דניאל גד: "אני בר־מזל להיות חלק מ'שבאבניקים', זה פרויקט שיש בו שליחות"

תשע דקות של שעת רצון עמדו במרכז פרק שמונה בעונה הנוכחית של "שבאבניקים". תשע דקות שלפי האמונה מסוגלות לכול – מזיווג הגון ועד לסיאט איביזה חדשה. רק תבקשו. האמונה הזאת, שלאוזניים חילוניות עשויה להישמע כמו אגדה, הצליחה להשרות כמה רגעי קסם על המסך וגם בסט צילומי העונה החדשה בחורף האחרון. "זה קרה בט' בכסלו בין 13:44 ל־13:53", משחזר השחקן דניאל גד – מי שכנראה מוכר לכם יותר כאבינועם לסרי, בסדרה המצליחה "שבאבניקים", "סט צילומים הוא מקום שבו אין עצירות. אבל ביום הזה במשך תשע דקות כולם פתאום עצרו את העבודה. היו כאלה שהוציאו תהילים, הייתה עוזרת במאי שהוציאה את הפלאפון שלה וקראה פתקים שכתבה עם שמות לזיווג, לבריאות ולתפילה. ההגדרות של לבוש, חרדי או חילוני, פשוט נעלמו ואף אחד לא היה ציני כלפי הדבר הזה או בחר ללכת לעשן. יצאתי משם ממש מחוזק".

מה אתה ביקשת?
"האמת שפשוט קראתי תהילים והודיתי לה' על הסיפור הזה".

בעונה השנייה של "שבאבניקים" מתמודדת הרביעייה עם שלל אתגרים חדשים מחוץ לכותלי הישיבה: רישום והקמה של ישיבה חדשה, שכן עצבני שמזכיר ראש עירייה מסוים לשעבר וחברים מאתגרים מהישיבה החילונית הסמוכה. למרות שחלפו שנתיים וחצי מסיום העונה הקודמת הצופים שמרו אמונים לסדרה וגם בעונתה השנייה (ראשון ושני בשעה 20:15, HOT3, HOT VOD ו־Next TV) והיא ממשיכה לזכות לחיבוק הקהל והמבקרים גם יחד.

אבינועם, הדמות שמגלם גד, הוא מנהיג החבורה שמצעיד אותה בשביל היוצא מהישיבה לעבר החופש והמודרנה. גם העונה הזאת נפתחת במוות מפתיע ובנימה אירונית משעשעת כשהפעם הקורבן הוא דמותו של החרדי המודרני שנדרסת על ידי מכונית, רגע אחרי שחבורת השבאבניקים מתרשמים מהרכב והחליפה המהודרים שלו.

"נראה לי שזה מין דפוס תסריטאי של היוצר, אלירן מלכה, שנועד לתפוס את תשומת הלב של הצופה", אומר גד. "בעונה הראשונה זה היה השנדליר שנפל על ראש הישיבה והפעם זאת הייתה הדריסה. כנראה יש בזה אמירה מסוימת".

"אין סוף להערות שאנחנו מקבלים על הסדרה – כשמברכים מחזיקים ביד ימין ולמה אבינועם לא היה שם עם טלית ושים לב שזה לא ברוכעס והצלוחעס אלא ברוכה והצלוחה"

למרות הפחד מהעולם שבחוץ, אפשר להגיד שאבינועם קיבל סוף־סוף את מבוקשו ויצא לחופשי.
"נכון. וסביר שבלעדיו הם היו עוד בישיבה. אחד משגיח ואחד אולי עורך דין, אבל עדיין על המסלול. הוא אמנם המנהיג של החבורה, אבל ברגע שהוא מגיע לעולם החילוני הוא מאבד את הביטחון שלו".

הוא רוצה להיות חילוני לדעתך?
"אני חושב שהרצון שלו זה לדבר חרדית בקרב חילונים. להמציא איזושהי שפה חדשה שמשלבת בין הדברים. מצד אחד הוא יכול להתלהב ממילה כמו 'וייב', אבל מצד שני הוא מצטט מהגמרא דברים שהוא מאוד מאמין בהם. היה לי חשוב שיראו את הידע התורני של אבינועם כי בעונה הראשונה זה לא ממש קיבל ביטוי לדעתי. למשל בפרק 10 כשהם מקבלים עוגה מהחבר'ה של הישיבה החילונית, ומתחיל דיון על הסוגיה של עוגה שנסעה בשבת. גדליה טוען שאסור כי זה חילול שבת מובהק ואבינועם שלא רוצה להביך את השכנים החילונים שולף את הטיעון שאסור לבייש יהודי שלא ידע, ושצריך להתייחס אליו כשוגג ולא כמזיד.

"אני מצטט שם את הרב עובדיה שאומר שעדיף לחלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. זה חידוש שיש אפילו דתיים שלא מכירים ונפלא בעיניי שדברים כאלה זוכים לבמה במיינסטרים. כשאני עובד על אבינועם אני משתדל לגשת אליו מהמקום המחבר, לא מהצד הנהנתני שקיים בו. אני חושב שאבינועם ימצא שלווה ברגע שהוא ימצא את עצמו ויבין מי הוא רוצה להיות".

בינתיים הוא מצא את הרקדן הפנימי שבתוכו. חתיכת סצנת מחול נתת.
"אלירן אמר לי שאבינועם אמור מאוד ליהנות בעונה הזאת. אמרתי לו 'אם אתה רוצה שהוא ייהנה, בוא נעשה סצנה שבה הוא רוקד'. יש לי רקע בתנועה מלימודי המשחק ויחד עם ליר כץ (המגלמת את עדן, ד"ש) שלמדה מחול, יצרנו כוריאוגרפיה וחזרנו עליה כמה שעות".

כבר מהשיחה המקדימה איתו ניכר שגד מושקע מאוד בדמותו של אבינועם ומחובר אליו בנימי נשמתו. הוא זוכר במדויק איזו סצנה התרחשה באיזה פרק, ולריאיון עצמו הוא מגיע עם דף עמוס בפרטים על אבינועם. "חשוב לי לציין את זה כדי לא לשכוח", הוא אומר ומוסיף מדי פעם אנקדוטה על הדמות או על תמה מהסדרה.

מהר מאוד השיחה על דמויות הסדרה זולג גם לשיח על הגדרות ומשמעותן. "הגדרה היא מלשון גדר", אומר גד. "אז בסדרה גדליה למשל צריך את ארבע האמות שלו כדי להסתדר, זה מה שעושה לו סדר בראש, אבל אבינועם לעומתו חייב את האוויר. כל אחד מהם תוחם את עצמו עם גדר באופן שהוא מרגיש לנכון, אבל יש כל מיני זרמים ותתי־זרמים".

אתה מוצא יותר דמיון או שוני בינך לבין אבינועם?
"גם וגם. קודם כול אבינועם יותר מוחצן ממני. אנחנו מגיעים ממקומות שונים והידע התורני שלו גדול יותר משלי, אבל אני כן חושב שבנוגע לכוח של תפילה שנינו מבינים אותו ומתחברים אליו. גם יש מצב שאני קם ליותר תפילות מאבינועם".

שחקן מחליף

גד (30) נולד וגדל ברחובות. אמו ענת היא גננת, ואביו שמחה הוא כדורגלן עבר במכבי שעריים. כדורגל היה גם תחום המשחק היחיד שהעסיק אותו עד גיל 13. אלא שאז הוא נקרא לדגל כדי למנוע משבר משפחתי – אחותו הצעירה שיחקה בבימת הנוער ברחובות, ושלושה ימים לפני הצגת הסיום שלה אחד השחקנים הבריז במפתיע וטס לחו"ל, מה שהעמיד את ההצגה כולה בסכנת ביטול. לאחר כמה שכנועים מצד אמו, גד החליט להיות אח טוב ולקח על עצמו את התפקיד החסר. הוא ישב עם אחותו, למד את הטקסט ועלה לבמה. מילוי התפקיד החד־פעמי הזה גרם לו להבין שתחום המשחק מעניין אותו יותר מעולם הכדורגל והוא בחר לבצע חילוף.

"כשאני עובד על אבינועם אני משתדל לגשת אליו מהמקום המחבר, לא מהצד הנהנתני שקיים בו. אני חושב שאבינועם ימצא שלווה ברגע שהוא ימצא את עצמו ויבין מי הוא רוצה להיות"

בצבא כבר שירת בתיאטרון צה"ל לצד שמות מוכרים כמו משי קליינשטיין, דר זוזובסקי ואמרי זיו. לקראת סוף השירות שיחק בסרט "מפריח היונים" ובתום השירות כבר קיבל תפקיד ראשי ב"גאליס". לצד ההשתתפות בסדרת הילדים והנוער הסופר מצליחה, על כל המשתמע מכך, הוא החל במקביל מסלול לימודים של שלוש שנים בסטודיו למשחק ניסן נתיב.

"הלימודים שמרו אותי באיזושהי מסגרת מאוד מסודרת ואינטנסיבית של זמנים, זה עזר לי להתמודד עם הטירוף שהיה סביב 'גאליס'. למשל בסרט הראשון של 'גאליס' לא השתתפתי כי זה התנגש עם בית הספר. זה גם עניין של לדעת להבדיל מה עיקר ומה טפל. זאת הייתה תקופה מדהימה, חוויה מעניינת ומלאה באהבה. עד היום אני שומע תגובות מצעירים שגדלו על 'גאליס' ואפילו מהורים שנהנו לצפות עם הילדים".

אגב תגובות – ונחזור ל"שבאבניקים" – באיזו תדירות אתה מקבל תגובות שמתחילות ב"זה לא ככה"?
"ברור. התגובות מתחלקות לשניים – קודם כול זה 'תודה אחי שאתה מספר את הסיפור שלי'. אנשים שמחים שמציגים אותם לא כדמויות סגורות ומיוסרות, אלא מראים אותם כאנשים עם מאוויים ורצונות ולא בוחרים צד. לגבי החלק של ההערות לשיפור אז אין לזה סוף – כשמברכים מחזיקים ביד ימין ולמה אבינועם לא היה שם עם טלית ושים לב שזה לא ברוכעס והצלוחעס אלא ברוכה והצלוחה. לאנשים מאוד אכפת מהסיפור והם רוצים שהוא יצליח. אני בר־מזל להיות חלק מזה. בעבר נבחנתי לעוד איזו סדרה והתקבלתי אליה, אבל עוד לא הייתה לי תשובה מ'שבאבניקים' והחלטתי לוותר על הסדרה ההיא ולחכות לתשובה כי ידעתי שזמני הצילום מתנגשים – ואני מודה יום־יום על זה שזה הסתדר, זה פרויקט שיש בו שליחות".

אני חושב שבמי שמעיר "זה לא ככה" יש רצון לשמור על איזו גאוות יחידה. לומר שהטלוויזיה שכביכול משויכת לעולם החילוני, לא תצליח לפצח באופן מושלם את העולם החרדי.
"ברור שזה לא בדיוק אותו הדבר. בטלוויזיה צריך קצת להקצין ואם עושים קומדיה, אז בכלל. אתה מוסיף הומור גם בתוך הרגעים הדרמטיים כדי לשחרר את הכאב הפנימי של הדמויות. ואין מה לעשות, יש משהו שונה בחוויה של צופה שמספרים את הסיפור שלו שהופך את זה ליותר אישי עבורו, וזה לא פשוט. כמו ההבדל בין צפייה במשחק כדורגל כשאוהדים את אחת הקבוצות לבין צפייה במשחק כשלא מכירים אף קבוצה ופשוט נהנים מהגולים".

יש תגובה שזכורה לך במיוחד?
"פעם עצר אותי ברחוב בחור גרמני, הוא דיבר איתי באנגלית ואמר שהוא מכור לסדרה. בפורים שמעתי על נשים יהודיות בבלגיה שהתחפשו לשבאבניקים, דברים הזויים. יש איזו תגובה שקיבלתי ממישהי באינסטגרם, אני אקרא לך – 'אני רוצה לפתוח את הלב. כמו שאולי ראית מתמונת הפרופיל שלי אני עם כיסוי ראש. לא יהודייה, אלא מוסלמית. גדלתי בארץ ולמדתי בבית ספר ממלכתי־דתי מוסלמי וזה הזוי כמה דמיון יש בין שתי הדתות שלנו… איך שאתה מציג את מה שעובר על אבינועם בין העולם של שירה לעולם של הדת – מצמרר. תודה'".

אתה מקבל גם הצעות שידוך?
"יותר משידוך, יש אנשים שמדברים איתי בדברי תורה. אומרים לי תן לי שתי נפקא מינות ממסכת אבות. או שמגיבים לאיזו סוגיה שדיברתי עליה ואומרים – אפשר ליישב את הסוגיה גם ככה וככה".

ד"ש לבראד פיט

המפגש עם החרדי המודרני הממוצע מזמן לגד, שמגיע מבית מסורתי, סיטואציות משעשעות. כך למשל כשהתראיין לאחרונה לתחנת הרדיו החרדית "קול ברמה" המגיש קרא לו אבינועם והתעניין נמרצות האם גם הוא מחובר ליהדות כמו אבינועם, הדמות שהוא מגלם.

"כולם מגיעים לטקס האוסקר עם אובר שחור יוקרתי ואנחנו עם יונדאי מלפני עשור. השומרים קולטים אותנו מרחוק ומסמנים לנו 'לא! לא!' ואנחנו כזה מרימים להם את הכרטיס של האוסקר וממשיכים. קלטנו שמתחת למסכות הם התפוצצו מצחוק"

"אני אדם מאמין", הוא משתף, "ויש לנו תרי"ג מצוות ואינספור מקורות ללמוד מהם כדי להפוך להיות אנשים טובים יותר. אני לומד ומשתדל ליישם כל יום מחדש. אולי נשמע שזה חוזר על עצמו, אבל דווקא כשמגלים בתוך החזרתיות דברים חדשים – אלה רגעי גילוי מאוד משמעותיים. להבדיל אלף אלפי הבדלות זה כמו לעשות הצגה מאות פעמים ובכל פעם למצוא משהו חדש בטקסט. הלימוד של היהדות נועד לקרב אותנו לעצמנו ולסייע לנו במסע, וזה זמין ונגיש לכולם. לדעתי חשוב לעשות את זה בתהליך ובליווי כדי לא להעמיס על עצמך כי אפשר גם ללכת לאיבוד בתוך זה".

מלבד תפקידו כאבינועם השבאבניק החרדי (או כפי שהוא מכנה אותו בחיבה, "שובבניק"), זו הייתה שנה פורה למדי עבורו מבחינת הקריירה: הוא כיכב בדרמת האקשן "השוטרים" כשוטר צעיר, בסדרה הקומית "מותק בול באמצע", גילם גל"צניק חרדי ונלהב (דמות שהזכירה לרבים את הכתב החרדי של כאן11, מיכאל שמש) והשתתף בסדרת הנוער המד"בית של גיורא חמיצר "סקיי", הפעם לא בתפקיד אחד הילדים, אלא בתפקיד שוטר שעל גופו משתלט חייזר.

"זה היה אתגר נפלא", הוא מספר בחיוך, "זאת הפעם הראשונה ששיחקתי דמות שמורכבת למעשה משתי דמויות – אני משחק את השוטר חגי שהוא קצת הססן וחסר ביטחון, ואז חייזר בשם אוקו משתלט עליו. ומפני שהוא חייזר ולא מכיר את הכללים של העולם, זה נתן לי המון מקום בתור שחקן לעשות מה שאני רוצה מבחינת שפת גוף. ניסינו לאפיין אותו בתנועה חדה יותר ושיגיב לדברים בעיכוב מסוים, כי הוא פשוט לא מכיר התנהלות אנושית".

בשנה החולפת כיכב גם בסרט הקצר "עין לבנה" של הבמאי תומר שושן. במרכז העלילה בחור צעיר שבמהלך שיטוט לילי ברחוב תל־אביבי מוצא את אופניו שנגנבו כשהם קשורים לעמוד חשמל. הוא מנסה לאתר את הגנב ומכאן מתחיל מסע לילי קצר ומרתק שמצולם בשוט אחד ארוך של 20 דקות, ללא עצירות. התוצאה מרהיבה (הסרט ניתן לצפייה ב־yes VOD ובהקרנות בפסטיבלים שונים).

איך נראים הצילומים לסרט כזה?
"עוד לפני יום הצילום תומר הבמאי אמר לי שהוא מאמין שיצירה עושים מתוך חברות, ושאל אם אני רוצה לצאת לטייל איתו. נפגשנו כמה פעמים, בילינו וגם עבדנו על התסריט. לפני יום הצילום הגענו למקום ועשינו שם כוריאוגרפיה מדויקת של ההליכה שלי ממקום למקום, כי הכול מצולם בפעם אחת וחייבים להיות מדויקים. את יום הצילום עצמו התחלנו בחמש וחצי אחר הצהריים וזה היה מורכב. היו שם בערך מאה אנשי צוות, רובם בהתנדבות, כי היינו צריכים לסגור את הנקודה שבה צילמנו כדי שלא יעברו אנשים תוך כדי הצילום. פעם אחת זה באמת קרה והיינו צריכים להתחיל את הטייק מחדש".

הסרט היה מועמד לפרס האוסקר, והביא אותך אפילו לטקס בלוס־אנג'לס. את מי פגשתם?
"ראינו את האלי ברי, גלן קלוז, בראד פיט".

מה שלומו בימים אלה?
"וואלה, בראד סבבה. ישבנו אחרי זה ושתינו ביחד. הוא עכשיו בתקופה שהוא שותה רק חליטות".

בריא. אילו עוד חוויות קרו על השטיח האדום?
"בהתחלה היינו אמורים להגיע ב'אובר'. בסוף החלטנו לנסוע עם חבר. העניין הוא שהאוסקר זה אירוע משמעותי שם. סוגרים צירים ועניינים ורק מי שיש לו את ה'אוסקר פס' יכול לעבור. עכשיו כולם מגיעים לשם עם אובר שחור יוקרתי ואנחנו עם יונדאי מלפני עשור. השומרים קולטים אותנו מרחוק ומסמנים לנו 'לא! לא!' ואנחנו כזה מרימים להם את הכרטיס של האוסקר וממשיכים. קלטנו שמתחת למסכות הם התפוצצו מצחוק".