הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר אשתקד הפכה למלחמה עקובה מדם שקשה להעריך מתי תסתיים. המתקפה האכזרית של ולדימיר פוטין הובילה לשיתוק מוחלט בכל מה שקשור לפעילות הספורטיבית במדינה, כמו גם בהשתתפותם של ספורטאים אוקראינים בתחרויות ברחבי העולם. אך רוח הקרב האוקראינית, שהוכיחה את עצמה בניצחונות בשדה הקרב, הובילה לכך שהמדינה בהנהגת הנשיא וולודימיר זלנסקי מנסה בכל דרך להחזיר את שגרת החיים הישנה, חרף התנאים הקשים. גישה זו הובילה לכך שליגת הכדורגל נפתחה מחדש על אדמת אוקראינה ב־23 באוגוסט, יום הדגל הלאומי באוקראינה, יממה לפני יום העצמאות ה־31 שלהם ובמלאת חצי שנה לפלישה הרוסית.
בליגה הבכירה משחקות העונה 16 קבוצות, ושתיים נעדרות ממנה – דסנה חרניהיב, שהאצטדיון שלה הוחרב בהפגזות רוסיות כבדות על העיר – ופ"צ מריופול, המייצגת את אחד הקורבנות הגדולים של הפלישה, עיר שספגה עשרות אלפי קורבנות ונכבשה על ידי הרוסים. מי שכן משתתפת בליגה היא קבוצת זוריה לוהנסק, שאותה מאמן ההולנדי פטריק ואן־לוון. קודם הגעתו לאוקראינה הוא עבד במשך למעלה מחמש שנים במועדון הכדורגל של מכבי תל־אביב ושימש מאמן הקבוצה הבוגרת קרוב לשנה, עד שפוטר מתפקידו בסוף אוקטובר 2021.
"שלוש שנים לפני שהגעתי לישראל סיימתי קדנציה של שבע שנים במועדון האוקראיני שחטאר דונצק, כך שמבחינתי לא היה מוזר לקבל הצעת עבודה משם", אומר ואן־לוון. "אחד החברים הקרובים שלי שעבד איתי בשחטאר הפך עם הזמן לסוכן והציע לי את התפקיד. לא הייתה לי אז הצעה אחרת וידעתי שבשל העובדה שהקבוצה תשתתף העונה בקונפרנס ליג (המפעל האירופי השלישי בחשיבותו, ד"מ) נתחיל את העונה מחוץ לאוקראינה במקום מוגן. הסכמתי לקחת את התפקיד".
"אני שומע על קרובים של שחקנים שמתמודדים עם שכול, שביתם נחרב, שנאלצו לברוח. הכדורגל הוא הדרך שלהם להתרכז במשהו אחר לכמה שעות"
ואן־לוון וקבוצתו אכן החלו את העונה בפולין, במחנה אימונים סמוך לוורשה. "העבודה החלה בבניית הקבוצה כמעט מאפס, ובהרכב שלנו היום יש אולי שני שחקנים שהיו חלק מהמועדון בשנה שעברה", מספר ואן־לוון. "יש לנו קבוצה צעירה מאוד, וזו עבודה מעניינת מאוד מבחינתי כי אני נהנה לפתח כישרונות. רוב השחקנים בליגה האוקראינית הם מקומיים, פרט לכמה זרים שלא חוששים מהמלחמה או שיש להם חיבור מיוחד עם המועדון שהם משחקים בו. בתוך המציאות הקשה הזו, הנתון הזה הוא דווקא דבר חיובי עבור ההתפתחות של הכדורגל האוקראיני המקומי והנבחרת הלאומית".
היכולת של זוריה לוהנסק לשחק מחוץ לאוקראינה הסתיימה מוקדם מהרצוי מבחינת המועדון, לאחר שהקבוצה הפסידה למועדון קראיובה הרומני בסיבוב המוקדמות השלישי במפעל האירופי ולא העפילה לשלב הבתים בקונפרנס ליג. "כשחזרנו לאוקראינה לא יכולנו לחזור ללוהנסק, מאחר שהיא נמצאת במזרח המדינה, בחבל דונבאס שהוא הקרוב ביותר לגבול הרוסי והתנהלו בו קרבות קשים מאוד", מסביר ואן־לוון. "העובדה שמועדון דינמו קייב אפשר לנו להשתמש באצטדיון שלו הובילה אותנו להתמקם באזור המערבי והבטוח יותר של המדינה. זו הפעם השנייה שהמועדון נאלץ להעביר את הפעילות שלו לאזור אחר, כשהפעם הראשונה הייתה לאחר הפלישה הרוסית הקודמת ב־2014. זו משימה קשה ומורכבת להמשיך לתפעל מועדון בתנאים כאלה ומגיע הרבה קרדיט לנשיא שלנו, יבגני גלר".
עד כמה קשה לאמן קבוצת כדורגל בסיטואציה כזו?
"בחודשים האחרונים, כשהתמקמנו באופן קבוע בקייב, המלחמה הפכה הרבה יותר נוכחת עבורנו. יש הפסקות חשמל באופן תדיר, אזעקות, ומדי פעם בעיה באספקת המים. מבחינה טכנית זה דורש מאיתנו גמישות גבוהה, אם אנחנו יודעים שצפויה הפסקת חשמל בשעה מסוימת, אנחנו בונים את לוח הזמנים כך שנוכל להתנהל בצורה המקצועית ביותר. אנחנו מנסים לעשות הכי טוב עם מה שיש".
איך משפיע המצב על השחקנים שלך?
"רוב השחקנים ואנשי הצוות אינם מקייב ואני שומע על הקשיים של המשפחות שלהם, שמבלות שעות במקלטים בכל יום ונאלצות להסתדר בלי חימום או חשמל. אני שומע על קרובי משפחה שמתמודדים עם שכול, או שאיבדו בית שנחרב ונאלצו לברוח מעיר מגוריהם. אני רק יכול לדמיין כמה קשה ומלחיץ להתנהל במצב כזה. עבורם, הכדורגל הוא דרך להתרכז במשהו אחר למשך כמה שעות בכל יום. הוא נותן להם הרבה מוטיבציה לעבוד קשה ולהצטיין על המגרש, כי הם מבינים שהם לא משחקים רק עבור עתידם, אלא גם עבור בני המשפחות שלהם ועבור המדינה כולה". את הסיבוב הראשון בליגה האוקראינית, שהסתיים לפני כמה שבועות עם תחילת פגרת החורף שתימשך עד מרץ, סיימה זוריה לוהנסק במקום הרביעי עם 28 נקודות: שמונה ניצחונות, ארבע תוצאות תיקו ושלושה הפסדים ב־15 מחזורים. ואן־לוון מספר על הקשר המתמשך בין הכדורגל למאבק הלאומי. "לפני כל משחק אנחנו משמיעים את ההמנון וכולם מכבדים את הלוחמים ואת החללים הרבים, שבזכותם אנחנו יכולים להמשיך בחיים ולשחק כדורגל. זה גם מעניק עוד תשומת לב למדינה ומראה כמה היא חזקה. בדרך כלל אני זה שאומר את מילות המוטיבציה האחרונות לפני שהשחקנים עולים למגרש, אבל בגלל המצב, אני נותן לקפטן שלנו לדבר והוא מזכיר לכולם שאנחנו כאן לא רק בשביל עצמנו".
רוב התקופה שלו בקייב, פרט לאזעקות מדי פעם לא חווה ואן־לוון את המלחמה באופן אינטנסיבי, מה שהחל להשתנות בשבועות האחרונים לפני הפגרה, אז חזרו הרוסים להפעיל ארטילריה כבדה על האזור. "רק במשחק האחרון בליגה מול קולוס קובליבקה המשחק שלנו נעצר פעמיים, פעם בגלל אזעקות עולות ויורדות בקייב ופעם כי כבו האורות באצטדיון בדקה ה־84", משחזר ההולנדי. "במהלך האימונים שמענו לא פעם אזעקות שנשמעו רחוקות מאיתנו, אבל השחקנים לא עצרו או אפילו האטו לרגע. פשוט המשכנו להתאמן. עד היום לא קרה מקרה אחד ששחקן בא אליי במהלך אימון, אמר שהוא לא חש בנוח וביקש לרדת מהמגרש. אלו שחקנים שיש עליהם הרבה לחץ, כי המשפחות שלהם נמצאות בסכנה. יש לי הרבה מאוד הערכה לכל אחד מהם על ההתנהלות הזו".
יש מי שיקרא את הכתבה ולא יבין למה אתה מסכים לחיות במצב כזה.
"יש לי קשר מיוחד לאוקראינה, אבל לא חזרתי בגלל המלחמה. במשך שנים עזרתי לפתח כאן כישרונות, שחלקם משחקים היום בפרמייר ליג או או בליגה האיטלקית, וחזרתי כי עדיין יש כאן הרבה מאוד כישרון לעבוד איתו. אני מאמן כדורגל ששואף להצליח והאמת היא שגם האמנתי שנצליח יותר בזירה האירופית, מה שיאפשר לנו להתנהל מחוץ לגבולות המדינה, ונתן לי תחושת ביטחון לקבל על עצמי את המשימה".
"באחד הימים כשנסעתי במונית, חיילים אוקראינים יירטו ביריות כטב"ם רוסי שחג מעליי. אני מניח שאם זה היה קרוב אליי עוד יותר, זה היה אירוע שלא הייתי מוכן לקבל"
ועדיין, עד כמה זה מצב מורכב עבורך?
"כשהייתי בישראל, אימנתי בתקופה שבה הייתה מלחמה בעזה, עם טילים ואזעקות. הבנתי אז שאלו דברים שקורים במקומות שונים בעולם, אז הרגשתי מוכן יותר כשעברנו לקייב. כרגע אני מתמודד עם המציאות. אם יש הפסקת חשמל כשאני בבית, אני לא יכול לחמם לעצמי אוכל ומסתדר עם מה שיש. האמת היא שפרט לתקופה האחרונה רוב הזמן היה שקט באזור שלי, עד שהחלו שוב התקיפות הרוסיות".
יש קו אדום שלא תסכים לחצות?
"באחד הימים כשנסעתי במונית, חיילים אוקראינים יירטו ביריות כטב"ם רוסי שחג מעליי. אני מניח שאם זה היה קרוב אליי עוד יותר, זה היה אירוע שלא הייתי מוכן לקבל. זו לא תהיה סיטואציה שאחריה אוכל להישאר שם. עד היום לא היה רגע שאמרתי לעצמי שאני אורז ועוזב, אבל אני כן מודע למה שקורה ונמצא בקשר קבוע עם עוזר המאמן שלי (ההולנדי ריימונד אטפלד, שאימן בעונה שעברה את מכבי נתניה במשך כמה חודשים, ד"מ) כי חשוב שנדע איפה כל אחד נמצא בזמן נתון ומה האפשרויות שלנו לעזוב במצב חירום".
ואן־לוון (53) נולד וגדל באסן, עיר הבירה של מחוז דרנתה בהולנד. "גדלתי במשפחה שבה לחינוך היה ערך עליון והדרישה הייתה שבמקביל לכדורגל גם אלמד מקצוע, מה שהוביל אותי ללמוד אימון ספורטיבי. בגיל 21, כשהתחלתי את הקריירה המקצוענית שלי ברוטרדם, כבר הייתה לי בכיס האחורי תעודת מאמן ואיתה הבטחה למקצוע עתידי".
בסוף הייתה קריירת המשחק של ואן־לוון קצרה למדי. הוא שיחק שלוש עונות ברוטרדם, שם רשם 16 הופעות בליגה הבכירה, שיחק שנתיים נוספות בהלמונד בליגת המשנה, ולאחר שסבל מסדרת פציעות החליט לפרוש ממשחק בגיל 27. לאחר הפרישה הוא מונה כמנהל מחלקת הנוער של פיינורד, אחת מהקבוצות הבכירות בליגה ההולנדית, תפקיד שמילא במשך שש שנים. משם עבר לשחטאר דונצק באוקראינה, שם עבד שבע שנים כמנהל ביצועי במחלקת הנוער. בתום שלוש שנים שבהן עבד בקזחסטאן קיבל ואן־לוון הצעה מג'ורדי קרויף להפוך למנהל הביצועי במחלקת הנוער של מכבי תל־אביב, וכך הוא עבר לישראל ב־2016. הוא נכנס לתפקיד בסערה, תוך שינוי דפוסי התנהלות ודפוסים מקצועיים, שינויים שהיו קשים לעיכול עבור הסובבים אותו במחלקת הנוער. "המועדון לא שוכר את שירותיך כדי שתהיה ידידותי ותמשיך עם אותה התנהלות. כמו בתחנות קודמות בחיי, גם בשנה הראשונה שלי במכבי היו לי אתגרים שנבעו מקושי של אנשים להסתגל לשינויים. שאלו אותי הרבה שאלות, דיברו מאחורי הגב שלי, אבל ברגע שראו את התהליך צובר תאוצה ואת ההתקדמות בשטח, קיבלתי יותר הערכה. לכן חשוב לבוא עם תוכנית עבודה איכותית ועם פילוסופיה מוגדרת. אני אוהב מאוד לפתח שחקנים ואנשי מקצוע וחושב שהעבודה שלי לאורך השנים מוכיחה שאני מצליח לעזור למועדונים להתקדם".
ואן־לוון עבד ארבע שנים במחלקת הנוער של הצהובים ולאחר מכן הפך מעורב יותר בקבוצה הבוגרת. לאחר עזיבתו של ולדימיר איביץ' בסוף עונת 2019/20, הוא הוביל אותה באופן זמני וזכה בתואר אלוף האלופים אחרי ניצחון על הפועל באר־שבע. הוא חזר לתפקיד המאמן הראשי בדצמבר 2019, אחרי פיטוריו של המאמן היווני יורגוס דוניס, והצליח לייצב את הקבוצה ולהחזיר אותה לצמרת הגבוהה. מכבי תל־אביב זכתה באותה עונה בסגנות האליפות ובגביע המדינה, אחרי ניצחון על הפועל תל־אביב בגמר.
ההצלחה הובילה את המועדון להעניק לו חוזה לשנתיים נוספות, אבל פתיחה רעה של משחקי הליגה הובילה לסיום תפקידו כבר במחזור השביעי, על אף שהעלה את הקבוצה לשלב הבתים בקונפרנס ליג וגם סיים איתה את הסיבוב הראשון במקום הראשון בבית. ואן־לוון עצמו מבקש להמעיט בדיבור על השנים במכבי, גם אם מרביתן נחשבות למוצלחות.
"הסיבה המרכזית לרצון שלי לא לדבר על התקופה במכבי תל־אביב היא העובדה שישנם דברים שעדיין אינם סגורים ביני ובין המועדון מבחינה כלכלית", הוא מסביר. "אני חש סיפוק מהתקופה שלי במועדון וחושב שהוכחתי שתרמתי לפיתוח שחקנים ברמת הנוער וברמה הבוגרת. חשוב לזכור שלקבוצה ישראלית קשה מאוד להצליח במפעל אירופי כמו שאנחנו הצלחנו בתקופה שלי ועדיין להוביל את הליגה במקביל, כי אין מספיק עומק מבחינת איכות שחקנים לשני המפעלים. אני חושב שמכבי חיפה העונה היא הראשונה שהצליחה לעשות את זה בארץ, מה שמוכיח שבהתנהלות נכונה, זה אפשרי".
כמה התאכזבת מסוף תקופתך בישראל?
"מבחינתי היה מאכזב מאוד לסיים בצורה כזו, ודאי אחרי שסוכם שאקדם עוד צעירים לקבוצה הבוגרת. מבחינתי הדלת לכדורגל הישראלי לא סגורה, ואני בטוח שיש כמה מועדונים בישראל שיוכלו ליהנות מהניסיון והידע שלי".
מה דעתך על הכדורגל בישראל?
"אני חושב שיש לכם ליגה מעניינת והרבה אוהדים שמסורים לקבוצות שלהם. לדעתי ההתקדמות של הענף צריכה להגיע ממתקנים איכותיים, וממתן אפשרויות לשחקנים בכל הגילים לפעול תחת תוכנית פיתוח ממוקדת, שתעזור להם להפוך למקצוענים. יש בישראל הרבה כישרון וצריך לדעת להפיק ממנו את המקסימום. אני חושב שחלק מהמועדונים בארץ כבר פועלים ברמה גבוהה יותר, וחלקם פחות. חשוב שהכדורגל הישראלי ימשיך להיות חלק מהמפעלים האירופיים ושהדור הצעיר והמצוין שגדל אצלכם יוביל את הנבחרת לטורנירים הגדולים".
בימים אלה החל ואן־לוון את ההכנות להמשך העונה באוקראינה, במחנה אימון בטורקיה. "אנחנו כאן לא בגלל המלחמה אלא בגלל מזג האוויר הקר באוקראינה, שלא מאפשר משחק או אימון. זו מסורת שהקבוצות האוקראיניות מתחילות את ההכנות שם. אני שמח שאני מצליח להגשים את הרצון שלי לאמן וסקרן לראות לאן זה ייקח אותי. העיסוק בכדורגל לקח אותי עד היום למקומות מעניינים, שאפשרו לי חיים טובים, היכרות עם תרבויות חדשות ואנשים נהדרים, לצד חוויות טובות ורגעים קצת פחות מוצלחים".
מה דעתך על המונדיאל שהתקיים בקטאר?
"כמו כל הולנדי נהניתי מהטורניר כל זמן שהולנד הייתה חלק ממנו וכמובן ראיתי כל דקה שלהם על המגרש. בנוסף בחרתי לצפות בחלקי משחקים, כשעניין אותי לראות מה מאמן נבחרת ספציפי עושה או באיזו דרך הם משחקים, וכמובן ראיתי את השלבים המכריעים. מבחינתי זה הספיק. לקחתי משם כמה רעיונות חדשים למחנה האימון שלנו".
בסולם האושר מאחת עד חמש, איפה אתה?
"אני שמח שהמשפחה שלי בריאה ושלמה ושכבר מגיל 16 אני עושה משהו שאני כל כך אוהב במסגרות מקצועניות. אני אולי לא נמצא כרגע במקום האידיאלי מבחינת העיסוק בכדורגל, אבל זה מסב לי הנאה רבה. אני בין 3.5 לארבע".
