בכל פעם שהמורה בכיתתו של תומר שגב הודיעה על אסיפת הורים, הוא נתקף חרדה. בתור תלמיד עם ציונים טובים, הוא לא חשש ממה יגידו עליו המורים. החשש היה מהאינטראקציה בין הוריו הגרושים והצורך למצוא עבורם זמן שיתאים לשניהם לפגישה עם המורה.
בעוד הורים נשואים קובעים מי משניהם מגיע לאסיפה ומעדכנים זה את זה, או מסכמים על מועד משותף ומגיעים יחד, במשפחות בהן ההורים התגרשו, הנושא הזה הוא (עוד) סיבה לריב עליו.
"כששאר הילדים פשוט שיבצו את עצמם, אני מצאתי את עצמי מנסה לנהל את הזמנים של שני ההורים שלי", נזכר שגב. "לה נוח בשלוש, ולו נוח בשבע, מישהו מהם צריך להתגמש כלפי השני, ובמקום שהם ינהלו את זה בינם לבין עצמם אני נאלצתי לתווך ביניהם. זה משליך על הרבה דברים אחר כך בחיים של ילד. זה יכול להידרדר בקלות לוויכוחים בנושא כספים, כמו מי משלם על החוג ועל הבילויים בחופש, וילד בן 11 יכול למצוא את עצמו עוסק בנושאים שהוא בכלל לא אמור לעסוק בהם".
מתוך הקושי הזה נולדה האפליקציה "2for1" שעלתה לאחרונה לאוויר, וכבר צברה לא מעט הורדות. מטרתה היא יצירת תקשורת טובה יותר ועניינית בין הורים גרושים. הרעיון לאפליקציה עלה אצל שגב כשהשתתף בקבוצת המנהיגות מטעם ארגון LEAD, ששם לו למטרה לפתח את הדור הבא של המנהיגים בחברה הישראלית.
במסגרת הקבוצה נשאל שגב מה הבעיה שהכי מפריעה לו מבחינה חברתית, וכבן להורים גרושים הוא ענה שזו בעיית התקשורת ביניהם. כדי לבסס את דבריו הוא ערך סקר בקרב מאות ילדים להורים גרושים. כולם הצביעו על נושא התקשורת, או חוסר התקשורת, כגורם המעסיק אותם יותר מכול.
"כשמדברים על נושא הגירושין תמיד עוסקים בעניינים משפטיים, מזונות וכו'. לא מדברים מספיק על מה קורה עם הילדים ואיך זה משפיע על המשפחה, ועל התקשורת בין הילדים להורים ושל ההורים בינם לבין עצמם. הרבה ילדים כותבים לי תודה אחרי שנחשפו לאפליקציה. זה קול שלא נשמע. הרבה פעמים אני מרגיש שאני מדבר בשם אחרים, אני מרגיש צורך לייצג גם את הילדים שהוריהם לא שומעים אותם".
ולמה החלטת לפתור את הבעיה דווקא בעזרת אפליקציה?
"התלבטתי איך בדיוק לשפר את המצב, לא היו לי רעיונות טובים. התייעצתי עם חברים ומשפחה ועלו הרבה הצעות. כולם חשבו שאפליקציה זה הרעיון הכי טוב. באופן אישי זה היה נראה לי מנוכר, לתת מענה דיגיטלי למשהו כואב. חשבתי בהתחלה לפתור את זה בעזרת גורם שלישי שיגשר בין כולם, אבל הבנתי שלא יכול לבוא מישהו מבחוץ ולהתערב פתאום בחיים של אנשים, שיבוא ויגיד להורים שהם לא מנהלים את החיים שלהם כמו שצריך. הבנתי שאפליקציה תיתן מענה להרבה משפחות, ובאמת אנחנו נמצאים שבועיים בחנויות האפליקציות וכבר הגענו למעל 350 משתמשים".
בלי חברים בשבת
אמנם עברו מאז עשר שנים, אבל תומר שגב (18) זוכר היטב את שיחת "ילדים, אנחנו מתגרשים". "ההורים קראו לי ולשתי האחיות שלי לסלון והודיעו לנו שהם מתגרשים. אחותי הגדולה הייתה אז בת עשר, אני בן שמונה ואחותי הקטנה בת חמש. לאחותי הגדולה הייתה חברה שהוריה התגרשו, אז היא כבר הבינה במה מדובר. אחותי הקטנה צהלה על זה שיהיו לה שני בתים ושני ימי הולדת והרבה מתנות, ואני לא ממש ידעתי איך לעכל את זה". אמו של תומר נשארה לגור בצור־יגאל, ואילו אביו נדד מפתח־תקווה לכפר־סבא.
מה היה הקושי המרכזי שלך כילד להורים גרושים?
"לא הרגשתי קושי חברתי, אולי בגלל שזה קרה יחסית בגיל מוקדם. כן היה הרבה מאוד שוני שהרגשתי ביני לבין ילדים אחרים. ביום הורים, למשל. ילד אחר פשוט מודיע להורים ואני צריך לתמרן בין שניהם. או בחופש הגדול, כשכל ילד אחר יודע מתי הזמן של החופשה המשפחתית ואני צריך לתמרן בין אמא לאבא ולתאם זמנים. דבר נוסף זה נושא הלוגיסטיקה וההתארגנות. הרבה פעמים אתה שוכח אצל אמא ספר שאתה צריך, ואתה נמצא עכשיו אצל אבא ואין ספר, ולך תסדר עכשיו מערכת. או בגד מסוים שאתה רוצה ללבוש ואז אתה נזכר שהוא בעצם בבית השני. זה משהו שגוזל הרבה אנרגיה וכוחות".
כילד מהמגזר הדתי הקושי הוא גדול יותר?
"בחברה הדתית יש אולי יותר ערבי לימוד עם ההורים, וכששאר החברים שלי נהנו מהערב הזה בחברת ההורים שלהם והיו בסבבה, אני ידעתי שאסור לי לקום מהכיסא, כדי לא להשאיר את ההורים שלי לבד. הרגשתי שגם אז אני צריך לתווך ביניהם".
ומה לגבי שבתות וחגים?
"יש איזה סבב קבוע מתי אנחנו אצל כל אחד. כבר עשר שנים, ואין לי מושג עדיין איך בדיוק עובד הסבב הזה, אני פשוט מקבל הודעה והולך למי שצריך. ואם יש בעיה, היום אני מסוגל להגיד 'אני לא נכנס לזה – תסתדרו ביניכם'.
"היו תקופות שהתערבתי, ולא יצא מזה טוב. הרגשתי שאני עומד באמצע ומנסה לתווך, וזה גוזל ממני הרבה אנרגיה. הרבה ילדים לא מצליחים לעשות את זה. אני לא לבד בסיפור הזה. מאז שהאפליקציה עלתה אני מקבל הרבה הודעות מילדים להורים גרושים שמספרים על בעיות תקשורת במשפחה. לגבי שבתות, בדרך כלל ההורים עוברים לגור במרחק מסוים זה מזה, כך שאי אפשר ללכת מבית לבית ברגל. ברוב המקרים החברים של הילדים נמצאים באזור של בית אחד, ובסביבת הבית השני הם לא מכירים אף אחד. כך יוצא שבשבתות שילדים דתיים נמצאים אצל אחד ההורים, אין להם חיי חברה ולא סניף, והם לא יוצאים מהבית כל סוף השבוע. בעוד שחילונים יכולים לנסוע לבית השני ולבלות עם חבריהם".
כבר בתור נער צעיר היה תומר שגב פעיל חברתית. בכיתה ז' הצטרף לגמ"ח בישיבה התיכונית שלמד בה, אמי"ת כפר־בתיה, המחלק מזון למשפחות מעוטות יכולות, ובכיתה ט' ארגן יחד עם חבר ערב התרמה לטובת הגמ"ח, שבמהלכו נאספו כמה אלפי שקלים. בהמשך הדריך ב"בני עקיבא" והתנדב במד"א. "גם האחיות שלי כאלו", הוא אומר בחיוך צנוע. "גדלנו על לצאת מהעולם הקטן שלנו, לצאת מגבולות הבית ובית הספר, ולראות דברים אחרים, זה מאוד בלט לי במד"א".
במה למשל?
"אצל החבר'ה המתנדבים במד"א, מספרים בדרך כלל מה היה המקרה הכי מזעזע שיצא לנו לפגוש, אבל באופן כללי נחשפים שם להמון מקרים, אם זו זקנה עם שפעת שאנחנו מתחילים לשוחח ויש לה סיפור חיים מעניין, או אם זה מפגש עם אנשים עם בעיות נפשיות, שלא חשבתי שאתקל בהם בגיל צעיר. יש בכך יתרונות וחסרונות. יתרונות כי זה טוב, מחשל ופותח את העיניים החוצה, מפוצץ לך את הבועה שבה אתה חי. ומבחינת חסרונות, בואי נגיד שהיו לי כמה לילות שהיה קצת יותר קשה להירדם בהם".
לחשוב על טובת הילד
כדי לממן את האפליקציה פנה שגב למימון המונים. הוא קיווה לגייס 16 אלף שקלים, ולבסוף גייס סכום כפול. התורמים הראשונים היו מכרים ואליהם הצטרפו במשך הזמן גם זרים גמורים. התשורות שהציע היו צנועות – מייל תודה, תעודת הוקרה, צמידים מסיליקון, ולמרות זאת הצליח לגייס את הסכום המרשים. "ברגע שהיה לי הכסף הרגשתי מחויבות אמיתית. לא תמיד הכול פשוט וזורם כשאתה נכנס לפרויקט כזה. רוב הפעמים זה פשוט לא. לפעמים עולה המחשבה 'עכשיו יש בגרות חשובה אז אני אעצור את הפרויקט' ובכל פעם תירוץ אחר צץ, אבל אז ישנה הידיעה שיש לי ביד עשרות אלפי שקלים של אנשים, שצריך לעשות איתם משהו. מצד אחד זה מפחיד, ומצד שני זה מאוד מדרבן להמשיך כי התחייבת. עכשיו אנחנו במצב שיש מאות משתמשים לאפליקציה. אני לא יכול פשוט לנטוש אותם".
הוא אמנם בוגר מגמת מדעי המחשב, אבל לצורך הפיתוח נעזר במתכנתים. כדי לחסוך בעלויות ניסה לעבוד מול מתכנתים מהודו "שעשו עבודה גרועה מאוד", ולכן החליט לעבור לחברה של מתכנתים ישראלים בשם softNhard. "מצאתי צוות שבתקציב הוגן עשו עבודה מצוינת, הם עובדים מכל הלב, ובאים לקראתי כי חשוב להם החזון".
כדי להשתמש באפליקציה על אחד ההורים להירשם אליה ולהזין את פרטי ההורה האחר. שגב מספר כי רבים נתקעים בשלב הזה, מתוך חשש לצרף את בן הזוג לשעבר, אך הוא מסביר כי זהו שלב קריטי ושווה להתגבר על הפחד ולהמשיך. בהמשך צריך להזין את פרטי הילדים, וכל אחד מהם מקבל הודעה על צירופו לאפליקציה. בתוך האפליקציה ניתן למצוא לוח שנה מסונכרן בין כל בני המשפחה, צ'אט, ספר טלפונים חשובים ועוד.
כרגע האפליקציה היא חינמית ופועלת ללא פרסומות, ואולי בעתיד תהפוך לרווחית. "המטרה היא לא הרווח שיוצא מזה, אני לא בשלב בחיים שאני צריך לפרנס משפחה. אני רוצה שכמה שיותר אנשים ישתמשו בה וייהנו ממנה, לכן אני לא שם פרסומות שיבריחו אותם. יש אמנם מודל שביום מן הימים יוכל להניב רווח מסוים, אבל כרגע בכל מקרה אזל לי תקציב הפיתוח".
אילו תגובות אתה מקבל לאפליקציה?
"אנשים שאני מכיר באופן אישי באים ומציעים הצעות לשיפור, כולם תומכים ועוזרים. אנשים שאני לא מכיר יצרו קשר דרך האתר, חלקם העלו בעיות, הרבה כתבו הודעות תודה והערכה, וזה מחמם את הלב".
בימים אלו הוא מסיים את הלימודים במכינת "רוח השדה", מכינה חדשה הפועלת בקיבוץ בארות־יצחק. בפברואר יתגייס לצה"ל. "המכינה הזאת מביאה רעיון אחר מהמכינות הדתיות הקיימות", הוא מסביר לי בעודנו פוסעים בשבילי הקיבוץ הממוקם במרכז הארץ. "יש פה מחויבות לתורה ולהלכה, אבל גם פתיחות לדעות שונות. במהלך השנה יצא לנו לשמוע המון אנשים מעניינים – ביניהם מירי רגב, בוגי יעלון, פלסטינים ממזרח ירושלים, מנהיגי הקהילה הרפורמית והקונסרבטיבית. אלו דוברים שאולי מפחיד כראש מכינה להביא, אבל ניהלנו סביב כל שיחה דיונים בוגרים, תוך ניסיון להבין ולהכיל".
שני הוריו של שגב נישאו בשנית, ואביו התגרש שוב. היום התִמרונים בין שני ההורים ושני הבתים כבר קלים לו יותר.
איזה טיפ יש לך להעניק מניסיונך להורים גרושים?
"הטיפ העיקרי הגדול הוא לשים לב לא להיות פזיזים, לראות איך פועלים מול הילדים ומול ההורה השני, להסתכל על כל סיטואציה, ולחשוב מה עובר לילד בראש ואיך הוא רואה את זה. מתוך הבנה ששני ההורים אולי גרושים, אבל שניהם רוצים את טובת הילד. איך אמר לי פעם מישהו? 'מבעל או אישה אתה יכול להתגרש, עם שותף להורות אתה תקוע לנצח', אז תתנהלו בחוכמה".
ולילדים?
"נסו לעמוד על שלכם, ולא להיגרר לתיווכים בין ההורים ולוויכוחים. אם אתם מרגישים שאתם תקועים בין שני ההורים, אז תתעכבו על זה. תגידו להם שככה אתם לא מרגישים טוב. והמסר שאולי חשוב יותר – זה אולי מצב לא נעים, אבל לאט־לאט מתרגלים והשד לא נורא כל כך". 
