האופה מברלין: צעדיו הראשונים של תמיר בלאט בקריירה האירופית

אחת המעמסות הגדולות ביותר היא להיות בנו של מישהו שכבר התפרסם בתחום ועשה את זה בגדול, משימה שרבים לא מצליחים לעמוד בה. במקרה של תמיר בלאט אפשר כבר לומר בזהירות שהתפוח לא רק שלא נפל רחוק מהעץ, אלא שהוא הצמיח לצידו עץ משלו. בלאט, רכז מוכשר בן 24 ובנו של דיוויד בלאט, המאמן הישראלי המעוטר בכל הזמנים, הפך החודש לאחד משחקני החיזוק החדשים של אלבה ברלין, קבוצת פאר גרמנית שזכתה עד היום בתשע אליפויות ותשעה גביעים, הניפה את גביע קוראץ' והעפילה פעמיים לגמר היורוקאפ. "מצמרר לחשוב שאחרי כל מה שהעם היהודי עבר פה, אני עכשיו שחקן של אלבה ברלין על אדמת גרמניה, ככדורסלן ישראלי יהודי, זה מדהים בעיניי", אומר בלאט. "הגעתי לכאן לפני כמה שבועות, עם אמא שלי (כנרת בלאט, כדורסלנית עבר, ד"מ) ואחותי, מה שמאוד מקל עליי את המעבר. קיבלתי דירה מהקבוצה, מזג האוויר עדיין טוב אז נחמד להסתובב בעיר ולהכיר מקומות חדשים ולאט־לאט זה הופך לבית".

בלאט חתם בגרמניה כבר באוגוסט 2020 לשלוש עונות, תמורת 450 אלף דולר לכל התקופה, אך הושאל מיד לעונה נוספת במדי הפועל ירושלים, שבה שיחק בשנתיים שלפני כן. "סוכנות השחקנים האירופית שאיתה אני עובד קיבלה בקיץ שעבר פנייה מאלבה בנוגע אליי והקשר שנוצר הוביל לחתימת החוזה", מסביר בלאט. "גורמים מהקבוצה עקבו אחריי באופן צמוד בשנה האחרונה. המנהל המקצועי דיבר איתי כל הזמן, והם היו בקשר עם מאמן הכושר בירושלים. הם מאמינים בי מאוד ואני רוצה להוכיח להם שלא טעו. בסופו של דבר קבוצת כדורסל בנויה מהרבה מרכיבים, כולם תורמים וכולם חלק מהעסק, ואני מאמין ומקווה שגם אני אצליח לתרום את שלי".

מלבד המעבר היוקרתי לאירופה, קפיצת המדרגה האמיתית מבחינת בלאט היא העובדה שישחק לראשונה במפעל היורוליג, הבכיר ביותר באירופה. "לשחק ביורוליג זה חלום ילדות שלי", קובע בלאט, "כשהייתי קטן הלכתי הרבה פעמים עם אבא שלי לראות משחקים של מכבי תל־אביב ביורוליג. ישבתי ביציע ואני זוכר שאמרתי לעצמי שזה המקום שאליו אני רוצה להגיע, שזו השאיפה האמיתית שלי. המטרה עכשיו היא להמשיך ולהיות אני ולשחק הכי חזק וטוב שאני יכול בכל משחק. ברור שזה יהיה קשה יותר, כי אתמודד ברמת הכדורסל הגבוהה ביותר באירופה אבל אני ממש שמח על ההזדמנות, מוכן לאתגר ומחכה כבר שהעונה תתחיל".

"מצמרר לחשוב שאחרי כל מה שהעם היהודי עבר פה, אני עכשיו שחקן של אלבה ברלין על אדמת גרמניה, ככדורסלן ישראלי יהודי. זה מדהים בעיניי"

בלאט החל את ההכנות לעונה החדשה זמן קצר לאחר שנחת בברלין. "אנחנו כבר בשבוע רביעי של האימונים", הוא מספר. "הכדורסל פה וקצב האימונים שונים מאוד מכל מה שהכרתי. יש כאן עומס הרבה יותר גדול. אני מגיע בכל יום הביתה עייף מאוד ומנסה לצבור כמה שיותר כוח ליום למחרת".

בארבע השנים האחרונות הוביל את הקבוצה המאמן ספרדי הוותיק אאיטו רנסס, אחד מאנשי המקצוע הגדולים בהיסטוריה של המשחק, ומי שהחליף אותו על הקווים הוא ישראל גונזלס, מאמן ספרדי ששימש כעוזרו בשנותיו בגרמניה. "גם עבורו מדובר בקפיצה מקצועית גדולה", מציין בלאט. "הוא אדם מאוד חכם ומאמן עם הרבה ידע, ועד עכשיו אני מרגיש מצוין להתאמן תחתיו". למרבה ההפתעה בלאט לא יהיה הישראלי היחיד בקבוצה, לאחר שחברו לנבחרת ישראל יובל זוסמן, שעזב את מכבי תל־אביב, הצטרף אליו. "אם צריך עוד הוכחה עד כמה הכדורסל הישראלי התקדם בשנים האחרונות, אז ההחתמה של שני ישראלים כשחקנים זרים בקבוצת יורוליג היא בהחלט חותמת לכך", אומר בלאט בחיוך. "שמחתי מאוד כשיובל חתם בקבוצה, אנחנו חברים קרובים מחוץ למגרש, וגם עליו כבר עברנו דרך ארוכה של הצלחות בנבחרות השונות. יש לנו כימיה מצוינת ויהיה נחמד מאוד לדבר עברית עם מישהו בחדר ההלבשה. אני בטוח שהעובדה ששנינו פה תעזור לנו מקצועית, מעכשיו הכול תלוי בנו והתפקיד שלנו הוא להוכיח שהבחירה שנעשתה מוצדקת".

איך מצב הקורונה בגרמניה?
"כרגע ממה שאני מבין המצב פה סביר, אבל עדיין יש לא מעט נדבקים. בנוגע לקהל, נכון לעכשיו צפויים להכניס בין אלף לאלפיים צופים למשחק, אבל כמו שכולם יודעים הכל מאוד דינמי ויכול להשתנות. מבאס לשחק בלי קהל ביציעים, ואני מאוד מקווה שהוא יהיה חלק מאיתנו בעונה הקרובה".

לנדוד עם אבא

תמיר בלאט נולד במאי 2007 בנתניה ובאופן טבעי, כחלק ממשפחת כדורסל, התחבר לענף בשלב מאוד מוקדם. "אמא שלי עוד שיחקה כשהייתי אצלה בבטן וכדורסל הייתה האהבה הראשונה שלי", הוא מצהיר, "מאז שאני זוכר את עצמי הייתי עם כדור. שיחקתי עם חברים בשכונה כדורסל וכדורגל, ואני זוכר שכבר בגן חובה אמא הייתה מוציאה אותי שעה לפני סיום היום כדי שאגיע לאימון. במקביל הצטרפתי להרבה אימונים של אבא, ראיתי כל הזמן משחקים בטלוויזיה והייתי רעב לדעת וללמוד. זה מה שהכי אהבתי לעשות ותמיד היה חלק עיקרי בחיים שלי".

זמן קצר לאחר שנכנס לבית ספר יסודי החל אביו בקריירת האימון האירופית שלו. המשפחה החלה לנדוד ועברה בתוך כמה שנים באיטליה, טורקיה, רוסיה ויוון. בכל אחת מהתחנות הללו שיחק תמיר כדורסל בצורה מסודרת. "בטרוויזו שיחקתי בקבוצת הילדים בכיתה ד', התאמנתי באותו אולם שהקבוצה הבוגרת התאמנה, וזו הייתה ממש חוויה מיוחדת בשבילי", הוא נזכר, "משם עברנו לשנה בטורקיה, שם שיחקתי במועדון פחות מוכר, ומשם המשכנו לרוסיה. אבא שלי אימן בדינמו מוסקבה אבל אני הצטרפתי לצסק"א, ושם הרגשתי שזו הייתה התפנית שלי מבחינת הכדורסל, כי כבר בכיתה ו' התאמנו שש פעמים בשבוע, שעתיים בכל אימון. זה היה מקצועני לחלוטין, שינה לי את צורת המחשבה ותרם מאוד להתפתחות המקצועית שלי".

איך הסתדרת עם המעברים הרבים?
"בכל שנה הגעתי למקום חדש, התחלתי ללמוד בבית ספר, הכרתי חברים, התאקלמתי בסביבה ואז בסיומה הייתי צריך להיפרד מכולם, לעבור שוב למקום אחר ולהתחיל הכל מחדש, זה היה קשה", הוא משתף. "מצד שני, הצלחתי להכיר חברים חדשים, שעם חלקם אני בקשר עד היום, נחשפתי להרבה תרבויות חדשות, שפות וחוויות שונות, שאני בטוח שהשפיעו באופן חיובי על ההתפתחות שלי כבנאדם. זה גם לימד אותי איך להתאים את עצמי בקלות למקומות חדשים, מה שבטוח יעזור לי גם כאן בגרמניה". בגיל 13 חזר להתגורר בארץ, הצטרף למחלקת הנוער של מ.ס. אבן־יהודה, ושנה לאחר מכן הצטרף להפועל לב השרון, שם פרץ לראשונה כשהוביל את הקבוצה לזכייה בגביע המדינה לילדים, עם תצוגה מרשימה של 34 נקודות בגמר, ושנה לאחר מכן לזכייה נוספת, הפעם עם תצוגה יוצאת דופן של טריפל דאבל (מאזן דו־ספרתי של נקודות, מסירות וכדורים חוזרים במשחק אחד, הישג נדיר גם לכדורסלנים מקצוענים, ד"מ) מדהים בגמר. משם עבר לשנתיים באקדמיה שפעלה אז במכון וינגייט, כשבמקביל הפך לכוכב בנבחרת הקדטים.

"לשחק ביורוליג זה חלום ילדות. כשהייתי קטן ישבתי ביציע במשחקים של מכבי תל–אביב ואני זוכר שאמרתי לעצמי שזה המקום שאליו אני רוצה להגיע"

ועדיין, באותן שנים היו לא מעט אנשי מקצוע שהעריכו כי סיכוייו לפרוץ לרמות הגבוהות נמוכות, אולי בגלל גובהו, 1.84 מטר, איכות ההגנה או הקליעה שלו או בשל העובדה שאינו אתלטי מספיק, חולשות שעליהן הוא מחפה בשליטה אבסולוטית בכדור, שליטה נהדרת בגוף, מוסר עבודה יוצא דופן ורוח קרב על המגרש. "היו מעט מאוד אנשים שהאמינו לאורך השנים שאני אהפוך להיות שחקן בליגת העל", מסכים בלאט, "אבל אני, המשפחה והאנשים הקרובים אליי, תמיד האמנו שזה אפשרי. ההורים נתנו לי את כל הכלים ואת כל מה שהייתי צריך בשביל להצליח ואני מודה להם על זה. לאורך השנים עבדתי מאוד קשה ומאוד חכם כדי לגרום לזה לקרות, וגם עכשיו ברמה החדשה שאליה אני מגיע, אני רוצה להוכיח שאני שייך ומתאים. הצורך להוכיח הוא אך ורק לעצמי ולא לאף אחר, וזה מה שאני רוצה לעשות. אני לא קורא היום מה כותבים עליי בתקשורת ולא אכפת לי מה אף אחד חושב, חוץ מהאנשים שבאמת מעורבים בחיים שלי וקרובים אליי".

העובדה שבלאט הוא הבן של דיוויד לא הקלה עליו לאורך השנים, לפחות לא מבחינה ציבורית, וזו כנראה אחת הסיבות שעד היום הוא ממעט מאוד להתראיין. "לאורך השנים היו כאלה שטענו שהגעתי למקומות שונים רק בזכות אבא שלי, וכשהייתי צעיר יותר הייתי רגיש יותר לעניין הזה, וגם לא רציתי שישאלו אותי עליו כל הזמן בראיונות", הוא משתף. "בשנים האחרונות כבר לא מעניין אותי מה אנשים אומרים ומבחינתי זה יתרון אדיר שהוא אבא שלי ויכול לתרום לי. אנחנו מדברים בכל יום, הוא נותן לי טיפים מקצועיים, והאמת שגם אמא שלי שמגיעה מעולם הכדורסל תורמת לי מאוד מבחינה מקצועית. אני מאוד קרוב אליה והיא מאוד חשובה לי. אני כאדם מעדיף להישאר מתחת לרדאר, פחות לחשוף את עצמי ולהיות בעיקר עם האנשים הקרובים אליי, פחות לדבר ויותר לעשות את מה שאני אוהב – לשחק כדורסל".

אביו של תמיר, דיוויד, הוא אחד משלושה מאמנים בהיסטוריה שהובילו קבוצה לזכייה בכל אחד מהמפעלים האירופיים, הוא זכה באליפויות וגביעים בישראל ובאיטליה, הוביל את נבחרת רוסיה לזכייה באליפות אירופה ובמדליית ארד במשחקי לונדון 2012, את מכבי תל־אביב לזכייה ביורוליג והפך לאירופאי הראשון שאימן ב־NBA, שם הוביל את קליבלנד לגמר הפלייאוף, ופוטר בצעד מעורר מחלוקת במהלך עונתו השנייה. "אני חושב שבהחלט נעשה לו שם עוול, כי פיטרו אותו אחרי עונה מצוינת, וכשהקבוצה הייתה במאזן ניצחונות חיובי מאוד", קובע תמיר. "העובדה שהוא אימן שם את השחקנים הכי טובים בעולם הייתה דבר גדול". לאחרונה פרש דיוויד מאימון פעיל, לאחר ששיתף את העולם בהתמודדות שלו עם מחלת הטרשת הנפוצה. "אבא בסך הכול בסדר עכשיו. הוא מטפל בעצמו כל הזמן, עושה פיזיותרפיה, שוחה הרבה ועושה הכול כדי שמצב המחלה לא יידרדר".

דמות שונה במגרש

לאחר שנתיים באקדמיה, עבר בלאט להפועל תל־אביב, כאשר בעונה הראשונה שיחק במקביל גם ברמת־השרון מהליגה הלאומית. הוא התגייס לחיל האוויר על תקן של ספורטאי מצטיין, ובעונת 2016/7 פרץ בליגת העל במדי הפועל תל־אביב והעמיד ממוצעים מרשימים לשחקן בעונתו הראשונה. בסיום אותה עונה הוא זומן למחנה האימונים היוקרתי של אדידס באיטליה. "הפועל תל־אביב הייתה הקבוצה הראשונה שנתנה לי את ההזדמנות המקצועית שכל כך רציתי, ולעולם לא אשכח להם את זה", מודה בלאט לאדומים. "ברגע שקיבלתי את הצ'אנס זה גרם לי להתחיל לעבוד קשה יותר, כדי לקחת את האפשרות בשתי ידיים ולהתקדם כמה שאפשר". בקיץ 2017 עבר בלאט לעונה בהפועל חולון, ושנה לאחר מכן הצטרף להפועל ירושלים לקדנציה שנמשכה שלוש שנים, שנתיים מהן מוצלחות מאוד שבהן זכתה הקבוצה בשני גביעים, כאשר הוא מקבע את מעמדו כשחקן מוביל בכדורסל הישראלי.

"לשחק ביורוליג זה חלום ילדות. כשהייתי קטן ישבתי ביציע במשחקים של מכבי תל־אביב ואני זוכר שאמרתי לעצמי שזה המקום שאליו אני רוצה להגיע"

בשנתיים וחצי שהיה בירושלים שיחק בלאט תחת עודד קטש, שאימן אותו עד אז לתקופה קצרה בהפועל תל־אביב ובנבחרות ישראל. "עודד דמות מאוד מיוחדת, אדם חכם וטוב ויש לי רק דברים טובים להגיד עליו. הוא גורם מאוד חשוב בחיים שלי, עברנו עד היום המון יחד, הוא משמעותי בהתקדמות המקצועית שלי ותרם לי המון", מפרגן בלאט. "הייתה לי חוויה מדהימה בירושלים, עם ההצלחות והכישלונות שעברנו, והתפתחתי שם מאוד כשחקן וכאדם. בעונה השנייה הייתה לנו פשוט קבוצה נהדרת עם תצוגות מצוינות באירופה, שנקטעו בגלל הקורונה. בעונה השלישית, הפחות טובה, סבלנו מפציעות, קטש עזב ליוון ופשוט לא הצלחנו להתאושש. הדרך המקצועית שהוא הנחיל לנו כקבוצה הייתה מאוד ספציפית, לא הכרנו משהו אחר, וברגע שהוא עזב פשוט לא הצלחנו שוב להתחבר. גם כשהדברים זזו לכיוון חיובי החל מבצע שומר החומות, ארבעה זרים עזבו אותנו ואז הודחנו כבר ברבע גמר הפלייאוף". דמות משמעותית נוספת בקריירה של בלאט הוא עידן אבשלום, מייסד ומנכ"ל חברת שחקן אמיתי, שפועלת רבות לקידום כדורסלנים צעירים ישראלים. "עידן הוא משפחה בשבילי. אנחנו עובדים יחד מאז שאני בן 17. הוא גם המנהל שלי וגם המאמן האישי על המגרש, הוא אדם מאוד מיוחד עם חשיבה שאני מאוד מתחבר אליה לגבי הכדורסל והחיים עצמם, ואני שמח מאוד שהוא חלק מהחיים שלי".

נראה שאתה מאוד שונה על המגרש מאשר בחיים. זו אבחנה נכונה?
"כן. בכדורסל יוצאים ממני דברים אחרים. אני נכנס לסוג של דמות מסוימת, אני הרבה יותר רע, אגרסיבי ואינטנסיבי. מחוץ למגרש לעומת זאת אני מאוד סגור, מופנם ושקט, מעדיף להישאר קרוב לאנשים הקרובים אליי ולא עושה הרבה מעבר לכך".

במקביל להתפתחות ברמת הקבוצתית, בלאט הוא חלק דומיננטי מנבחרות ישראל כבר מגיל 14. לשיאו הראשון הגיע בגיל 17, כאשר עזר להוביל את נבחרת העתודה, שוב תחת קטש, לעלות לגמר אליפות אירופה ולזכות במדליית הכסף לאחר הפסד בגמר ליוון. בלאט, שתרם בטורניר 16 נקודות למשחק, בנוסף ל־10.1 אסיסטים ו־4.6 ריבאונדים, נבחר בסיום הטורניר לחמישיית הטורניר. זומן על ידי קטש לנבחרת הבוגרת בנובמבר 2017, והיה שותף לעלייה המרשימה לאליפות אירופה שתתקיים בקיץ הבא, בבית מוקדם שבו סיימה הנבחרת ראשונה, לפני ספרד ופולין. "זה כבוד גדול עבורי לייצג את נבחרת ישראל וזו הרגשה שונה לשחק במדים הלאומיים", הוא מתאר, "כולנו שם יחד אחד בשביל השני ונהנים. אני מקווה שנמשיך את התהליך המקצועי היפה שאנחנו עוברים ושנגיע באליפות אירופה כמה שיותר רחוק".

לאן אתה שואף להגיע בקריירה?
"כרגע אני רוצה להתרכז ולחוות את הרגע ואת היומיום של חיים בתוך קבוצת יורוליג. חשוב לי להתאקלם ולהתקדם מבחינה מקצועית ולהוכיח את עצמי, ואם דברים טובים יקרו נחשוב על הצד הבא. אין שחקן שלא חולם להגיע ל־NBA, אין שאלה בכלל, אבל כרגע אני הולך להגשים חלום ילדות ואני מתמקד בזה".

יש לך זמן לעיסוקים מחוץ לכדורסל?
"בגלל העומס אני לא עושה הרבה מחוץ לבית, אבל בשביל זה נרשמתי עכשיו ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה ואמשיך כאן אונליין. אני מאוד נהנה כי זה פותח לי את הראש לאפיקים חדשים ומנתק אותי קצת מהכדורסל ומהמחשבות עליו".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני הכי גבוה בסולם. אני נמצא במקום שטוב לי, מבחינת החיים ומבחינת האנשים הטובים שאוהבים ודואגים לי. מגיל צעיר המטרה שלי הייתה להיות מקצוען, ואני פשוט מאושר להיות שחקן של אלבה ברלין, אני שמח ובאמת שאין לי שום תלונות".