משהו במכונה המשומנת של מארוול חורק מאוד

שנת 2022 הייתה אמורה להיות בסימן חזרה לשגרת אולמות הקולנוע. הגבלות הקורונה כבר כמעט אינן והקהל, שכבר הספיק לשכוח את החששות והמסכות, אמור היה לשוב ולמלא אולמות. אז הקהל באמת חזר, פחות או יותר, ואין ספק שחל שיפור ניכר מהמצב אשתקד. יחד עם זאת, האמת המדאיגה היא שההתאוששות המיוחלת ממאנת להתרחש בקצב ובמספרים שלהם הוליווד קיוותה וקברניטי עיר הסרטים כבר מתחילים לעכל שהכנסות בסדר גודל של שנת 2019 אולי לא ישובו לעולם. מדוע זה קורה? האם יש עוד תקווה? על זאת ועוד בסיכום הסרטים והאירועים שעשו את שנת 2022 בקולנוע.

• בבתי כנסת החרדיים יש מסכי התרמה אינטרנטיים, עכשיו יש גם מי שנלחם בהם
• "יש לילות שלמים שאני בוכה על התהילה שלא תהיה לי": דין דין אביב פותחת את הלב
• אנחנו הורים ענווים מדי לדור צעיר שלפעמים מכלה את עצמו

לונג קוביד

קודם כול צריך להכיר במציאות – גם אם העולם חזר לשגרה, לתעשיית הקולנוע יידרש עוד קצת זמן עד שהיא תצליח להשלים את הפער. הפקות רבות שבמהלך הקורונה נעצרו בשל סגרים והתפרצויות טרם הושלמו, ויציאתן נדחית שוב ושוב. קשה היה לפספס את העובדה שעונות הקיץ והחגים, אלו שמסורתית הן עמוסות ומתפקעות מגודש שוברי קופות שמתחרים על תאריכי ההקרנה, היו השנה דלילות ביותר. אז מצד אחד, אפשר להבין שכשיש פחות סרטים יש גם פחות הכנסות. אבל מצד שני, אם שובר קופות מקבל שבועות ארוכים של זמן מסך אקסקלוסיבי ללא תחרות על תשומת ליבם וכיסם של הצופים, הוא אמור למקסם את רווחיו, לא?

מיליונרים ומיליארדרים

המדד הראשון להצלחה של שובר קופות בימינו הוא כמות ההכנסות שלו בסוף השבוע הראשון בבתי הקולנוע בארה"ב, ומספר הקסם המיוחל הוא לפחות 100 מיליון דולר. בשנת 2019 שבעה סרטים הגיעו להישג הזה (והיו לא מעט נוספים שנעצרו ממש קרוב). השנה, שימו לב, לא פחות משמונה סרטים הצליחו להעפיל למספר המיוחל. עד כאן הכול נראה טוב. אלא שהפרמטר השני והמשמעותי בהרבה הוא כמובן סך ההכנסות העולמיות של סרט. וכאן המספרים כבר מצביעים על בעיה קשה – בעוד שב־2019 תשעה סרטים הכניסו לקופות האולפנים יותר ממיליארד דולרים כל אחד, השנה רק שניים (ושלישי בדרכו לשם) ניפצו את התקרה הגבוהה הזו, ופארק היורה האחרון עשה זאת די בקושי. כדי שסרט יגיע למיליארד הוא חייב להתבסס על צפיות חוזרות ונשנות של מעריצים. השנה, כך הובהר, תופעת הצפייה החוזרת, הכל כך חשובה לתעשייה, נפגעה קשות. כי למה לחזור שוב לקולנוע אם בעוד כמה שבועות גם ככה הסרטים יגיעו לסטרימינג?

מארוול מחפשת את עצמה

כולנו ראינו את הסדקים אבל העדפנו לספק תירוצים. האשמנו את הקורונה, את הניסיוניות של "הנצחיים" או את העובדה ששלב 4 רק מתחיל והנה ממש עוד רגע הוא יתפוס קצב. אבל השנה נפל דבר: משהו במכונה המשומנת של מארוול חורק מאוד. שלושת הסרטים שיצאו השנה היו אמורים לנתץ קופות, "ד"ר סטריינג' בממדי הטירוף" היה אירוע קולנועי בסדר גודל של סרט "נוקמים", "תור אהבה ורעם" רכב על הפיכתו של ת'ור לאחת הדמויות האהובות בזיכיון ו"הפנתר השחור: וואקנדה לנצח" הוא המשכו של לא פחות מאחד הסרטים הכי מצליחים של מארוול. אך בפועל, גם אם לא מדובר בכישלונות של ממש, הסרטים לא עמדו בסטנדרטים שאנו רגילים לקבל ממארוול. הנקודה החשובה היא אפילו לא העובדה שאף אחד מהם לא הצליח להגיע למיליארד. לא, העניין המהותי יותר הוא שלאחר הצפייה בהם, אף אחד כבר לא הופתע שהם לא הגיעו למיליארד. אז קווין פייגי, לטיפולך – כי אם שלב 5 לא יצהיר ומהר על כיוון עלילתי ברור ומסקרן, ההיסטוריה תוסיף לדפיה עוד תיעוד על נפילתה של אימפריה.

די–סי מאתחלת את עצמה

במארוול הצרות אולי חדשות, אך ביקום הקומיקס המתחרה של די־סי ו־וורנר צרות הן לגמרי עניין שבשגרה. אלא שגם ביחס לדי־סי השנה הזו הביאה עמה סדרת רעידות אדמה חריגות בעוצמתן. המהלך המשמעותי ביותר החל כשחברת דיסקברי קנתה את וורנר, והבוס האימתני דיוויד זסלאב החל לנסות לעשות סדר באולפן ובגרורותיו.

ראשית הוא ביטל את "באטגירל", סרט שהושקעו בו 90 מיליון דולר וכבר היה בשלבי הפוסט פרודקשן. אבל האירוע המכונן באמת התרחש לאחר ש"בלאק אדם" כשל בקופות והביא עמו הבנה שאין מנוס מאתחול מלא של היקום הקולנועי המורחב (זה שכולל את כל סרטי ליגת הצדק והסובבים אותם כפי שהגה הבמאי זאק סניידר). לשם כך, הבמאי ג'יימס גאן ("שומרי הגלקסיה", "יחידת המתאבדים") והמפיק פיטר ספרן קיבלו לידיהם את מושכות החטיבה הקולנועית של די־סי – אולפן עצמאי חדש דנדש בתוך וורנר, שמתוכו ינוהלו כל תכני הזיכיון (ממש כפי שמארוול הוא אולפן עצמאי בתוך דיסני).

כצעד ראשון ובונה אמון גאן כבר הודיע על הפקת סרט סופרמן חדש עם שחקן חדש. כעת, כולם מצפים לפרסום רשימת הסרטים המלאה המתוכננת לעשור הקרוב. בהצלחה להם מכל הלב, באמת הגיע הזמן שהמעריצים ייהנו מקצת נחת.

סרק–סרק. דיסני מפשלים פעמיים

בכל שנה דיסני משחררים לפחות שני סרטי אנימציה גדולים – אחד מטעם פיקסאר והשני בהפקת חטיבת האנימציה האגדית של דיסני עצמם. הסרטים הם כמעט תמיד יצירות מרהיבות, חכמות ומהנות שהופכות לקלאסיקות וכמובן גם לשוברי קופות.

אלא שהשנה התרחשה נפילה חסרת תקדים, גם "שנות אור" של פיקסר וגם "עולם מוזר" של דיסני התגלו כיצירות חלשות, עמוסות בבעיות ובהתאם, גם אכזבו מאוד כלכלית. נקווה שמדובר במעידות חד־פעמיות, כי אם בנוסף למארוול גם הפקות האנימציה מבית דיסני יאבדו את זה, האולפן הבלתי מנוצח הזה עומד לגלות שלא לעולם חוסן. יש מצב שהוא כבר גילה זאת.

אחרון גיבורי הפעולה

אחרי שנים של נגיסה במעמדו של כוכב הקולנוע כגורם המסוגל להביא אנשים לאולמות, השנה, גם אחרוני הכוכבים הראו סימני היחלשות מדאיגים. בראד פיט ו"רכבת קליע" שלו בקושי הצליחו לגרד 100 מיליון דולר הכנסות בארה"ב בכל זמן הריצה של הסרט, ודווין ג'ונסון הבלתי מעורער חטף חתיכת אגרוף לאגו כשהבייבי שלו "בלאק אדם" הפך לאחד הכישלונות הגדולים של השנה ולמסמר האחרון בארון הקבורה של היקום הקולנועי המורחב הנוכחי של די־סי. אבל, לאחר שצחנת הכישלון התפזרה, כוכב אחד אחרון נותר עומד. כן, ניחשתם נכון – טום קרוז.

טופ קרוז

אז איך בכל זאת נלחמים בסטרימינג? מציעים לקהל חוויה קולנועית באמת ייחודית שפשוט אינה רלוונטית בגרסה הביתית. והשנה סרט אחד עם כוכב ענק ובלתי נלאה עשה זאת ובגדול. "טופ גאן: מאווריק". הסרט הפך לאירוע הקולנועי של 2022 ולמרוויח המוביל שלה בפער ובצדק גמור.

מדובר בסרט נדיר שמצליח לשלב בין טכנולוגיה מתקדמת, טכניקה חסרת פשרות ועלילה פשוטה שחודרת ללב. אה, כן, וגם יכולות פיזיות ותעוזה חסרות תקדים של כוכב קולנוע שאין דבר שלא יעשה כדי לספק לקהל שלו את הבידור הכי אמין, הכי אמיץ ולכן גם הכי מסעיר.

טום קרוז, כוכב הקולנוע האחרון, הראה להוליווד שהקהל, למרות הכול, אינו מטומטם. אם תיתנו לו סיבה טובה להגיע לאולמות הוא ינהר בהמוניו.

אווטאר: דרכו של ג'יימס קמרון

ויש מי שלא ממש זקוק לטום קרוז כדי ללמוד את הלקח הזה. הבמאי ג'יימס קמרון עשה קריירה מלספק לקהל בדיוק את החוויה העילאית שאפשרית רק באולם הקולנוע, ובאמתחתו שניים מהסרטים הרווחיים ביותר בכל הזמנים – "טיטאניק" ו"אווטאר"- כדי להוכיח את הטענה.

ממש החודש, 13 שנה לאחר אווטאר הראשון, מביא קמרון את החלק השני, "אווטאר: דרכם של המים" ומבטיח עוד שלושה סרטי המשך עד 2028 אם רק נתנהג יפה. אפשר לבקר את התסריט הפשטני ב"דרכם של המים", אבל אף אחד לא יתווכח עם העובדה שמדובר באחת החוויות הויזואליות המהממות ביותר שנראו במדיום. משהו שפשוט חייבים ללכת לראות ומיד באולם איימקס תלת־ממדי. בקופות, אווטאר כבר עושה חיל, וגם אם הוא לא יגיע לסכום המטורף של קודמו (2.9 מיליארד דולר!), את קו מיליארד הדולר הוא בוודאי יותיר מאחור.

סוף העונה של סרטי העונה

עונת הסתיו־חורף היא לא רק זמנם של שוברי הקופות החגיגיים. זהו גם מרחב המחיה של דרמות האוסקרים שמגיעות רגע לפני סוף השנה, נישאות על גב הביקורות המהללות וסיבובי הפסטיבלים. אלא שמאז שנות הקורונה ראינו כיצד הצופים הבוגרים, קהל היעד הטבעי של הסרטים הללו, מדיר את רגליו מן האולמות והשנה כבר מדובר בלא פחות מקטסטרופה. "אמסטרדם", "מילה שלה", "ימים של תום" ו"הפייבלמנים" הם רק כמה דוגמאות לסרטי איכות, חלקם כמו הפייבלמנים של ספילברג מענגים ומופתיים ממש, שהתרסקו בקופות באופן מחפיר. אמרנו זאת בשנה שעברה ונאמר זאת שוב כעת: בקצב הזה לא ירחק היום שבו הוליווד פשוט תפסיק להפיק סרטי איכות אינטליגנטיים לקהל בוגר, וכשזה יקרה נוכל לבוא בטענות רק אל עצמנו.

לא לעולם סטרימינג

ברור לכול שאת הנזק הגדול ביותר לקולנוע המסחרי הסבו פלטפורמות הסטרימינג. באמצעות השקעות עתק הצליחו נטפליקס, דיסני פלוס, אמזון פריים ואפל טי־וי פלוס לייצר לצופים אלטרנטיבה ביתית שקשה לעמוד בפניה. הנה, רק השנה חטפה נטפליקס מידי האולמות את הזיכיון החדש והאיכותי ביותר מזה שנים – "רצח כתוב היטב" ואמזון פריים הפיקה את הסדרה היקרה ביותר בהיסטוריה של המדיום – "טבעות הכוח" שנראית ומתנהגת כמו אפוס קולנועי בן שמונה שעות.

אלא שההשקעה הכספית האסטרונומית הזו כבר מתחילה להתפוצץ לפלטפורמות בפרצוף. לאחר שנים של התעצמות חסרת מעצורים, השנה לראשונה חוותה נטפליקס נפילה חזקה בכמות המנויים החדשים ועמה התרסקות של ערך המניה שלה. גם דיסני פלוס, שהצליחה תוך שנתיים בלבד לעקוף את נטפליקס, עומדת לסגור את השנה עם הפסדים עצומים. כי המציאות היא פשוטה – יש כמות מוגבלת של משקי בית. ולאחר שנים שבהן התחברו עוד ועוד אנשים, פוטנציאל הלקוחות החדשים הולך וקטן. דיסני ונטפליקס כבר מחפשות מוצא בדמות מסלולי מנויים מוזלים מבוססי פרסומות וגם בקיצוץ משמעותי של תקציבי הפקה שנתיים. הפתרונות הללו בוודאי יעזרו עם התזרים אבל הם גם יעיבו על הצרכן ויפגעו ברמת החוויה שלו.

האם זוהי תחילתו של סוף עידן הסטרימינג? כנראה לא, אבל אפשר לקוות שכוחות השוק יביאו לבסוף לאיזון שבו החוויה הקולנועית, על מגוון תכניה, תצליח להשיב לחיקה חלק מספיק משמעותי מהקהל שאבד לה.