הכי קשה: "להביא למסכים את העושר התרבותי של ישראל, ולא רק את הסכסוך הישראלי-פלסטיני"

מה את עושה?

אני מוכרת סרטים וסדרות לרשתות שידור בינלאומיות, סינמטקים, פלטפורמות דיגיטליות ולעולם האקדמי. כל מי שמקרין סרט בעולם הוא לקוח פוטנציאלי. הפצה היא כמו מכירה של כל מוצר אחר. אנחנו קונים את הזכות למכור את הסרט, והתפקיד שלנו הוא למכור את הסרטים לכמה שיותר מקומות בעולם. אני מתעסקת בעיקר בקולנוע ישראלי, אבל יש לי גם סרטים מכל העולם. המפיקים בוחרים בי ואני בוחרת איזה מהסרטים שלהם אני רוצה לייצג.

איך מוצאים לקוחות?

סרטים נמכרים בשוקי מכירה, המתקיימים לרוב לצד פסטיבלי סרטים. מי שמשתתף בשוק מקבל רשימה של כל המשתתפים שמתחלקת לקניינים ולמוכרים. ככה מתחילים לייצר קשרים. מדובר בהמון נסיעות, מחקר ויצירת קשרים. נדרשות שנים רבות כדי למסד את כל הקשרים, ויש לי צוות שעובד על התחזוקה שלהם ועל הבאת סרטים חדשים.

איך נראה תהליך העבודה?

אני משתדלת לקחת את הסרט משלב ה"ראף קאט" – העריכה הגולמית, כשהסרט מוכן אבל פתוח לשינויים. לפעמים אנחנו לוקחים סרט משלב הרעיון ומנסים לגייס כספים עבורו. העולם מחפש את הסרטים החדשים, וקל יותר למכור הבטחה מסרט גמור. רוב העבודה הוא ליווי צמוד ושיווק של הסרט. אנחנו עובדים עם קניינים שכמונו יש להם עוד רבים שמציעים להם סרטים איכותיים. התפקיד שלי הוא להישאר בפולו־אפ חברי ולא מוותר עד שמתקבלת תוצאה. התוצאה היא או מכירה והקרנה של הסרט, או שבוחרים שלא למכור ולהקרין. כשאומרים לנו לא, הרבה פעמים זה "לא השנה", או "לא לגרסה הזאת" וצריך לאסוף את כל ה"לא" ולהבין מה אפשר לעשות. לפעמים אפשר למכור את הסרט בכמה צורות, ולמצוא את דרכי המכירה שמתאימות לכל לקוח. לדוגמה, יש הבדל בין מכירת סרט בפסטיבל יהודי למכירה שלו לקניין צרפתי.

איך התחלת לעבוד בתחום?

הייתי מעצבת גרפית ומאיירת, ובעלי גילי למד קולנוע בבית הספר לקולנוע "מעלה". עיצבתי עטיפות לקלטות וידאו וכשהיו לי שני ילדים קטנים בבית הם הציעו לי לשלוח סרטים לפסטיבלים. הכרתי שני פסטיבלים, ירושלים וקאן, אז זה נשמע לי משרה טובה לאמא. התחלתי את ההפצה כשאני לא יודעת כלום. אחרי שבע שנים שם, עם ארבעה ילדים ובהיריון חמישי, הקמתי עסק עצמאי.

מה קשה לך במקצוע?

להביא למסכים בעולם את העושר התרבותי של ישראל, ולא רק את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זאת עבודה מאתגרת מול הדימוי הישראלי בעולם ולפעמים גם מול החרם.

ספרי על טעות שעשית.

יש משהו מן ההימור בכך שאני צריכה לבחור סרט ואחר כך למכור אותו. לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. בתחילת הדרך היה סרט שהתפספס לנו. לא הערכתי מספיק את פוטנציאל ההצלחה שלו, אבל הוא הגיע קרוב למועמדות לאוסקר. היה לי גם מקרה הפוך, שסרט היה מועמד והתעניינו בו בלי שהייתי צריכה לעשות כלום. לאחרונה שלחו לי סרט שמישהו עשה עם חברת ההפקה של הילרי קלינטון. לא הגענו לקרוא את המייל. אני לא יודעת מה איכות הסרט, אבל אם לא הייתי מפספסת את המייל היינו נותנים לו קדימות בצפייה. בכל מקרה, במקצוע שלי טעויות הן לא עניין של חיים ומוות.