חידתיות רבה אופפת את המושג גבריות, גם כי הוא כולל חצי מהאוכלוסייה, גם כי יחסית מוקדש לו מעט מחקר לעומת חקר הנשיות וגם כי הוא משתנה מתקופה לתקופה וממקום למקום. העונה השישית של "הטרמפיסטים" של יאיר אגמון, בעל טור במוסף זה, קופצת ראש בחיפוש אחרי הגבריות ומה המשמעות שלה בימינו.
מהר מאוד מתברר שאגמון מצליח לפתוח גם את הלב שלו לצד נוסעיו הגברים. היכולת הזו ראויה להערכה, כי למשל בפרק השני פוגשים את ירון, הסובל מפוסט־טראומה, ומספר על קורבנות התקפי הזעם שלו: ילדיו שספגו צעקות אימים, וחמישה מסכים מנותצים. ירון הוא בחור גבוה, חזק ועדין למראה, אך עובדתית רוחשת בו אלימות שיכולה להרתיע. וכאשר נרתעים קשה להביע אמפתיה או לשמור על לב פתוח. מה עוד שהלב נוטה לחמוק מגברים שמאבדים שליטה על החיים שלהם ולא מצליחים לעמוד בציפיות ליציבות ולעצמאות. בחברה שבה מספר גדול של גברים סובלים מפוסט־טראומה צבאית, העמידה הכנה של ירון על המסך עושה שירות חשוב.
בפרק שפותח את העונה פגשנו את יוסי שמציג קוצי חשדנות רבים שסיגל לעצמו כחלק ממערך ההגנה סביב הלב הגברי שהתנפץ. לא סתם הוא ואחרים משתמשים בדרכים שונות כדי להוריד את מפלס הרגש ששופע ברכב. הם מחייכים, צוחקים, עושים תנועות ידיים מוגזמות כהסתרה של החשיפה הרגשית. המטרה של ההגנה היא לשמור על לב שנתפס כרגיש מכדי לספוג מהלומות, אבל הביטחון נרכש במחיר של בידוד. לא במקרה הסרט שנטפליקס הפיקו על גבריות נקרא "המסכה שבה אתה חי" והמסר שלו נחרץ – "האמירה 'תהיה גבר' היא אחד הביטויים ההרסניים ביותר בתרבות שלנו". הם עצרו באמצע הדרך, כמו רבים אחרים.
על אף שפחדנות היא הפך הגבריות לכאורה.הפחד הגברי מפני לב שבור נוטה להיות גדול יותר מזה של נשים, דווקא כי יש להם פחות כישורים להתמודד עם פגיעות רגשיות. במקום הזה, אגמון קורא להיות סוג של חשופית, אבל מתוך אמונה מקבילה ביכולת שלו להתאחות. הוא קורא גם לצופים לקרוע צוהר בלב שלהם ולראות איך מבעד לחשדנות מקננים פחד גדול וכמיהה לקשר.
אגמון אוסף את הטרמפיסטים מהשוליים של המדינה, מהצפון ומהדרום, ובמוצהר מציג על הבמה את מי שבעיניו נמצאים בשולי התודעה. לא סתם נפגוש גבר הומו שהתגייר לאחר שהיה נשוי לאישה, ובערבי שנכלא על מעורבות בטרור וכיום הוא פעיל שלום המוקע על כך בעיר הולדתו. זו ירידה לשוליים שמאפיינת את רוב המחקר בתחום הגבריות, שבו נמצא הרבה יותר מחקרים על הומואים מאשר על גברים ממוצעים ששוכנים במרכז הנורמה. על אף שיש גלישות המתקרבות לאמירה הנפוצה במחקר, שגבריות רגישה היא עניין של שמאלנים בלבד, שחותרים תחת "הגבריות הפטריארכלית־מסורתית האיומה", העונה מתעלה הרבה מעל למוקש השטחי הזה.
כוחה של הסדרה הוא בבחירה (ובעריכה ובליהוק) להפגיש עם גברים אמיתיים. כך במקום האמירות החשובות שגברים מצופים להיות יציבים, מגינים ומפרנסים, נפגוש גבר שעושה קולות של מאצ'ו אך מסביר שגבר זה לב, נשמה, אהבה ומשפחה. הגברים עצמם מרחיבים את המסכה המצמצמת של ארכיטיפ גברי.
הקשר המסובך בין גבריות למיניות עולה סביב בחור דתי־לאומי שמשתף בקשיים רבים סביב אוננות ופורנוגרפיה. קשה להפריז בעוצמה המיתית של אוננות. רבים פצועים ממנה ונשמתם מרגישה שמקומה בגיהינום. למיניות יש ערוץ ישיר אל הלב הגברי וכאשר היא נחשבת למזוהמת ועלובה, נמצא נערים וגברים שמרגישים כישלון.
סביר שמי שתופס טרמפ עם התוכנית ימצא את עצמו עם הרבה יותר שאלות חדשות מאשר תשובות. זה הישג גדול. פרקים קצרים שרובם מוצאים דרך קצרה אל הלב.
הטרמפיסטים, עונה 6, כאן 11
הכותב הוא פסיכולוג וחוקר גבריות. מנהל עמוד הפייסבוק "להיות גבר"
