המציאות המורכבת של ספורטאים דתיים מקשה עליהם להפוך למקצוענים בתחומם. כל אחד מהם שמצליח הופך לסמל ודוגמה לאחרים, שלמרות הכול זה עדיין אפשרי. גבי קניקובסקי, הקשר של מכבי תל־אביב ונבחרת ישראל, שכיום הוא הכדורגלן הדתי היחיד בליגת העל, שמצליח לשמור על אורחות חייו ובמקביל להיות מקצוען ברמות הגבוהות ביותר. "הדרך שאני עובר לאורך השנים היא לא פשוטה ואשקר אם אומר שתמיד נוח וטוב לי עם מה שקורה", מודה קניקובסקי, "הסביבה שבה גדלתי, עם אנשים דתיים שהולכים בשישי בערב לבית כנסת ואז לשיעור תורה וארוחה משפחתית, היא לא הסביבה שבה אני נמצא עכשיו. אבל אני גם יודע שהקריירה קצרה, לפעמים אתה צריך להתאים את עצמך לסיטואציה ולא תמיד הכול נוח וכיף. יש חסרונות ויתרונות בכל דבר. אני לא מוותר על האמונה שלי ומאמין שבסופו של דבר, הדת זה בינך ובין הקדוש ברוך הוא, וזה לא שכולם צריכים להגיד לך מה לעשות. לאורך השנים למדתי להשתיק רעשים ולהקשיב לעצמי".
קניקובסקי הוא אישיות שונה בנוף עולם הכדורגל שלנו. אדם צנוע וביישן, סרבן ראיונות סדרתי שבניגוד לחבריו, אינו לוקח חלק בעולם הווירטואלי ולא מחזיק בחשבונות אינסטגרם או פייסבוק. "אני לא רוצה להיות בטלפון כל היום ופחות מתחבר לאופנה הזו, שאתה מעלה כל היום תמונות של עצמך", הוא מסביר בחיוך, "אני אוהב לשחק כדורגל ופחות להתראיין, כל ההתנהלות מול התקשורת ומסביב למשחק עצמו פשוט לא זורמת לי טוב". קניקובסקי, בן 24, נולד וגדל ברעננה ויש לו ארבעה אחים בנים. "כל האחים שלי שיחקו כדורגל בילדות, אז בשבילי זה היה דבר טבעי מאוד לעשות. המשחק הפך לחלק מרכזי מחיי בשלב מאוד מוקדם ושיחקתי כל יום כל היום. אמא שלי ידעה כמה אהבתי את זה, אז אם לא הייתי טוב בלימודים, העונש היה לא לשחק", הוא נזכר, "לאורך השנים, בעיקר בגלל הדת, האחים שלי הפסיקו לשחק והיום רק אני ואחי הצעיר יאיר, שמשחק כבלם ברעננה, עדיין עוסקים בזה".
הוא החל לשחק באופן מסודר בגיל 11, אז הצטרף לקבוצת 'צו פיוס' ברעננה. "מעבר לאימונים בכל כמה חודשים היה לנו טורניר אזורי ואחרי שהפגנתי יכולת טובה, ביקשו ממני לעבור לקבוצה של החילונים כדי לעזור להם. זה לא משהו שתכננתי לעשות כי לא התאים לי לשחק בשבתות, אבל בסופו של דבר הצליחו לשכנע אותי ועברתי אליהם". במסגרת הקבוצה הצעירה הרגילה ברעננה השתתף קניקובסקי רק באימונים, כשהוא מסרב לשחק בשבתות. "באותם ימים לא חשבתי או האמנתי שאהיה מקצוען, זה לא היה החלום שלי, אז נהניתי מהאימונים ופשוט התגלגלתי עם הדברים", הוא נזכר, "אחרי שנה ביקשו שאשחק לפחות במשחקי הבית ואחד המשחקים היה מול מכבי תל־אביב, שם ראה אותי ניר לוין שהציע לי לעבור אליהם. הסברתי לו שאני לא משחק בשבתות, אז הוא הציע לי לעבור לשנה רק להתאמן וזה מה שעשיתי. באותה עונה שיחקתי רק משחק אחד, בדרבי מול הפועל תל־אביב בגביע".
קניקובסקי בלט גם בקבוצה הצעירה של הצהובים, ובמקביל למד בישיבת בני עקיבא. "פרגנו לי מאוד בישיבה ועזרו לי עם האימונים והבגרויות. הלימודים שם הסתיימו בחמש והם אפשרו לי לצאת מוקדם ולהגיע ברכבת לתל־אביב, לאימונים שהחלו בשלוש", מחמיא קניקובסקי, "היה לי מנהל מדהים, שאמר שעם כל הכבוד ללימודים יש דברים חשובים יותר בחיים, ושמה שאני עושה משמש דוגמה לרבים אחרים במגזר הדתי".
איך הסתדרת מבחינת דתית באותן שנים?
"החוזה שלי במכבי הבטיח לי מלון בסמוך למגרש בכל משחק־חוץ שיצאנו אליו, ומדי פעם ישנתי אצל משפחה של חבר מהקבוצה שגרה במרחק הליכה משם. היו לי הרבה רגעי שבירה בשנים האלה. היה לי קשה שבמקום להיות עם המשפחה בערב שבת, הייתי הרבה פעמים לבד עם עצמי במלון, כשכל מה שרציתי היה לדבר עם ההורים".
"אני אדם רגיש אבל על המגרש עולה גבי אחר ויוצאים ממני צבעים אחרים. כי אני צריך לרוץ, להשקיע ולעזור לקבוצה שלי לנצח. בסופו של דבר מדובר בעבודה"
מתי הבנת שיש סיכוי שתהפוך למקצוען?
"בגיל 16 שיחקתי עם מכבי בליגת האלופות לנוער והרגשתי חלק מזה. האנשים סביבי התייחסו אליי יותר ברצינות וכיבדו את מה שאני עושה, ושם התחלתי להרגיש שזה מה שאני רוצה לעשות, ושאני יכול להפוך למקצוען".
קניקובסקי שיחק עם הנוער של מכבי בליגת האלופות בעונת 2015/16 ואף כבש את השער הראשון שלה במפעל. הוא ערך הופעת בכורה בקבוצה הבוגרת באוקטובר, 2015, במסגרת גביע הטוטו ובקיץ 2016, הושאל להפועל פתח־תקווה, שם סיים עונה עם 36 הופעות וארבעה שערים בליגה הלאומית. משם עבר להפועל עכו, שבמדיה שיחק בליגת־העל בעונת 2017/8 ובסיומה ירד עם הקבוצה ליגה. למרות זאת, מימשה עכו את האופציה שניתנה לה ורכשה את כרטיס השחקן שלו, בתמורה ל־350 אלף שקל, במה שסיים זמנית את הקריירה שלו בצהוב. "זה לא היה פשוט שמכבי ויתרה עליי ולא נעים שאומרים לך שאתה לא מתאים או מספיק טוב, אבל האמת שלא לקחתי את זה כל כך קשה. פשוט המשכתי בדרך שלי", הוא משחזר, "השנים אחרי שעזבתי היו מדהימות עבורי. הפועל פתח־תקווה זה מועדון נהדר וקיבלתי שם הרבה דברים שלא חוויתי עד אז. גם בעכו הייתה לי עונה טובה למדי, על אף שזו חוויה מאוד לא נעימה לרדת ליגה".
מעולם לא התייעצתי עם רב
בסוף יולי 2018, חתם קניקובסקי לשלוש עונות במכבי נתניה, שם החלה הפריצה המקצועית שלו עם עונות נהדרות שהפכו אותו לשחקן מוביל בכדורגל שלנו. "האנשים בנתניה מדהימים – ההנהלה, הצוות המקצועי, השחקנים והקהל. שיפרו לי שם את המשחק והרגשתי ממש בבית. היה לי כיף לבוא לאימונים ולשחק שם בכל רגע". היכולת הגבוהה שהפגין בעונתו השלישית בעיר היהלומים, שכללה גם תשעה שערים ותשעה בישולים, הפכה אותו לסחורה חמה, שהובילה אותו חזרה בדלת הראשית למכבי תל־אביב. הצהובים שילמו עבורו חצי מיליון אירו, בנוסף לכמה שחקנים שעברו לנתניה, והוא חתם על חוזה לשלוש שנים, בתמורה ל־230 אלף דולר בעונה. "זה כיף לחזור למועדון כזה מהדלת הראשית במיוחד שלא חשבתי שיש סיכוי שזה יקרה אחרי שעזבתי", הוא מודה, "המטרה הראשונה שלי אחרי השנים בנתניה הייתה לצאת לחוץ לארץ, אבל פרט לכמה גישושים מקבוצות שונות, לא הגיעה שום הצעה רשמית, מה שאכזב אותי מאוד כי האמנתי שאחרי העונה האחרונה שהצגתי יהיה לי קל יותר. אבל אז הגיעה ההצעה ממכבי, לא רציתי להיתקע ושמחתי לקבל הזדמנות במועדון כזה, שהתחושה בו היא כמו באירופה לכל דבר. מה שקורה כאן מבחינת חשיפה תקשורתית, לא דומה לשום דבר אחר שקורה בארץ וזה חלום של כל שחקן להיות חלק מהטובים ביותר".
ההתאקלמות של קניקובסקי אצל הצהובים הייתה מהירה למדי, הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהסגל וסיים את עונת הבכורה עם יותר מ־30 הופעות ושלושה שערים. "הגעתי למכבי מוכן מאוד מנטלית, עשיתי הכנה טובה ולא נתתי לעצמי לרגע לנוח, כי אני עכשיו במכבי תל־אביב, זה לא מספיק. נתתי מאה אחוז בכל אימון ולא לקחתי כלום כמובן מאליו", הוא מתאר, "במכבי תל־אביב יש הרבה שחקנים טובים, זה לא פשוט להיות חלק מהרוטציה אבל זו הייתה המטרה שלי מהרגע הראשון. העובדה שהגעתי אחרי עונה טובה נתנה לי ביטחון וגם חזרתי לקבוצה בזמן מתאים, בוגר ומוכן יותר".
במקביל להתאקלמות עברה על הצהובים עונה לא פשוטה. פטריק ואן לוון, שהחל את העונה כמאמן הראשי, פוטר כבר לאחר שבעה מחזורים וברק יצחקי, שמונה למחליפו הזמני, הוחלף בידי מלאדן קרסטאיץ, שאושש מעט את מצב הקבוצה, אותה הוביל למקום השלישי בליגה ולחצי גמר גביע המדינה אך לא הצליח לזכות בתואר. "באתי למכבי בשביל לזכות בתארים ולהיות הכי גבוה שאפשר ובעונה הקודמת זה פחות הצליח. אין כאן את מי להאשים, אלו דברים שקורים בקבוצות כדורגל אבל זו באמת הייתה עונה יוצאת דופן עבור מכבי, שלא רגילה להחליף שלושה מאמנים בזמן כל כך קצר. אני שמח שלפחות מבחינה אישית התאקלמתי בצורה טובה".
"פעם אחת אבא שלי לקח אותי לאימון בנבחרת הנערים לפני טיסה שהיינו אמורים לצאת אליה, ופשוט לא הסכמתי לצאת מהרכב כי לא אהבתי להיות שם. הייתי ילד דתי מרעננה וראיתי שחקנים מהקבוצות הגדולות בארץ, ולרגע זה נראה לי גדול עליי"
לקראת העונה החדשה ערכו במכבי לא מעט שינויים, כאשר גולת הכותרת היא חזרתו של המאמן ולדימיר איביץ', ושל החלוץ הנהדר ערן זהבי. "זו זכות לשחק עם שחקן כמו זהבי. אני לא חושב שהיה אי פעם שחקן ישראלי כזה, ואני רק מחכה לשתף אתו פעולה", מחמיא קניקובסקי, "עם איביץ' אני עובד רק תקופה קצרה, שבמהלכה נערכו אצלנו הרבה שינויים ודברים שלא הייתי רגיל אליהם, וזה כיף. אהבתי את העובדה שמיד התחלנו לעבוד, בלי הרבה דיבורים, מה שהיה חסר לנו בעונה שעברה. הוא מסוג המאמנים שמקדמים שחקנים באופן אישי, לא רק את הקבוצה, וכל מה שאגיד עליו ימעיט בערכו. אני שמח לעבוד אתו ונרגש כמו תמיד להתחיל עונה חדשה".
קניקובסקי ידוע כאחד השחקנים האהובים ביותר על הקהל הצהוב. "אני מקבל מהם אהבה מטורפת ושמח שהם אוהבים אותי. גם אחרי חצי גמר הגביע בעונה החולפת שבמהלכו עשיתי טעות גדולה, שלחו לי הרבה הודעות שהכול בסדר. זה גורם לי לרצות ולהחזיר להם על היחס הזה בכל פעם שאני עולה על המגרש".
יש הבדל מבחינתך בהתנהלות כשחקן דתי מאז שהפכת למקצוען?
"בנתניה היה לי קל יותר ממה שכרגע כי הדברים הסתדרו עבורי טוב יותר, אבל גם במכבי עוזרים לי במה שאפשר. היה לנו עכשיו מחנה אימון בהולנד ומכבי הביאה איתה אוכל כשר, כי יש אצלנו הרבה שחקנים ששומרים. גם יודעים שאני אוכל בכלי פלסטיק ומביאים לי. לא תמיד נעים להיות יוצא דופן, אבל זה מה יש. אחרי שחתמתי במכבי עברתי לגור ביפו, באזור שוק הפשפשים. מעולם לא האמנתי שאגור בתל־אביב אבל האמת שבאופן מפתיע אני מאוד נהנה. זה גם מאפשר לי ללכת ברגל לאימונים ולמשחקי בית".
התייעצת פעם עם רב בנוגע לעיסוק שלך?
"מעולם לא התייעצתי עם רב כי אני יודע מה תהיה תשובתו. מה שאני עושה זה לא תמיד הדבר הכשר והנכון".
איך הסביבה שלך מגיבה למה שאתה עושה?
"עד לפני כמה שנים קיבלתי מדי פעם שיחות טלפון מאנשים שאני לא מכיר, שאמרו לי שאני צריך להפסיק לשחק כדורגל, ובטח משחקים בשבת, ולשמחתי זה דבר שכבר לא קורה. אבל בכל מה שנוגע למשפחה שלי ולחברים, התמיכה שלהם מדהימה. הם מגיעים לכל המשחקים ורוצים שאגשים את כל החלומות שלי".
אחת המעריצות הצמודות של קניקובסקי, היא אשתו דנה, לה נישא לפני כשלוש שנים. "הכרנו כבר בגיל 14 בבני עקיבא ואז היא לא ממש התעניינה או הבינה משהו בכדורגל, אבל היום היא מגיעה לכל משחק ובקיאה מאוד בשחקנים, בהרכבים, וחזקה מאוד בתוך העולם הזה. זה מצחיק כי לפעמים בא לי לבוא הביתה ולהתנתק מהכדורגל, והיא זו שרוצה לדבר איתי על האימון, אבל כמובן שזה מאכפתיות ומאהבה. כיף שיש לי שותפה כזו בחיים".
איך אתה משלב בין הערכים שגדלת עליהם לבין הצורך להיות אגרסיבי על המגרש?
"בכדורגל יש הרבה רגש ואמוציות אבל זה עדיין לא אומר שצריך לקלל שחקנים, ואפשר גם לשחק חזק בלי להיות אגרסיבי בצורה מיותרת. אני אדם רגיש אבל על המגרש עולה גבי אחר ויוצאים ממני צבעים אחרים, כי אני צריך לרוץ, להשקיע ולעזור לקבוצה שלי לנצח. בסופו של דבר מדובר בעבודה".
מה לדעתך צריך לעשות כדי שיהיו יותר דתיים בספורט המקצועני?
"אני חושב שיש הרבה שנושרים בגיל צעיר כי הם לא בטוחים שיהיו מספיק טובים, ולא רוצים להשקיע שנים מהחיים ולהיות בסיטואציות כמו שתיארתי, כששום דבר לא מובטח לך. מעציב אותי שיש לי הרבה חברים, שהיו לא פחות טובים ממני, שהפסיקו לשחק רק בגלל השבת. מדברים על שוויון אבל זה לא בדיוק ככה כאשר זה מגיע למגזר הדתי ולספורט ומפסידים פה מגזר שלם. אני חושב שצריך למצוא פתרון, וכמו שבכדורסל כבר לא משחקים בשבתות, זה יכול להיות גם בכדורגל. זה גם טוב מסחרית לקבוצות, כי יש הרבה דתיים שרוצים לבוא למגרשים".
הוא גם כתובת מבוקשת מצד הורים וילדים מהמגזר הדתי, שמבקשים להתייעץ אתו. "פונים אליי עם הרבה שאלות כי יש רבים שלא יודעים מה לעשות ואני אומר להם את האמת, שזה לא הדבר הכי כיף ונוח ואני ממליץ להם להישאר, רק אם הם מאמינים שהם ברמה גבוהה ויש להם סיכוי להתפתח ולעשות מזה קריירה, אחרת לא כדאי להיכנס לזה", הוא מסביר, "לאורך השנים גם מזמינים אותי לדבר מדי פעם בבתי ספר דתיים, במטרה לעודד את הילדים לעסוק בספורט. במפגשים האלה הם בעיקר נלהבים שאני במכבי תל־אביב ואוהבים לדבר על כדורגל. רק מעטים מהם אומרים שהם רוצים להפוך לשחקנים".
לא מגדיר את עצמי
קניקובסקי שיחק לאורך השנים גם בנבחרות הצעירות של ישראל, הוא זומן לראשונה לנבחרת הבוגרת ב־2019, ויש לו עד עכשיו שתי הופעות בינלאומיות. "אני מעדיף פחות לדבר כרגע על הנבחרת כי אני מאוכזב שלא הייתי חלק ממנה במשחקים האחרונים", הוא מבקש, "אהבתי לשחק בנבחרות הצעירות אבל גם שם נתקלתי לא פעם בקשיים. פעם אחת אבא שלי לקח אותי לאימון בנבחרת הנערים לפני טיסה שהיינו אמורים לצאת אליה, ופשוט לא הסכמתי לצאת מהרכב כי לא אהבתי להיות שם, הייתי עדיין צעיר ובגיל הזה הרגשתי שהכול זה יותר שואו מכדורגל. הייתי ילד דתי מרעננה וראיתי שחקנים מהקבוצות הגדולות בארץ, ולרגע זה נראה לי גדול עליי".
יש חששות שתתקשה לשלב בעתיד בין קריירה אירופית לדת?
"דיברתי עם הרבה שחקנים שיצאו לאירופה ויש היום מודעות גדולה יותר לדברים כמו אוכל כשר, גם בקבוצות עצמן, וגם בחנויות. ובמקביל לזה, בכל פינה בעולם יש בית חב"ד, אז אפשר להסתדר".
איך אתה מגדיר את עצמך בעולם הדת?
"אני לא מגדיר את עצמי. אני לומד באופן קבוע עם אדם שנראה חרדי, והוא אומר שהוא מגדיר עצמו כיהודי. זה מה שגם אני עושה ולא מחפש הגדרות. אני זוכר שכשהגעתי לנתניה מישהו שאל אותי אם במשפחה שלי אנחנו עושים צבא, בשעה שכל האחים שלי היו בקרבי. אני חושב שצריך עוד אנשים שיראו את הצד היפה של הדת, לא כמו שזה נראה לפעמים בטלוויזיה".
בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?
"אני נמצא עכשיו במקום הכי טוב שהייתי בו בחיים. לא הכול מושלם – לא אשקר – אבל יש לי משפחה נהדרת, אישה טובה, אני משחק במועדון הכי גדול בארץ אז קשה להתלונן. אני בחמש".
