אחת ההפתעות המרעננות בספורט הישראלי בשנה האחרונה הגיעה מענף הגלישה, שבאופן מסורתי ובזכות עבודה עקבית וטובה ממשיך לייצר לנו ספורטאים ברמה העולמית הגבוהה. אך הפעם אנחנו עוסקים בהפתעה אמיתית. שחר רשף, שסיימה חמישית באליפות העולם לבוגרים, זכתה באליפות העולם עד גיל 21 ובמדליית הארד באליפות אירופה, עשתה זאת כשהיא רק בת 16, חמש שנים בלבד אחרי שהחלה לגלוש. "השנה החולפת הייתה טובה מאוד עבורי, שנת פריצה אמיתית בארץ ובחו"ל, עם תוצאות טובות שגרמו לי להרבה גאווה", מסכמת רשף את העונה הנהדרת שלה. "האמת שלא האמנתי שאגיע כל כך רחוק כל כך מהר, וזה קרה בעיקר בזכות החיבור המוצלח שלי לגלשן האולימפי החדש, ה־iQFoil. כשגלשתי על הדגם הקודם (ה־RSX, ניל פרייד, ששימש כגלשן האולימפי מ־2005 ועד סיום משחקי טוקיו, ד"מ), האמנתי שאצליח להגיע להישגים אבל זה פשוט לא קרה וקשה לי להגיד מה לא עבד שם, אולי זה קשור למידות פיזיות או לחיבור עם הגלשן".
ההרגשה על הגלשן החדש הייתה מטורפת, פשוט להיות באוויר, לרחף מעל המים, זה לא נורמלי. הכול יותר מהיר, אתגרי ומפחיד, והרבה יותר מרגש, מספק וכיפי להיות באוויר במהירויות כאלה
הגלשן החדש, שירשום הופעת בכורה במשחקי פריז 2024 נחשב לפורץ דרך אמיתי שצפוי לשנות לחלוטין את הדינמיקה בתחרויות הגלישה. הגלשן פועל באמצעות טכניקת גלישה בשם הידרו־פוילינג, שבה הסנפירים המחוברים אל הגלשן מאפשרים לו לנוע במהירות רבה יותר, והוא בעצם מרחף באוויר ויוצר חיכוך מינימלי עם פני המים. "מהרגע הראשון שהתחלתי לגלוש על הדגם החדש פשוט עפתי עליו", נזכרת רשף. "ההרגשה הייתה מטורפת, פשוט להיות באוויר, לרחף מעל המים, זה לא נורמלי. הכול יותר מהיר, אתגרי ומפחיד, והרבה יותר מרגש, מספק וכיפי להיות באוויר במהירויות כאלה. כשהתחלתי גם לרשום הישגים הכול הפך אפילו למלהיב יותר מבחינתי".
נתון מדהים נוסף בסיפור של רשף הוא העובדה שהיא ראתה את הנולד לפני כולם, והחלה להתאמן לבדה על הגלשן החדש כבר בגיל 14. "לפני שנתיים חזרתי מתחרות בחו"ל והודיעו רשמית שעוברים לדגם החדש. מיד קניתי אותו והתחלתי להתאמן. במקביל, הקבוצה שלי המשיכה להתאמן על הדגם הישן, אבל הבנתי שאין לי מה לחפש שם ולא ראיתי טעם להמשיך", היא מסבירה. "במשך שנה, כמעט בכל יום, לכמה שעות פשוט נכנסתי למים וגלשתי עם עצמי. מפני שמדובר בדגם חדש הבנתי שיהיה לי קל להכיר אותו ולהבין מה הוא דורש תוך כדי תנועה, גם אם זה אומר שבמשך תקופה לא אתאמן תחת איש מקצוע". בתום השנה רכש איגוד השיט הישראלי את הדגם החדש, ורשף הצטרפה לאימונים הרשמיים של הנבחרת. "אחרי שבועיים של אימונים עם הציוד החדש יצאנו באוקטובר 2020 לתחרות באיטליה, ובתחרות הבוגרים הראשונה שלי, בגיל 15, סיימתי במקום ה־11", היא מספרת. "המהירויות הגבוהות מהנות מאוד, אבל הגלישה גם הרבה יותר מפחידה, וזה משהו שאני עובדת עליו כדי שאוכל לגלוש כמה שיותר מהר ללא חשש. זה גורם גם ליותר התנגשויות עם גולשות אחרות ולנפילות למים, שזה לא תמיד נעים ולפעמים קורה גם בגללי, אבל אלו דברים שקרו גם עם הדגם הקודם".
אהבה ממבט שני
בחודש אוגוסט האחרון יצאה רשף לאליפות העולם הראשונה בדגם הפויל. זו הייתה תחרות הבוגרים השנייה בקריירה הקצרה שלה, והיא פגשה לראשונה לחץ מסוג אחר, של תחרות ברמה הגבוהה בעולם. "הרגשתי לחץ שלא הכרתי לפני כן, לא יכולתי לישון, היו לי בחילות ולא הצלחתי לאכול כלום", היא משחזרת, "חששתי מאוד שכל התסמינים שסבלתי מהם, שלא חוויתי בעבר, יפגעו ביכולת שלי בתחרות, אבל לשמחתי זה לא קרה בסוף". כבר בשיוט הראשון, שסיימה במקום הרביעי, אותתה רשף על ההמשך. "בגלל הקורונה כמעט לא היו תחרויות בשנה שעברה, ולמרות שהאמנתי ביכולת שלי להגיע לתוצאה טובה ורציתי מאוד להעפיל לפחות לשיוט המדליות, בניתי את המטרות ואת הציפיות שלי תוך כדי תנועה", היא משתפת. "אחרי ההצלחה ביום הראשון הציפיות קפצו למעלה ברגע אחד והמטרה הפכה להגיע לפודיום. זה לא קרה בסוף, אבל זה עזר לי להבין איפה אני נמצאת מבחינת היכולת שלי ובהשוואה לאחרים".
עד כמה השפיעה העובדה שמי שהשתתף באולימפיאדה לא השתתף באליפות הזו?
"כל מדינה יכולה לשלוח רק נציג אחד למשחקים האולימפיים, ובעצם זה אומר שכל הגולשים שלא הצליחו להשיג קריטריון אולימפי השתתפו באליפות העולם. זה הפך אותה לתחרות יוקרתית וחזקה מאוד. חשוב לזכור שהדגם החדש צפוי ליצור גם שינוי מבחינת הגולשים עצמם ובעצם הכול מתחיל עכשיו מההתחלה".
התאהבתי בזה. בים, בגלישה, באימונים, בתחושה של החופש ובכל האווירה מסביב. עד היום אם אני הולכת למועדון, אני נמצאת שם כל היום, במים או מחוץ להם
בסופו של דבר העפילה רשף לשיוט המדליות היוקרתי בתחרות וסיימה במקום החמישי, כאשר בתחרות עד גיל 21 הוכתרה כאלופת העולם. חודשיים לאחר מכן, בסוף אוקטובר, הגיעה לאליפות אירופה הראשונה שלה, שהתקיימה במרסיי שבצרפת, באתר שישמש לתחרות האולימפית ב־2024, והפעם כשהיא כבר אחת ממובילות הענף המתחדש. "לאליפות אירופה כבר הגעתי עם מטרה ברורה – לסיים בין שלוש הראשונות ולזכות במדליה, זה היה החלום שלי ולא הייתה לי בעיה להצהיר על זה לפני התחרות", אומרת רשף בביטחון. "כמו באליפות העולם, גם באליפות הזו הרגשתי לחץ, לא הצלחתי לישון טוב ולא היה לי תיאבון, אבל אלו כבר היו תחושות מוכרות אז פשוט קיבלתי את זה כחלק מהעניין. התחרות עצמה הייתה מהנה מאוד, סיימתי במקום השלישי וזכיתי במדליית ארד, במרחק נגיעה מהמקום השני, ומאוד התרגשתי לעמוד בפעם הראשונה על פודיום בתחרות לבוגרות. האלופה שזכתה הייתה בת 30, הסגנית בת 22, אבל שתיהן היו מאוד נחמדות אליי. בכלל קיבלו אותי בתחרויות בצורה מאוד יפה וידידותית, ומאחורי הקלעים הייתה אווירה טובה מאוד".
ההצלחות, המפתיעות יש לומר, הפכו את רשף תוך חודשיים לספורטאית מוכרת ולתקווה אולימפית. "הדבר המשמעותי ביותר שקרה לי הוא שעכשיו אני חלק מהסגל של הוועד האולימפי הישראלי ואני מקבלת את כל המעטפת שאני צריכה בשביל להמשיך להתאמן, להתקדם ולהצליח", היא מסבירה. "החשיפה התקשורתית חשובה לנו בתור ספורטאים כי היא מובילה נותני חסות לפנות אלינו ולעזור מבחינה כלכלית. העיסוק בספורט יקר מאוד וקשה לעשות את זה לבד לאורך תקופה ארוכה. בשורה התחתונה, פרט לכמה ראיונות עיתונאיים מפרגנים, לא השתנה הרבה בחיים שלי, זה לא שמזהים אותי ברחוב פתאום. מבחינה מקצועית סימנתי וי על מטרה או שתיים ואני ממשיכה לעבר המטרות הבאות".
רשף, שתחגוג יום הולדת 17 בתחילת חודש מרץ, חיה עם משפחתה במושב שדה־יצחק שבשרון. "בתור ילדה ממש לא הייתי ילדת ים, באותן שנים הלימודים והחברים היו מרכז החיים שלי", היא מספרת. "בן דוד שלי היה גולש טוב בנבחרת ישראל ובמועדון במכמורת, בשלב מסוים אחותי הגדולה הצטרפה אליו, ודודה שלי הכריחה אותי לבוא למועדון ולנסות. האמת שמאוד לא אהבתי ולא התחברתי באימון הראשון, כי עשינו בעיקר תרגילים עם שנורקלים, אבל המליצו לי להיות סבלנית ולנסות עוד קצת, ומהאימון השני כששטנו וגלשנו התחברתי לזה יותר, ומיד הבנתי שארצה לגלוש כי זה הרבה יותר כיף". מאותו הרגע כבר אי אפשר היה להפריד בין רשף לבין הים. "פשוט התאהבתי בזה – בים, בגלישה, באימונים, בתחושה של החופש ובכל האווירה מסביב. אהבתי לסיים בכל יום את הלימודים בבית ספר וללכת לגלוש, זו מסגרת שמאוד התחברתי אליה, ועד היום אם אני הולכת למועדון אני נמצאת שם כל היום, במים או מחוץ להם. התחושה שאני עושה עם עצמי משהו משמעותי ומגשימה את עצמי היא טובה מאוד. היום אני כבר ילדה של הים".
לפני התחרות הרגשתי לחץ שלא הכרתי לפני כן, לא יכולתי לישון, היו לי בחילות ולא הצלחתי לאכול כלום. חששתי מאוד שכל התסמינים שסבלתי מהם יפגעו ביכולת שלי
עד כמה מסובך לשלב בין לימודים לבין אימונים כל כך אינטנסיביים?
"עד השנה שעברה, כשהייתי בכיתה י', עוד הצלחתי לשלב איכשהו בין הלימודים לבין הגלישה, והקורונה דווקא הועילה לי במקרה הזה, כי היה לי קל יותר עם הזום. בשלב מסוים הבנתי שזה פשוט בלתי אפשרי, אז עזבתי את בית הספר, נרשמתי לאקסטרני ואני לומדת לבגרויות בבית. אני לוקחת את הדברים לאט ובטוח ובצורה הכי טובה שאפשר. עשיתי עכשיו שתי בגרויות, בשליש הבא אעשה עוד אחת ובסוף אשלים את הכול. אני אוהבת להיות לבד, אז אין לי בעיה ללמוד עם עצמי בבית".
אני מניח שאת צריכה לוותר על הרבה דברים שנערה בגילך רגילה אליהם.
"בסופו של דבר יש לי גם זמן פנוי להיות עם חברים, אבל האמת שזה קורה פחות עכשיו, כי אני בוחרת לנצל את הזמן הזה לדברים אחרים כמו מנוחה ולימודים. זו הבחירה שלי ומה שאני רוצה לעשות".
חלומות על פריז
כעת, רשף היא גם חלק מנבחרת ישראל המתחדשת, שהתפרקה שנה לפני משחקי טוקיו, בעקבות הדרמה שבה התגלה כי מאמן הנבחרת הקודם ניהל רומן עם הגולשת קטי ספיצ'קוב, סגנית אלופת העולם, שסיימה שישית בתחרות האולימפית בטוקיו. מי שיאמן את הנבחרת לקראת המשימות הבאות של הגולשות הוא שחר צוברי, שזכה במדליית ארד במשחקי בייג'ינג 2008, פעמיים באליפות אירופה, ייצג את ישראל בעוד שתי אולימפיאדות ופרש באוקטובר. "זו הרגשה נהדרת להתאמן בידיעה שהמאמן שלך, עד לפני שנייה ובמשך שנים ארוכות עבר את מה שאני עוברת היום, ועוד ברמה הבינלאומית הכי גבוהה שיש. זה נותן תחושה שאני בידיים טובות", מחמיאה רשף לצוברי, "אומנם מדובר בדגמים שונים של גלשנים אבל המאמן משפיע מעבר לטכניקת הגלישה; בראייה של הים, בטקטיקה ובצד המנטלי שחשוב מאוד. יש לנו עכשיו חמישה אימונים בשבוע, בנוסף לאימוני כושר, ובזכות העובדה שהגלשן הרבה יותר מהיר, במהלך האימונים אנחנו עוברים מרחקים גדולים ומתרחקים מאוד מהחוף".
המועדון של רשף נמצא במכמורת. סתיו ביימל, המאמן שלה שם, צפוי גם הוא להצטרף בקרוב לצוות האימון הרשמי של הנבחרת. "אם בשבוע האימונים יש רוח טובה, אז אני מוסיפה עוד כמה אימונים אישיים לבד או עם חברים, כשהמיקום של כל אחד מהם נקבע לפי מיקום הרוח, הכול דינמי מאוד". רשף נחשבת כרגע למובילה בדגם החדש, והמסע שלה לאולימפיאדה לא צפוי להיות פשוט, בעיקר בשל העובדה שכל מדינה מקבלת כרטיס אחד בלבד לתחרות. בקרוב צפויות לחזור לאימוני הנבחרת קטי ספיצ'קוב ונוי דריהן, וגם מאיה מוריס נחשבת לפוטנציאל אולימפי. "המאבק על הכרטיס הולך להיות קשוח, אבל זה גם חלק מהכיף וחלק מהמטרה", קובעת רשף, "המבחנים לפריז יתחילו עוד הרבה זמן אז אין שום סיבה להילחץ, רק להמשיך לעבוד קשה. כל אחת מאיתנו תעשה את הכי טוב שלה כדי להצליח, וזה ידחוף את כולנו למעלה. יש לנו נבחרת ברמה מאוד גבוהה, אני כל היום עם הבנות בנבחרת ונמצאת איתן בקשר טוב". אם רשף הייתה צריכה עוד הוכחה לשנה הנהדרת שעברה עליה, היא הגיעה בדמות זכייה בתואר ספורטאית השנה בפורום לקידום השיט, בנוסף לבחירה יוקרתית נוספת, כספורטאית הצעירה של השנה של הוועד האולימפי בישראל לשנת 2021. "התרגשתי מאוד שמכל הספורטאים הפעילים בישראל, ויש לא מעט כאלה, בחרו בי. הרגשתי גאווה גדולה לזכות בתארים האלה ובכבוד הזה".
"המאבק על הכרטיס לאולימפיאדה הולך להיות קשוח, אבל זה גם חלק מהכיף. המבחנים יתחילו עוד הרבה זמן אז אין סיבה להילחץ"
מבחינת מעטפת, יש לך היום את כל מה שאת צריכה?
"אני מקבלת היום את כל מה שאני צריכה מבחינת מעטפת רפואית ומקצועית, וגם במועדון נותנים את מה שהם יכולים. בנוסף אני עובדת באופן קבוע עם פסיכולוגית ספורט, ובקרוב אתחיל לפגוש גם את הפסיכולוג של הנבחרת. הקושי הוא בנסיעות היומיות. אצלנו במושבים אין אוטובוסים ועוד אין לי רישיון נהיגה, אז בפועל כל העומס הזה נופל על ההורים שלי, שמשמשים גם בתור נהגי מונית. הייתי גם שמחה אם הייתה לנו גישה לעוד ציוד. למרות שכל גלשן שיוצא מהמפעל אמור להיות זהה, בפועל יש הבדלים ביניהם, וחשוב שתהיה אפשרות בחירה, יש לזה השפעה מכרעת כשמגיעים לתחרות עצמה".
על מה את חולמת?
"ברור שהחלום הגדול הוא האולימפיאדה, אבל ההרגשה היא שזה מאוד רחוק. הפוקוס שלי כרגע הוא על המטרות הבאות, בראשן אליפות אירופה בחודש מאי. עד אז יתקיימו תחרויות מבחן בארץ, יהיו תחרות מקדימה לאליפות אירופה, תחרויות גביע העולם ובטח עוד כמה בדרך. רק עכשיו התחלנו את העבודה עם הנבחרת, יש לפניי הרבה עבודה, והדרך שאעשה חשובה באותה המידה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה את?
"אני עושה את מה שאני אוהבת, מגשימה את החלום שלי, יש לי משפחה נהדרת וסביבה מאוד מפרגנת שהרבה שנים רואה אותי משקיעה, ואני שמחה שהדברים החלו להתחבר עבורי. כיף לי ואין לי שום סיבה להתלונן. אני בחמש".
