתי לאורך כל הקריירה בקבוצות האחרות ששיחקתי בהן, זה שאני עובד למענו כל החיים ונמצא עבורו שעות בכל שבוע בחדר כושר. אני נהנה מהעובדה שאני יכול להוביל את הקבוצה ולעזור לה לנצח".
מתחילת העונה מציג לנדסברג מספרים נהדרים, כשהוא קולע (נכון לכתיבת שורות אלה) 21.2 נקודות למשחק בממוצע (ראשון בטבלת מלך הסלים בספרד), בנוסף ל־4 ריבאונדים ו־1.8 אסיסטים ב־27.8 דקות משחק. לנדסברג הרשים מאוד בלא מעט משחקים, אבל לפני כמה שבועות הגיע לשיאו כאשר הציג את המשחק הטוב ביותר לשחקן בודד בליגה הספרדית מזה 24 שנה, ועוד במשחק חוץ מול ברצלונה הגדולה. הערב הגדול שלו החל תוך 15 שניות, אז קלע את השלשה הראשונה (מתוך 8 סך הכול) במשחק, וברבע השני כבר היו רשומות לזכותו 15 נקודות. לנדסברג סיים את המשחק עם 48 נקודות, באחוזים מעולים, בנוסף לחמישה ריבאונדים ו־3 אסיסטים שהקנו לו 52 נקודות מדד ולקבוצתו ניצחון יוקרתי של 95:100. "בשלב מסוים הרגשתי כמו מסי, כל זריקה שלקחתי נכנסה לסל וזה היה ערב מאוד מיוחד בשבילי שלא אשכח לעולם, בטח כשהוא הסתיים בניצחון הראשון שלי בבית של ברצלונה. במהלך המשחק נכנסתי לקצב מצוין והייתי ב'זון', זה משהו שכל שחקן כדורסל יכול להזדהות איתו, כי הוא מכיר את התחושה".
איך אפשר להסביר את התחושה הזו למי שאינו כדורסלן?
"זה תמיד מתחיל מכמה זריקות שנכנסות, ואז הביטחון שלך עולה, וכל מה שאתה עושה פשוט מצליח. מול ברצלונה למשל, מה שניסיתי לעשות הסתדר; ביצעתי הטעיה שמאלה – המגן שלי קפץ ימינה, הלכתי ימינה – הוא קפץ שמאלה, פתאום כל זריקה נכנסה, הקצב היה מושלם והכול עבד כמו שצריך".
ההצגה של לנדסברג הפכה אותו לשיחת היום בכדורסל האירופי, ובספרד החלו להתפרסם ידיעות שקבוצות הצמרת בספרד עוקבות אחריו ומעוניינות בו לעונה הבאה. "זה לא הזמן לדבר עכשיו על העונה הבאה. אני שחקן של אסטודיאנטס, העבודה שלנו עוד לא הסתיימה ואני רוצה להתמקד במה שיש לי כרגע על הצלחת, ולעשות הכי טוב שאני יכול כדי לעזור לקבוצה שלי. אני לא יכול ולא רוצה לדאוג עכשיו למה שיקרה בעונה הבאה".
לא תחשוש לעבור שוב לקבוצה גדולה, אולי שוב תלך לאיבוד?
"אני לא חושש משום סיטואציה ומרגיש היום הרבה יותר נוח עם עצמי. אני שמח שחזרתי להציג את היכולת האמיתית שלי ומרגיש שגדלתי בחודשים האחרונים. אני מבין הרבה יותר מלפני שנה מה באמת אני יכול לעשות על המגרש".
איך ההרגשה להוביל את רשימת הקלעים בליגה כל כך איכותית?
"אני שמח להגיע להישגים כאלה, אבל הדאגה העיקרית שלי עכשיו היא שנגיע לפלייאוף. יש עדיין סיכוי שזה יקרה, ואנחנו צריכים לנצח בכמה שיותר משחקים עד לסיום העונה הרגילה".
איך החיים במדריד בשבילך?
"זו עיר מדהימה ולא היה לי קשה להתאים את עצמי כי כל החיים אני גר בערים גדולות ורגיל לזה. הספרדים אנשים מאוד נחמדים, אני אוהב את התרבות שלהם והכול כאן רגוע למדי. הספרדית שלי לא מספיק טובה עדיין, אבל באימונים יש לנו מתורגמן שמסביר לי את כל מה שצריך".
מר כדורסל
סילבן לנדסברג, שחגג בשבוע שעבר יום הולדת 27, נולד וגדל בשכונת קווינס בניו־יורק לאם ממוצא טרינידדי ולאב יהודי ממוצא אוסטרי. "תמיד ידעתי שאני יהודי, ואמנם לא הייתה לי בר מצווה כשהייתי ילד, אבל ההורים של אבא שלי היו קרובים לדת, וחגגנו יחד את החגים הגדולים כמו פסח וחנוכה, שהיה החג האהוב עליי. בארה"ב יש תחרות בין חנוכה לחג המולד, אז בכל שנה קיבלתי מתנות במשך שמונה ימים ברציפות וזה היה לא ייאמן מבחינתי".
לכדורסל הגיע בגיל צעיר מאוד. "אבא שלי שיחק קצת כדורסל, ראינו הרבה NBA בבית, בימים שמייקל ג'ורדן שיחק, וכל מה שרציתי היה לנסות להיות כמוהו. מגיל חמש התחלתי לשחק ליד הבית וברגע שהייתי גדול מספיק ללכת לפארק לבד, הייתי הולך לשם עם חברים – וזה מה שעשיתי מהבוקר ועד שאמא שלי קראה לי לחזור הביתה, כשהלילה ירד", הוא נזכר.
לנדסברג היה צריך להוכיח את עצמו מגיל צעיר גם במשחקי השכונה הקשוחים: "לפארק הגיעו הרבה מאוד ילדים שרצו לשחק ואף אחד לא רצה להפסיד, כי אז היה צריך לחכות לפעמים חצי שעה ויותר עד להזדמנות הבאה לעלות לשחק. מי שבחרו את הקבוצות העדיפו לבחור שחקנים גדולים וחזקים יותר, שיכולים היו לעזור להם לנצח. אז כשהייתי קטן הייתי חייב להוכיח את עצמי מול הגדולים יותר, כדי לא להיות הבחירה האחרונה. בסופו של דבר הצלחתי לזכות בכבוד שלהם והייתי על המגרש כל הזמן. בשלב מסוים עברתי למסגרת מאורגנת, התחלתי באמת ללמוד את המשחק, איך להתאמן ולהפוך לטוב יותר ועם הזמן הלכתי והשתפרתי". לנדסברג למד בתיכון הולי קרוס בקווינס ושיחק בקבוצת הכדורסל שלו. ב־2008 הוא נבחר להשתתף במשחק כוכבי התיכון של מקדונלד'ס ובאותה שנה נבחר על ידי ארגון מאמני התיכונים לתואר "מר כדורסל" של ניו־יורק, והוזמן לשחק בנבחרת הנוער של ארה"ב.
הוא בחר ללמוד באוניברסיטת וירג'יניה, והפך לקלע המוביל שלה כבר בעונה הראשונה. בקיץ 2009 הגיע למכביה לשחק בנבחרות הכדורסל של ארה"ב וטרינידד וטובגו, ובסיום השנה השנייה במכללה העמיד את עצמו לבחירה בדראפט ה־NBA, אך לא נבחר. "ליגת ה־NBA תמיד תישאר מטרה וחלום עבורי, אבל זה לא משהו שאני עוסק בו כרגע ואשמח מאוד להמשיך ולהצליח באירופה", הוא אומר. ב־2010 הגיע לנדסברג לישראל, חתם לשנתיים במכבי חיפה וזכה לאזרחות מתוקף חוק השבות. ההצטיינות שלו במדי הירוקים הובילה אותו לחתום לראשונה במכבי, בשנת 2012, ושנה לאחר מכן התגייס לשירות צבאי בצה"ל, במהלכו עשה חמישה שבועות טירונות. "אני מאוד שמח על החוויה שעברתי בצבא, למדתי ממנה המון ויצרתי בזכותה חברים טובים שעד היום הם חלק מהחיים שלי. אני זוכר כמה שמחתי לחזור הביתה בשבת, אחרי שכל השבוע אכלתי אוכל נוראי, התקלחתי במים קרים וישנתי במיטה קטנה שהרגליים שלי בלטו ממנה החוצה. ואז בבית, התקלחתי עשרים דקות במים רותחים בלי שאף אחד יצעק עליי והרגשתי מאושר. גם היום, כשאני מתחיל לקחת דברים כמובן מאליו אני נזכר בחוויה הזאת וחושב על הילדים שעוברים אותה עכשיו. זה היה שיעור טוב לחיים, והצבא עזר לי להעריך את מה שיש לי ואת מה שהשגתי בחיים".
מה הסיכוי שנראה אותך שוב בישראל יום אחד?
"קשה לדעת מה יהיה בעתיד, כרגע אני לוקח את זה יום ביומו ונראה מה יהיה".
אם יזמינו אותך לנבחרת ישראל, תסכים לשחק בה?
"יש לי דרכון אוסטרי ובפגרת הנבחרות האחרונה הציעו לי מנבחרת אוסטריה להצטרף אליהם אבל בחרתי לסרב, כי רציתי להישאר בריא ומפוקס בעונה שלי בספרד. זה יהיה כבוד עבורי להיות חלק מנבחרת ישראל אבל זה לא פשוט, עכשיו עם השיטה החדשה של משחקים באמצע השנה. אני מכבד מאוד את אלו שמשחקים בנבחרות, ואם יפנו אליי מישראל בעתיד אצטרך לבחון את הדברים. קשה לי לתת תשובה עכשיו".
על מה אתה חולם?
"אני רוצה להיות מעולה במה שאני עושה ולהצליח להיות הכי טוב שאני יכול. ההרגשה שלי היא שיש לי עוד הרבה לאן להשתפר, וזו הסיבה שאני ממשיך לעבוד קשה בכל יום. אשמח אם אצליח להשפיע על ילדים ולהעניק להם השראה בזכות הדרך שבה אני משחק והתשוקה שלי למשחק. שיבינו שדברים הם לא בשמיים ואם תעבוד קשה – תוכל לעשות כל מה שתרצה".
מעבר לכדורסל, יש לך פנאי גם לדברים אחרים?
"בסופו של דבר, אני אדם עם חיים רגילים. יש לי כלב שאני מאוד אוהב ואנחנו מטיילים יחד כל הזמן, אני אוהב לאכול במסעדות, ובכל יום אני מדבר עם אמא שלי ועם החברים בבית".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני בחמש רק בגלל שאני שמח עם מי שאני, שיש לי אפשרות לעזור לאמא שלי, למשפחה ולחברים. אני שמח על הדרך שבה מערכות היחסים שלי עם האנשים החשובים בחיי התפתחו בנקודה הזו בחיי. כשאני חוזר הביתה, אף אחד לא מסתכל עליי ככדורסלן או מישהו שהצליח וכולם מתייחסים אליי בדיוק כמו פעם, גם אם זה לשלוח אותי לשטוף כלים או לתת לי הוראות. אני אוהב ומעריך את זה מאוד, הם אפילו לא מבינים עד כמה. זה מזכיר לי מי אני באמת, עוזר לי לגדול ולהישאר צנוע, ואני מקווה שזה אף פעם לא ישתנה".
