רק במדור הקודם סיפרנו על "מריפוסה" האליטיסטית שהפכה לכשרה והנה יעד נחשב נוסף נכבש, והפעם בעיר ללא הפסקה. אחרי ההצלחה של הרוף טופ "מארי" בנתניה, השף אביב משה ראה כי טוב, והמשיך את הקו עם בעלות חדשה ותפריט מעודכן במסעדת "פופה". למען האמת, מדובר במגה־מסעדה בעלת חלל ענק שמחולק לאזורים ויכול להכיל מאות סועדים. מארחת תזזיתית מגובה בסלקטור אימתני, אוזנייה וארשת חשיבות עצמית קיבלה את פנינו בכניסה. העיצוב כמקובל מושקע עד מאוד, תיאטרלי ודרמטי: ציורי קיר א־לה פיקאסו, מנורות ענק דמויות מדוזה ודקורציה שנעה בין מצולות הים לעולם האווטאר ששב אל חיינו. מהמטבח הפתוח ניתן להבחין בשף אביב משה פוקד ביד רמה על הסרוויס. כמו כן אל תוותרו על ביקור בשירותי היוניסקס, עם תאים פרטיים בצורת בבושקות ענקיות.
מסביב תמצאו את כל סוגי הבליינים שרק אפשר לדמיין: אנשי עסקים מחו"ל לצד חבורת נשים בלבן בעיצומה של מסיבת רווקות, יום הולדת משפחתי או דייט רומנטי. האווירה במקום היא של מועדון לא פחות ממסעדה ולא נדיר לראות כאן סועדים מזמינים סטייק עסיסי גם לקראת חצות.
פתחנו עם דרינקים. האלפא לקח את הקוקטייל "חביב אלבי": אוזו, ערק, מרטיני ביאנקו, סירופ חוויאג' ומחית משמש, כי איך אפשר לסרב לסירופ חוויאג'. הוא היה אחלה ממש, מרענן ומתקתק וממש לא אוזואי מדי. האניס כיכב גם במשקה הסתמי למדי שלי, "טוט לה וי", שכלל בלוגה שהושרתה בכוכבי אניס, וודקה סיטרון, ליקר לימונים, ציפורן ומחית תות.
לראשונות לקחנו טאבולה דג לבן. קוביות האינטיאס הונחו מעל ענני לאבנה טבעונית, טאבולה שקדים מרעננת וחמצמצה, שמן זעתר, משמש אוזבקי וחלה צלויה. זו הייתה מנה מצוינת שנבנתה נכון ומאוזן. טרייה, טעימה וכיפית כמו שֶמנת דג נא אמורה להיות. לטטאקי פריקסה לעומת זאת, היה פוטנציאל גבוה עם רעיון חביב של פירוק והרכבה מחדש של המאכל התוניסאי האהוב. טונה אדומה צרובה, עגבניות מגי, חלפיניו כבוש, צנוניות, קרם חציל שחור, קרם אריסה מתוק ושמיניות ביצה רכה. בפועל העסק לא התרומם והמרכיבים לא התגבשו לכדי ביס שמחדש משהו. העגבניות, שלא ממש טופלו וחבל, הונחו בכמות גדולה מדי ובמקום לעשות את הקסם שלהן השתלטו על המנה. כדורי הקרוקט תפוחי אדמה המושלמים היו היחידים שעוד הצילו את המצב. מתובלים היטב, גבישיים ומנחמים.
המשכנו לעיקריות. הנברסקה קרצה לנו אך מחירה – 78 שקלים למאה גרם, עם מינימום הזמנה של 600 גרם (כולל עצם) – גרמה לנו לוותר על הנתח המצוין הזה, כמעין מחאה שקטה על יוקר המנות ההולך ומאמיר במסעדות. במקומו בחרנו את נתח הפילה בקר (הלא זול כשלעצמו) שכלל רק 200 גרם. הנתח היה טוב מאוד, אף על פי שלא שאלו אותנו למידת העשייה. הוא צוות לקרם שום, מח עצם (שלא נצלה כראוי), עלי בוק צ'וי ורוטב פלפלת. חבל שוויתרו על איזו פחמימה בצלחת.
או אז עלתה ובאה מנת שקדי העגל, שהייתה כל מה שחלמנו עליו: נתחי בשר קריספי ועסיסי, מצע של פולנטה רכה ומתקתקה, שברי שקדים וסוכריות פסטה ממולאות בקרם שום. הבעיה היחידה איתה הייתה שהיא קטנה מדי כעיקרית וחוסלה חיש מהר.
בקינוחים לקחנו מילפיי, שאף הוא נשמע יותר טוב על הנייר: דפי פילו מקורמלים עם מסאלה, קרם טופי קוקוס, טופי תבלינים, תפוח בלימון ואבקת שמן זית ועלי ורדים. בפועל – קרעי פילו מטוגנים מדי שהתפוררו עם הביס הראשון וקרם מוקצף שהרגיש הכי ריץ' פרווה. ברולה הפיסטוק היה די מוצלח, עם כי מאוד־מאוד פיסטוקי ועל כן יתאים בעיקר לחובבי האגוז הירוק.
פופה בהחלט לוקחת את חוויית הבילוי במסעדת־בר לאקסטרים. הכול בה גדול מהחיים: מהעיצוב המרהיב ועד לכוכב כמו שף ישראל אהרוני על עמדת הדי־ג'יי (כן כן). עם תמחור גדול מהחיים לא פחות, היינו מצפים למנות קצת יותר אחידות ברמה.
בא בחשבון/ פופה יהודה הלוי 46, תל–אביב// טלפון: 077-2315683 // כשרות רבנות ת"א | גישה לנכים
