כאשר השיקו החברים הטובים ישי קופרמן ועמיחי יענקלוביץ' את ספר החידות שלהם בנושא הארי פוטר, הם מיד מצאו את עצמם עומדים למבחן. "באירוע ההשקה ניגשה אליי ילדה קטנה, ושאלה אותי כמה גרמי מדרגות יש בהוגוורטס", נזכר קופרמן, "עניתי לה מיד 142, והיא פשוט הסתובבה והלכה".
טוב, היא באה לבדוק. נהייתם גורואים של ידע הארי פוטרי.
קופרמן: "כן, אבל זה לא ממש נכון".
יענקלוביץ': "יש אנשים הרבה יותר טובים מאיתנו. התראיינו לתוכנית רדיו בגל"צ, והייתה שם מישהי שציטטה דברים כמו…"
קופרמן: "התקנות לחוק החינוך של משרד הקסמים".
קופרמן ויענקלוביץ' מצטנעים כמובן. ההתלהבות שלהם מספרי "הארי פוטר" והבקיאות בהם בולטת מהרגע הראשון בריאיון. ברגע השני הם מבררים עד כמה אני מבינה עניין. אני מרגיעה אותם שגם אני חובבת נלהבת של הספרים, אבל כשהשניים פוצחים בדקלום המנון הוגוורטס המלא, אני מבינה שהם נמצאים בליגה משלהם: מלבד מענה אוטומטי כמעט על שאלות טריוויה בנושא הקוסם הצעיר, השניים מסוגלים גם לומר מיד באיזה ספר ובאיזה עמוד מצויה התשובה.
אתם כמו אלה מחידון התנ"ך שיודעים את כל ירמיהו בעל פה.
יענקלוביץ': "ההורים שלי תמיד אומרים לי שאם הייתי לומד גמרא הייתי גאון בתורה".
קופרמן: "גם אבא שלי. הוא לא מבין למה אני לא עושה חידות על מסכת ברכות".
אז איך נולד הרעיון לכתוב יחד ספר חידות על הארי פוטר?
קופרמן: "זה התחיל בנסיעה באוטובוס. החלטתי שבדרך לפגוש את עמיחי ועוד כמה חברים, אכין שאלות על הארי פוטר, שיהיה לנו כיף לפתור. פתחתי דף פייסבוק בשם 'הארי פוטר – חידון יומי למתקדמים', והחלטתי להעלות שאלה כל יום. אנשים התחילו לעקוב אחרי הדף, והעליתי את הרמה משאלות ידע לשאלות בחרוזים והדף התחיל לצבור תאוצה. כשנפגשנו, סיפרתי לעמיחי על הדף, אבל הוא לא ממש התלהב".
יענקלוביץ': "הוא סיפר לי שהוא פתח דף חידות, אז אמרתי 'בסדר, חידות'. לא הייתי מודע להתפתחות של הדף כי הייתי עמוק בצבא. וכשנכנסתי ראיתי שאלה חידות בחרוזים ולא סתם שאלות ידע, וצריך לשבת ולחשוב, ולראות על מי החידה מדברת וזה הגניב אותי".
קופרמן: "הוא בילה לילה שלם בדף ופתר את הכול, ולמחרת נהיינו צוות. הוא שלח לי כמה חידות בחזרה, ואני אף פעם לא התנסיתי בפתירת חידות, רק בלכתוב אותן, כי לא היו עד אז שום חידות ברמה גבוהה על הארי פוטר. חיפשתי הרבה, והכול היה ברמה ממש נמוכה".
יענקלוביץ': "כן, אלה תמיד חידות כאלה כמו 'מי שומר על אזקאבן – א. סוהרסנים. ב. סרסורונים. ג. סרסורים'. ותמיד קיבלתי מאה".
קופרמן: "כן. זה לא היה ברמה מספקת. ואז החלטתי שאם אנשים כל כך אוהבים את זה בפייסבוק אני אוציא ספר חידות".
למה דווקא ספר?
קופרמן: "הציעו לי אתר או אפליקציה, אבל בתכל'ס, אלו חידות שכיף לקרוא, וצריך להחזיק את זה בידיים, כי בעצם זה עוד ספר ששייך למשפחת הארי פוטר. בשונה מהספרים החדשים (הכוונה בעיקר לתסריט של "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" ולספר "הארי פוטר והילד המקולל" – א"ג), הספר שלנו מדבר על השבעה בסדרה שאנחנו אוהבים ודבקים בהם".
ולא הפחיד אתכם להוציא ספר? זה עניין נורא רציני לשני צעירים בני עשרים ומשהו.
קופרמן: "אנחנו משוגעים. פרויקטורים כאלה. בישיבת 'כינור דוד' לא הסתפקנו בהפקות פשוטות, רק בדברים מסובכים. הייתי בטוח שכולם יאהבו את זה, אני בנאדם אופטימי. וזה חלום שרצינו להגשים בסופו של דבר. ספר שאנחנו כתבנו על הארי פוטר, ספר שגדלנו עליו".
קופרמן (22) הוא סטודנט מטלמון. יענקלוביץ' (21) עדיין חייל ומתגורר בנווה־צוף. שניהם נשואים טריים. האגדה מספרת שג'יי קיי רולינג, מחברת סדרת ספרי "הארי פוטר", כתבה את הספר על מפיות ברכבת. את החידות שלהם כתבו צמד החברים בעיקר על גבי אפליקציית פתקים בפלאפון. קופרמן מהבית ויענקלוביץ' משיזפון, בהפסקות המעטות שהיו לו כמפקד בשריון.
יענקלוביץ': "יש לנו קבוצה ושלחנו אחד לשני כל הזמן את החידות בהודעות. הוא היחיד חוץ מאשתי ששולח לי כל הזמן תמונות".
קופרמן: "כן, גם אשתי התעצבנה שהוא הראשון שהווטסאפ מציע לי להעביר אליו הודעות. אם לא היינו חברים היה לנו קשה לעבוד ביחד. אנחנו קודם כול חברים וזה מה שמוביל אותנו קדימה. אחרת היינו נכנסים להרבה ויכוחים מיותרים".
יענקלוביץ': "תכלס, אני גם חייל וגם נשוי, אז באמת שעשיתי כמה שאני יכול, אבל ישי הוא זה שעשה יותר".
קופרמן: "הוא נשמה טובה. כמו דובי. כל הזמן מרגיש שהוא לא עושה מספיק".
מאיפה הגיעו הרעיונות לחידות?
קופרמן: "כל אחד מאיתנו כתב הרבה חידות, אבל באיזשהו שלב כבר הרגשנו שאין לנו יותר חידות והתחלנו לדבר בטלפון שעות ולחשוב על דברים אקראיים כמו למשל, 'מה אנחנו יודעים על נוויל'. והתחלנו לעשות רשימה של כל מה שאנחנו יודעים עליו ואלו תכונות שלו מתאימות לעוד אנשים, ומשם התחילו לבוא ההברקות".
לקחתם את החידות לספר מהפייסבוק?
קופרמן: "מעט. עברנו תהליך ארוך. וגם החידות שהתחילו מדף בפייסבוק עברו עריכה רצינית".
יענקלוביץ': "היו לנו גם אי־דיוקים. נניח כתבתי בפייסבוק חידה שיש בה שריון יהלומים, ותיקנו אותי שאלה היו אבני חן, ולא יהלומים. אני כתבתי את החידה בבסיס שיזפון וזה היה יפה שבכלל זכרתי את זה מהספר השלישי. אבל החידות מאוד השתפרו, כי התחלנו לדקדק בחידודי מילים וחרוזים".
איך הייתה ההתמודדות עם הכתיבה בחרוזים?
יענקלוביץ': "חזרתי עכשיו לחידות הראשונות שכתבנו וראיתי כמה השתפרנו. אנחנו שנינו באים מהתחום של המוזיקה, אז התהליך הזה של כתיבה לפי אורך שורות וחרוזים, לימד אותנו המון".
קופרמן: "אני למדתי קומפוזיציה קלאסית, וגם שם יש הרבה מגבלות, שזה דבר מעצבן בהתחלה, אבל אז המורה שלי אמר לי ששם נמדדת היצירתיות. הבנו שאם אתה מצליח להכניס חידה לארבע שורות מחורזות ושקולות וזה כתוב טוב – שם היצירתיות נמצאת".
הספר מחולק לדרגות קושי. איך ידעתם מראש מה תהיה חידה קשה?
קופרמן: "ההגדרה של חידה קשה זה שיש כמה תשובות חלקיות, אבל התשובה הנכונה היא זאת שמתאימה בדיוק. מהסוג שכולם מבינים שהיא נכונה ברגע שאומרים אותה. יש לנו בדף מישהו שכל הזמן עונה בתשובה לכל החידות 'בקביק' (יצור מהספר – א"ג), אז החלטנו לשגע אותו קצת ולכתוב חידה שהתשובה שלה תיראה בקביק, אבל היא לא".
יש ספרי חידות אחרים שאתם אוהבים לפתור?
"שלמה אבס", שניהם עונים יחד ומשתעשעים מהגילוי המשותף.
יענקלוביץ': "אבל לא רק ספרי חידות. גם ספרי מתח".
קופרמן: "כן, גם. שרלוק הולמס, קראתי את כולם. וגם משחקי קופסה. נניח, כמו 'הרמז'. נכון שאתה משחק?"
יענקלוביץ': "בטח".
קופרמן: "רואה? לא ידעתי אבל הייתי בטוח שהוא גם משחק".
יענקלוביץ': "ושחמט".
קופרמן: "כן. אני גם שחקן שחמט מושבע. אין שבת שאני בבית ולא משחק עם אחים שלי. עד היום אבא שלי מנצח את כולנו".
"אנחנו שרוטים"
החברות הטובה בין השניים נבטה בישיבת "כינור דוד". הם היו פרטנרים למוזיקה, והתלהבו לגלות שהם גם שותפים לשריטה הקסומה. "בגלל שקראתי את הספרים כל כך הרבה פעמים, לא חשבתי שאתקל בעוד מישהו ששולט כמוני", מספר יענקלוביץ', "ואז נתקלתי בישי, והתחלנו לעשות חידונים. היה לנו שופט שפשוט פתח את הספר ושאל שאלות. פעם הוא פתח ושאל 'איפה הארי החביא…' ועוד לפני שהוא סיים עניתי 'בגרביים שלו', והוא לא הבין איך אני יודע".
קופרמן: "מה לעשות? אנחנו שרוטים".
איך התאהבתם ב"הארי פוטר"?
יענקלוביץ': "לי זה התחיל בטראומה. אבא שלי הראה לי את הסרטים".
אוי לא.
יענקלוביץ': "כן, הסצנה שקווירל מסתובב ומוריד את הטורבן שלו צילקה לי את הנשמה. המזל שלי שדודה שלי הביאה לי את הספרים, ומשם פשוט קראתי ברצף".
קופרמן: "אנחנו קראנו בבית כל המשפחה ביחד. בגלל שעוד לא היה תרגום, אמא שלי קראה לנו מהרביעי באנגלית, פרק בכל לילה, ולפעמים כשהיה מתח אז לתוך הלילה. וכשפרד מת, הייתה דקה שלמה של שקט בסלון".
וכמה פעמים קראתם את הספרים מאז?
קופרמן: "עשרות פעמים. באנגלית, בעברית ואת הראשון גם ברוסית. אני עדיין שומע את האודיו־בוק באוטו".
יענקלוביץ': "כן, גם אני, בעקבותיו".
עבר הרבה זמן מאז שהספרים יצאו לראשונה. מה לדעתכם סוד הקסם של הספרים, שבזכותו הם ממשיכים להיות רלוונטיים גם היום?
יענקלוביץ': "דברים איכותיים שורדים את השנים. זה כמו במוזיקה, יש דברים שעושים באזז רגעי ונעלמים, לעומת שירים של הביטלס, למשל, שהם פה לתמיד. מישהו כתב על הכריכה ש'הארי פוטר זאת לא סדרה שתישאר לעשורים הבאים כי אם למאות הבאות'".
קופרמן: "אז גם אתה קראת את הכריכה?"
יענקלוביץ': "כן, גם אני יודע את הכריכה בעל פה", שניהם צוחקים באחוות מעריצים, "חוץ מזה שהספרים פשוט טובים, רולינג כתבה המון פרטים ויצרה מציאות אמיתית ומשכנעת. קראתי גם את כל שאר הספרים בסגנון. 'פרסי ג'קסון' ודומיו, והם טובים אבל הם לא עוטפים את המציאות. נניח, תזרקי אותי עכשיו לסמטאת דיאגון, אני אדע להסתדר ואני אדע איך להגיע לדוכן גלידה ואיך להגיע לרציף תשע ושלושה רבעים".
Your Content Goes Her
Your Content Goes Here
יענקלוביץ': "אמרנו למאייר אלחנן בן–אורי שאנחנו צריכים משהו שירמוז על החידה אבל שלא יגלה מה הפתרון. מי שיפתור את החידות יראה שיש שם כמה איורים שהם פשוט הברקה"
איך המשפחה הגיבה לרעיון של הספר הזה?
קופרמן: "אמא שלי מאוד תומכת. צמודה לדף שלנו שמעלה חידות. סבא וסבתא שלי עזרו במימון. ואשתי גם מאוד אוהבת את הספרים, והיא הייתה עוזרת לפתור את החידות של עמיחי".
יענקלוביץ': "המשפחה שלי מאוד תומכת, אבל היא הייתה קצת בהלם שהלכנו עם זה ברצינות. כי בתכלס אנחנו חייל וסטודנט בסך הכול".
ומה אמרו בצבא?
יענקלוביץ': "האמת שנשרפתי בתור מפקד. חיילים שלי פתאום היו בשוק שהמפקד שצועק עליהם עושה סרטונים על הארי פוטר".
מקפיצים מכירות
אחרי שהחליטו על הוצאת ספר החידות, הקימו השניים דף הדסטארט והתחילו לבנות את הפרויקט שלהם. ההתחלה הייתה לא קלה, בעיקר כי מדובר בשני צעירים חסרי ניסיון.
יענקלוביץ': "היינו צריכים לחשוב איך בדיוק אנחנו מגיעים לכמה שיותר אנשים. הכנו סרטון שבו אנחנו כאילו פרד וג'ורג', עם המון ניואנסים מתוך הארי פוטר. והוספנו אפקט של אור מהשרביט, וזה הפך ויראלי והקפיץ אותנו בסוף ל־172 אחוזי מימון".
מה עשיתם עם בעיות של זכויות יוצרים?
קופרמן: "נכנסתי לאינטרנט, לספר המשפטים המשעמם והגדול, וקראתי את כל הסעיפים על זכויות יוצרים. בגדול, ההגדרה היא שלעשות נגזרת מהיצירה היא בעייתית אם אתה פוגע במכירות. דיברנו עם 'ספרי עליית הגג' שהזכויות ל'הארי פוטר' שייכות להם, וקיבלנו מהם אישור. והיות שהספר לא רק שלא פוגע במכירות אלא גם מעודד אותן, כי הרי אי אפשר ליהנות מהספר בלי לקרוא את כל הספרים, הם אישרו. וגם גיליתי תופעה מעניינת. מישהו קורא חידה ומבין שהוא לא זוכר מה קרה, סתם לדוגמה בספר הרביעי, אז הוא ניגש לקרוא מחדש, ואז מגלה שהספר כבר קרוע ומחליט לרכוש מחדש. זה רק מעודד לקנות".
יענקלוביץ': "וגם נתנו אפשרות בהדסטארט לקנות את הספר ביחד עם ספרים מהסדרה".
קופרמן: "נכון. לא קנו המון, כי לרוב האנשים כבר יש את הספרים בבית, אבל קנו".
יענקלוביץ': "אז 'ספרי עליית הגג' נתנו לנו רשות להשתמש בכל ציטוט שאנחנו רוצים מהספרים".
קופרמן: "הם גם מאוד עודדו. הם אמנם לא חשבו שזה יצליח, אז הם אמרו שהם מאשרים אבל לא יותר מזה".
איך הגעתם לאלחנן בן־אורי? האיורים שלו מעולים.
קופרמן: "האמת שברגל. הוא שכן שלי. והאיורים שלו באמת מעולים. ישבנו הרבה על הדיוק של האיורים".
יענקלוביץ': "אמרנו לו שאנחנו צריכים משהו שירמוז על החידה אבל שלא יגלה מה הפתרון. מי שיפתור את החידות יראה שיש שם כמה איורים שהם פשוט הברקה".
ועכשיו, אחרי שהספר יצא, מה התגובות שאתם מקבלים?
קופרמן: "זה ממש ספר משפחתי. קיבלנו הרבה תגובות ממשפחות שמספרות שהן ישבו אחרי סעודת השבת ופתרו ביחד".
יענקלוביץ': "שולחים לי הודעות בשתיים וחצי בבוקר, אנשים שכותבים שהם תקועים בחידות".
קופרמן: "מישהו גם שלח לי באמצע הלילה, חידה מספר שלושים ושתיים – סנייפ?".
אבל יש תשובות בסוף הספר.
קופרמן: "יש תשובות אבל אנשים לא רוצים להסתכל. רק לדעת אם כן או לא, כדי להמשיך לחשוב".
יש לכם אינטרקציה עם העוקבים מדף הפייסבוק בעולם האמיתי?
יענקלוביץ': "בטח. עשינו השקה לספר ב'כנס עולמות' והגעתי מהצבא עם מדים ועם נשק, ופתאום אנשים זיהו אותנו והצטלמו איתנו".
קופרמן: "כן, ניגש אלי מישהו שלא הכרתי ב'כנס עולמות' ואמר לי 'ישי, מה המצב'. מתברר שהוא עוקב אדוק מהפייסבוק. הרגשתי כמו לוקהארט. מחלק חתימות וזה".
יענקלוביץ': "זה היה מפתיע. הגעתי לאולם וראיתי מלא אנשים צובאים על המקום ולא הבנתי מי הם".
קופרמן: "מישהי בכתה ואמרה שהיא חיכתה שעתיים ולא הצליחה לרכוש כרטיס".
יענקלוביץ': "כן, עד שהרגענו אותה שהכניסה חופשית".
קופרמן: "חשבו שיבואו עשרים איש. הוסיפו מלא כיסאות ובסוף הגיעו בסביבות מאה איש".
מרשים.
קופרמן: "אנחנו עוד עובדים על זה. ממשיכים לפרסם. אנחנו רוצים להגיע לעוד כמה שיותר אנשים".
יענקלוביץ': "אנחנו מקליטים עכשיו מחווה לתוכנית הרדיו מהספר השביעי. המעריצים הולכים לאהוב את זה".
יש תכנונים להמשך?
יענקלוביץ': "חוץ מלהמשיך להפיץ את הספר, יש לנו תכנון להוציא עוד ספר חידות".
קופרמן: "יש לנו כבר חידות טובות לספר הבא, אבל הספר עלה הרבה כסף, ככה שקודם אנחנו צריכים להחזיר את המימון של הספר הראשון".
וחשבתם לתרגם את הספר?
"כן, בטח", עונים שניהם ביחד.
קופרמן: "דיברנו עם גילי בר־הלל, (שתרגמה את ספרי הסדרה – א"ג), והיא אפילו חתמה לנו על חלק מהספרים בשביל ההדסטארט, אבל היא אמרה שלתרגם את הספר זה כמו לכתוב מחדש, כי הכול חידודי לשון. החלום זה להגיע לג'יי קיי רולינג, רק שזה ממש אחד למיליון".
יענקלוביץ': "זה כמו למצוא הורקרוקס (מתוך "הארי פוטר", חלק מנשמת אדם החבוי בחפץ – א"ג). אבל החלום הוא שזה יגיע אליה והיא תתלהב מזה. הלוואי, כי גם היא אוהבת חידות והספר הזה הוא בסופו של דבר פשוט מחווה גדולה לספרים שלה". 
