מנחה בבוקר, ד"ר בלילה: החיים על פי הילה קורח

את הילה קורח אני פוגשת בביתה ביום שהיא מגדירה "רגוע". בבוקר היא כבר הספיקה להגיש תוכנית, לחזור הביתה ולהיניק את רונה התינוקת. אחר הצהריים תצא שוב להגיש בערוץ, ובערב היא אמורה להנחות כנס. בין לבין, איכשהו, היא סימנה וי על תואר ראשון בפסיכולוגיה ומדעי המדינה ותואר שני בדיפלומטיה, התחתנה, ילדה שלושה ילדים, צילמה עונה חדשה ל"גלילאו" ועונה נוספת לתוכנית חדשה בחינוכית בשם "מתחת לעור". על הדרך, ממש בקטנה, היא גם סיימה לימודי רפואה ועומדת להתחיל את הסטאז' שלה.

הילה קורח, את אישה בלתי הגיונית שגורמת לכולנו להרגיש קצת בינוניות.
"כשאת מציגה את זה ככה זה נשמע הרבה. אבל יש לי רק פעם בשבוע תוכנית אחר הצהריים, ואת הבוקר אני מסיימת בתשע, כך שנשאר לי יום מלא ללימודים ולשאר ההתעסקויות. גלילאו מצולמת פעם בשנה בבליץ של שני ימי צילום, כל יום 23 תוכניות. אז יש ימים אינטנסיביים, ואני עושה הרבה דברים, אבל גם מתעדפת. לפני שנה, בתקופת הבחינות, נפרדתי מהרדיו ומטור שכתבתי בעיתון כי הרגשתי שאני חייבת לוותר על משהו".

היא קמה בכל יום בשעה 4:40 לפנות בוקר וישנה רק שעות ספורות בלילה ("לפני התינוקת היו לי שש שעות שינה בממוצע, עכשיו זה כבר נספר בשברירי שעה. אני בדפיציט רציני"). את תרומתה לאיום הדמוגרפי מילאה כבר מזמן עם שלושה ילדים. "אני מאוד אוהבת את הילדים שלי ונורא נהנית מהם. זה באמת האור בחיי".

את מספיקה לראות אותם?
"בוודאי, בשביל מה להביא ילדים אם את לא רואה אותם ומגדלת אותם? כל רגע שאני איתם, אני איתם. לא מבזבזת זמן".

הריאיון מתקיים בסלון ביתה המרווח של קורח (34) באחד המושבים בשרון, תוך כדי שהיא מיניקה את בתה הקטנה. בנובמבר הקרוב תתחיל את לימודי הסטאז' שלה שנדחו בעקבות הלידה. היא החלה ללמוד רפואה בשנת 2011 ונכון לעכשיו היא מתכננת להמשיך להתמחות ברפואת משפחה.

את כל כך מצליחה בתקשורת, למה בעצם נכנסת להרפתקה של לימודי רפואה?
"זה התחיל מתוך רצון ללמוד, ותמיד היה לי מאחורי הראש את אמא שלי שלחצה עליי מאוד ללמוד רפואה. הייתה לי שיחה עם דרור בעלי בירח הדבש שלנו והוא אמר לי 'יאללה, מה את מבזבזת את הזמן? לכי תלמדי רפואה'. הייתי בטוחה שהלימודים יהיו תובעניים מדי ושלא אעמוד בזה, אבל גיליתי שאני ממש נהנית. לאורך כל הדרך היו רופאים במחלקות שלא מצא חן בעיניהם הגִ'נגול הזה. נתקלתי בשני סוגים של גישות – אלו שאמרו 'תעשו כמה שיותר דברים במקביל כי הם יעשירו אתכם ותהפכו לרופאים יותר טובים', והגישה שאומרת שאם את רופאה אז אלו החיים שלך, ואת צריכה להשקיע שם את כל כולך, גם על חשבון הילדים שלך".

סיפרת פעם בריאיון שההורים שלך תמיד אמרו לך לא לשים את כל הביצים בסל אחד, אז אולי ההחלטה גם נובעת מחרדה שיום אחד הכול ייגמר?
"לגמרי. אנחנו מלאי חרדות במשפחה שלי. תקשורת היא מקצוע שאני מאוד אוהבת ואני חושבת שיש לי העבודה הכי טובה בעולם כרגע, אבל אני מסתכלת מסביב ורואה כמה נשים מצליחות להחזיק מעמד לאורך שנים בעבודה הזאת, ואני עוד זכיתי לעבוד בתוכנית שהיא יציבה יחסית. תמיד תהיה תוכנית בוקר. תמיד תהיה מהדורת חדשות. אבל שאר התוכניות הן עונתיות. גלילאו, בחיי – כל עונה שצילמנו הייתה העונה האחרונה, ולכי תחפשי את עצמך בשנה הזאת. זה מפחיד, ובמיוחד כשיש לך את מי לפרנס. אי אפשר לומר שרפואה היא תוכנית ב', אבל כן הרגשתי שאולי כדאי שאלמד משהו שבאמת יכול להיות מקצוע".

לא מוזר למטופלים להיבדק על ידי המגישה מהטלוויזיה?
"זו שאלה טובה. אני לא חושבת שלמישהו אכפת. כסטודנטים, כשהסתובבנו במחלקות, היינו צריכים לקחת דם ולעשות לאנשים קבלות, כלומר להבין למה הם פה ולשאול שאלות מאוד אישיות. לא כך כך מזהים אותי, באמת. וגם אם מישהו זיהה אז היה קטע בהתחלה, אולי תוך כדי שאני לוקחת דם לעשות איזה סלפי, ובזה זה מסתכם. באמת שלא מזהים אותי".

ובכל זאת, מתישהו את מבינה שתצטרכי לבחור.
"אני לא יודעת. איפשהו בשנה השלישית הפסקתי לדאוג בקשר לזה. כולם אומרים לי 'אבל יגיע הרגע שתצטרכי לבחור'. בסדר – אז יגיע הרגע ואני אבחר".

דרך ארוכה לשוויון

כבר למעלה מעשור היא מגישה את "העולם הבוקר", תוכנית הבוקר הנצפית ביותר בטלוויזיה, שמשודרת כיום בערוץ "רשת 13". היא הייתה רק בת 23 כשנבחרה לתפקיד, ולא בקלות הגיעה למעמדה הנוכחי.

היו כאלה שפקפקו ביכולת שלך להגיש לצד אברי גלעד.
"כן. הייתי מאוד צעירה ועבדתי שלוש שנים בערוץ עשר. וקצת כמו עכשיו, כשאומרים לי שאי אפשר לעשות הכול וחייבים לבחור, גם אז אמרו לי – בשביל מה לך לעבור, את באה לשם על תקן קישוט, את נורא־נורא צעירה, והוא עם הוותק שלו, ואף אחד לא יראה אותך ואת תהיי שקופה במשך המון זמן אם בכלל, וגם לא תשרדי. אחד המשפטים שנזרקו אליי היה: 'אנחנו בדיוק מתחילים לשים לב אלייך פה'. אחד לאחד. גם מהצד השני שמעתי קולות של אנשים שלאו דווקא היו מרוצים מזה שאני באה ובעיקר אמרו שאני צעירה מדי. אז כל הקרדיט לאברי, שכן ראה שם משהו ובהתחלה פחד כמו כולם ובחר בסיגל שחמון, ובסוף החליט לתת עוד צ'אנס".

שיטוט בגוגל יעלה מעט מאוד אזכורים בגזרת הרכילות. קורח שומרת על פרטיותה, מקפידה על ניטרליות פוליטית ולעומת אנשי תקשורת אחרים היא גם די נקייה משערוריות ומפליטות פה מיותרות.

את סוג של קונצנזוס. לא עצבנת אף אחד, לא יודעים מה העמדות שלך. איך ההרגשה לשבת לצד אברי, שנוטה מאוד להחצין את דעותיו?

"לקחתי מאוד ברצינות את אחת ההרצאות הראשונות שלנו בקורס בגל"צ על מסמך נקדי. אני כן רואה את עצמי כעיתונאית, אבל בבוקר זה פחות בא לידי ביטוי. הראיונות שלנו הם לא נוקבים בהכרח. אבל אני כן רואה בתפקיד שלי צינור. למה אני צריכה לראיין פוליטיקאי שמראש יחשוב שאני באה עם אג'נדה? ברור שיש לי דעות, אבל ברמת העניין – גם של הצופים וגם שלי בשיחה – אם אני באה מלכתחילה ושואלת שאלות לכאן ולכאן זה פשוט יותר מעניין".

אבל גם לנייטרליות יש מחיר. כך למשל היה בדצמבר האחרון, כאשר קבוצה של נערים ישראלים התפרצה לכפר קוסרה ויידתה אבנים לעבר תושביו כנקמה על אירוע קודם, שבו תושבים מהכפר התקיפו באבנים קבוצת נערים בני 13, עד שהורה מלווה נאלץ להשתמש בנשקו להגנה עצמית. בתגובה לדיווח אמר גלעד בתוכנית, "יופי, בעיניי יופי, חד־משמעית". קורח ניסתה להתעמת מולו ואמרה "כן, בעיניך יופי? באיזה עולם?", וגלעד היסה אותה ואמר "תורידי טיפה". לא מעט ביקורות נשמעו כלפיו אחרי השידור, אבל גם כלפי קורח. רוגל אלפר תהה מדוע היא ממשיכה להגיש לצידו את התוכנית.

אברי מאוד דעתן, זה מקשה עלייך לפעמים?
"זה מאוד מקשה עליי ואנחנו מדברים על זה הרבה. אבל זה הוא, מאז ומתמיד. הוא בן אדם שלא מסתיר את דעתו בשום עניין וגם יכול להחליף אותה. אחר כך הוא גם שמע דברים אחרים ואני חושבת שעמדתו כן התרככה. זה יכול לפעמים לתסכל אותי, לא בגלל העמדות שהוא מבטא – אלו העמדות שלו והן לא משליכות עליי למרות מה שרוגל אלפר חושב. בגלל הצורך שלי כל הזמן לאזן, זה שם אותי בפוזיציה של להציג את העמדה של הצד השני גם אם אני לא בהכרח מסכימה איתה. ואני לא בהכרח מדברת על הסיפור עם קוסרה".

נעלבת כשהוא אמר לך "תורידי טיפה?"
"כן".

הוא התחרט על זה?
"דיברנו על זה. אני לא חושבת שהוא התחרט. אני מאוד בטוחה במקום שלי בתוכנית. אני לא מרגישה שבגלל שהוא מבטא את עמדותיו, ולפעמים ביתר שאת, זה הופך אותי לשקופה כמו שחשבו שאהיה. לקח לי הרבה מאוד זמן עד שהרגשתי בבית שם. עד שמצאתי את המקום שלי על הכיסא והרגשתי שאני שואלת שאלות מספיק מדויקות וחכמות. אנשים מנסים אחר כך להדביק אליי כל מיני עמדות – למה התנגדתי אליו ולמה תמכתי בו – כל הזמן מנסים להגדיר אותי דרכו. זה מטריף אותי. אבל זה לא קשור אליו – זה קשור לקהל. ה'תורידי טיפה' זה ממקום שאולי קצת יומרני להגיד, אבל אני חושבת שגם הוא נבהל פתאום מזה שנתתי לו את הקונטרה. אולי אפילו קצת נבהל ממה שהוא בעצמו אמר. אני לא לוקחת את זה אישית. אין לי ספק שאברי מכבד ואוהב אותי. מקומי שם הוא שוויוני ובטוח, ואני לא חושבת שהייתי מחזיקה שם עשר שנים אם זה היה אחרת".

ובלי קשר לאברי, את סובלת מהערות שוביניסטיות לפעמים?
"מלא. המון. כל הזמן. החל ממרואיינים שאני שואלת אותם שאלה ועונים 'תראה אברי', ועד אלו שמתייחסים אליי כמו אל ילדה".

הדעתנות של אברי גלעד (בתמונה) מאוד מקשה עליי, אבל זה הוא, מאז ומתמיד. ההגשה לצידו יכולה לפעמים לתסכל אותי, לא בגלל העמדות שהוא מבטא – אלא בגלל הצורך שלי לאזן כל הזמן ולהציג את העמדה של הצד השני, גם אם אני לא בהכרח מסכימה איתה

במהלך השנה האחרונה גם יצאת לחופשת לידה. היו גם חששות לגבי היכולת שלך לשלב בין אמהות לקריירה?
"לא. והנה תראי, כולם שרדו. קודם כול כי מאוד התקדמנו. העולם התקדם. ואני גם מאוד בטוחה במקומי ובעצמי, שלא לדבר על כך שהאדם הראשון שסיפרתי לו מחוץ למשפחה שאני בהיריון היה אבי צבי, מנכ"ל רשת. ידעתי שהוא יפרגן לי פחות או יותר כמו ההורים שלי על עוד ילד. הוא אמר לי 'צאי לחופשת לידה, שאף אחד לא יטריד אותך, הכול בסדר'. אני נמצאת במקום מאוד תומך".

ויש לך חשש מחיי המדף הקצרים של המסך? כלומר, שיום אחד תזדקני ויורידו אותך כמו שגולברי עשו לאיילת זורר למשל?
"התקשורת מאוד נחמדה אבל מאוד זמנית לנשים. אני לא חושבת שהמסך סובל שערות לבנות של נשים, הוא לא סובל השמנה אצלן, הוא הרבה יותר קשוח כלפי נשים. אבל דווקא בעניין הזה, אפרופו המגיש שלצידי – הוא סופג לא פחות לגבי המראה שלו ממני. מהדיבורים על 'חולצות אברי' ועד לכן לצבוע שיער או לא, זיפים או לא. באופן כללי, הצופים קצת אובססיביים לגבי איך אנשים נראים בטלוויזיה. ברור שזה הרבה יותר גרוע כלפי נשים. אבל אני משתדלת לעבוד במקומות עבודה שהם ענייניים בכל הקשור לזה, וגם זה שינוי חברתי שלוקח הרבה זמן".

קמפיין "מי טו" רלוונטי לגבייך?
"אם חוויתי הטרדות בחיי? בוודאי. לא ספציפית במקומות העבודה שלי, אבל בוודאי. אני לא חושבת שיש מישהי שלא הוטרדה בצורה כזו או אחרת. בכיתה ט' היה מישהו שרדף אחריי בחושך אחרי פעולה בצופים, וברגע האחרון הצלחתי לסגור עליו את הדלת של הבניין והוא הוריד את בגדיו מולי. היו גם כאלה בעבודה שניסו. אבל ניסו, ואיכשהו התמודדתי. איכשהו, כי לפעמים זה לא ככה. לפעמים אני לא יודעת לענות ברגעי מצוקה כאלה. לא משנה כמה את מרגישה חזקה, לפעמים את מוצאת את עצמך כמו ארנבת מול פנסי מכונית".

"התקשורת מאוד נחמדה לנשים אבל מאוד זמנית. המסך לא סובל שערות לבנות או השמנה, הוא הרבה יותר קשוח כלפיהן. הצופים קצת אובססיביים לגבי איך אנשים נראים בטלוויזיה, וזה הרבה יותר גרוע כלפי נשים, אבל אני משתדלת לעבוד במקומות עבודה שהם ענייניים"

אשת מדע

קורח נולדה וגדלה בתל־אביב. אמה היא מורה לחינוך מיוחד ואביה הוא מהנדס בתעשייה האווירית שיצא בשאלה בגיל צעיר.

"אבא שלי ירושלמי במקור. הוא היה בבני עקיבא, למד בחורב. אני זוכרת שהיינו עושים שבתות אצל סבא שלי ודודה שלי ואלו חוויות ילדות שאני רק חושבת עליהן ונפרש לי חיוך רחב. הספקטרום במשפחה שלנו רחב מאוד. יש חרדים, אתאיסטים מוחלטים, כל אחד לקח את השואה אחרת. יש כאלה שהשאירו את אלוהים בהונגריה ואצל אחרים זה רק חיזק את האמונה, אבל כולם בקשר מאוד טוב. גם הקרובים החרדים הגיעו לחתונה שלי. אבא שלי יצא בשאלה, אבל הוא ממש לא אנטי לדת. עד לא מזמן היו שני כיורים בבית של ההורים שלי כדי שיוכלו לארח".

את לימודי התיכון סיימה בעירוני ד', והיא מצטנעת כשאני שואלת על היותה ילדה מחוננת, ולבסוף מודה: "כן, תמיד אהבתי מדע. אובחנתי כמחוננת, אבל ההורים שלי החליטו שהם לא שולחים אותי לכיתה מיוחדת, אלא שולחים אותו לחוגים ואני מודה להם על כך כל יום".

בקיצור, חנונית.
"זה לא שאני יושבת כל היום ומחפשת אתרי מדע, אבל מעניין אותי איך דברים עובדים. כל החיים גדלתי בבית שעודד סקרנות. זכיתי גם במורות טובות מאוד, במיוחד ביסודי. כששאלתי שאלות עודדו אותי לחקור וזה עשה את ההבדל. בכל ילד יש סקרנות, ועכשיו המידע הרבה יותר נגיש להם. רק צריך לגרות אותם קצת, זה הכול".

אחרי התיכון התגייסה לגל"צ ("אני קצת מצטערת שלא הייתי בצבא אמיתי, הייתי אמורה להיות מדריכת מיתר בכלל") ומשם המשיכה להשתלב בתקשורת למרות שהיו לה תוכניות אחרות. "יצאתי מגל"צ והייתי בטוחה שסיימתי עם זה. בין השאר בגלל שאני באה מבית פולני שבו תקשורת זה לא מקצוע".

אבל מלבד המשרה הקבועה בתוכנית הבוקר, קורח ממשיכה לשמור על מקומה גם בטלוויזיה החינוכית, ולאחרונה עלתה העונה השמינית של התוכנית המצליחה "גלילאו" בהגשתה, לצד תוכנית חדשה בשם "מתחת לעור" שעתידה לעלות בתחילת חודש יולי הקרוב.

מה סוד ההצלחה של גליליאו?
"זו תוכנית חכמה. היא לא מתיילדת, והכתבות שם באמת מגניבות. לגרמנים היה תקציב לסיפור הזה, והתוכנית משודרת שם בשבע בערב בערוץ מרכזי ונותנים לה המון כבוד. הם משקיעים המון כסף בפיצוצים, בפירוטכניקה, בנסיעות ברחבי העולם ובחיפוש אחר דברים משוגעים. יש שם תכנים שאת לא תראי ולא תדעי על קיומם אחרת. למשל גני חיות שמציעים שירות צימרים בתוך הגן ואת יכולה לבחור באיזה כלוב את רוצה לישון. יש חדר מרתף שקיר אחד שלו שקוף לחלוטין והוא נמצא בתוך בריכה של דוב קוטב. את רואה אותו שוחה בזמן שאת ישנה שם. דברים מטורפים".

מבחינתה, ובלי להגזים, מדובר בתחליף עדכני לאנציקלופדיה. "זו ההגדרה הכי מדויקת של מדע פופולרי. אני זוכרת שהם ניסו לבדוק אם דבק שלוש שניות באמת מצליח להדביק מכונית, מלחיץ במיוחד לצפות בזה. באחת העונות הם עשו סדרת כתבות על רכבות ההרים הכי משוגעות בעולם ותוך כדי הם מכניסים לך גם פיזיקה. ילדים בני חמש ושש קולטים מה זאת פיזיקה בזכות העובדה שמלמדים אותם על זה בפאן".

"הייתי בטוחה שהלימודים יהיו תובעניים מדי ושלא אעמוד בזה, אבל גיליתי שאני מאוד נהנית. היו רופאים שלא מצא חן בעיניהם הג'נגול הזה שלי. נתקלתי בשתי גישות – זו שאומרת תעשו כמה שיותר דברים במקביל כי הם יעשירו אתכם ותהפכו לרופאים יותר טובים, והגישה שאומרת שאם את רופאה אז אלו החיים שלך, ואת צריכה להשקיע שם את כל כולך, גם על חשבון הילדים"

ומלבד ההנחיה, את מרגישה שאת צריכה ללמוד או להתכונן בשביל התוכנית?
"התכנים מגיעים מוכנים, לא הייתי צריכה ללמוד. יש בתוכנית פינת מומחה והבאנו אנשים ממש מגניבים. מדנדן בולוטין שעושה טיולים באינדונזיה ומספר על תרבויות ועל טקסי חניכה בעולם, ועד ד"ר מולקולה שעורך ניסויים באולפן. אני מכירה אותו כבר שנים והוא מדהים אותי בכל פעם מחדש. אלו דברים שאפשר לעשות בבית, וזה חלק מהעניין. אני באמת חושבת שאלו האנציקלופדיות של 2018. כמו ארוחת טעימות מדברים חכמים. זו תוכנית משפחתית אמיתית, שהורים יכולים לשבת עם הילדים ולראות וגם ליהנות ממנה".

את "מתחת לעור" היא תגיש יחד עם צמד הקומיקאים ליאור דובדבני ואילן קובץ'. "זו תוכנית על גוף האדם. כמו הסדרה 'החיים' בגרסה מודרנית. אנחנו נעמיק שם בכל מיני נושאים. יש תוכנית שלמה על אוויר ותוכנית נוספת על צבעים. תוכנית שמסבירה למה הדם אדום ולמה חלק מכלי הדם שלנו נראים כחולים מבחוץ ומה המשמעות של הצבעים השונים של השתן. אתמול עשינו באולפן את אחד הניסויים המצחיקים שעשיתי בחיי. ניסינו להבין למה כשמתעטשים עוצמים עיניים. דובדבני ניסה להתעטש בלי לסגור עיניים. ניסינו גם להבין למה כשעומדים על הראש האוכל מגיע לקיבה אבל המים מגיעים לאף, או למה כשאנחנו רואים דברים חמודים בא לנו למעוך אותם. מתברר שיש מושג שנקרא cute aggression, והוא עובר באותו מסלול של הדופמין במוח".

בלי רשימות שחורות

קל להרגיש את הברק בעיניה של קורח כשהיא מדברת על מדע, לעומת העייפות שהיא מגלה כשהיא נשאלת על פוליטיקה. "לגמרי", היא מודה, "את יודעת למה? כי אלו החיים עצמם. פוליטיקה זה חארטה. תראי את כל הסיפור עכשיו עם מסי והנבחרת – זה שטויות. אלו אנשים שמנסים לגרוף את אהדתנו ואת קולותינו קצת על כלום. בואי נודה על האמת – המצב לא ממש משתנה פה בשנים האחרונות, לא לכאן ולא לשם, ובעיקר מאסתי בתחושת השיסוי. בכל פעם שמגיע פוליטיקאי או פובליציסט שמציג דעה כזאת או אחרת, אני צריכה להתעמת איתו. זה תמיד בא ממקום של עימות, ואני לא בן אדם שאוהב עימותים. ברפואה אין עימותים. העימות הכי גדול שהגעתי אליו היה ויכוח עם מתנגדי חיסונים בטוויטר".

אפרופו עימותים ומאבקים, גם החינוכית נאבקת כרגע על המשך דרכה. מה להערכתך עומד לקרות איתה?
"אני מאוד מקווה שזה לא יקרה, אבל מצד שני אני גם לא שומעת על תחליף. זה לא שעובדים עכשיו על ערוץ שאמור להחליף את החינוכית, אז מה – החינוכית תרד וייתנו לוואקום הזה להישאר ככה? התאגיד אמור להקים ערוץ ילדים. אולי הם אמורים לקנות תכנים מהחינוכית, אני לא כל כך מבינה איך זה אמור לעבוד. אבל אני באמת מאמינה שהכנסת לא תיתן לחינוכית להיסגר. היא עברה כזה שינוי בשנים האחרונות וזה באמת הערוץ הכי טוב לתת לילדים שלך לצפות בו".

במקביל היא ממשיכה לבסס את מעמדה ב"רשת", שם התחילה להגיש אחת לשבוע את "לפני החדשות" במקום אודי סגל. אבל את ההצלחה המשמעותית היא רושמת כאמור ב"העולם הבוקר" עם אברי גלעד שנחשבת כבר זמן רב לתוכנית הבוקר הנצפית בישראל.

את חושבת שההצלחה קשורה גם לעובדה שאברי נתפס כימני?
"אני לא חושבת. תמיד היינו התוכנית הנצפית ביותר, גם כשהוא אחז בדעות אחרות. אני מאמינה שזו הדינמיקה. הצופים רואים שאנחנו באמת מתעניינים באורחים שלנו ונותנים להם את הכבוד וגם מקפידים שיהיה גיוון, למשל נשים שמדברות גם על כלכלה וביטחון, ורוסים וערבים".

יש לך אמירה בקטע הזה?
"בוודאי. גם העורכים שלנו עומדים על זה. הם יודעים שאין מצב לעשות שעה בלי נשים, וזה נורא קשה. למרות שיש את 'פורום דבורה' ואת כל הרשימות של נשים ביטחוניסטיות, אני רוצה לומר לך שמאוד קשה להביא נשים בבוקר. כי עדיין ישנו התפקיד ההיסטורי של 'להביא את הילדים לבית ספר' וקשה להן לבוא בשעות האלה ומאוד קשה לנו לגייס אותן. אנחנו מסתכלים על הליינאפ ואם הוא נראה לנו גברי נעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי לשנות את זה, ולא בתפקיד ההיסטורי של נשים בתקשורת כקורבן או כאמא, אלא באמת משתדלים להביא נשים דעתניות ומומחיות בתחומן".

קרה שרצו להביא מישהו ואמרת "על גופתי"?
"לא. אין לי רשימות שחורות. גם בדעות פוליטיות, מבחינתי תביאי את כולם מכל הקצוות. יש אנשים שהם לא נעימים ולא אגיד לך שאני מתה על זה".

למשל?
"אני לא רוצה להסתבך".

גיא לרר הביא את סרבן הגט ירון אטיאס להופיע אצלו באולפן. זה היה קורה אצלך?
"שאלו אותי אם אנחנו רוצים לראיין אותו, ממש אחרי שהוא נתן את הגט. לא רציתי. אבל לא בגלל זה. להפך – אם יש מישהו שיש לי בעיה עקרונית עם מה שהוא עושה אני אשמח להביא אותו לאולפן כדי לדבר איתו ולהבין מה קורה שם. אבל במקרה הספציפי הזה חשבתי שזה היה מיותר, גם כי הוא קיבל במה במקומות אחרים ואנחנו מקפידים להיות קצת יותר יצירתיים ומקוריים. זה לא היה בגללו, אני לא רוצה להביא אנשים רק בשביל הפרובוקציה, אני רוצה שיהיה לזה ערך ואם אני יודעת שמישהו מגיע רק כדי לזכות בהון שלו ולא כדי לנהל שיחה אז זו בעיה".

תרנגולי החופש שלה

למרות שמקומה נחשב די מובטח אחרי פיצול הערוצים וההודעה על האיחוד המסתמן עם ערוץ עשר, קורח מודה שהאווירה מתוחה.

השמועות אומרת שהמסדרונות בשני הערוצים בוערים על כל נפילה ברייטינג. את מרגישה את הלחץ?
"אני מרגישה את הלחץ כי אני שומעת את הדברים שאת שומעת. אבל אני חייבת להגיד לך שחוץ מיום אחד בשבוע, אני מסיימת בתשע את התוכנית וכל שאר היום מתנהלת עם טלפונים. התוכנית שלנו גם במצב טוב, כך שאני לא מרגישה את החרב על צווארי כל הזמן. זה תמיד היה ככה. ערוץ עשר תמיד עמד בפני סגירה, ורשת וקשת תמיד עמדו בפני קשיים כלכליים, אם כי שלוש השנים האחרונות היו ממש טובות ברשת. אני מושקעת שם רגשית, אין מה להגיד. רשת היא הבית שלי כבר עשר שנים וחצי. המערכת שלנו לא מתחלפת בצורה תדירה כמו תוכניות אחרות. אנחנו באמת משתדלים לבנות משפחה, ולא הייתי רוצה שיקרה משהו למשפחה שלי. אני מעדיפה לעשות משהו איכותי עם מעט אחוזי צפייה מאשר משהו בינוני עם יותר אחוזי צפייה".

מלבד העבודה ברשת ולימודי הרפואה היא גם נשואה לדרור שלפמן, רואה חשבון במקצועו שאִבטח אישים בעברו והוא קצין הביטחון של התוכנית "המירוץ למיליון" עוד מהעונה הראשונה.

מדובר בחודש וחצי של צילומים בשנה. את מפרגנת לו?

"הוא לא מוכן לוותר על הדבר הזה. הוא מגדיר את זה בתור פאן. זכיתי בגבר חלומות עם מערכת יחסים שוויונית, אבל על אמת. אז חודש ומשהו מחוץ לבית ברצף זה קשוח מאוד, אבל השלמתי עם זה. הוא זה שלימד אותי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה".

גדלת בתל־אביב אבל בחרתם לגור בטבע, זו בחירה מכוונת להתרחק מהעיר?
"לא. אני מאוד אוהבת את תל־אביב, וגם די בטוחה שאחזור אליה באיזשהו שלב. אבל בעניין הילדים אין מה להשוות בכלל. הילדים שלי תרנגולי חופש, מסתובבים יחפים, חיי הקהילה פה מדהימים, יש לנו חברים שהם באמת משפחה. הגן של הבת שלי היה במושב ליד, בירקונה, וכל בוקר זה היה לנסוע איתה באופניים ולחזור דרך שדרת עצי הפקאן שממש ראיתי איך העונות עוברות עליהם ואיך בחורף הם קירחים ולאט־לאט גדלים ניצני העלים. הייתה לי ילדות מדהימה בתל־אביב ואני לא חושבת שפספסתי בה משהו, אבל לראות אותם רצים פה זה אושר".

ויש לך פנטזיה להגיש את המהדורה המרכזית בעתיד?
"זו שאלה מסובכת. אם היית שואלת אותי לפני חמש שנים, אז ברור. אבל א' – אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, ב' – אני גם הולכת להיות רופאה, אין לי ספק בקשר לזה. וג' – כשיגיע הרגע לבחור, אבחר. חדשות זה אחלה, אבל מעולם לא הסתכלתי על תוכנית הבוקר בתור פלטפורמה לקפוץ למשהו אחר. אני באמת חושבת שזאת העבודה הטובה בעולם".