שנים רבות לפני שנולדו תופעות כמו ועדת ביטון ו"ערספואטיקה", הקדימה את זמנה חבורת הצעירים האאוטסיידרית משדרות ומהקיבוצים שסביבה, כשהצליחה להחדיר חומרים נפיצים חברתית לתוככי המיינסטרים הישראלי, בעטיפה של להקת פופ כיפית וקלה לעיכול.
אלבומה החמישי של להקת טיפקס, שיצא לפני קצת יותר מעשרים שנה, המשיך את סיפור ההצלחה הענקי באמצעות להיטים צבעוניים, שכדרכה של הלהקה נשאו גם מסרים חזקים וחיבורים מפתיעים בין צדדיה השונים של הישראליות.
השיר "נשיקה לדוד", בניגוד לתדמית המקובלת בקרב מוזיקאים, העלה על נס את המשפחה המורחבת ואת החיבור למסורת בית אבא. כיאה לכך הכילה עטיפת האלבום את תמונותיהם של לא פחות מ־42 הדודים והדודות של חברי הלהקה. "למה הלכת ממנו", שחשף לראשונה את שרית חדד לציבור הרחב, עסק במתח שבין עיירת הפיתוח הקטנה לבין הרצון לפרוץ אל מרכז הארץ וכן בתכנים פמיניסטיים, ו"איזה עולם", היה לשיר הנושא של הסדרה הפופולרית שמש. לצידם כלל האלבום את השיר "סתם" שנכתב על רקע רצח רבין וכיכב במצעדים, ואת "שיר על מצוקה שכונתית" שמתאר את עולמו של ה"מקופח". "גם אם תהיה לצידי, זה לא יספיק לי אף פעם. אם תבוא לקראתי, זה רק יגדיל את הפער".
בחול המועד סוכות האחרון הייתי חלק מהקהל הרב שגדש את אמפי אשדוד במופע לרגל עשרים שנה לאלבום. במהלך הערב קלטתי בזווית העין אישה מבוגרת ונמוכת קומה. אמו של סולן הלהקה המוכשר, קובי אוז, ישבה מספר מושבים ממני. חשבתי לעצמי שהתמונה של האישה טובת העיניים, מחלוצות העיר שדרות, צופה בדואט של בנה עם חיים אוליאל לשיר "איש וכינור" מול אלפי המעריצים היא אולי המשמעות של אותו "צדק מוזיקלי" שעליו מדבר אוז לאורך שנות הקריירה האמנותית שלו.
