נתחיל דווקא בנקודת הזכות: אין ספק ש"מחזיקות מעמד" נוצרה עבור נשים. ולא סתם נשים, אלא נשים בוגרות, באמצע חייהן, כאלה שהטלוויזיה התעלמה מהן במופגן במשך עשורים, ועכשיו תובעות חזרה את מקומן במרכז הבמה. הנשים האלו לא נמצאות רק בחזית הסדרה, אלא גם מאחורי הקלעים: היוצרת, שגם כתבה גם ביימה וגם מככבת בסדרה, היא ז'ולי דלפי, שאתם בוודאי זוכרים מהסרט הרומנטי "לפני הזריחה".
אלא שבדיוק כאן, בפער בין דלפי של שנת 1995 לדלפי של 2021, טמון הכשל הכי גדול של הסדרה, והסיבה שבגללה במקום מוצר טלוויזיוני שחוגג העצמה נשית, קיבלנו מראה מדכאת שמציגה נשים שאף אישה לא רוצה להיות כמותן. וגרוע מזה – במקום להפנות אצבע מאשימה אל החברה שהפכה אותן לבלתי רלוונטיות כאשר הן מוסיפות קמטים או מעלות במשקל, היא מכוונת את האצבע אליהן בכך שהיא מציגה ארבע דמויות שאין דרך טובה יותר לכנות אותן מאשר בלתי נסבלות.
ובחזרה לדלפי. כאשר היא טיילה ברחבי אירופה יד ביד עם השחקן אית'ן הוק ב"לפני הזריחה" קשה היה שלא להתאהב בשחקנית הצרפתייה הצעירה, הרעננה והכריזמטית. 35 שנה קדימה, לא נותר בה דבר מהתכונות הללו. ב"מחזיקות מעמד" היא מגלמת את ג'וסטין, שפית צרפתייה, שמתגוררת בלוס־אנג'לס עם בעלה ובנה. למרות הקריירה המצליחה שלה, בבית ג'וסטין היא "האישה הקטנה", שמנסה ללא הרף לרצות את בעלה. כבר בשלושת הפרקים הראשונים היא מצליחה להפגין חולשה, כניעה והיסטריה – שלוש תכונות שמנציחות סטריאוטיפים נשיים ארכאיים ובלתי מחמיאים.
ניתן היה לחשוב שדמותה של ג'וסטין תאוזן על ידי שלוש הדמויות הנשיות שסובבות אותה, חברותיה הוותיקות יזמין, אן ואלי, אלא שזה לא קורה. יזמין היסטרית לא פחות מג'וסטין ודרמטית בצורה מביכה, מעצבת האופנה אן (בגילומה של אליזבת' שו) היא היפית תלושה מהמציאות ואילו אלי המובטלת, שמגדלת שלושה ילדים משלושה אבות שונים, היא דמות שנדמה כאילו נכתבה רק להתחמק מהטענה שהסדרה עוסקת בנשים פריבילגיות.
לא מפתיע לגלות שלצד הדמויות הכתובות רע הולכת ונרקמת עלילה דלוחה אף יותר, שמתמקדת במסר אחד ויחיד: גברים זה רע. כל הנשים מנהלות מערכות יחסים רעועות, בלתי שוויוניות ומלאות טינה עם הגברים שסובבים אותן, אבל גם מערכות היחסים הללו נראות כמו העתק־הדבק: הגבר מרוכז בעצמו ובצרכיו, האישה עסוקה בניסיונות נואשים לרצות אותו.
בסצנה מופרכת אחת, שבה נפגשות ארבע הנשים בחוף הים כדי לתמוך ביזמין אחרי התקף נוסף של דרמטיות־יתר, מרימה ראש כוונתה של דלפי ליצור סדרה שעוסקת באחווה נשית וברשת התמיכה שנשים שבורכו בחברויות ותיקות יכולות לספק זו לזו בשעת צרה. אבל גם מולה – כאשר עוד דיאלוג מביך, שטחי ומגומגם הופך לחיבוק גמלוני עד כדי קרינג' – עלתה במוחי האמרה שמסכמת יותר מכול את "מחזיקות מעמד": הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות.
מחזיקות מעמד, נטפליקס, שני כוכבים
