נמואל הרוש הוא הקול והמראה של הזמר החסידי החדש. כשהוא על במה, קשה להסיט ממנה את העיניים. הוא אנרגטי, עולה עוד ועוד בטונים, מסלסל, מראה את היכולות הווקאליות הנדירות שניחן בהן, רוקד, עושה שמח, מקפץ על הבמה, ולרגעים כמעט שובר אותה. הכי קרוב לכוכב רוק שאתם מכירים, אבל בגרסה החסידית.
הקליפים שלו יצירתיים במיוחד. אחד מהם, "ישתבח", מורכב מקטעי וידאו שצילם במשך כשלוש שנים בכל רחבי העולם. קליפ אחר שלו, "א־לוקי", צולם עם לפידים דולקים במערת צדקיהו, וקליפ נוסף, "חלום", צולם בבריכת הקשתות ברמלה, אתר שמצטלם נהדר ומותאם לדור האינסטגרם. התוצאות מרהיבות וזוכות למאות אלפי צפיות.
רק כשהוא מדבר, מתגלה המבטא הצרפתי שעוד לא עזב אותו, למרות שהוא גר כאן כבר כ־20 שנה. כשהוא שר, אגב, המבטא הזה נעלם לחלוטין. בעשור האחרון מוביל הרוש את סצנת האירועים במגזר החרדי, ולא רק בו. הוא חסיד חב"ד בן 36, ושנים רבות הופיע בעיקר באירועים ושמחות בחסידות, אבל בשנים האחרונות הסוד על הכישרון חצה את גבולות חב"ד וכיום הוא אחד מזמרי האירועים המבוקשים ביותר במגזר. הוא מופיע כבר 14 שנה בהקפות השניות המפורסמות בכפר־חב"ד, הסוחפות אליהן עשרות אלפים מדי שנה, ומועברות בכלי התקשורת בשידור חי.
"נולדתי בפריז", הוא מספר כשאנחנו נפגשים בנתניה, עיר מגוריו. "עד גיל תשע הייתי בן יחיד, ואז נולדה להוריי רביעייה. פתאום הפכתי להיות אח גדול, אחראי, זה שדואג לאחים הקטנים". אחרי הרביעייה נולדו עוד שניים, והוא הבכור מבין שבעה אחים. ההורים ושאר האחים נותרו בפריז, חוץ ממנו ומאח נוסף שעלו ארצה. הוריו חוזרים בתשובה שהתחברו לחסידות חב"ד עוד טרם נולד. אביו מנהל חברת הייטק, ואמו, "עובדת כבר קרוב ל־40 שנה ברדיו הכי מפורסם בצרפת, פרנס אינטר, התחנה המואזנת ביותר בצרפת". אחד מערוצי הרדיו של התחנה משדר קטעי אופרה לאורך היום ומארח אמנים ידועי שם מהתחום. "יצא שכבר מגיל קטן מאוד הייתי מסתובב במסדרונות הרדיו, ממש מול מגדל אייפל, והייתי נתקל בהרבה אמנים, לא יהודים, שמבקרים באולפנים.
"הנה משהו שאף פעם לא סיפרתי: אמי, אולי בגלל העבודה ברדיו, התחברה מאוד למוזיקה ואהבה לשיר. המסלול שלה היה כנראה לוקח אותה לקריירת שירה, אלא שהחזרה בתשובה עצרה הכול. אבל עד היום, כשהיא רואה אותי שר ועל גבי במות, היא אומרת שזה ממלא אותה עוצמה. היא אמרה לי: 'אני מרגישה שהבן שלי מגשים את החלום שאני לא יכולתי להגשים'".
הוא גדל כאמור בפריז, בסביבה מעורבת של יהודים ומוסלמים. "עד גיל 10 הייתי משחק כדורגל עם ילדים מוסלמים למטה, מתחת לבית, בצורה הכי חברית. רק קצת אחרי זה, כשהתחלתי להיות מעט יותר עצמאי ולנסוע לבית הספר ברכבת לבד, התחלתי לגלות שלא כזה פשוט להסתובב עם כיפה ברחובות פריז. עוד שנה ועוד שנה עברה, וזה רק נהיה יותר ויותר קשה".
מה זה אומר?
"שאפשר לקבל ברכבת או אפילו ברחוב קללה או הערה על זה שאתה יהודי. שכאשר הייתי בן 14 זרקו לנו אבן לחלון באמצע ארוחת שבת, שזה דבר שלא אמור לקרות בעיר כמו פריז. אז כן, היו הערות וקללות. ליד החיידר שבו למדתי כל יום היו סיפורים כאלה, זה נהיה יומיומי לצערי".
"הסגנונות המגוונים שגדלתי עליהם מתבטאים בשירה שלי ובמי שאני, ואולי זאת הסיבה שאני מרגיש שאני מצליח להתחבר לכל מגזר"
קול שני
השם הלא שגרתי "נמואל" מופיע בפרשת השבוע שבו נולד הרוש, פרשת פנחס. "כשאבא ראה את השם הזה, היה לו סוג של ניצוץ, הוא מאוד אהב אותו. הוא עשה בירור עם רבנים לגבי השם, בכל זאת כי הוא לא שם נפוץ, והחליט לקרוא לי נמואל מנחם, אבל כולם מכירים אותי בשם נמואל, שגם הפך לשם הבמה שלי. איך אבא שלי אומר? את שם הבמה קיבלתי כבר מהלידה".
כבר כילד אהב לשיר ולהופיע מול קהל. כשגדל, החליט ללמוד בישיבה בארץ. "בהתחלה עוד לא עשיתי עלייה רשמית, רק באתי ללמוד כאן. זה היה בשנים שהרגשנו חוסר ביטחון בצרפת. הייתה אווירה לא פשוטה ומתוחה, בטח לבחור חסידי שמסתובב עם כיפה וכובע על הראש. זה התגבר תמיד כשבארץ היו עניינים ביטחוניים. בכל פעם שבישראל היה בלגן, באזורים היהודיים באירופה זה היה יוצא החוצה פי עשרה. הרגשתי עם זה שלא בנוח, והחלטתי ללמוד בארץ". הוא למד בישיבת חב"ד, ובמקביל למד תכנות. "ועדיין, כל הזמן הייתה בי האהבה למוזיקה. שרתי, לא חשבתי שאתפרנס מזה. אבל הקב"ה פשוט הוביל אותי לשם, למרות שלא חיפשתי לעסוק במוזיקה. פשוט הבנתי לאט־לאט שזה המקום שאני רוצה להיות בו.
"הבחורים והמדריכים בישיבה", הוא נזכר, "כולם ידעו שנמואל אוהב מוזיקה, כי לא התביישתי לשיר בקול או להיות מתחת לפנימייה עם גיטרה ביד. מי שגייס אותי לעבודה הראשונה בתחום היה ראובן מרנס, שהיה מנהל הבמה של תזמורתו של נגן הגיטרה הנודע מנחם הרמן, חסיד ברסלב. הוא חיפש בחור שמבין קצת במוזיקה, שיצטרף ללהקה בערבים וידאג שהכול דופק, שהסאונד יישמע טוב. הוא הכיר מדריך בישיבה שלמדתי בה, והמדריך המליץ עליי. עוד בקושי ידעתי אז עברית, אבל זה הספיק לו. התחלנו לעבוד ביחד, וזו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את העולם המקצועי של המוזיקה. לא היה לי תפקיד רשמי, רק הייתי מגיע לאולמות ודואג ללהקה, שהכול יהיה בסדר. אבל זה בנה אותי מבחינת ההיכרות עם המוזיקה עצמה, איך העסק עובד, מה זו מוזיקה".
אחרי חצי שנה כזאת, מספר הרוש, הוא ניגש יום אחד למנהל הלהקה. "אמרתי לו: אף פעם לא גיליתי לך, אבל אני מאוד אוהב לשיר. בהתחלה הוא קצת צחק: 'מה, רק עכשיו אתה אומר לי?' אבל אז הרצין ואמר: 'אני מציע שתבוא מחר עם בגדים חגיגיים, תעלה על הבמה, ותעשה קול שני לזמר שלנו בכמה שירים, נבדוק אותך. כי אם אתה יודע לעשות קול שני, אתה בוודאי יודע לעשות קול ראשון'. למחרת אכן עליתי על הבמה ושרתי, והוא לא היה צריך לחכות אפילו שאשיר שיר נוסף, ומיד אמר: אתה יודע מה? הבמה שלך, אתה שר כל הערב. וכך היה. כל ערב הייתי בא לעבודה, כלומר לבדוק סאונד, ואז מחליף בגדים ועולה ושר. במקביל, הייתה לו להקת אירועים נוספת בחב"ד, להקה קטנה עם קלידן וסקסופוניסט בלבד, והוא שאל אם אני מכיר שירי חב"ד. אמרתי לו 'ברור, אלו השירים שגדלתי עליהם!' הוא הציע לי להיות הסולן שלהם, וכך התחילה קריירת השירה שלי. הייתי עושה בר־מצוות, אירועים קטנים, כשכל בוקר הייתי לוקח את ההקלטה מאמש, שומע אותה, ומחפש איפה טעיתי ומה אני יכול לשפר באירוע הבא".
בחב"ד השם שלו תפס מהר מאוד תאוצה. הוא הביא לבמה יכולת ביצוע מרשימה והקהל אהב והתחבר. ועדיין, הרוש לא רצה לצאת מחוץ לחסידות. "אני תמיד מעדיף לעשות את הדרך הארוכה ולא הקצרה", הוא אומר. "רק כעת אני עומד לפני הוצאת אלבום הבכורה שלי, שההכנה אליו נמשכה עשר שנים, כי אף פעם לא מיהרתי. גם בנושא ההופעות, לא מיהרתי לצאת למגזרים אחרים. רציתי קודם לבנות את עצמי, להכיר, לדעת מי אני ומה אני יכול. רק אחרי לא מעט שנים בחב"ד, העזתי לצאת החוצה, למגזרים האחרים".
"אני מרגיש שהרמה הגבוהה שמצפים לה ממני צריכה להיות לא רק בביצוע לבדו, אלא בכל מה שאני מציע: שירה, קליפים, וגם רמת לחנים בשירים שלי ואפילו איכות המיקס"
מתי הרגשת מוכן?
"כשראיתי שאנשים מחוץ לחב"ד התחילו להכיר אותי, בזכות אירועים חסידיים גדולים יותר שהתחלתי להופיע בהם אז. טיילתי בעולם וראיתי שמכירים אותי. הבנתי שזה הזמן להכיר קהלים ומגזרים חדשים".
בגיל עשרים התחתן, והיום הוא נשוי ואב לשישה. אז גם החליט סופית לעלות לארץ. "כל החברים שלי היו מפה, וגם התחלתי לעבוד ולאהוב את המקום שאני נמצא בו. אשתי ישראלית, אז היה לי ברור שאישאר כאן. כמובן שעבור הוריי ההחלטה שלנו לעלות הייתה קשה, בכל זאת אני הילד הבכור שלהם, אבל הם קיבלו את ההחלטה שלי, וגם אין באמת נתק, יש הרבה שיחות וביקורים".
סגנונות מגוונים
ישראל לובין, מפיק חרדי, היה זה שהצליח לפרוץ עם הרוש למגזר הליטאי וגם למגזר הסרוג, ולהביא אותו לאירועים גדולים. במשך השנים הוא הופיע באירועי ענק, כולל בהיכל יד־אליהו ובבריכת הסולטן. "בהתחלה זה לא היה פשוט, כי אני מגיע ממקום אחר לחלוטין, חב"די, צרפתי. הרבה מאוד שירים ששרים בחתונות לא הכרתי בכלל, והייתי צריך ללמוד הכול מאפס. אבל נתתי לזה לקרות לאט־לאט. פתאום נכנסו אירועים כלל־חסידיים, ליטאיים, ודתיים לאומיים, וגם הזמנות מחו"ל".
בשירה שלו הוא משלב סגנון חסידי, אבל גם סגנונות מוזיקה אחרים שהוא שומע ומכיר. "מילדות אני אוהב לבצע כל מוזיקה ששמעתי וגדלתי עליה. מוזיקה צרפתית, שירים באנגלית, סגנון חסידי, בלוז, וגם שירה חב"דית. הסגנונות המגוונים שגדלתי עליהם מתבטאים בשירה שלי ובמי שאני, ואולי זאת הסיבה שאני מרגיש שאני מצליח להתחבר לכל מגזר. אני מביא משהו אחר לבמה".
מי שרואה אותך על במה לא רואה זמר חסידי רגיל. אתה משתולל ונותן שואו.
"זה באמת בזכות הדברים שגדלתי עליהם, הגיוון. תמיד יכולתי לשיר את הלהיטים של מייק בראנט, זמר ישראלי שהיה להיט בצרפת, כמו שאני שר שירים של אברהם פריד, ואותו דבר עם השירים של ז'אן ז'אק גולדמן, מגדולי הזמרים בצרפת, כשבמקביל שרתי שירים של מרדכי בן דוד".
ליכולת הווקאלית שלו הוא התוודע תוך כדי תנועה. "באירועים הראשונים לא הייתי מעז לשיר גבוה או לעלות בטונים, לא ידעתי שאני יכול לשחק בקול. אלו דברים שלמדתי תוך כדי עבודה. אני ממש זוכר את האירוע הראשון שבו ניסיתי וגם הצלחתי לבצע משהו בתו סול, שהוא גבוה מאוד. גיליתי איך להצליח להשתמש בקול שלי בצורה נכונה".
הווידאו־קליפים שלו, כאמור, לא שגרתיים במגזר. הוא כותב תסריטים ושוכר במאים מהתעשייה, לא מחזה נפוץ במגזר החרדי. "נתתי לקהל רף מסוים על הבמה, אז הציפייה של הקהל ממני לוקחת אותי לאיזו פינה, ואם אני מפשל אני מרגיש שאני נופל כמה קומות. לכן אני מרגיש שהרמה הגבוהה שמצפים לה ממני, צריכה להיות לא רק בביצוע לבדו אלא בכל מה שאני מציע: שירה, קליפים, רמת לחנים ואפילו איכות המיקס. אני יכול להיתקע חודש על מיקס, למרות שהמאזין לא ירגיש את השינויים, כי חשובה לי האיכות".
השירים הראשונים שהוציא היו שירי חב"ד. אבל בהמשך פרש כנפיים ועבר לסגנון ישראלי יותר. "רציתי להודות למקום שבו גדלתי ולכבד את הניגונים האלה, להגיד תודה לרבי, שאני מרגיש שבכל החלטה שאני עושה הוא נמצא כדי 'לדחוף' אותי. הוצאתי אלבום שלם של ניגוני חב"ד שכל השירים בו הם כאלה ששרתי מגיל קטן, שאני מתרגש מהם ושמח איתם, והיה לי חשוב מאוד למסור אותם הלאה. הרגשתי בזה שליחות, רציתי שכל הילדים של הדור שלנו, שלאו דווקא מכירים את השירים האלה, כי חלקם לא הוקלטו בצורה מסודרת מעולם, ייחשפו לניגונים האלה. בעיבוד עשיתי התאמה למוזיקה של היום, המעטפת המוזיקלית עדכנית לגמרי, ועם זאת השירה, עד כמה שהיא מודרנית יותר, היא אותנטית ותואמת למקור. זה היה מאתגר, כי מצד אחד צריך לשמור על החום של הניגון, בחב"ד אם אין את החום, הניגון לא שווה כלום, ומצד שני רציתי לחדש, לא לשיר בצורה החסידית הרגילה".
"כל שיר שעבדתי עליו שלחתי לכמה 'פרופסורים' לניגוני חב"ד שיודעים בדיוק מה הגבולות, איפה אני יכול למתוח אותם קצת ומה אסור לי לעשות. וכל עוד שלא קיבלתי את האישור שלהם לכל רצועה, לא הוצאתי את זה החוצה"
איך היו התגובות בחב"ד?
"שלחתי כול שיר שעבדתי עליו לכמה אנשים ידועי שם בחב"ד, 'פרופסורים' לניגוני חב"ד שיודעים בדיוק מה הגבולות מבחינת שירה, איפה אני יכול למתוח אותם קצת ומה אסור לי לעשות. וכל עוד שלא קיבלתי את האישור שלהם לכל רצועה, לא הוצאתי את זה החוצה. וכן, היו קטעים שהם אמרו לי: תיזהר, זה על הגבול, ואז קצת שיניתי".
הקליפ "ישתבח", שצילם במקומות רבים סביב העולם, הוא הקליפ שלו שזכה לצפיות הרבות ביותר (720 אלף צפיות, ח"ב). "הוא הקליפ שהיה הכי זול להפקה, והצליח יותר מכולם", מחייך הרוש. "אני משתדל תמיד להביא משהו חדש, שעוד לא ראו, כדי להעביר חוויה שהיא לא רק מוזיקלית אלא גם ויזואלית. אחרי שני שירים שלי שהצליחו מאוד וזכו להשמעות ברדיו, 'ותיק' ו'א־לוקי', שהיו שירים עם שירה נוגעת, ראיתי שהקהל רוצה לראות בקליפים גם את הצד האנרגטי שלי, זה שהוא רואה על הבמות. אז עבדתי על השיר 'ישתבח', שהוא שיר קצבי מאוד, וצילמתי את הקליפ שלו במשך שלוש שנים. בכל מקום מעניין שהייתי, לקחתי סינק וידאו של 15 שניות שאני רוקד ושר בהן את השיר. אגב, בחלק מהמקומות אפשר לראות שאני רק רוקד, אפילו לא שר את המילים, כי בזמן חלק מהצילומים המוקדמים אפילו לא ידעתי מה יהיה השיר".
באלבום הבכורה שלו, שיוצא בימים אלה, הוא משלב בין הסגנונות: חסידי, ישראלי, ואפילו מוזיקת עולם. "אני חושב שכל אחד שישמע את האלבום ימצא את עצמו שם. גם האדם הכי חסידי ימצא את עצמו בשירים הישראליים, ולהפך".
בשנים האחרונות קיבל הצעות מלא מעט מלהקים של תוכניות ריאליטי המוזיקה בערוצים השונים, מלהקים שנחשפו ליכולות הווקאליות שלו בקטעים שעלו ליוטיוב. לדוגמה, מספר הרוש, הוא קיבל הצעות מ'אקס פקטור' ומ'הכוכב הבא'. "הם כנראה ראו בי מין עוף מוזר, מצד אחד דמות חסידית, עם זקן והכול, אבל מצד שני אני יכול לבצע גם שירים לועזיים ויש כל מיני תיעודים שלי שמסתובבים. אז כן, קיבלתי הצעות מהתוכניות האלה, שמאוד רצו שאשתתף. אבל סירבתי. הבנתי שזה להיות פה או שם. זה לא יכול היה להסתדר, למרות הרצון העז שלי לאתגר את עצמי. עד כמה שאני עוף מוזר במוזיקה החסידית ואולי הייתי רוצה לעשות זאת, הרגשתי שיש לי שביל שבחרתי, ואני רוצה להיות בו ולהמשיך ללכת בו, והשתתפות בתוכניות האלה עלולה להזיק לי בציבור שלי".
"קיבלתי הצעות מתוכניות ריאליטי אבל סירבתי. זה לא יכול היה להסתדר, עד כמה שאולי הייתי רוצה לעשות זאת, הרגשתי שיש לי שביל שבחרתי, ואני רוצה להמשיך ללכת בו. השתתפות בתוכניות האלה עלולה להזיק לי בציבור שלי"
למה בעצם?
"כל המסלול בתוכניות האלה הוא לא כזה שאני יכול לעשות. יש שם דואטים ויש שירת נשים ועוד דברים שלא מסתדרים עם הקריירה שלי ועם הדרך שאני מחנך את ילדיי, זאת למרות, כאמור, האתגר הגדול עבורי וההתלבטות שכן הייתה, כי כשמציעים משהו שונה ומאתגר אני כן אוהב את זה, אבל הבנתי שזה לא מסתדר עם הדרך".
עם זאת, מצא הרוש את הדרך לפנות גם לקהל הישראלי, באמצעות הרשתות החברתיות. "אחרי הפניות מתוכניות הריאליטי הבנתי שאולי שיש לי יכולת לגעת לא רק במגזר החרדי והחסידי אלא בעוד הרבה אנשים, ואז החלטתי, לפני כארבע שנים, להעלות ברשת סדרה בשם 'שרים בבית', שבמסגרתה בכל שבוע לקחתי שיר, קלאסיקה ישראלית, שיר בצרפתית או יצירה חסידית, וצילמתי את עצמי מבצע אותה באולפן הביתי. הוצאתי 18 ביצועים כאלה, שעלו בכל מוצ"ש בתקופת החורף ובקיץ בימי שישי, קאברים לשירים של זמרים ידועים, מאריק איינשטיין ויהורם גאון ועד אברהם פריד, וגיליתי שהביצועים האלה זוכים להצלחה שלא ציפיתי לה, אלפי צפיות, תגובות ושיתופים. הסתכלתי לראות מי המגיבים והמשתפים, וגיליתי שפשוט כולם – חרדים, דתיים וחילונים כאחד. אני מאמין שהקב"ה נתן לי מתנה, ואני מתכוון להשתמש בה כדי לגעת בכל יהודי באשר הוא, גם אם הוא חובש כיפה וגם אם לא. הפרויקט אומנם לא המשיך, כי הוא דרש ממני הרבה מאוד זמן, אבל אני עדיין מוציא דברים כאלה מדי פעם".
