אפקט סרוגים: האם צעירי המגזר חזרו להאמין בנישואין מוקדמים?

לא פחות משלוש הזמנות תלויות על המקרר של חברתי, ממתינות בסבלנות שיגיע ל"ג בעומר. שלושתן, כך היא מספרת, ניתנו לה מחברות שמחתנות כעת את ילדיהן הראשונים, כולם בתחילת שנות ה־20 לחייהם.

"אפקט סרוגים", היא מכנה את התופעה. האומנם הרווקות הממושכת כבר לא קורצת לנערי ונערות המגזר כבעבר, או שמדובר בגלים שבאים והולכים? פנינו לארבעה דוברים, כל אחד מהם מייצג כיוון אחר של התופעה: רינה ואסף דהן מהר־ברכה, זוג צעיר שהתחילו לצאת כשהיו בני 19 ונישאו לפני שנה כשהם בני עשרים. רינה לומדת תקשורת באוניברסיטת אריאל ואסף אברך בישיבה; מיה סנדרס מפתח־תקווה, מורה בגמלאות שחיתנה לפני שנה את בתה רננה בת ה־23; דינה אברמסון (35), עיתונאית ופרסומאית ב"סימפל מדיה" שנישאה בגיל 23, התגרשה, ולפני שלוש שנים וחצי נישאה בשנית; ומלכה פיוטרקובסקי, אשת הלכה שרבים מבני המגזר פונים אליה להתייעצות זוגית.

"הדור של היום פוחד", טוענת סנדרס, "היו להם מחנכות רווקות שהתחתנו מאוחר ונראה שהם חששו מזה מאוד. הם גם ראו אחיות של חברות, בנות בגיל 26 ומעלה שיוצאות ופוסלות ונשארות רווקות, ואני מאמינה שבתת־מודע זה בהחלט השפיע עליהם".

"לאנשים יש טראומה מגזרית מהרווקות המאוחרת", מסכימה אברמסון, "ילדות ראו את האחיות הגדולות שלהן ואת הדודות שלהן ונשבעו לעצמן להיות אחרת. שידרו להן שלהיות רווקה זו סחורה שעומדת על המדף. מה שכמובן הוא סתם סטיגמה. הן ראו את 'סרוגים' ואת המשמעות של לחכות הרבה זמן והחליטו שהן יתחתנו עם הראשון".

לומדים לעשות דברים לבד

הנתונים אכן מצביעים על כך שהדתיים הלאומיים מתחתנים מוקדם. מסקר הגל החדש שנערך לאחרונה עבור מדד המותגים של "מקור ראשון" ויתפרסם במלואו בקרוב, עולה כי 88 אחוזים מבני המגזר יהיו נשואים עד גיל 29. כ־60 אחוזים יעשו זאת כבר בגיל 24-18. בטווח הגילים הזה, 36 אחוז מהם גם יחבקו ילד ראשון. האם ייתכן שהמגזר הדתי חזר להאמין בנישואין מוקדמים?

"שתי התנועות מתרחשות במקביל", מסבירה פיוטרקובסקי, "יש היסטריה מהרווקות המאוחרת והיא חלק מהסיבות לנישואין המוקדמים, אבל הם מעולם לא הפסיקו".

אסף ורינה דהן היו בין הראשונים מקרב חבריהם שהתחילו לצאת לדייטים. הם הכירו דרך חבר משותף בגיל 19 וכעבור שמונה חודשים התארסו. "לא הרגשתי לחץ בכיוון", מדגישה רינה, "אמרתי בסדר, ננסה פעם אחת, ונראה לאן זה מתגלגל".

היו התלבטויות אם להתחתן בשלב כל כך מוקדם?

"הייתי בשנה השנייה של השירות כשהתחלנו לצאת ואסף בדיוק התחיל שירות בצבא. היה חשש מאיך זה יסתדר, אבל חודשיים אחרי החתונה הוא סיים את השירות. יצא שהתחתנתי הכי צעירה, ולמרות שזה לא מאוד מוזר במשפחה שלנו, עדיין היו תגובות של 'את לא מעדיפה לחכות? לחוות דברים אחרים?'"

אסף: "ההורים שלי ורוב האחים אמרו שאם אני חושב שזה מתאים ואנחנו מרגישים מוכנים, אז יאללה. אחי הגדול באמת שאל אותי אם אני רואה את עצמי מתחתן בקרוב, הוא קצת חשש יותר".

ברשומה שפרסמה חנה אלבג באתר ynet, תחת הכותרת "למה מה אתם מבינים מהחיים שלכם?" היא תוהה לגבי הקונצנזוס במגזר סביב הנישואין המוקדמים. "אי אפשר שלא להתייחס להיבט הכלכלי", היא כותבת, "עד מתי כהורים נתמוך בזוג צעיר? על חשבון מה זה יבוא? עד מתי אני, כהורה, צריך לחסוך מעצמי אחרי שנים של עבודה כדי לממן חיי משפחה למי שעדיין לא למד אפילו מקצוע? אז שלא ילמדו מקצוע. הנה דרך נהדרת להכניס אנשים למעגל העוני או לעולם לא להוציא אותם ממנו", היא כותבת ומוסיפה: "נניח שחיים מקצועיים הם לא חזות כל האדם. יש תהליכי חשיבה, התבגרות, השתנות שכל אדם עובר בסוף שנות העשרה ובתחילת שנות העשרים לחייו. זה באמת זמן אידיאלי להחלטה חשובה עם השלכות עצומות כמו נישואין?"

רינה מצידה טוענת שיש גם יתרונות לנישואין בגיל מוקדם: "אפשר גם להסתכל על זה הפוך, שאם הקשר באמת טוב וחיובי הוא נותן יותר כוח ומוטיבציה ובני הזוג מחזקים זה את זה. במקום לחשוב מה יקרה בהמשך, יש לי כבר את המקום שלי, ומתוכו אני הולכת ללימודים ולעבודה בלי הסחות דעת. אני מרגישה למשל שבאתי ללימודים עם רצון להיות מפוקסת יותר, עם מטרות ברורות ושאני לא מורחת את הזמן, וראיתי חברים שלא היו בזוגיות שיותר התעסקו ב'מה אנשים חושבים עליי' ו'אולי אכיר פה מישהו'".

"גם אני מרגיש הרבה יותר מחויב ללימוד", מסכים אסף, "השעות בישיבה צמודות למלגה שאני מקבל ואני לא יכול ללמוד בסטלה או ברוגע. ובכלל, הנישואין זה דבר שמייצב את האדם ומסייע שלא יהיו לו תנודות בחיים. אתה מחויב יותר למטלות שלך, לאישה, להמון דברים".

על השוֹק מחיי האזרחות כמו תשלומים והתנהלות כלכלית טוען אסף שאפשר להתגבר די בקלות: "לפני החתונה היינו מודאגים מכך שלא יצא לנו להתנסות בעניינים כמו תשלומים. אבל אתה נכנס לזה – לומד לעשות דברים לבד".

חתונת "איסור נגיעה"

אז האם טרנד החתונות המוקדמות הוא אכן בחירה מושכלת של זוג שרוצה להתמסד או תוצאה של הסללה חברתית שמשרתת את רצונם של קברניטי מערכת החינוך לשמור את הצעירים "קרוב לצלחת", כדי שלא יתפתו למנעמי העולם החילוני־רווקי.

"הרב שרלו קרא לזה בזמנו 'חתונת איסור נגיעה'", אומרת סנדרס, "אדם שרוצה להתחתן צריך לבדוק אם יש רק משיכה מינית או מעבר לזה. כי טעם יכול להשתנות, וגוף של אישה משתנה. כל אדם, ולא משנה באיזה גיל, צריך לשאול את עצמו למה הוא מתחתן. האם זה כי אסור לי לתת לו יד או כי אני באמת מאמין ורוצה לחיות איתו ולהקים משפחה".

"יש היגיון לעשות את החיבור הזה", מסכימה רינה, "אם משווים לחברה החילונית אולי אפשר לראות קשר. אבל אני מכירה גם סיטואציות שונות. יש לי חברה ששמרה נגיעה בזוגיות ארוכה וזה לא גרם לה להתחתן. הם פשוט ידעו שהם זקוקים לזמן הזה".

פיוטרקובסקי, שמכירה את השטח, טוענת שהמסרים שמקבלים הבחורים הצעירים די ברורים: "יש זירוז מובהק של רבנים שדוחפים לנישואין בגיל צעיר בגלל איסור נגיעה, וזו הסיבה המרכזית ביותר – היצר. ראשי ישיבות ומכינות הודו בכך בפניי ובעיניי זה נורא ואיום".

למה בעצם?

"מתחתנים כשצריך להתחתן ולא כדי לברוח. דבר שני, אתה לא בורח מכלום. כי אם הרב שלך לא לימד אותך להתמודד עם היצר בגיל 19, אתה לא תדע לעשות את זה גם בגיל שלושים. כולנו יודעים שהציבור הדתי עובר טלטלה בנושא הבגידות וצרכנות הפורנוגרפיה ויתר הערוצים שאנשים מוצאים כדי לפרוק את היצר שלהם. מנהיגי החברה עדיין לא השכילו להבין שהתמודדות עם היצר זה דבר שצריך ללמד מגיל אפס, ולא לאפסן את הבחור בגיל 19 עם החברה שלו מגיל 14".

 

מיה סנדרס: "הדור של היום פוחד. היו להם מחנכות רווקות שהתחתנו מאוחר ונראה שהם חששו מזה מאוד. הם גם ראו אחיות של חברות שיוצאות ופוסלות ונשארות רווקות, ובתת–מודע זה בהחלט השפיע עליהם"

ויכולות להיות גם סיבות אחרות שלא קשורות ליצר?

"כמובן קיימות גם הסיבות שהיו תמיד. למשל אנשים שלא טוב להם בבית הוריהם, כאשר בבית יש מצוקות והם חושבים שבריחה לנישואין ולטריטוריה משלהם תשפר את המצב".

מה את עושה כשהזוגות האלו מגיעים אלייך לייעוץ?

"אני תמיד מנסה ליצור אצל בני הזוג רצון לשקם. כי כואב לי. אני לא אשת טיפול, רק מנביטה אצלם את הרצון ומשם מפנה אותם הלאה. אבל אז הבעל אומר לי, וזה כמעט תמיד אותו הסיפור – תשמעי, אני הייתי בצבא, לא חייתי יום אחד בחיי עם חופש לעצמי, היינו חברים והחלטנו להתחתן כי איסור נגיעה וכי הרב אמר. ואחרי שנה נולד לי ילד ואני בעצמי עדיין ילד. והאישה אומרת שברור, איזה אפשרות אחרת הייתה לנו? ושגם היא רצתה לעשות תואר וקרסה כי איך אפשר ללמוד עם תינוקות. ואז הם מגיעים לגיל 25 או שלושים, הוא עדיין עובד במשמרות בלילות ו'מתייבש' מזה, כי בישיבה הוא היה עילוי ועכשיו הוא לא יכול ללמוד כי צריך להביא פרנסה. והיא עברה את כל ההריונות לבד עם שלושה קטנים צמודים שאחד מעיר את השני, והיא סחוטה ומתה להעביר לו את המשמרת. והוא מגיע בלילה אחרי שלא עצם עין ומכאן הדרך לפיתוח איבה קצרה מאוד".

מצד שני, רינה ואסף טוענים שלא הרגישו לחץ מסביב ומתקבל הרושם שיש שינוי במפלס הלחץ החברתי כיום. "גם אני חשבתי שאולי אנחנו קטנים ושאלתי את ההורים", מודה רינה, "אבל לא הרגשתי שהם לוחצים. אולי כשנמצאים באולפנה זה יותר נוכח ויש גם איזו תחרות סמויה של מי מתחתנת ראשונה. אבל כשיצאתי מהמסגרת הזאת הבנתי שבסוף זה החיים שלי וחשוב לעשות מה שטוב לי".

"יצא לי לשמוע את הרב מלמד אומר שהיום מובן מאוד לדחות את גיל הנישואין", אומר אסף, "ושאדם צריך להגיע למסגרת כשהוא בשל. הוא לא צריך בהכרח תואר ועבודה ולחכות יותר מדי מאוחר, אבל כן להגיע בשל, ואין היום לחץ של שיעור א' או ב' ויאללה להתחתן".

איפה הילד?

ועם כל זה, אפשר גם לטעון שהגיל הצעיר והגמישות המחשבתית מסייעים לבחורים ולבחורות להתחייב יותר בקלות, עניין שהופך יותר מסובך בשנות הרווקות המאוחרת.

"בגילים האלו אתה פחות מגובש", מסבירה סנדרס, "בגיל 28-27 לכל אדם כבר ישנם הרצונות שלו. יש יותר עקשנות, יש דרך חיים ויש 'אתה לא תנסה לשנות אותי'. כי בסוף נישואין זה אומנות הפשרה. אני פוגשת לפעמים בנות בגיל שלושים שאומרות לי 'הוא צריך להיות תורני, הולך לשיעור כל יום, מתפלל שלוש תפילות'. את מתחתנת עם בן אדם, לא עם שיעור".

דינה אברמסון, שנישואיה הראשונים לא צלחו, מציגה עמדה מפתיעה בעניין: "אני מרגישה שהייתי פי אלף יותר בשלה לנישואין בגיל 23. זה כמובן לא סותר את זה שאני מאושרת כיום בזוגיות שלי ושיש לי בעל מקסים. אבל המסע המשותף שלנו הוא של שני אנשים בוגרים ונפרדים שהפכו לנשמה אחת. זה לא כמו בגיל עשרים שאת מסתכלת על הבחור הראשון ומרגישה מיד שאתם נשמה תאומה".

 

זה יכול להישמע קצת נאיבי.

"בגיל 23 כבר נורא רציתי להתחתן, רציתי להיות יראת שמיים, לעשות את זה כמו שצריך. הרקע לרצון הכל כך בוער הזה היה העובדה שהייתי אחרי מערכת יחסים שנמשכה מהתיכון שנה אחרי שנה תוך כדי שמירת נגיעה, ודי, את כבר רוצה לממש את הזוגיות ואת מרגישה לגמרי בשלה לזוגיות. מרוב רצון לממש את הדבר הזה, איך שפגשתי מישהו מתאים החלטנו תוך שבוע להתארס ותוך חודש להתחתן, וכמובן שזה לא החזיק מעמד".

ולמרות שבסוף הקשר הסתיים, את מרגישה שהפורמט בריא יותר?

"הסיפור האישי שלי הוא לא מעניין, זו רק דוגמה לדור שלם. מה שמעניין הוא שהייתי ילדה טובה ירושלים שמגיל 14 מחכה לרגע שבו תוכל לממש את האהבה ולהתחתן. לפעמים לא היינו נפגשים כי הייתי אומרת לו שהרב אבינר אומר שאסור להסתכל אפילו על אצבע קטנה. זה המון שנים שאת מייחלת לקשר בר־קיימא. אל תסתכלי על המקרה שלי, אני רואה סביבי בשכונה את הזוגות הצעירים האלו שגדלו יחד, ויש להם אהבה אחרת. אהבה ממבט ראשון מחזיקה מעמד אחרת. זה בדיוק כמו שאמרו לנו אז בסמינריונים כשניסו לחנך לשמירת נגיעה – שמים פלסטר פעם אחת הוא נדבק. שמים מיליון פעם הוא נופל.

"בשורה התחתונה את שואלת אותי מה ההמלצה? אם זה בשליטתך אז להתחתן מוקדם. אבל להפוך לאמא אני ממליצה על הגיל שלי. מאוד שמחה שילדתי בגיל 34. עשיתי וי על החיים ואז התפניתי למשימה הזו בלב שלם".

ונדמה שאברמסון לא לבד. המודעות לאפשרויות המניעה יצרה מצב חדש. המגזר הדתי עדיין מתחתן מוקדם, אבל לא מעט זוגות כבר לא קושרים בין החתונה המוקדמת להיריון הכרחי ולוקחים לעצמם את הזמן להכיר לפני הרחבת הקן.

דינה אברמסון: "אני מרגישה שהייתי פי אלף יותר בשלה לנישואין בגיל 23. המסע המשותף שלנו כיום הוא של שני אנשים בוגרים ונפרדים שהפכו לנשמה אחת. זה לא כמו בגיל עשרים, שאת מסתכלת על הבחור הראשון ומרגישה מיד שאתם נשמה תאומה"

"אנחנו מתחילים לחשוב על זה", מגלה רינה, "וזה עוד עניין שקיים היום. יש יותר פתיחות לנושאים של מיניות. יש לי קשר פתוח עם ההורים שלי בעניין וגם במדרשה היו ממש שיעורים על העניין. זוגות היום יותר מחכים עם הלידות. חשבתי שיהיו המון תגובות, אבל אנשים לא כל כך מופתעים".

פיוטרקובסקי מצידה עדיין ממשיכה לפגוש זוגות שקיבלו את ההחלטה הזאת באופן אימפולסיבי. "אם בכל הדורות גידול ילדים היה משימה קשה ומורכבת אז בדור שלנו פי עשרה", היא אומרת, "ואני לצערי פוגשת את הזוגות כשהם במשבר. הרבה מהם נישאו בגיל צעיר מאוד ולא היו מספיק בוגרים להתחתן, ודאי לא בשביל להפוך להורים. העומס הבלתי אפשרי של הצורך לתת מענה כלכלי ולידת ילדים דחופים, כי המיתוס הדתי – והוא מנוגד להלכה ואני מתעקשת על זה – שחייבים ללדת ילדים מיד והרבה, מייצר יותר מדי זוגות שבגיל שלושים כבר לא יכולים להסתכל יותר זה בפניו של רעהו. אני רואה לצערי הרבה משפחות שבורות, והלב שלי בוכה עליהן".

רומנטיקה קדושה

בסופו של יום צעירות המגזר עדיין עומדות בפני דילמה לא פשוטה. התחושה היא שיש חלון זמן מוגבל וחמקמק מאוד, שבו צריך לקבל את ההחלטה על כניסה לזוגיות, ושאם הדברים לא ייעשו בזמן אפשר בקלות לפספס את הרכבת. איך מכריעים את ההתלבטות הזאת?

"הפתרון לכל הדילמות נעוץ בבסיס אחד, והוא חינוך אמיתי ולא צבוע", טוענת פיוטרקובסקי, "להסתכל למציאות בעיניים ולחנך ילדים בגיל צעיר לגבי מה זה הגוף שלהם, ממה הם נהנים וממה לא, ובגיל חמש להתחיל לדבר על יצר ושהדיבור יהיה אמיתי ולא מכובס".

אבל דווקא בנושא המיניות רואים את המהפכה הכי גדולה.

"בניגוד גמור לקברניטים. זו עשייה שצומחת מלמטה. הייתי לא מזמן בישיבה, אחת הנחשבות שיש, שנים אני מגיעה לשם להדריך את הבחורים לפני דייטים, כי הם נבוכים. והבחורים מספרים לי ש'אין כאן שום דיבור אמיתי'. אז ייאמר לזכותו של אחד הר"מים שהוא מבקש שאדריך אותם, אבל זו חרפה, אני לא צריכה להדריך אותם אז, הייתי צריכה להדריך אותם כשהם היו בגן. צריך לדבר בצורה מכובדת על הגוף שלנו ואיך אפשר לפתח רומנטיקה, ואני מתעקשת על המילה הזאת, בתוך גבולות של קדושה".

אחוזי הגירושין במגזר אמנם עולים בהתמדה, אבל קשה לייחס אותם דווקא לנישואי בוסר. עדיין אפשר לראות מקרים רבים של זוגות שנישאו מוקדם והזוגיות שלהם מחזיקה יפה מעמד.

ייתכן שהפורמט של נישואין בגיל צעיר כן מתאים לחלק מהזוגות?

"כל מקרה לגופו. חד־משמעית יש הצלחות וזוגות נהדרים שהתחתנו בגיל מאוד צעיר. אם הבת שלי הייתה שואלת אותי אם הגיע הזמן להתחתן הייתי אומרת לה לשאול את עצמה כמה שאלות, ובהתאם לדעת מה מצבה. למשל האם היא מוכנה לעבור למצב של לחלוק את החיים עם בן זוג ולא רק לצאת לדייטים, האם היא רואה את האדם שהיא יוצאת איתו גם כחבר, עוד לפני הרומנטיקה, ועוד שאלות חשובות. יש בהחלט זוגות שמצליחים לעשות את זה בגיל עשרים. אבל צריך לזכור שלהרבה מהם יש גב, לא רק כלכלי אלא אישי. הם מתייעצים עם ההורים, מרגישים שיש להם עם מי להתלבט בעיתות משבר, אז הכול תלוי בהרבה משתנים".

"הבעיות יצוצו בכל מקרה אצל מי שמועד לכך, ולא משנה באיזה גיל התחתנת", מסכמת סנדרס, "כמובן ישנן כאלה שלא בטוחות במאה אחוז ומתחתנות מסיבות לא נכונות, כי הן רוצות שמלה וחגיגה וטבעת על היד ולקבל את האישור החברתי, וזו שגיאה תהומית. כשבנות פנו אליי להתייעצות תמיד נהגתי לומר – אתן צריכות להיות בטוחות שזה האדם שאתן רוצות להתעורר לידו כל יום בבוקר על כל המשמעויות של זה, גם ברגעים הפחות נעימים. תעשו דמיון מודרך. נסו לצייר לעצמכן איך ייראו החיים שאחרי".