עדתיות, פמיניזם או חיבור לשורשים: למה נשים משאירות את שם נעוריהן

שיטוט קל בפייסבוק מגלה כי כמעט כל פרופיל נשי מכיל שני שמות משפחה. ולמרות זאת, מעטים הזוגות שירשמו גם את שם האישה על דלת הבית. רוב הנשים שניגשות לדילמה האם לשנות את שם משפחתן כמקובל או להישאר עם שם נעוריהן יתקלו בתגובה מבטלת נוסח: "זה בסך־הכול שם, מה את עושה מזה עניין?"

ד"ר מיכל רום, חוקרת מגדר, עמדה בצומת הזה לקראת נישואיה. "כולם סביבי התחתנו והתעסקו בשמלות ובקייטרינג, האם להתחתן אזרחית או דרך הרבנות, אבל רק על נושא השם לא דיברו. השם שלי הוא חלק בלתי נפרד ממני והרגשתי שזה מוזר לוותר עליו. הייתה לי גם אידיאולוגיה פמיניסטית על זוגיות שוויונית. אבל היום, בדיעבד, אני מבינה שזה מרכיב פחות מרכזי בסיפור. בסופו של דבר החלטנו להמציא שם משפחה שמבוסס על השם שלי והשם שלו ביחד. אבל ברגע האמת, כשהייתי במשרד הפנים, הסתכלתי על הדף והאישה עם השם הזה נראתה לי זרה. אז נשארתי עם השם שלי".

הנושא העסיק אותה כל כך, שאת הדוקטורט שלה בחוג למגדר בבר־אילן הקדישה לחקר סוגיית שינוי או שימור שם המשפחה בישראל. מתוך המחקר הזה נולד הספר "אז איך קוראים לך עכשיו?" שנמצא בימים אלה בעיצומו של גיוס המונים, ומציג לעומק את הקונפליקט של לא מעט זוגות צעירים.

רום, בת 46, אם לארבעה, נשואה לעידן גרינבאום, ראש מועצת עמק הירדן, ויחד הם מתגוררים בקיבוץ אשדות־יעקב שבעמק. להפתעתה, הייתה צריכה לנדוד בין ספריות בחיפוש נואש אחר חומר אקדמי העוסק בסוגיה. "הנחתי שבטח התחום מוצה וכבר כתבו עליו הרבה מחקרים. אבל גיליתי שבארץ ובעולם בכל הנוגע לשינוי שם המשפחה של נשים – השדה האקדמי ריק. בסיום הדוקטורט רציתי להנגיש את הנושא בבהירות. לצערי הוצאות הספרים בארץ חושבות שזה לא מסחרי וכלכלי ולכן נזקקתי להדסטארט".

גם רום עצמה לא הבינה בתחילת הדרך עד כמה הסוגיה הזו מעסיקה נשים. "כשחיפשתי מרואיינות למחקר, פתחתי דוא"ל מיוחד. ישבתי המומה מול המסך למראה ההודעות. נחשפתי לצמא גדול מאוד לנושא. גם היום כשאני פוגשת נשים, אני לא צריכה להסביר יותר מדי מה עשיתי בדוקטורט. רובן מבינות וישר משתפות אותי בסיפור שלהן. בתחילה חשבתי שאראיין רק נשים ששמרו את שמן, אבל תוך כדי תנועה הבנתי שזו שגיאה. כי גם לאישה שלקחה את שם בן הזוג, יש סיפור מאחורי הבחירה".

"שם של טייסת"

כשמדברים על נשים שנשארו עם שם הנעורים קשה לנתק את ההקשר הפמיניסטי, אך רום מגלה כי בניגוד להשערה הרווחת, נשים בוחרות בכך בשל מגוון רחב של סיבות.

"חשבתי שכמוני, נשים שנלחמו לא לשנות את שמן יהיו פמיניסטיות בעלות אידיאולוגיה סדורה. זה לא בהכרח המצב. הפמיניזם הוא לא השחקן המרכזי בזירה הזאת. לעומת זאת, המרכיב האתני חזק מאוד. כילידת הארץ, גדלתי בעולם שבו נראָה לי שהזהות האתנית, מזרחית ואשכנזית כאחד, התפוגגה בשנות החמישים. במהלך השיחות, גיליתי שבחברה הישראלית שם המשפחה משחק תפקיד רציני בשיח הזהויות".

ועד כמה הזהות העדתית משפיעה על ההחלטה?
"אני לא חושבת ששמרנות מקושרת לזהות עדתית. יש שמרנים בכל העדות. ומצד שני, כולנו מכירים את המחקרים על כך ששם המשפחה משפיע מאוד בקורות חיים. כמות הפניות שמגיעות ממעסיקים לשמות 'לבנים' גדולה משמעותית. בסופו של דבר, הסוגיה נוגעת בשאלות כמו איך השם מסמן אותנו ומה זה אומר עלינו. וכן, גם האם השם פותח או סוגר לנו דלתות.

"למשל, הייתה מרואיינת שעמדה להתחתן עם בחור בעל שם לא מאוד מוצלח, 'לא שם של טייס', כהגדרתה. והיא לא הייתה מוכנה בשום פנים ואופן לשנות את שם משפחתה. מבחינתה זה היה עניין עקרוני והיא הייתה חדורת להט אידיאולוגי. לאחר ויכוחים רבים, הם בסוף לא התחתנו. אחרי כמה שנים היא נישאה לגבר בעל שם ישראלי ויפה, שענה להגדרה 'שם של טייס'. ולא הייתה לה שום בעיה להשתמש בו. צריך לזכור שכל עיקרון שאנשים מצהירים עליו קשור גם לאיזה שם עומד כאופציה.

"היה לי ריאיון שבו אמרה לי אחת הנשים 'טוב, אם היו קוראים לי מיכל רום גם אני לא הייתי משנה את השם'. לקח לי הרבה זמן להבין למה היא התכוונה. הבנתי שהשם שלי נחשב לנכס, לכזה שפותח דלתות, שם 'ששווה' לשמור אותו. מה שנקרא: 'שם של טייסת'. אבל אצלי, בבחירה לשמור את שם משפחתי, זה בכלל לא היה שיקול. זה גרם לי פתאום להבין את הכוחות השונים שמשחקים בזירה הזאת, את המשמעויות והמטענים ששם המשפחה מסמן".

ד"ר מיכל רום:  "כמות הפניות שמגיעות ממעסיקים לשמות 'לבנים' גדולה משמעותית. בסופו של דבר, הסוגיה נוגעת בשאלות כמו איך השם מסמן אותנו ומה זה אומר עלינו. וכן, גם האם השם פותח או סוגר לנו דלתות. צריך לזכור שכל עיקרון שאנשים מצהירים עליו קשור גם לאיזה שם עומד כאופציה"

מה משמעותו של הביטוי "שם של טייס"?
"ככה מכנים בישראל שם יפה, נחשק ומוצלח. כמאמר הביטוי 'הטובים לטייס'. זהו שם שאין לו זיהוי גלותי. הוא שורשי ומקומי. הביטוי הזה עלה בכל הראיונות שערכתי והוא אייקון מרכזי בשדה השמות בישראל. אנשים שוקלים את השם שלהם אל מול האידיאל הזה ומנסים להגיע הכי קרוב אליו.

"מעבר למגדר, בישראל משחק גם מרכיב הלאומיות. נוסף לפה אידיאל של תחיית השפה העברית כחלק מבניין האומה. אלו עוד צירים זהותיים בחיים שלנו הגלומים בתוך השם. לא רק כור היתוך וקיבוץ גלויות, שם זה גם היסטוריה של שואה, מלחמות, זיכרון והנצחה. מדובר בהמון משמעויות שמשפיעות על הבחירה: האם לשמור את שם המשפחה, האם להחליף, או לשנות מחדש? למשל רום, זה שם שההורים שלי בחרו כשנישאו. אבא שלי היה שמילוביץ', אמא שלי פרנקוביץ'. שניהם היו עולים חדשים מרומניה. נתתי לילדים שלי שני שמות, אבל זה בסדר מבחינתי שהם לא ייקחו את שמי הלאה. כי מה זה רום? זה לא שם שהולך מאות שנים אחורה".

לא החלטה חד–פעמית

גם חן פוריס־גימאני, שנישאה לאמיתי לפני כשנה ובחרה לצרף את שם משפחתו בנוסף לשם משפחתה, נזהרת מלהגדיר זאת כמהלך פמיניסטי. "מבחינתי, ממש לא מדובר באידיאולוגיה, אלא בתחושה פנימית חזקה. שמי הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלי מיום היוולדי, ולרגע לא חשבתי שבאמת אפרד ממנו. נראה לי הזוי לשייך את הרצון הטבעי שלנו למקום בעולם, לאג'נדה מסוימת.

"לצערי, אמיתי בן זוגי, לא צירף את שם משפחתי. אבל זו עוד לא סוף הדרך והמטרה שלי היא שגם הוא יוסיף את שמי. יש פה הרבה מרכיבים שנוגעים בשמרנות והתחדשות. זה נושא שמאוד רגיש בינינו. זה קשור לאופי שלנו ולמקום שממנו באנו, וכן, גם לעדה שלנו. אלו לא ניגודים מוחלטים, אבל אנחנו בהחלט חושבים שונה. לפעמים עושים ויתורים לא מתוך הרמוניה, אלא מתוך שלום בית".

למרות השינוי שחל בנושא, עדיין רוב הנשים בוחרות לשמור על הסדר הקיים. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו לכבוד יום האישה הבינלאומי עולה כי 2.3% מתושבי ישראל נושאים שני שמות משפחה. תופעה זו נפוצה יותר בקרב נשים – 3.7% מכלל הנשים, ו־5.8% מהנשים הנשואות. רק ל־0.7% מהגברים הנשואים יש שני שמות משפחה.

"ככל שגיל הנישואין ורמת ההשכלה עולים, שיעור הנשים שלא מחליפות את שמן עולה בהתאמה", מסבירה רום. "אבל עדיין המספרים נמוכים מאוד. נשים שלא החליפו את שמן בכלל הן אחוז אחד מכלל הנשים הנשואות. אם כי בשנים האחרונות הנתונים בעלייה. יש הרבה יותר גמישות לדור הצעיר, כשאני התחתנתי זה עוד היה נחשב למעשה חתרני. והיום, למרות שעדיין רוב הנשים משנות, יש יותר נכונות ופתיחות".

איך את מסבירה את זה?

אני עוסקת בתחום למעלה מ־15 שנה ורואה את השינוי בשטח. הנושא יותר מדובר והמודעות עולה בהתאם. למשל, בתקשורת ניתן לשים לב להרבה נשים עם שני שמות, אבל גם צוחקים עליהן. למשל ג'ודי ניר מוזס שלום, בכל תוכניות הבידור, הקומדי סטור, ארץ נהדרת, תמיד הגחיכו את הבחירה שלה לשמור שלושה שמות. זה עדיין משהו שצוחקים עליו בישראל. זה נחשב לטרחני ומייגע. זה מסמן נשים כפמיניסטיות, סימון שנשים לא אוהבות להתהדר בו.

"בנוסף, גם אם כתוב לך בתעודת הזהות שם מסוים, זה לא בהכרח השם שאת משתמשת בו. לרוב, השם משתנה על פי המעגלים השונים; משפחה, עבודה, חברים. זו לא החלטה חד־פעמית סביב החתונה וזהו. נשים מנהלות עם שמן מערכת יחסים לאורך החיים".

לטענת רום, המרחב הדיגיטלי שינה משמעותית את הכללים המקובלים במשחק. "אחת המטרות המרכזיות בפייסבוק היא לשמור על קשרים. ואחרי שנשים צעירות מתחתנות, רבות מהן רשומות בחשבון עם שני שמות, ללא קשר לרישום במשרד הפנים. הן משאירות את השם ברשת כדי שימשיכו לזהות אותן.

"בימינו, שמנו הולך לפנינו. עוד לפני שנפגשנו. ראית את השם שלי בווטסאפ, אנחנו מתכתבות, וכבר יש לך דימוי של מיכל רום הזאת, ואם היו קוראים לי מיכל אבוטבול, או בלומנצוויג, אולי היית מדמיינת אותי אחרת. אין מה לעשות, זה משחק היום תפקיד".

לא רק נשים

האם בחברה הדתית הצעד נתפס כחתרני אפילו יותר? לאה שקדיאל נישאה למשה לנזמן לפני 38 שנים, והייתה בין הנשים הדתיות הראשונות ששמרו על שם משפחתן לאחר החתונה. "קיבלתי את ההשראה מזוג אמריקנים דתיים מגבעת־שאול שחיברו את שמותיהם והתלהבתי. ראיתי אישה בכיסוי ראש וגבר עם כיפה גדולה ואמרתי לעצמי 'וואלה הם לא מפחדים לכתוב שני שמות על דלת בגבעת־שאול', אז כנראה זה אפשרי. פתאום התעוררה בי מחשבה שאין שום משמעות הלכתית לשמות משפחה, וכשהחלטתי להתחתן, הלכתי על זה.

"היום כבר ברור לכולם שזאת לא בעיה הלכתית אלא סוציולוגית. ערך המשפחה מקודש מאוד בחברה הדתית ויש תפיסות שנקשרות לערך ולא תמיד בצדק. ומצד שני, גם חברותיי הפמיניסטיות החילוניות דיברו על זה גבוהה גבוהה, אבל לא הכרתי אז אף אחת שהשאירה את שמה".

לדעת רותי פויכטוונגר, תושבת הושעיה שנישאה לפני 27 שנה ושמרה על שמה, זהו חלק מתהליך שעובר על החברה הדתית ביחס למעמד האישה. "אצלנו ביישוב האישה הראשונה שאמרה קדיש עוררה סערה והיום זה כבר לגמרי מקובל. אני מאמינה שכך זה גם לגבי שמות משפחה. ככל שיותר נשים שומרות את שמן, זה נתפס כלגיטימי בהתאם".

אף שמדובר בתופעה הולכת ומתרחבת, נשים רבות עדיין סופגות ביקורת על בחירתן. לעיתים מסתכמת הביקורת בהרמת גבה בלבד, אך במקרים מסוימים מדובר בהחלטה המולידה שבר משפחתי. "הרבה נשים חוות ביקורת קשה מבית", מספרת רום. "הייתה לי מרואיינת שהחליטה לצרף את שני השמות. היא כמובן חשבה שהוריה ישמחו, אבל כשהיא סיפרה להם על כך הם מאוד כעסו, אמרו: איזו בושה. ומה יחשבו אנשים, ומה יגיד החתן. זה כל כך טלטל אותה שבסוף היא באמת שינתה את שמה. אני מודה שגם אני הופתעתי לגלות כמה זה מעסיק אנשים. בסך הכול באתי לעשות מחקר על השם, יאללה כמה אפשר לדבר על שמות, נכון? והתבררו דברים מאוד לא פשוטים על משפחה וזוגיות".

וישנן גם התגובות היומיומיות מהסביבה, "יש כל מיני אנשים שמנסים לסדר לנו את החיים", מספרת לאה שקדיאל. "פעם כשתרמתי לאיזו ישיבה וחתמתי על הצ'ק, קיבלתי קבלה על שם של בן זוגי. זה נורא הרגיז אותי ודרשתי קבלה מתוקנת. בטח הם חשבו שאני משוגעת, אבל הם עשו את זה".

בעוד שרוב מוחלט של הגברים בוחרים להישאר עם שם משפחתם, ישנם גם כאלו שנוקטים בצעד חריג ומחליפים לשם האישה. כך למשל עמיחי, שהתחתן לפני חצי שנה, ומעדיף לא לחשוף את שמו, כיוון שלא כל בני משפחתו יודעים מכך. "עוד לפני שהכרתי את אשתי, לא כל כך אהבתי את שם משפחתי, וכשהתחתנו, הצעתי שניקח את שמה. לא מתוך אידיאולוגיה או מהלך פמיניסטי. הוא פשוט יותר יפה ופחות ארוך ומסורבל. לא סיפרנו לסבא וסבתא ולדודים כי חששנו שיפגעו ולא רצינו לצער אותם. כמובן שאפשר לראות בפייסבוק, או על דלת הבית. לא נצליח להסתיר מהם לכל החיים".

 איך הגיבו בסביבה הקרובה?
האמת שבאופן אירוני לאמא שלי היה יותר קשה מאבא, הוא דווקא ממש זרם. החברים צוחקים עליי שאני חלש אופי ושהאישה מסובבת אותי. אבל זה באמת לא עניין מבחינתי. אני לא רואה בזה ויתור על האגו הגברי. זה אפילו די מצחיק שמתייחסים לשינוי בכזאת רצינות. המשפחה של אשתי הייתה כמובן מרוצה. בהתחלה הם לא האמינו לי וחשבו שאני צוחק איתם. אבל כששינינו במשרד הפנים הם הבינו שאני רציני".

נופר וכפיר לב־סיני עשו אף הם בחירה לא שגרתית, וכשנישאו לפני 13 שנה, חיברו את שמות המשפחה לכדי שם חדש. 'ליבמן' מצד נופר, ו'סיני' מצד כפיר.

"אחרי שיצאנו יחד כחודש ישבנו בבית קפה וכבר היה לי רעיון לשם משפחה. באיזשהו אופן, זו הייתה הצעת נישואין", צוחקת נופר ומסבירה: "רצינו ליצור שם משפחה חדש על בסיס הישן. בנוסף, נשים שמות כיסוי ראש, טבעת וגם משנות את שם המשפחה והגבר לא מתחייב לשום שינוי. אז היה לי חשוב לאזן וליצור שוויון בתוך המסגרת. אבל אני מניחה שאם השם לא היה מגניב לא היינו מתחברים אליו".

"בהתחלה הייתי קצת בהלם", מודה כפיר. "לא ידעתי איך להגיב לרעיון, ועוד חודש אחרי שהכרנו. בסוף זרמתי עם זה והיום אני אפילו גאה בשם החדש. אני חושב שהרחבנו את המשמעות שלו. 'סיני' מסמל את התורה ולהוסיף לב זה מאוד חזק. אני מת על זה. לבת הקטנה שלנו קוראים 'אהבת עולם לב־סיני', זה מיוחד".

לב־סיני, חוזר בתשובה, סבור שהתגובות במגזר הדתי והחילוני זהות. "באתי מבית חילוני מאוד ליברלי, ועדיין אבא שלי לקח את זה מאוד קשה. עד היום זה נושא טעון בינינו. אני גם לא מכיר הרבה גברים חילונים שלקחו את שם המשפחה של האישה שלהם.

"גם אני הייתי בשוק בהתחלה. השינוי הרתיע אותי והיה לי מאוד קשה לעכל. רצו לי מחשבות בראש כמו 'מה יגידו עליי. זה לא נהוג. האם אני אומר את המילה האחרונה בבית'. הגבריות שלנו היא עלה נידף. אנחנו לא מספיק בטוחים בה. גבר נדרש כל הזמן להוכיח ולקבל אישור על הגבריות שלו. אפילו אני, שאני מנחה סדנאות לגבריות, חוטא בכך".

 

נופר לב–סיני: "רצינו ליצור שם משפחה חדש על בסיס הישן. בנוסף, נשים שמות כיסוי ראש, טבעת וגם משנות את שם המשפחה והגבר לא מתחייב לשום שינוי. אז היה לי חשוב לאזן וליצור שוויון בתוך המסגרת"

האתגר הבא

ומה בנוגע לדור השלישי? כשעוד ועוד שמות מתווספים, הסיפור הולך ומסתבך. מרבית הילדים מוותרים על שם משפחתה של האם, והמשכיות שמה נקטעת בכל מקרה. ד"ר רום מצביעה על הקושי: "עם כל השינוי שחל, ביחס לשמות הילדים יש עיכוב, זה האתגר הבא. שמות הילדים זה כבר סיפור שמגדיר עד כמה את אמא מסורה, שרואה את טובת הילד לנגד עינייך. כי בארץ לתת לילד שני שמות זה לסרבל אותו כביכול, זה גורם לו לתהות לאיזו משפחה הוא שייך. יש לנו מודל משפחתי, ומשפחה נורמלית זו משפחה שבה לכולם יש את אותו שם. אני כמובן כופרת בכך. ומצד שני, אישה שיש לה שני שמות, שם משפחתה בעצם לא של יתר בני המשפחה שלה. אין בעצם 'משפחה' כזאת. זה מעלה הרבה שאלות, מה זה בכלל שם משפחה, את מי הוא מסמן, למי הוא שייך".

"התחתנתי בגיל עשרים והלכתי עם הזרם, למרות שזה הציק לי", מספרת אורית קמין בר־שלום, שנישאה לפני 21 שנים, והחליפה את שמה בשם בן־זוגה. "כמה חודשים לאחר מכן החזרתי את שם המשפחה שלי, אחרי ניסיון לא מוצלח לשכנע את החצי השני שלי להוסיף את שמי. מאז נולדו עוד ילדים וכל הזמן היו דיונים בבית. עד שלפני שנתיים החלטתי שהמצב הקיים לא מקובל עליי. הילדים הם חלק ממני ומן הראוי שהם יקבלו גם את שמי. כשבן־זוגי הבין שאני לא הולכת לוותר הלכנו למשרד הפנים ומתוך ארבעת ילדינו, שלושה בחרו לצרף את שמי. כל האמירות כמו 'עכשיו יהיה לילד שם ארוך, ומה יהיה כשהוא יתחתן', הן תוצר של הממסד הגברי, שלא מצליח להבין את זה. הקושי הוא לנסות לשכנע את הסביבה שאפשר אחרת".

"אני מניחה שכשזה יגיע לילדים, זה יהיה מורכב", מוסיפה פוריס־גימאני. "אני חושבת שאמיתי בן־זוגי, יצטרך לוותר בשבילי, גם אם הוא יראה את זה כפגיעה במסורת. יש פה לחלוטין גם מרכיב עדתי. המוצא שלו הוא תימני והמשפחה שלו מאוד מסורתית. שלום־בית הוא שיקול מרכזי, אבל כשזה מגיע לשם אני מרגישה שאני לא יכולה לבטל את הערכים שלי, ולהעלים את שם משפחתי".

 

המצאה חדשה יחסית

חוק השמות, שהתקבל בכנסת בשנת 1956, אִפשר לנשים לשמור את שם נעוריהן. בפועל, ההנחיה במשרד הפנים הייתה שאישה שאינה מבקשת לשמור את שמה במשך שנת נישואיה הראשונה איבדה את זכותה. נשים שכלל לא ידעו ששם משפחתן הוחלף גילו זאת פעמים רבות רק לאחר שנה מיום נישואיהן והתבשרו שכבר מאוחר מדי. אף שההנחיה הפנימית הייתה בלתי חוקית, רובן ויתרו על המלחמה הסיזיפית בבירוקרטיה.

לפני ארבע שנים חייב בג"ץ את משרד הדתות לשאול את בני הזוג איזה שם משפחה ירצו לאמץ, ולתת להם למלא טופס מיוחד של משרד הפנים. הבג"ץ הזה חקוק על שמה של ד"ר ריי ביטון מאשדוד, שתבעה את המדינה לאחר ששם משפחתה שוּנה ללא הסכמתה. "גם היום לא לכולם יש מודעות, לא לנרשמים לנישואין ולא לפקידי משרד הדתות. הייתה לי סטודנטית בספיר שלאחר הנישואין הלכה למשרד הפנים וציינה שהיא רוצה להשאיר את שמה. הפקידה ביקשה שתביא אישור מבעלה. אין דבר כזה. זה לא בסמכותה בכלל", מציינת רום.

"זה עניין מקומי. לכל מדינה ההיסטוריה והתרבות שלה. אבל בשנים האחרונות, ככל שהאוכלוסיות מתערבבות הסיפור נהיה מסובך יותר. למשל באירופה, יש המון מוסלמים שמהגרים מהמזרח עם שפות אחרות, שמות אחרים, ונוצר בלגן. מאבקים לאומיים מתנקזים לנושא. ביפן זה הגיע לבית המשפט העליון בגלל שנשים יפניות שנחשפו לגלובליזציה ולמערב רוצות לאמץ שני שמות, וכועסים עליהן שהן מכניסות מורשת מערבית לתוך התרבות היפנית. יש המון מלחמות מקומיות שנטועות בנושא. ובסוף יש אישה וזה השם שלה, אז מה הסיפור? מה שקרה בכור ההיתוך הישראלי, זה שהגיעו אנשים עם מנהגים שונים של שמות, וכולם הוכפפו לחוק שנולד משיטת המנדט הבריטי ששלט כאן לפני קום המדינה. כך הוגדר ששם המשפחה הוא השם של הגבר. אבל בפועל, תרבויות שלמות נדרסות תחתיו".

ד"ר מיכל רום: "הייתה לי סטודנטית שלאחר הנישואין הלכה למשרד הפנים וציינה שהיא רוצה להשאיר את שם המשפחה שלה. הפקידה ביקשה שתביא אישור מבעלה. אין דבר כזה. זה לא בסמכותה בכלל"

אילו שיטות נוספות קיימות בעולם לתהליך של מתן שמות משפחה?
"בדרום אמריקה נהוגה שיטה של שני שמות פרטיים ושני שמות משפחה, ובנישואין לוקחים אחד מכל צד. במזרח אירופה יש מקומות שבהם שם המשפחה הוא שם קצת אחר לבן, לבת, לאמא ולאבא, ומסמן בעצם את המקום שלך במשפחה הגרעינית.

"בסין, נוהגת שיטה שונה לגמרי. יותר ממיליארד סינים מתפלגים על 700 שמות משפחה, שמחולקים בצורה שבטית. באתיופיה, כל אחד מבני המשפחה מעניק ליילוד שם שונה, ושם המשפחה זה השם הפרטי של האבא, כך שלכל אחד מבני הבית יש שם משפחה שונה".

על אף כובד המשקל שאנחנו מעניקים לשמות משפחה, ביחס להיסטוריה האנושית מדובר בהמצאה חדשה בתרבות המערבית. "אנחנו חיים היום בתחושה ששמות משפחה זו מורשת מראשית האדם ואוי ואבוי אם נפגע ונערער עליה, אבל זה לא ממש מדויק", מסבירה רום. "זה התחיל אחרי המהפכה התעשייתית, ונדרשו 500 שנה עד שהעניין התפשט בכל אירופה. ברגע שהאוכלוסייה גדלה בעולם המערבי היה צורך לסמן אנשים לשם רישום, מיסוי, ארגון ושירות צבאי, וכך המציאו את שמות המשפחה. חוץ מהדת, המשפחה נחשבה למוסד החברתי הכי חזק.

"צריך לזכור שהשיטה נוצרה בדמות החברה באותם ימים. לנשים לא הייתה שום יכולת לעמוד בזכות עצמן. היה ברור שכשאת נולדת את שייכת לאבא שלך, ובשלבים מאוד מוקדמים של ההתבגרות את נישאת ועוברת לבעלות גבר אחר והשם משתנה בהתאם. אנחנו חיות היום בעולם אחר והגיע הזמן שנפנים את זה".

אבל זהו בדיוק הסממן הפמיניסטי שמרתיע נשים רבות. כאלו שרוצות לעשות את השינוי לא מתוך אמירה חדה, אלא כחיבור פנימי לזהותן.
"נכון, התיוג הפמיניסטי בפירוש לא עוזר פה. אבל בסופו של דבר, בפרספקטיבה של זמן, אלמלא המאבק הפמיניסטי היו פחות אפשריות בחוק. אלמלא לוסי סטון, שהייתה האישה הראשונה, לפני 163 שנה, שנאבקה על הזכות להישאר עם שם נעוריה, האפשרות הזו כלל לא הייתה קיימת עבור מיליוני נשים בעולם".